|
טקסט הדף מנוקד
מָה יְמֵי חִלּוּטוֹ טָעוּן תִּגְלַחַת אַף יְמֵי סְפָרוֹ וּמָה יְמֵי חִלּוּטוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אַף יְמֵי סְפָרוֹ
יָכוֹל אַף יְמֵי הֶסְגֵּרוֹ כֵּן וְהַדִּין נוֹתֵן חָלוּט מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אִם לָמַדְתָּ לִימֵי חִלּוּטוֹ שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אַף יְמֵי הֶסְגֵּרוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אָמַרְתָּ לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי חִלּוּטוֹ שֶׁכֵּן חִלּוּטוֹ טָעוּן תִּגְלַחַת וּמֵבִיא קׇרְבָּן לְפִיכָךְ אֵין עוֹלִין תֹּאמַר בִּימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁאֵין טָעוּן תִּגְלַחַת וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן לְפִיכָךְ יַעֲלוּ לַמִּנְיָן מִכָּאן אָמְרוּ יְמֵי סְפָרוֹ וִימֵי גְמָרוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אֲבָל יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וְהֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ קָתָנֵי מִיהַת לָא אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טוּמְאָה שֶׁכֵּן מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין תֹּאמַר בִּימֵי חִלּוּטוֹ בְּמַאי אִילֵימָא בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת הָא בָּעִינַן גִּידּוּל שֵׂעָר אֶלָּא לָאו בִּנְזִירוּת מְרוּבָּה וְקָתָנֵי שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אַלְמָא לָא סָלְקִין לֵיהּ שְׁמַע מִינַּהּ מַתְנִי' אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַיָּיבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אָמַר רַבִּי מֵאִיר לֹא תְּהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ גְּמָ' וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גְּמַר לַהּ וְהָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל גְּמַר לָהּ דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְעַרְדַּסְקִיָּא מָצָאתִי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פֵּתֶר רֹאשׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדָן לִפְנֵי רַבִּי מֵאִיר בַּהֲלָכָה כׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ אָמַר לוֹ אַל תְּהֵא זוֹ קַלָּה מִשֶּׁרֶץ אָמַרְתִּי לוֹ כְּלוּם אַתָּה בָּקִי בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל אָמַר לִי הֵן כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ הֱוֵי מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל גְּמִיר לַהּ אָמְרוּ שְׁמַע מִינַּהּ כֹּל שְׁמַעְתְּתָא דְּמִתְאַמְרָה בְּבֵי תְּלָתָא קַדְמָאֵי וּבָתְרָאֵי אָמְרִינַן מְצִיעָאֵי לָא אָמְרִינַן אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא שֶׁקִּיבֵּל מֵאַבָּא שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת וְחַרְדָּל בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹתֵן פֵּאָה מִכׇּל אֶחָד וְאֶחָד וְאִילּוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לָא קָחָשֵׁיב שְׁמַע מִינַּהּ מַתְנִי' אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ אָמַר לִי מָה זֶה עֲקִיבָא אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחוֹמֶר וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי יָפֶה אָמַרְתָּ אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה רש"ימה ימי חלוטו טעון תגלחת. וצפורין כדמפרש בהו קרא: גמרו. היינו ימי חלוטו: ימי הסגרו אלו ימים שהוא מוסגר קודם שמוחלט פעמים י''ד יום ונטהר בתוך ימי הסגר שהן עולין לו אותן ימים: אבל ימי הזב כו'. שאינם טעונין תגלחת ועוד לא נטמאו בטומאת מת הרי אלו עולין לו מן המנין: קתני מיהת לא אם אמרת כו' תאמר בימי חלוטו. שאין מבטל בהן את הקודמין במאי אילימא בנזירות מועטת והא בעינן גידל שיער אלא לאו בנזירות מרובה וקתני שאין עולין לו מן המנין וקשיא לרב חסדא: שמע מינה. דמהא תיובתא ש''מ וא''ת לוקמה בנזירות חמשים יום כדלעיל הא לא אפשר דהא קתני לה דומיא דימי טומאה דמה להלן פסיקא לן דאין עולין אף כאן אין עולין: מתני' לא תהא זו קלה מן השרץ. ומה על טומאת השרץ שאין הנזיר מטמא כלום חייבין עליו משום ביאת מקדש על טומאה מן המת שהוא טעון הזאה ג' וז' אינו דין שיהו חייבין עליה משום ביאת מקדש ואף ע''פ שאין הנזיר מגלח עליה: גמ' ור' אליעזר מר' יהושע. סתמא דהיינו ר' יהושע בן חנניה הא גמר לה והא מר' יהושע בן ממל כו': לערדסקיא. שם מקום: בן פתר ראש. כך שמו: אמרתי לו. לר' מאיר כלום בקי אתה בר' יהושע בן ממל אמר לי הן ואמר לי משום ר' יהושע כל טומאה כו': אמרו ש''מ כל שמעתתא דמתאמרא בבי תלתא. דשלישי שמע משני ושני מראשון דהאי מאן דבעי למימר להאי מילתא לא מצטרכא למימר אלא קמאי ובתראי ומציעאי לא כדתנן במתני' ר' אליעזר ור' יהושע ולא קחשיב ר' יהושע בן ממל בהדייהו: אמר נחום הלבלר כך מקובלני מר' מיאשא שקיבל מן הזוגות. יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח שמעיה ואבטליון הלל ושמאי וזוגות שקיבלו מן הנביאים חגי זכריה ומלאכי ונביאים קיבלו הלכה למשה מסיני: ה''ג הזורע את שדהו שני מיני חטין אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת דהואיל ובשדה אחת זרען אע''פ שהן שני מינים הואיל ושניהם מין חטין אינו חייב אלא פאה אחת אלא א''כ שם דעתו לחלקן ולעשות מהן שתי גרנות ואית ספרים דכתיב בהו הזורע שבת וחרדל אני''ס בלע''ז ותו לא ואנן לא גרסינן לה: ואילו יהושע וכלב. דהוו מציעאי לא קחשיב אלמא דקמאי ובתראי אמרי' ומציעאי לא אמרינן ומן הנביאים ואילך קחשיב כולהו כחדא מפני שהיו מבית שני ואילך: מתני' רביעית דם שהיא מטמאה כו' אינו דין שהנזיר מגלח על מגעה ועל משאה. וה''ה דהוה ליה למימר על אהילות דלרבי עקיבא אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שעורה דקמייתי ליה מיניה מקל וחומר לא מצי אמר על אהילות לא אמר נמי גבי רביעית דם: אין דנין כאן מק''ו. ובגמ' מפרש (מאי קאמר: אין דנין כאן ק''ו). לפי שאין דנין קל וחומר מהלכה: תוספותואהל רובע עצמות וכלים הנוגעים במת: לא תהא זו קלה מן השרץ. דכתיב ביה בהדיא דחייבין עליה על ביאת מקדש: אמר ר''ע דנתי לפני ר' אליעזר כו' אמר לי מה זו (ר') עקיבא אין דנין כאן ק''ו ולא פירש לו טעמיה וטעמא דר' אליעזר שאין דנין ק''ו מהלכה (זו): [אלא] כן [אמרו] הלכה. בגמ' מפרש דעצם כשעורה הלכה ואין דנין ק''ו מהלכה: ורבי אליעזר משום ר' יהושע. סתם שהוא רבי יהושע בן חנניה גמיר לה והא משום ר' יהושע בן ממל גמר לה: דתניא אמר ר' אליעזר כשהלכתי לערדסקיא מצאתי ר' יהושע בן פתר ראש. כך שם אביו שהיה יושב ודן לפני ר''מ כל טומאת מת כו' אמר לו [כלום] אתה בקי בר' יהושע בן ממל אמר [לי] הן כך א''ר יהושע בן ממל כל זה מדברי ר' אליעזר אלמא מרבי יהושע בן ממל גמיר ליה: ש''מ מילתא דמיתאמרא [בבי תלתא] קדמאי ובתראי אמר מיצעי לא אמר. ה''נ ר' יהושע בן חנניה אמר לר' יהושע בן ממל ור' יהושע בן ממל לר''א ורבי שסידר המשנה הזכיר רבי אליעזר שהיה אחרון ורבי יהושע בן חנניה שהוא הראשון ורבי יהושע בן. ממל שהוא האמצעי לא חש להזכירו: שקיבל מן הזוגות. הלל ושמאי והם קיבלו משמעיה ואבטליון ומיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח שקיבלו מן הנביאים חגי זכריה ומלאכי שקבלו הלכה למשה מסיני בזורע שבת וחרדל (וכו') בשנים וג' מקומות שחייב בפאה מכל אחד ואחד כך גירסת הספרים ולא גרסינן ליה דהך משנה שנויה במסכת פאה (פ''ג מ''ב) גבי מחלוקת דר' עקיבא [במנמר] שדהו ושייר קלחים לחים ר''ע אומר פאה מכל א' ואחד וחכמים אומרים מאחד על הכל ומודים חכמים בזורע שבת כו' והכי גרסינן בפ''ב דפאה (מ''ה) הזורע שדהו ב' מיני חטין פי' שחמתית ולבנה [עשאן] גורן אחד נותן פאה אחת ב' גרנות ב' פאות מעשה שזרע ר''ש איש המצפה ובא לפני ר''ג ועלו ללשכת הגזית ושאלו לנחום הלכה ואמר כך מקובלני מר' מיאשא כו' שני מיני חטין עשאן גורן אחד נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות ואילו יהושע וכלב האמצעים לא קחשיב: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|