סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אַלְמָא קָסָבְרִי דְּאָסוּר לְקַנּאוֹת
וּמַאן דְּאָמַר מוּתָּר לְקַנּאוֹת מַהוּ לְשׁוֹן קִינּוּי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֵין קִינּוּי אֶלָּא לְשׁוֹן הַתְרָאָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ
תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו בְּגָלוּי שֶׁנֶּאֱמַר וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְאֵין עֲבֵירָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַכְרָזָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ תִּשְׂטֶה כְּתִיב
תַּנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מָה הֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד בְּסוֹטָה שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר שֶׁהֲרֵי קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא טְמֵאָה
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְהָא כִּי כְּתִיבָה קִינּוּי בָּתַר סְתִירָה וְטוּמְאָה הוּא דִּכְתִיבָה
אֲמַר לֵיהּ וְעָבַר וּכְבָר עָבַר
אֶלָּא מֵעַתָּה וְעָבַר לָכֶם כׇּל חָלוּץ הָכִי נָמֵי
הָתָם מִדִּכְתִיב וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ מַשְׁמַע דִּלְהַבָּא אֶלָּא הָכָא אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּדִכְתִיבִי וְעָבַר בָּתַר טוּמְאָה וּסְתִירָה קִינּוּי לְמָה לִי
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין אָדָם מְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שֶׁנֶּאֱמַר וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ מַאי רוּחַ
רַבָּנַן אָמְרִי רוּחַ טוּמְאָה רַב אָשֵׁי אָמַר רוּחַ טׇהֳרָה
וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר רוּחַ טׇהֳרָה דְּתַנְיָא וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רוּחַ טׇהֳרָה שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רוּחַ טוּמְאָה רְשׁוּת וְחוֹבָה לְעַיּוֹלֵי לְאִינִישׁ רוּחַ טוּמְאָה בְּנַפְשֵׁיהּ
גּוּפָא וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה לָהּ יִטַּמָּא רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה
לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְאָמְרִי לַהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא לֵימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ הָכִי פְּלִיגִי דְּמָר אָמַר רְשׁוּת וּמָר אָמַר חוֹבָה אֲמַר לֵיהּ הָכָא בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי
וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לַהּ כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כְּלַפֵּי שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ יָכוֹל כְּגוֹן זוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ
וְרַבִּי עֲקִיבָא קִינּוּי אַחֲרִינָא כְּתִיב
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַיְּידֵי דְּבָעֵי לְמִיכְתַּב וְהִיא נִטְמָאָה וְהִיא לֹא נִטְמָאָה כְּתִיב נָמֵי וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ
לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִישְׁנֵית לֹא נִישְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ
לָהּ יִטַּמָּא רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַיְּידֵי דִּכְתִיב אָמַר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו אִיצְטְרִיכָא לְמִיכְתַּב לָהּ יִטַּמָּא
וְרַבִּי עֲקִיבָא מִכִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ נָפְקָא לָהּ יִטַּמָּא לְמָה לִי לְחוֹבָה
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָהּ מִיטַּמֵּא וְאֵין מִיטַּמֵּא לְאֵיבָרֶיהָ

רש"י

אלמא קסברי דאסור לקנאות. כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא אלמא אסור: ולמ''ד מותר לקנאות מאי לשון קינוי: ויקנא ה' לארצו. התרה בילק וחסיל וגזם שלא ישחיתו עוד את ארצו דבשילוח גובאי משתעי פרשה לעיל לארצו על ארצו כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כו) על אשתו האתם תריבון לבעל (שופטים ו): אדם עובר עבירה. כגון אשה פרוצה עוברת בסתר: והקב''ה מכריז בגלוי. שנותן בלב בעלה לקנאות לה והדבר מתפרסם בגלוי: ואין עבירה גרסינן: לשון הכרזה. הקב''ה מתכוין להעביר קול: רגלים לדבר. שנטמאת: והא כי כתיב קינוי בתר סתירה וטומאה. דאיתהימן בה עד אחד כתיב ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה וגו' וסמיך ליה ועבר עליו וגו' אלמא בלא קינוי נמי עד אחד מהימן בטומאה: ועבר לכם כל חלוץ. בבני גד ובבני ראובן כתיב שהיה משה מצוה אותם לעבור עם יהושע את הירדן: תשובו. מוכיח דלהבא הוא: נכנסה בו רוח. ממרום ולקמן מפרש רוח טהרה או רוח טומאה ע''י שטן הבא להחטיאו להקניט את אשתו: רבנן. דבי רב אשי אמרי רוח טומאה: רוח טהרה. ששונא את הפריצות: ומסתברא כמ''ד. דרוח דקאמר רבי ישמעאל טהרה היא: דתניא. דקאמר רבי ישמעאל רשות פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא לקמן מפרש טעמייהו: שפיר. אי רשות אי חובה: ר' עקיבא אומר חובה. שאסור לשחרר עבדו: בכל התורה. בכל עשה שבתורה א''כ אין לך מצות עשה לרבי ישמעאל חובה: דתניא. לא גרסינן אלא הדר ונקיט למילתייהו לפרושי כל חדא באפי נפשה: כלפי. כמו אחרי שאמרה תורה שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר: יכול אף זה כן. שיראה את אשתו עוברת על דת יהודית נסתרת עם שכיניה לא יקנא לה. כלפי לשון כנגד: תלמוד לומר וקנא. אם רצה לקנא הרשות בידו ומשום דאי לא כתיב קרא הוה אמינא דאסור הוא דא''ר ישמעאל הכא רשות אבל בכל מצות עשה שבתורה לא אמר הכי: קינוי אחרינא כתיב. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה חד לרשות וחד לחובה: ורבי ישמעאל. אמר לך איידי דבעי למיכתב והיא נטמאה והיא לא נטמאה שספק הוא בידינו ואעפ''כ אסרה הכתוב מספק כתב נמי וקנא אחרינא ואף ע''ג דמצי למיכתב הכי ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או לא נטמאה אפילו הכי אורחיה דקרא לחזור ולשנות את האמור מפני דבר אחר המתחדש בכפילתו: איצטריך למיכתב לה יטמא. לומר שמותר ליטמא לקרובים הללו: מכי אם לשארו נפקא. לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו' ולאחותו הבתולה וממילא שמעינן דמיטמא לאלו: לה יטמא. אם מתה ואינו מטמא לאיבריה אם אחד מאלו מוכה שחין ואיבריו נופלין אין מיטמא להן דקיימא לן בהעור והרוטב (חולין דף קכח:) אבר מן החי מטמא כאבר מן המת ואיצטריך לה למעוטי איבריה:

תוספות

רבי ישמעאל אומר רשות. תימה לרבי וכי לית להו הא דאמר בשלהי מסכת מכות (דף כג:) שש מאות וי''ג מצות נאמרו למשה מסיני וכי לרבי ישמעאל דאמר רשות בצר להו או לר' עקיבא טפי להו ונראה דבשאר מצות דמפיק ר' ישמעאל מקרא עביד ליה ר' עקיבא אסמכתא ודריש ליה לדרשה אחריתי בירושלמי אמרי' דר' אליעזר אמר חובה ואין להקשות הא אמרינן לעיל המקנא דיעבד אין אלמא קסבר אסור לקנאות דתנא דידן דוקא דתני כי הך לישנא סבירא ליה הכי אבל ר' אליעזר לא סבירא ליה הכי והכי נמי אמרי' בפ' קמא דקידושין (דף כא.) וגאל את ממכר אחיו ר' אליעזר אומר חובה ובפרק השולח (גיטין דף לח:) נמי אמרינן לעולם בהם תעבודו חובה ואין להקשות נמי מפ''ב דמכות (דף יב.) דאמר ר' עקיבא ורצח גואל הדם רשות מי כתיב ירצח והכא אמרינן וקנא חובה דשאני הכא משום דכתיב תרי קינויין אבל קשיא מירושלמי דרבי יהושע אמר התם רשות ומפרש טעמא אתיא דר' יהושע כבית הילל דבית הילל אומרים אפי' הקדיחה תבשילו לפום כן הוא אמר רשות רצה לקנא יקנא רצה לגרש יגרש והא ר' עקיבא מיקל התם טפי מבית הילל ואמר התם אפילו מצא אחרת נאה הימנה מגרשה ואפי' הכי אמר חובה והתם בירושלמי פליג רבי אליעזר עליה דר' יהושע ואמר חובה ואמר אתיא דר' אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא א''כ מצא בה ערות דבר מצא בה דברים כעורים לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורים לפום כן הוא אמר חובה והא תניא משום בית שמאי אין לי אלא היוצאת משום ערוה מנין היוצאת משום דראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות ת''ל כי מצא בה ערות דבר ' אמר רבי מנא קיימת כאן בעדים וכאן שלא בעדים ותימה לפי הירושלמי כיון דתליא קינוי בגירושין הוה ליה למיתני סוטה בתר גיטין ובתר סוטה נזיר בסדר פרשיות ובתר נזיר נדרים ובתר נדרים כתובות: לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש. תימה לרבי היכא דאיכא למדרש כי הכא אמאי לא דרשינן לה כדאמר גבי קל וחומר מילתא דאתיא מקל וחומר טרח וכתב לה קרא ואפילו הכי היכא דאיכא למדרש דרשינן וכן בפרק כל שעה (פסחים דף כד:) כל היכא דאיכא למדרש לא מוקמינן ליה בלאוי יתירי: לה יטמא מצוה. ונ''מ לעוסק במצוה כדאמרינן בסוף פרק משוח מלחמה (לקמן דף מד.) ולטמאותו בעל כרחו אם לא ירצה לטמאות כדאמרי' בפרק טבול יום (זבחים ק.) מעשה ביוסף הכהן וכו':
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר