סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּנֵי שְׁמוּאֵל חָטְאוּ אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה שֶׁנֶּאֱמַר (וַיְהִי כִּי זָקֵן שְׁמוּאֵל וּבָנָיו לֹא הָלְכוּ) [כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו] בִּדְרָכָיו בִּדְרָכָיו הוּא דְּלָא הָלְכוּ מִיחְטָא נָמֵי לֹא חָטְאוּ אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע שֶׁלֹּא עָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אֲבִיהֶם שֶׁהָיָה שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק מְחַזֵּר בְּכׇל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל וְדָן אוֹתָם בְּעָרֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵּן אֶלָּא יָשְׁבוּ בְּעָרֵיהֶם כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְחַזָּנֵיהֶן וּלְסוֹפְרֵיהֶן
כְּתַנָּאֵי וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְלַאי הִטִּילוּ עַל בַּעֲלֵי בָתִּים רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר קוּפָּה יְתֵירָה שֶׁל מַעֲשֵׂר נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מַתָּנוֹת נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי דָּוִד לְכׇל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ וְגוֹ' אֶפְשָׁר חֵטְא בָּא לְיָדוֹ וּשְׁכִינָה עִמּוֹ אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע שֶׁבִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה
אָמַר רַב רַבִּי דְּאָתֵי מִדָּוִד מְהַפֵּךְ וְדָרֵישׁ בִּזְכוּתֵיהּ דְּדָוִד מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע רַבִּי אוֹמֵר מְשׁוּנָּה רָעָה זוֹ מִכׇּל רָעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁכׇּל רָעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּתִיב בְּהוּ וַיַּעַשׂ וְכָאן כְּתִיב לַעֲשׂוֹת שֶׁבִּיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב שֶׁהָיָה לְךָ לְדוּנוֹ בְּסַנְהֶדְרִין וְלֹא דַּנְתָּ וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה לִיקּוּחִין יֵשׁ לְךָ בָּהּ דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הַיּוֹצֵא לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד כּוֹתֵב גֵּט כְּרִיתוּת לְאִשְׁתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח מַאי עֲרֻבָּתָם תָּנֵי רַב יוֹסֵף דְּבָרִים הַמְעוֹרָבִים בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן מַה חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן אִי אַתָּה נֶעֱנָשׁ עָלָיו אַף אוּרִיָּה הַחִתִּי אִי אַתָּה נֶעֱנָשׁ עָלָיו מַאי טַעְמָא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה דַּאֲמַר לֵיהּ וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים
אָמַר רַב כִּי מְעַיְּינַתְּ בֵּיהּ בְּדָוִד לָא מַשְׁכַּחַתְּ בֵּיהּ בַּר מִדְּאוּרִיָּה דִּכְתִיב רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי אַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא רָמֵי דְּרַב אַדְּרַב מִי אָמַר רַב הָכִי וְהָאָמַר רַב קִיבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע קַשְׁיָא גּוּפָא רַב אָמַר קִיבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפוֹא הוּא וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלֹא דְבָר וּכְתִיב וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר מִכְּדֵי חַזְיֵיהּ דְּשַׁקָּרָא הוּא כִּי הֲדַר אַלְשֵׁין עִילָּוֵיהּ מַאי טַעְמָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא אַיֵּה בֶּן אֲדוֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַיִם וְגוֹ' וּמְנָא לַן דְּקַבֵּיל מִינֵּיהּ דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבוֹשֶׁת וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ
וּשְׁמוּאֵל אָמַר לֹא קִיבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע דְּבָרִים הַנִּיכָּרִים חֲזָא בֵּיהּ דִּכְתִיב וּמְפִיבוֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס וְגוֹ' וּכְתִיב וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַים לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבוֹשֶׁת וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ

רש"י

בני שמואל חטאו. במקח שוחד והטיית דין: לחזניהם. שמשיהם ששוכרין אותן לילך ולהזמין את הנקראים לדין: ולסופריהם. לשטרי בירורין ולאגרות שום: מלאי הטילו על בעלי בתים. נותנים להן פרגמטיא לעסוק בה ולתת להם השכר ומתוך כך היה נמשך לבם להטות דין כשבאין לפניהן לדון והיינו חטאם: חלקם שאלו בפיהם. מעשר ראשון הראוי להם שלוים היו שאלו בפיהם מתוך שהיו גדולי הדור ושופטים לא היו מונעים מהם ושאר לוים עניים מצטערים ולר' מאיר לא חטאו בהטיית משפט: קופה יתירה. יותר מן הראוי: מתנות. זרוע לחיים וקיבה והם לא היו כהנים ל''א מתנות לויה כגון מעשר וקרא כתיב ונתן לכהן ודרשינן ולא שיטול מעצמו בשחיטת חולין בפ' הזרוע (דף קלג.) וה''ה לכל מתנות כהונה ולויה: דוד חטא. בבת שבע קודם שקבלה גט: שבקש. לשכב עמה קודם שקבלה גט שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה שאם ימות לא תיזקק ליבום או שמא יהרג ואין מעיד עליו ותתעגן אשתו או שמא יהא שבוי כדאמרינן לקמן כל היוצא למלחמת בית דוד כו': משונה רעה זו. בכתיבתה ובלשונה: שהיה לך לדונו. על שמרד במלכות כדלקמן: ליקוחין יש לך בה. קדושין תופסין בה שאינה אשת איש כדשמואל כו': גט כריתות. על תנאי שאם ימות תהא מגורשת מעכשיו ופעמים שהוא טרוד בצאתו ושולחו מן המלחמה: ואת ערובתם תקח. במלחמת שאול כתיב: דברים המעורבים ביניהם. היינו קדושין תקח תבטל ע''י גט שתביא להם מן המלחמה: בחרב בני עמון. כאותן שהורגים בני עמון שלא מדעתך: ואדוני יואב. לאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך: רק בדבר אוריה. מקרא כתיב כך בדבר אוריה שגרם לו שיהרג אבל בבת שבע לא חטא: לשון הרע. לקמיה מפרש: בלא דבר. אינו חכם בתורה והוא מצאו מלא דבר וחכם בתורה: חזייא דשקרא הוה. מתחילה מצאו שקרן בכך: כי הדר אלשין עליה. ציבא על מפיבושת כשהיה דוד בורח מפני אבשלום מאי טעמא קביל מיניה: איה בן אדונך ויאמר הנה יושב בירושלים. כי אמר היום ישיבו לי את ממלכת אבי דברים הנכרים חזא ביה. במפיבושת כשנהרג אבשלום וחזר דוד למלכותו ובא לפניו לא עשה רגליו ולא עשה שפמו כסבור דוד שניכרים דברי ציבא שנצטער על שחזר דוד ולא קישט עצמו ועוד היה מצפה שכשיושיבוהו במלכות יתנאה ויסתפר לכך לא קבל דבריו ואמר לו אתה וציבא תחלקו השדה והוא השיבו קשה אין לי לצעוק אלא על מי שהביאך הלום הנה שמצטער על שובו ואם לא שראה בו דברים הניכרים היה חוזר ממה שאמר הנה לך כל אשר למפיבושת ואע''פ שמיהר ואמר לו מתחלה הנה לך כל אשר למפיבושת אין זו קבלה כי כל זמן שלא היה דוד שב למלכותו יודע היה שאין מתנתו מתנה ולא אמר לו אלא על תנאי אם יראה אמת בדבריו:

תוספות

שהיה לך לדונו בסנהדרין. קשה לר''י דפ''ק דמגילה (דף יד: ושם) אמרינן גבי נבל דמורד במלכות לא בעי למדייניה ואוריה מורד במלכות הוה כדאמר בסמוך ויש לומר דודאי צריך לדונו ולידע אם הוא מורד במלכות אבל לעיין בדינו ולעשות הלנת דין ולהמתין עד למחר אין צריך וכן משמע דבסנהדרין (דף לו. ושם) אמר שדן דוד את נבל בסנהדרין מויחגרו איש חרבו וגו': ליקוחין יש לך בה. אף על גב דאפילו חטא נמי יש לו בה ליקוחין דהא אנוסה היתה ושריא לבעל וה''ה לבועל מ''מ ליקוחין יש לך בה משמע לא היה לך בה עבירה: גט כריתות כותב לאשתו. פרש''י על תנאי שאם ימות במלחמה תהא מגורשת מעכשיו וצריך לומר לפירושו דאף על גב דאוריה בא מן המלחמה התנאי היה שאם לא ישוב בסוף המלחמה שיהא גט אך קשה דתנן במי שאחזו (גיטין דף עג. ושם) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה ואם כן לר' יהודה היתה אשת איש גמורה ונראה לר''ת שהיה מגרשה לגמרי בלא שום תנאי והא דאמרינן בהזהב (ב''מ דף נט. ושם) מוטב שיבעול אדם ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מדוד קרי לה ספק אשת איש לפי שהיו מגרשים בצנעה והעולם סבורים שהיא אשת איש: דאמר ליה ואדוני יואב. פרש''י דמורד במלכות הוה משום דקאמר ואדוני יואב ואין נראה דאין זה מורד שלא היה בלבו להמליכו ולקרותו מלך אלא כמו שפירש רבינו מאיר דהוי מורד משום דבסיפא דקרא כתיב ואני אבא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי וגו' שדוד אמר לו לעשות ולא רצה לעשות: רק בדבר אוריה החתי. קשה דהא איכא מעשה דהסתה בריש פ''ב דיומא (דף כב:) וי''ל דלא חשיב ליה דלא הוי כל כך. עון גדול וגם שגג:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר