סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר וְלוֹקֵחַ שׁוֹחַד אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא טֵירוּף דַּעַת
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר דָּרֵשׁ רַב נַחְמָן בַּר כֹּהֵן מַאי דִּכְתִיב מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה אִם דּוֹמֶה דַּיָּין לְמֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְלוּם יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִם דּוֹמֶה לְכֹהֵן שֶׁמְּחַזֵּר עַל הַגֳּרָנוֹת יֶהֶרְסֶנָּה
אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא הַאי דַּיָּינָא דְּשָׁאֵיל שְׁאֵילְתָא פָּסוּל לְמֵידַן דִּינָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית לֵיהּ לְאוֹשׁוֹלֵי אֲבָל אִית לֵיהּ לְאוֹשׁוֹלֵי לֵית לַן בַּהּ
אִינִי וְהָא רָבָא שָׁאֵיל שְׁאֵילְתָא מִדְּבֵי בַּר מָרִיּוֹן אַף עַל גַּב דְּלָא שָׁיְילִי מִינֵּיהּ הָתָם לְאַחְשׁוֹבִינְהוּ הוּא דְּבָעֵי
אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּשׁוּחְדָּא כֵּיוָן דְּקַבֵּיל לֵיהּ שׁוּחְדָּא מִינֵּיהּ אִיקָּרְבָא לֵיהּ דַּעְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ וְהָוֵי כְּגוּפֵיהּ וְאֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ מַאי שׁוֹחַד שֶׁהוּא חַד אָמַר רַב פָּפָּא לָא לֵידוּן אִינִישׁ דִּינָא לְמַאן דְּרָחֵים לֵיהּ וְלָא לְמַאן דְּסָנֵי לֵיהּ דְּרָחֵים לֵיהּ לָא חָזֵי לֵיהּ חוֹבָה דְּסָנֵי לֵיהּ לָא חָזֵי לֵיהּ זְכוּתָא
אָמַר אַבָּיֵי הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּמְרַחֲמִין לֵיהּ בְּנֵי מָתָא לָאו מִשּׁוּם דִּמְעַלֵּי טְפֵי אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא מוֹכַח לְהוּ בְּמִילֵּי דִּשְׁמַיָּא
אָמַר רָבָא מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי בְּנֵי מָחוֹזָא כּוּלְּהוּ רָחֲמוּ לִי כֵּיוָן דַּהֲוַאי דַּיָּינָא אָמֵינָא מִינַּיְיהוּ סָנוּ לִי וּמִינַּיְיהוּ רָחֲמוּ לִי כֵּיוָן דַּחֲזַאי דְּמַאן דְּמִיחַיַּיב (לֵיהּ) הָאִידָּנָא קָא זָכֵי לִמְחַר אָמֵינָא אִם מִרְחָם כּוּלְּהוּ רָחֲמוּ לִי אִי מִסְנוֹ כּוּלְּהוּ סָנוּ לִי
תָּנוּ רַבָּנַן וְשׁוֹחַד לֹא תִקָּח אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר שׁוֹחַד מָמוֹן אֶלָּא אֲפִילּוּ שׁוֹחַד דְּבָרִים נָמֵי אָסוּר מִדְּלָא כְּתִיב בֶּצַע לֹא תִקָּח הֵיכִי דָּמֵי שׁוֹחַד דְּבָרִים
כִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל הֲוָה עָבַר בְּמַבָּרָא אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא יָהֵיב לֵיהּ יְדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי אֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא
אַמֵּימָר הֲוָה יָתֵיב וְקָא דָאֵין דִּינָא פְּרַח גַּדְפָּא אַרֵישֵׁיהּ אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא שַׁקְלֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי אֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא מָר עוּקְבָא הֲוָה שְׁדֵי רוּקָּא קַמֵּיהּ אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא כַּסְּיֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי אֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי הֲוָה רְגִיל אֲרִיסֵיהּ דַּהֲוָה מַיְיתֵי לֵיהּ כׇּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא כַּנְתָּא דְפֵירֵי יוֹמָא חַד אַיְיתִי לֵיהּ בְּחַמְשָׁה בְּשַׁבְּתָא אֲמַר לֵיהּ מַאי שְׁנָא הָאִידָּנָא אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי וְאָמֵינָא אַגַּב אוֹרְחִי אַיְיתֵי לֵיהּ לְמָר לָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא
אוֹתֵיב זוּזָא דְרַבָּנַן וְקָדָיְינִין לֵיהּ בַּהֲדֵי דְּקָאָזֵיל וְאָתֵי אֲמַר אִי בָּעֵי טָעֵין הָכִי וְאִי בָּעֵי טָעֵין הָכִי אָמַר תִּיפַּח נַפְשָׁם שֶׁל מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד וּמָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָטַלְתִּי וְאִם נָטַלְתִּי שֶׁלִּי נָטַלְתִּי כָּךְ מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אֱלִישָׁע אַיְיתִי לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא רֵאשִׁית הַגֵּז אֲמַר לֵיהּ מֵהֵיכָא אַתְּ אֲמַר לֵיהּ מִדּוּךְ פְּלָן וּמֵהָתָם לְהָכָא לָא הֲוָה כֹּהֵן לְמִיתְּבָא לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי וְאָמֵינָא אַגַּב אוֹרְחַאי אַיְיתֵי לֵיהּ לְמָר אֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא לָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ
אוֹתֵיב לֵיהּ זוּגָא דְרַבָּנַן וְקָדָיְינִי לֵיהּ בַּהֲדֵי דְּקָאָזֵיל וְאָתֵי אֲמַר אִי בָּעֵי טָעֵין הָכִי וְאִי בָּעֵי טָעֵין הָכִי אָמַר תִּיפַּח נַפְשָׁם שֶׁל מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד וּמָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָטַלְתִּי וְאִם נָטַלְתִּי שֶׁלִּי נָטַלְתִּי כָּךְ מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
רַב עָנָן אַיְיתִי לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא כַּנְתָּא דְגִילְדָּנֵי דְּבֵי גִילֵי אֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי לָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא
אֲמַר לֵיהּ דִּינָא דְּמָר לָא בָּעֵינָא קַבּוֹלֵי לְקַבֵּיל מָר דְּלָא לִמְנְעַן מָר מֵאַקְרוֹבֵי בִּכּוּרִים דְּתַנְיָא וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִישָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעוֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלוֹנוֹ וְכִי אֱלִישָׁע אוֹכֵל בִּכּוּרִים הֲוָה אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל הַמֵּבִיא דּוֹרוֹן לְתַלְמִיד חָכָם כְּאִילּוּ מַקְרִיב בִּכּוּרִים
אֲמַר לֵיהּ קַבּוֹלֵי לָא בָּעֵינַן דְּאֵיקַבֵּיל הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ לִי טַעְמָא מְקַבֵּילְנָא שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן שְׁלַח לֵיהּ נִידַיְּינֵיהּ מָר לְהַאי גַּבְרָא דַּאֲנָא עָנָן פְּסִילְנָא לֵיהּ לְדִינָא אָמַר מִדִּשְׁלַח לִי הָכִי שְׁמַע מִינַּהּ קָרִיבֵיהּ הוּא הֲוָה קָאֵים דִּינָא דְיַתְמֵי קַמֵּיהּ אֲמַר

רש"י

אינו נפטר מן העולם. והכי קאמר ק''ו שיסמא את עיניו כשיהא טפש בסופו וישב לדון: שאינו צריך כלום. שהוא עשיר ואין צריך להחניף: דשאיל שאילתא. דרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים: מאי טעמא דשוחדא. למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי: אין אדם רואה חובה לעצמו. אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת: שהוא חד. הנותן והמקבל נעשים לב אחד: בני מחוזא. עירו של רבא: מינייהו. מקצתם אוהבים אותי אותם שזכיתי: אם מרחם. אם אוהבים נעשו כולם אוהביי: במברא. גשר: יהיב ליה ידא. לסומכו: כנתא דפירי. סל פירות מפרדס של רבי ישמעאל: זוזא זוג: בהדי דאזיל ואתי. בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין: ראשית הגז. בכל שנה שגוזז אותן חייב ליתן לכהן אחד מששים: גילדני דבי גילי. דגים קטנים: וכי אלישע אוכל ביכורים היה. והלא לא כהן היה שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד דכתי' ויעני ושפט בבשן ומצינו במסכת פסחים באלו דברים (דף סח.) דשפט דהאי קרא הוא אביו של אלישע: שמע מינה קריביה הוא. להכי פסול ליה לדינא:

תוספות

אפילו צדיק גמור ונוטל שוחד. והיינו ק''ו לרשעים שכבר נטל שוחד בפעם ראשונה דבפעם ראשונה כשנוטל אכתי צדיק הוי שעדיין לא נטלו וק''ו לטפשים בפעם שניה שנוטל שוחד שכבר נעשה טפש מפעם ראשונה שנטלו. מ''ר. ורשב''ם פי' דהאי קל וחומר לטפשים אינו מן הברייתא אלא מדתניא חכמים וצדיקים משמע שרוצה לומר ק''ו לטפשים ולכך מתמה וכי הם בני דינא ומשני הכי קאמר ולא נידוק כמו שאמר והכי נמי אמרינן בהמקבל בסופו (ב''מ דף קיד:) ת''ר אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ומשמע הא עשיר שכב ומשני הכי קאמר: מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום. הכא משמע דצריכות ממון קאמר משום שוחד מדמסיק עליה האי דיינא דשאיל שאילתא ולעיל נמי ממילי דשוחד איירי ובסנהדרין בפ''ק (דף ז: ושם) מייתי הך דרשא גופה דרב נחמן בר כהן אדיין שאינו בקי וצריך לשאול הוראות ודינין דמסיק התם דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ובתר הכי מסיק דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר וכולה שמעתא דהתם מיירי בדיינא שאינו הגון מחמת שאינו בקי ואומר ר''ת דמהאי קרא איכא למידק שאינו צריך לא לממון ולא לדברי תורה. מ''ר: לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה. לאו באוהב ושונא דאיירי ביה רבי יהודה ורבנן. גבי עדות איירי דלגבי דיין אפי' רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא בפ' זה בורר (סנהדרין דף כט.) דא''כ הוה ליה לאתויי הכא קרא דהתם אלא התם באוהב כגון שושבינו ושונא שלא דיבר עמו שלשה ימים אבל הכא באוהב כי הנך דפרח גדפא ארישא אתא ההוא גברא שקליה דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו. מ''ר: וכי אלישע אוכל בכורים היה. אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר