|
טקסט הדף מנוקד
מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי אָמַר הַאי הַיְינוּ דְּרָמִי בַּר חָמָא דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא הֲרֵי עָלַי כִּבְשַׂר זֶבַח שְׁלָמִים מַהוּ
כִּי מַתְפֵּיס אִינִישׁ בְּעִיקָּרָא מַתְפֵּיס אוֹ דִּלְמָא בִּצְנָנָא מַתְפֵּיס מִי דָּמֵי הָתָם כֵּיוָן דְּאָמַר הֲרֵי עָלַי כִּבְשַׂר זֶבַח שְׁלָמִים אַף עַל גַּב דִּלְאַחַר שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ מָצֵי אָכֵיל לֵיהּ בַּחוּץ מִיקְדָּשׁ קָדֵישׁ אֲבָל הָכָא אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּצְנָנָא קָא מַתְפֵּיס הָא הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ אִיכָּא דְּאָמְרִי הַיְינוּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא וַדַּאי אָמְרָה לָהּ הֲרֵינִי נְזִירָה בְּעִיקְבֵיךְ מַהוּ הֲרֵינִי בְּעִיקְבֵיךְ בְּכוֹלָּא מִילְּתָא וְשַׁרְיָא אוֹ דִלְמָא כְּמִיקַּמֵּי דְּלֵיפַר לַהּ בַּעְלַהּ וַאֲסִירָא תָּא שְׁמַע הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְאָמַר וַאֲנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי אֲמַר לַהּ הֲרֵינִי בְּעִיקְבֵיךְ בְּעִיקָּרָא קָא מַתְפֵּיס לֵיפַר לַהּ לְדִידַהּ וְלוֹקֵים דִּידֵיהּ אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בְּכוֹלָּא דְּמִילְּתָא מַתְפֵּיס וְהִלְכָּךְ הוּא דְּלָא מָצֵי מֵיפַר הָא אִשָּׁה דְּאָמְרָה הֲרֵינִי בְּעִיקְבֵיךְ הִיא נָמֵי מוּתֶּרֶת לָא לְעוֹלָם בְּעִיקָּרָא מַתְפֵּיס וְהָכָא כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ וַאֲנִי כְּאוֹמֵר קַיָּים לִיכִי דָּמֵי וְאִי מִתְּשִׁיל אַהֲקָמָתוֹ מָצֵי מֵיפַר וְאִי לָא לָא הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ וְאָמְרָה אָמֵן מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּים וּרְמִינְהוּ הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ וְאָמְרָה אָמֵן שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין וְאִם לָאו שְׁנֵיהֶם מוּתָּרִין מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה נִדְרוֹ בְּנִדְרָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה תְּנִי מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּים אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא כִּדְקָתָנֵי בָּרַיְיתָא כְּגוֹן דְּקָאָמַר לַהּ הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ דְּקָא תָּלֵי נִדְרוֹ בְּנִדְרָהּ רש"ימר זוטרא בריה דרב מרי אמר. הא דמיבעיא לן הכא אשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אפילו למ''ד בעל מיגז גייז היינו דבעי רמי בר חמא בפ''ק דמסכת נדרים: הרי עלי כבשר זבחי שלמים. כגון שמונח לפניו בשר זבח שלמים ומחית נמי דהיתרא קמיה ואמר זה כזה מהו: כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס. כדהויין הני זבחי שלמים קודם זריקה ואסירא: או דילמא בצננא מתפיס. בהתירא דאית ביה והיינו לאחר זריקה שהותר בשר באכילה ושריא בצננא היינו לבסוף דכל דבר שהוא חם מצטנן לבסוף וה''נ לגבי הך איתתא כי אמרה ואני אי אמרת דבעיקרא מתפיס הויא לה כקודם הפרה ואסירא ואי אמרת דמיתפסה בצננא הויא לה כלאחר הפרה ושריא: מי דמי התם כי אמר הרי עלי כבשר זבחי שלמים. אפי' אמרת דבצננא מיתפיס אפ''ה אסור דזבחי שלמים לאחר זריקת דמים מיקדש קדיש דאינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד דאיכא למימר הכי איתפיס בציננא דאם לא כן מאי אהני דיבוריה: אבל הכא כו'. ולא דמי כלל ומהכא לא תפשוט: איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא. דאמר אע''ג דלאחר זריקת דמים מיקדש קדיש כיון דמצי אכיל ליה חוץ לחומת עזרה בכל העיר אי אמרת בציננא תפיס ודאי שרי אלא הכי איבעיא לך (ודאי) אמרה לו: הריני בעיקביך. ובא בעלה של ראשונה והפר לה אליבא דמ''ד בעל מיגז גייז מהו אמרינן הא דקאמרה לה הריני בעיקביך בכולי מלתא משמע אם לנזירות לנזירות אם להיפר היפר וכיון דהיפר בעלה לראשונה מישתריא נמי חבירתה [והאי] בעיקביך משמע בסוף: או דלמא כמיקמי דליפר לה בעלה. משמע דמשמע כמו דאמרה הריני נזירה כמותיך עד סוף נזירותיך דהיינו סמוך להפרה דבעל דנזירותה משכה ואזלה עד שהפר לה בעל וכשהפר לה בעל אזלה לה בסוף נזירותה ולעולם מיקמי דליפר לה בעל קאמרה וכי הפר לה בעלה לראשונה אסורה חבירתה: ת''ש האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר ואי ס''ד דכי אמר לה הריני בעיקביך כמעיקרא. מקמי הפרה משמע וקיימא לן נמי דבעל מיגז גייז וכ''ש היכא דאמר ואני סתם ולא אמר בעיקביך דמשמע דבעיקרא מיתפיס א''כ אשתכח דכי קאמר לה ואני משמע דניחא ליה דתתקיים עילוה נזירות עד דלימא איהו ואני ולקביל עילוי' נזירות וליפר לה נזירות דידה ולקיים נזירות דידיה הא לאו איתפיס בנדרה אלא במקמי הפרה אלא לאו ש''מ מדאינו יכול להפר לה דבכולה מילתא מיתפיס והלכך הוא לא מצי מיפר דאי מיפר את שלה נמצא מיפר את שלו הא אשה אחרת דאמרה לה הריני בעיקביך כיון דהיפר בעל לראשונה איהי נמי מותרת: לא לעולם. אימא לך דבעיקרא מתפיס: והכא. טעמא מאי הוא דלא מצי מיפר לה דכיון דאמר לה ואני כאומר קיים ליכי דמי: הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה. והאי דאמר לה ואת לא הוי קיום לפי שאין אדם יכול להזיר את אשתו בנזיר: מפני שתלה נדרו בנדרה. דמשמע דקאמר הריני נזיר אם את תהא נזירה וכיון דלא אמרה אמן שניהם מותרין: אביי אמר אפי' תימא. שניהם מותרין ולא קשיא ובמאי עסקינן בברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר ואת דמשמע דקאמר לה הריני נזיר אם תהא נזירה והלכך היכא דאמרה אמן שניהם אסורין וכי לא אמרה אמן שניהם מותרין שכן הוא תולה נזרו בנזרה: תוספותאיכא דאמרי היינו דרמי בר חמא ודאי. איכא למיפשט בעיא דרמי מברייתא דלעיל ואין לדחות דחיה זו שבא לחלק ביניהם דודאי דמו אהדדי: אמרה לה הריני בעיקביך. פירוש האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה לה הריני בעיקביך כאילו אמרה הריני בסופך לשון ואתה תשופנו עקב (בראשית ג) כלומר בסוף דרכך אם תותר את גם אני אהיה מותרת שלא אקבל עלי נזירות ולא יחול עלי או דלמא כי מקמי דליפר לה בעלה ואסורה כי בעיקביך יש לפרשו כמו עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (שם כו) ואפילו אם תותר הראשונה השניה אסורה דבדעתה להיות כמעיקרא קודם שיפר לה בעלה וכשאמרה בעיקביך כאילו אמרה ואני דאמרינן לעיל בברייתא היא מותרת וחבירתה אסורה דכיון דחל עליה נזירות לא פקע בהתרת הראשונה דבעל מיגז גייז: ואי ס''ד כי אמר בעיקביך בעיקרא קמתפיס. ואפילו תותר הראשונה השניה אסורה א''כ במתניתין נמי אמאי אינו מיפר לה ליפר לה דידה ולוקים דידיה אלא ש''מ בכולה מלתא מיתפיס ואותה שאמרה בעיקביך היא נמי מותרת ואריכות לשון בעלמא הוא וה''נ דעת הבעל כי אמר לה ואני דעתיה אכולה מילתא אם תותר היא שגם הוא יהיה מותר ולא יחול הלכך לא מצי מיפר דקאי בלא יחל דברו ואם תאמר והא במתניתין לא אמר כ''א ואני וי''ל דהכי מדמי ליה דכי היכי דאשה דאמרה הריני בעיקביך בכולה מילתא ה''נ בעל בכולה מילתא מיתפיס דנהי דודאי דאיניש בעלמא שאמר ואני דעתו כמעיקרא מפני שאין בידו להתיר ואינו נותן דעתו להתיר אבל בעל שבידו להתירה דעתו להתיר יותר משאר מתפיסים והוי כאילו אמר הריני בעיקביך ודחי לא לעולם כמעיקרא מתפיס ומ''מ אינו יכול להפר הכא כיון דאמר ואני כאומר קיים ליכי דמי אי מיתשיל אהקמתו מיפר ואי לא לא: ורמינהו הריני נזיר ואת ואמרה אמן שניהם אסורין ואי לאו שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה. וסבירא ליה דבעל מיעקר קא עקר ואי יפר לה גם שלו יותר [וקאי] בלא יחל דסבירא ליה לתנא דברייתא דהכי קאמר הריני נזיר אם את ואפילו לא אמר אם ולכך אם אמרה אמן שניהן אסורין והיינו דקפריך אמתני' דקתני כי אמר לה הריני נזיר ואת דמיפר שלה ושלו קיים ואם לאו שלא אמרה אמן שניהם מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה ולא דינא להיות נזיר אם לא תהיה גם היא נזירה: אמר רב יהודה תני. ברישא מיפר שלה ושלו קיים כמתני' ותני ברישא שניהם אסורין עד שלא יפר ולא כמו שהיינו סבורין מעיקרא שאינו יכול להפר את שלה דנהי דסיפא משמע שתלה נדרו בנדרה דקאמר ואם לאו שניהם מותרין אפ''ה יכול להפר שלה משום דסבירא ליה להאי תנא דבעל מיגז גייז וזהו החידוש דאתא לאשמעינן אבל רישא דקתני אסורים כל זמן שלא הפר אין זה שום חידוש דפשיטא דשניהם אסורין כל זמן שלא הפר: אביי אמר אפי' תימא כדקתני ברייתא כגון דאמר ואם את דקא תלי נדרו בנדרה מתני' דקתני הריני נזיר ואת משום הכי מיפר שלה ושלו קיים. [פי'] ברייתא כגון דאמר לה הריני נזיר ואם את שתלה נדרו בנדרה כלומר אם את נזירה גם נזירותי יחול [לפיכך] שניהם אסורין ואינו יכול להפר כדמשמע לישנא דשניהם אסורין והיינו טעמא לפי שתלה נדרו בנדרה ואם יפר את שלה גם את שלו יתבטל וקאי בלא יחל דסבירא ליה דבעל מיעקר עקר ומתני' דקתני הריני נזיר ואת פירוש שאינו תולה נדרו בנדרה אלא הוא מקבל אנפשיה ממה נפשך ואת פי' שאינו תולה נדרו בנדרה אלא הוא מקבל נזירות אנפשיה ואת דקאמר ששאל לה אם גם היא מציא לקבל נזירות אנפשה ואת דקאמר ששאל בתמיה בלשון שאלה קאמר לה כלומר רוצה את להיות נודרת כמו כן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|