סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אַהֲבָה רַבָּה הֲווֹ אָמְרִי מַאי בְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ
דִּלְמָא הַאי דְּלָא אָמְרִי יוֹצֵר אוֹר מִשּׁוּם דְּלָא מְטָא זְמַן יוֹצֵר אוֹר וְכִי מְטָא זְמַן יוֹצֵר אוֹר הֲווֹ אָמְרִי וְאִי מִכְּלָלָא מַאי דְּאִי מִכְּלָלָא לְעוֹלָם אַהֲבָה רַבָּה הֲווֹ אָמְרִי וְכִי מְטָא זְמַן יוֹצֵר אוֹר הֲווֹ אָמְרִי לֵיהּ וּמַאי בְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ סֵדֶר בְּרָכוֹת
וְקוֹרִין עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וַיֹּאמֶר אֱמֶת וְיַצִּיב וַעֲבוֹדָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אַף בִּגְבוּלִין בִּקְּשׁוּ לִקְרוֹת כֵּן אֶלָּא שֶׁכְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי נָתָן אוֹמֵר בִּגְבוּלִין בִּקְּשׁוּ לִקְרוֹת כֵּן אֶלָּא שֶׁכְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה סְבַר לְמִקְבְּעִינְהוּ בְּסוּרָא אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא כְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין אֲמֵימַר סְבַר לְמִקְבְּעִינְהוּ בִּנְהַרְדְּעָא אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי כְּבָר בִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעוֹמֶת הַמִּינִין
וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא מַאי בְּרָכָה אַחַת אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא אוֹמֵר לַמִּשְׁמָר הַנִּכְנָס מִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה הוּא יַשְׁכִּין בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאִחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵיעוּת
מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ פְּשִׁיטָא הֵיכָא דְּקָא נָקֵיט כָּסָא דְחַמְרָא בִּידֵיהּ וְקָסָבַר דְּשִׁכְרָא הוּא וּפָתַח וּמְבָרֵךְ אַדַּעְתָּא דְשִׁכְרָא וְסַיֵּים בִּדְחַמְרָא יָצָא דְּאִי נָמֵי אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ יָצָא דְּהָא תְּנַן עַל כּוּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ יָצָא אֶלָּא הֵיכָא דְּקָא נָקֵיט כָּסָא דְשִׁכְרָא בִּידֵיהּ וְקָסָבַר דְּחַמְרָא הוּא פְּתַח וּבָרֵיךְ אַדַּעְתָּא דְחַמְרָא וְסַיֵּים בִּדְשִׁכְרָא מַאי בָּתַר עִיקַּר בְּרָכָה אָזְלִינַן אוֹ בָּתַר חֲתִימָה אָזְלִינַן
תָּא שְׁמַע שַׁחֲרִית פָּתַח בְּיוֹצֵר אוֹר וְסִיֵּים בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים לֹא יָצָא פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּים בְּיוֹצֵר אוֹר יָצָא עַרְבִית פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּים בְּיוֹצֵר אוֹר לֹא יָצָא פָּתַח בְּיוֹצֵר אוֹר וְסִיֵּים בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים יָצָא כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם שָׁאנֵי הָתָם דְּקָאָמַר בָּרוּךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת הָנִיחָא לְרַב דְּאָמַר כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם אֵינָהּ בְּרָכָה שַׁפִּיר אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ מַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא כֵּיוָן דְּאָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא וּכְדֵי לְהַזְכִּיר מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם כִּי קָאָמַר בְּרָכָה וּמַלְכוּת מֵעִיקָּרָא אַתַּרְוַיְיהוּ קָאָמַר
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר לְאֵתוֹיֵי מַאי לָאו לְאֵתוֹיֵי הָא דַּאֲמַרַן לָא לְאֵתוֹיֵי נַהֲמָא וְתַמְרֵי הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דַּאֲכַל נַהֲמָא וְקָסָבַר דְּתַמְרֵי אָכַל וּפָתַח אַדַּעְתָּא דְּתַמְרֵי וְסַיֵּים בִּדְנַהֲמָא הַיְינוּ בַּעְיָין לָא צְרִיכָא כְּגוֹן דַּאֲכַל תַּמְרֵי וְקָסָבַר נַהֲמָא אֲכַל וּפְתַח בִּדְנַהֲמָא וְסַיֵּים בִּדְתַמְרֵי [יָצָא] דַּאֲפִילּוּ סַיֵּים בִּדְנַהֲמָא נָמֵי יָצָא מַאי טַעְמָא דְּתַמְרֵי נָמֵי מֵיזָן זָיְינִי
אָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּל שֶׁלֹּא אָמַר אֱמֶת וְיַצִּיב שַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה עַרְבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינָּנָא [סָבָא] מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הַמִּתְפַּלֵּל כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וְכַשְּׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם אָמַר שְׁמוּאֵל מַאי טַעְמָא דְרַב דִּכְתִיב ה' זוֹקֵף כְּפוּפִים מֵתִיבִי מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא מִי כְּתִיב בִּשְׁמִי מִפְּנֵי שְׁמִי כְּתִיב
אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב בַּר אוֹרְיָאן תָּא וְאֵימָא לְךָ מִלְּתָא מְעַלַּיְיתָא דַּאֲמַר אֲבוּךְ הָכִי אָמַר אֲבוּךְ כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ כְּשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם

רש"י

אלא אי אמרת. הך ברכה דקאמרי אהבה רבה היכי ש''מ דאין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמניה הוא וכי מטא זמניה אמרי לה ואע''ג דקרו אינהו ק''ש לא מטא זמניה כדאמרינן בעלמא (יומא לז:) הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא שאנשי משמר מקדימין: ואי מכללא מאי. וכי אמר ליה מכללא מאי גריעותא איכא דאמר לאו בפירוש אתמר הא שפיר מצי למשמע מכללא דיוצר אור קא אמרי ומשנינן ליכא למשמע מהכא דילמא לעולם אימא לך אהבה רבה וכו': סדר ברכות. אם הקדים המאוחרות: בקשו. לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע: מפני תרעומת המינין. שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ב''ה ושמעו מפיו בסיני: המינין. עכו''ם: פתח בדשכרא וסיים בדחמרא. תחלת הברכה אמר ע''מ שהכל וכיון שהגיע למלך העולם נזכר שהוא יין ואמר פרי הגפן פשיטא לן דיצא דהא אפילו סיים כל הברכה כדעת פתיחתה ואמר שהכל יצא על היין דתנן וכו': אלא. קא מבעיא לן פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים בפה''ג וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל מהו: בתר עיקר ברכה אזלינן. ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה והוי כמו שסיים ביין ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר שאין השכר מן הגפן: פתח ביוצר אור. כלומר אדעתא דלימא יוצר אור: וסיים במעריב ערבים. כשאמר מלך העולם נזכר וסיים אשר בדברו מעריב ערבים: שאני התם וכו'. כלומר דלמא פתיחה אינה כלום והא דקתני יצא לפי שחוזר וחותם בה בברוך יוצר המאורות וע''י חתימתה קאמר דיצא אלא שהכל שאין חותם בה בברוך ופתיחתה אדעתא דבורא פרי הגפן הוא אימא דלא יצא: מאי איכא למימר. היכי נפיק משום חתימתה הא אין מלכות בחתימתה: ה''ג אלא כיון דאמר כו'. אלא לא תימא משום חתימתה יצא אלא פתיחתה נמי מעלייתא היא ולא תפשוט מיניה לחמרא ושכרא דלגבי ברכות ערבית ושחרית הוא דמצי למימר דכי פתח בזו וסיים בזו יצא דהא כי פתח בשחרית אדעתא דמעריב ערבים הוה דעתיה לאדכורי בה מדת היום בלילה כגון גולל אור וכי פתח ערבית אדעתא דיוצר אור הוה דעתיה לאדכורי בה מדת לילה כגון ובורא חשך הלכך אדעתא דתרוייהו הויא: לאו לאתויי הא דאמרן. כגון שכרא וחמרא: היינו בעיין. דהא ברכת התמרים על העץ ועל פרי העץ אינה עולה לברכת הלחם ואי בהא פשטת דהכל הולך אחר חתום ברכות הוא הדין לחמרא ושכרא: כל מי. שלא אמר ברכת אמת ויציב כמו שתקנוה וכן אמת ואמונה בערבית לא יצא: שנא' להגיד בבקר חסדך. וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים ולשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבינו כל אלה הנסים התדירים תמיד: כשהוא כורע. באבות ובהודאה כורע בברוך וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם על שם ה' זוקף כפופים (תהלים קמו): נחת. לשון הכנעה:

תוספות

משום דלא מטא זמן יוצר אור. דנהי דשחיטת התמיד משיעלה עמוד השחר פי' רש''י מיהו לא הוה שעה לומר יוצר אור כדאמרי' הקורא כו' ויכול לסבור הברייתא כותיקין: ברכה אחת למשמר היוצא וכו'. תימא קצת מאי היא הואיל ולית בה לא שם ולא מלכות: פתח ואמר בא''י אלהינו מלך העולם והיה סבור שהיה יין והבין שהיה שכר ואחר שהבין שהיה שכר סיים שהכל: לא לאתויי נהמא. ופירש רב אלפס השתא דלא אפשיטא בעיין אזלינן לקולא ואפילו פתח בחמרא וסיים בשכרא יצא. ור''י הי' אומר לחומרא דצריך לברך פעם אחרת. ומיהו היה אומר ר''ח אם היה יודע בבירור שטעה בדבורו שאמר בורא פרי העץ תחת (בורא) פרי הגפן דבתוך כדי דבור יכול לחזור בו. וכן בי''ט בחתימה של יום טוב אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא אחרי שהוא יודע שהוא י''ט. והקשה הר''ר יעקב מקינון מאי קא מבעיא ליה והא ודאי מצות אינן צריכות כוונה. והיה אומר הר''י דהיינו בשומע תפלה אחורי בית הכנסת ולא נתכוין לצאת. אבל היכא דנתכוין לברך על היין ונמצא שכר לא מהני: להגיד בבקר חסדך. חסד שהקדוש ב''ה עשה לנו במצרים. ואמונתך פי' מדבר על העתיד שאנו מצפים שישמור הבטחתו ואמונתו ויגאלנו מיד המלכים ובסוף ברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל. א''נ ע''ד המדר' (רבה איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך שאדם מאמין ומפקיד רוחו בידו ומחזירה בלא יגיעה: אמת ויציב וכו'. לא קאי על השכינה אלא קאי אהדבר הזה וכו'. וכן איתא בהר''ם. ואיתא בירושלמי האי מרגניתא דלית ביה טימא פירוש שאין לה שומא כל מה שמשבח מתגני לה כדאמר לקמן (ד' לג ב) בחד דפתח ואמר האל הגדול הגבור והנורא והיה מאריך הרבה וא''ל ר' חנינא סיימת לשבחי דמרך כי כל פה לא יוכל לספר שבחו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר