|
טקסט הדף מנוקד
תָּא שְׁמַע אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל מְצִיאַת אַלְמָנָה לְעַצְמָהּ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא הַנִּיזּוֹנֶת תְּנַן שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ נִיזּוֹנֶת תְּנַן נִיהְווֹ כְּבַעַל מָה בַּעַל מְצִיאַת אִשָּׁה לְבַעְלָהּ הָכָא נָמֵי מְצִיאַת אִשָּׁה לַיּוֹרְשִׁים
לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ נִיזּוֹנֶת תְּנַן טַעְמָא מַאי אֲמוּר רַבָּנַן מְצִיאַת אִשָּׁה לְבַעְלָהּ דְּלָא תֶּיהְוֵי לַהּ אֵיבָה הָנֵי תֶּיהְוֵי לְהוּ אֵיבָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כׇּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ אַלְמָנָה עוֹשָׂה לַיּוֹרְשִׁים חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס וְהַצָּעַת הַמִּטָּה וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל מְלָאכוֹת שֶׁהָעֶבֶד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ תַּלְמִיד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ חוּץ מֵהַתָּרַת (לוֹ) מִנְעָל אָמַר רָבָא לָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ לֵית לַן בַּהּ אָמַר רַב אָשֵׁי וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מַנַּח תְּפִלִּין אֲבָל מַנַּח תְּפִלִּין לֵית לַן בַּהּ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ כְּאִילּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד שֶׁנֶּאֱמַר לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אוֹמֵר אַף פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַלְמָנָה שֶׁתָּפְסָה מִטַּלְטְלִין בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ מַה שֶּׁתָּפְסָה תָּפְסָה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אַלְמָנָה שֶׁתָּפְסָה מִטַּלְטְלִין בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ מַה שֶּׁתָּפְסָה תָּפְסָה וְכֵן כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר מַעֲשֶׂה בְּכַלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי שַׁבְּתַי שֶׁתָּפְסָה דִּסַקַּיָּא מְלֵאָה מָעוֹת וְלֹא הָיָה כֹּחַ בְּיַד חֲכָמִים לְהוֹצִיא מִיָּדָהּ אָמַר רָבִינָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא לִמְזוֹנֵי אֲבָל לִכְתוּבָּה מַפְּקִינַן מִינַּהּ מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי מַאי שְׁנָא לִכְתוּבָּה דְּמִמְּקַרְקְעֵי וְלָא מִמִּטַּלְטְלִי מְזוֹנוֹת נָמֵי מִמְּקַרְקְעֵי וְלָא מִמִּטַּלְטְלִי אֶלָּא לִמְזוֹנֵי מַאי דְּתָפְסָה תָּפְסָה הָכִי נָמֵי לִכְתוּבָּה אֲמַר לֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר נַפְתָּלִי לְרָבִינָא הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא כְּווֹתָיךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא אַלְמָנָה שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים וְלֹא תָּבְעָה מְזוֹנוֹת אִיבְּדָה מְזוֹנוֹת הַשְׁתָּא שְׁתַּיִם אִיבְּדָה שָׁלֹשׁ מִיבַּעְיָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בַּעֲנִיָּה כָּאן בַּעֲשִׁירָה אִי נָמֵי כָּאן בִּפְרוּצָה כָּאן בִּצְנוּעָה אָמַר רָבָא לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְמַפְרֵעַ אֲבָל לְהַבָּא יֵשׁ לָהּ בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן יְתוֹמִים אוֹמְרִים נָתַנְנוּ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא נָטַלְתִּי עַל מִי לְהָבִיא רְאָיָה רש"י
אי אמרת בשלמא הניזונת תנן. וסתם לן תנא כאנשי יהודה: שפיר. איכא לאוקמי להא דשמואל בשאינה ניזונת: אלא אי אמרת ניזונת תנן. וסתם לן כאנשי גליל וליכא אלמנה שאינה ניזונת אמאי מציאתה לעצמה: ניהוו. יורשים כבעל: תיהוי להו איבה. דעל כרחם זנים אותה אבל מעשה ידיה שתקנו לבעלה תחת מזונות הוי ליורשים: כל מלאכות. השנויות בפרק אע''פ (לעיל נט:) טוחנת ואופה כו': חוץ ממזיגת הכוס כו'. שהן מלאכות המקרבות חיבה והרגל דבר כדאמרי' נמי בהא מסכתא (דף ד:) שאין נדה עושה אותן לבעלה: חוץ מהתרת מנעל. שהרואה אומר עבד כנעני הוא: מנח תפילין לית לן בה. שאין דרך עבדים להניח תפילין: למס מרעהו חסד. הממיס עצמו מרעהו ממיס ממנו חסדים ואית דמפקא לה מדכתיב לעיל מיניה ותושיה נדחה ממני וסמיך ליה למס מרעהו חסד: מה שתפסה תפסה. ולא מפקינן מינה ואע''ג דפסקינן הלכתא בפרק מציאת האשה (לעיל סט:) ממקרקעי ולא ממטלטלי הואיל ותפסה תפסה: דסקיא. שק של עור שקורין טשינ''א: עשירה. היכולת בידה להמתין הלכך אי נמי לא תבעה לאו מחילה היא עד שלש שנים אבל ענייה מדלא תבעתן מחלתן: צנועה. בושה לבא לב''ד הלכך בשתי שנים לאו מחילה היא: אלא למפרע. אותן שתי שנים שעברו איבדה: נתננו. דמי מזונות לשנה הבאה:
תוספות
תא שמע דאמר ר' זירא אמר שמואל אלמנה מציאתה לעצמה אי אמרת בשלמא הניזונת תנן שפיר. קאמר שמואל מציאתה לעצמה אפי' בשעה שהיא ניזונית הואיל והן יכולין לסלקה לא הוו כבעל אע''ג דמעשה ידיה שלהן אלא אי אמרת ניזונת תנן וכאנשי גליל אבל לאנשי יהודה מעשה ידיה לעצמה א''כ הא דקאמר שמואל אלמנה מציאתה לעצמה על כרחך לאנשי גליל הוא דאיצטריך ליה לאשמועינן דלאנשי יהודה לאשמועינן מעשה ידיה לעצמה וכ''ש מציאתה וכיון דלאנשי גליל קאמר אמאי מציאתה לעצמה והא לדידהו הוי דהא אינהו כבעל ולא סגי דלא יהבי לה ואומר רבינו תם דאלמנה דקאמר שמואל קאי אמתני' ולאו משום דבלאו הכי לא פשיט שפיר דהניזונת תנן כמו שהוכחתי דעל כרחך אליבא דאנשי יהודה קאמר שמואל ודוקא מציאתה אבל מעשה ידיה ליתומים אלא כי היכי דלא תקשי דשמואל אדשמואל דאיהו סבירא ליה כאנשי גליל לעיל (ד' נד.) ומה שפירש הקונטר' אי אמרת בשלמא הניזונת תנן שפיר דמוקמינן מילתא דשמואל בשאינה ניזונת קשה דאי בשאינה ניזונת פשיטא ועוד לימא מעשה ידיה לעצמה וכל שכן מציאתה דהויא כהעדפה שעל ידי הדחק כדאמרינן לעיל בריש מציאת האשה (דף סו: ושם) ועוד דכי היכי דאי תנן הניזונת מוקמינן למילתיה דשמואל בשאינה ניזונת כגון שנתנו לה היורשים כתובתה הכי נמי אי תנן ניזונת וכאנשי גליל מצינו למימר דמילתיה דשמואל מיירי באותה שתבעה כתובתה בב''ד או מכרה שאינה ניזונת שאותה מציאתה לעצמה אפי' לאנשי גליל. מ''ר: אבל מנח תפילין לית לן בה. אע''ג דבשלהי האשה שנתארמלה (לעיל כח:) תניא או שהניח תפילין בפני רבו לא יצא לחירות מ''מ אינו רגיל להניח כל שעה. מ''ר: אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותי' מה שתפסה כו'. פי' הריב''ן דמיירי בתפסה לאחר מיתת הבעל וא''ת מאי שנא דלמזוני מהניא תפיסה טפי מכתובה וי''ל משום דמזוני לא טרפה ממשעבדי אבל כתובה טרפה ממשעבדי וא''ת אלא מעתה תועיל תפיסת הלוקח שלא באחריות ונמצאת שדה שאינה שלו לאחר מיתת המוכר והלוקח נמי באחריות ובא בעל חוב וטרפה עם השבח קשה שיועיל בו תפיסה בשלמא ממלוה ע''פ לא קשיא דאע''ג דלא טריף ממשעבדי לא מהני תפיסה משום דיכול לתבוע הלואתו מחיים אבל מלוקח קשה דלא טריף ממשעבדי גם לא היה יכול לתבוע מחיים ונראה לי דדוקא מזוני דלא גביא ממשעבדי והוי נמי תנאי ב''ד אלמוה רבנן טפי להועיל בה תפיסה והודה רבי וא''ת כמאן אי כרבי בלא תפיסה נמי דהא אמר בפרק נערה (לעיל נא.) אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות מוציאין למזון האשה והבנות ואי כר' שמעון בן אלעזר כי תפסה מאי הוי הא אמר נכסים שאין להם אחריות מוציאין לבנים מן הבנות ואומר רבי דלעולם כר''ש בן אלעזר ודווקא לבנים מן הבנות מוציאין אבל מן האשה לא והא דקא מותיב מר בר רב אשי מאי שנא לכתובה כו' ובעי למימר מאי דתפסה תפסה לאו משום דהכי סבירא ליה דהא אדרבי עקיבא לא פליג דאמר אין תפיסה מועלת לאחר מיתה אלא הכי קאמר מאי דתפסה תפסה כלומר ברייתא דקתני דמועיל תפיסה למזונות לאחר מיתה על כרחך כר' טרפון דמאי דתפסה תפסה ואם כן לרבי טרפון בכתובה נמי מאי דתפסה תפסה ור''ח והלכות גדולות פירשו דהכא מיירי בתפיסה מחיים ודווקא למזוני מהניא אבל לכתובה לא משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיים ופסק בהלכות גדולות כרבינא וקשה שהרי פסק בתשובת הגאונים בכולי הש''ס הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה ואודיתא וגם הערוך ור''ח פסקו כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיורי וכתב וסימנך כלו הפך לבן טהור הוא אף על פי שכתב הריב''ן שראה בתשובת הגאונים לית הלכתא כמר בר רב אשי אלא במיפך שבועה ואודיתא דומה הוא שה''ג עצמן תופסות כאותם שפסקו לית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה ואודיתא וצ''ל דמר בר רב אשי דקאמר הכא אינו אלא אתקפתא בעלמא ולאו דס''ל הכי ור''ח פסק כמר בר רב אשי והרבה הארכתי בו לעיל בריש הכותב (דף פד: ושם.) מ''ר: יתומים אמרו נתננו. אומר רבי דמיירי במזונות שעברו דמוכח מילתא טפי משום דשתקה עד השתא דיתמי קושטא קאמרי אבל במזונות דלהבא ודאי על היתומין להביא ראיה דהא רבי יוחנן הוא דאמר בפ''ק דב''מ (דף יז. ושם) הטוען אחר מעשה ב''ד לא אמר כלום ואפילו למאן דלית ליה דר' יוחנן הכא מודה דלא מהימני לומר פרעתי דאי מהימני מה הועילו חכמים בתקנתם שתקנו לה מזונות כל שעה יאמרו פרעתי מידי דהוה אכתובה במקום שאין כותבין דכ''ע מודו דלא מצי אמר פרעתי מהאי טעמא דפרישית. מ''ר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|