|
טקסט הדף מנוקד
קַלְתָּהּ שַׁפִּיר דָּמֵי דָּת יְהוּדִית אֲפִילּוּ קַלְתָּהּ נָמֵי אָסוּר
אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קַלְתָּהּ אֵין בָּהּ מִשּׁוּם פְּרוּעַ רֹאשׁ הָוֵי בַּהּ רַבִּי זֵירָא הֵיכָא אִילֵּימָא בְּשׁוּק דָּת יְהוּדִית הִיא וְאֶלָּא בֶּחָצֵר אִם כֵּן לֹא הִנַּחְתָּ בַּת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תַּחַת בַּעְלָהּ אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב כָּהֲנָא מֵחָצֵר לְחָצֵר וְדֶרֶךְ מָבוֹי וְטוֹוֶה בַּשּׁוֹק אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּמַרְאָה זְרוֹעוֹתֶיהָ לִבְנֵי אָדָם רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי בְּטוֹוֶה וְרַד כְּנֶגֶד פָּנֶיהָ וּמְדַבֶּרֶת עִם כׇּל אָדָם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בִּמְשַׂחֶקֶת עִם בַּחוּרִים אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזֵילְנָא בָּתְרֵיהּ דְּרַב עוּקְבָא חֲזִיתֵיהּ לְהַהִיא עַרְבָיָא דַּהֲוָה יָתְבָה קָא שָׁדְיָא פִּילְכַּהּ וְטוֹוֶה וְרַד כְּנֶגֶד פָּנֶיהָ כֵּיוָן דַּחֲזֵיתִינַן פְּסַיקְתֵּיהּ לְפִילְכַּהּ שְׁדֵיתֵיהּ אֲמַרָה לִי עוּלָם הַב לִי פֶּלֶךְ אָמַר בַּהּ רַב עוּקְבָא מִילְּתָא מַאי אָמַר בָּהּ רָבִינָא אָמַר טוֹוָה בַּשּׁוּק אָמַר בַּהּ רַבָּנַן אָמְרִי מְדַבֶּרֶת עִם כׇּל אָדָם אָמַר בָּהּ אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בִּמְקַלֶּלֶת יוֹלְידָיו בִּפְנֵי מוֹלָידָיו וְסִימָנָיךְ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי אָמַר רַבָּה דְּאָמְרָה לֵיהּ נֵיכְלֵיהּ אַרְיָא לְסָבָא בְּאַפֵּי בְּרֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אַף הַקּוֹלָנִית מַאי קוֹלָנִית אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּמַשְׁמַעַת קוֹלָהּ עַל עִסְקֵי תַּשְׁמִישׁ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא בִּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּחָצֵר זוֹ וְנִשְׁמַע קוֹלָהּ בְּחָצֵר אַחֶרֶת וְנִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי מוּמִין בְּמַתְנִיתִין אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא מַתְנִי' הַמִּקְדָּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה כֹּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים פּוֹסְלִין בְּנָשִׁים גְּמָ' וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי קִדּוּשִׁין כִּי הַאי גַוְונָא הָכָא כְּתוּבּוֹת אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ תַּנָּא קִדּוּשִׁין אַטּוּ כְּתוּבּוֹת הָתָם קִדּוּשִׁין אִצְטְרִיכָא לֵיהּ תְּנָא כְּתוּבּוֹת אַטּוּ קִדּוּשִׁין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק בְּאֵלּוּ נְדָרִים אָמְרוּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּאֵלּוּ נְדָרִים אָמְרוּ דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין הָוֵי בַּהּ רַב פָּפָּא אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַרֵישָׁא כֵּיוָן דְּקָא קָפֵיד אֲפִילּוּ כֹּל מִילֵּי נָמֵי אֶלָּא אַסֵּיפָא רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם אַרֵישָׁא וּמִידִּי דְּקָפְדִי בַּהּ אִינָשֵׁי הֲוָה קְפִידֵיהּ קְפִידָא מִידֵּי דְּלָא קָפְדִי בַּהּ אִינָשֵׁי לָא הָוֵי קְפִידֵיהּ קְפִידָא אִיתְּמַר קִידְּשָׁה עַל תְּנַאי וּכְנָסָהּ סְתָם רַב אָמַר צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט אָמַר אַבָּיֵי רש"יקלתה. סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן: הוי. לשון מקשה: א''כ. דבחצר יש בה משום פריעה: ודרך מבוי. דלא שכיחי רבים: בטווה ורד כנגד פניה. טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה: שדיתיה. השליכתהו: במקללת יולידיו בפני מולידיו. כלומר בפניו דמתני' לא תימא לפניו ממש אלא אפילו מקללת אביו של בעל בפני בנו של בעל: וסימניך אפרים ומנשה וגו'. ופסוק זה יהא לך סימן על משנתינו לזכור על ידו דבפניו דמתני' [לא תימא בפניו ממש אלא] בפני בנו קאמר והוי כאילו בפניו: אפרים ומנשה וגו'. בני בניו כבניו: אמר רבה. לפרושי מילתיה דר''י כגון דאמרה ניכליה אריא לסבא חמיה: באפי בריה. בפני בנו של בעל אומרת כן: על עסקי תשמיש. כשמדבר עמה על עסקי עונה מריבה עמו ומשמעת לשכניו והוא בוש בדבר: ונשמע קולה. שתשמיש קשה לה וצועקת: גבי מומין. בשילהי פירקין: מתני' כנסה סתם. בגמ' מפרש אי קאי ארישא אהך דקידשה על תנאי או מילתא באפי נפשה: מומין הפוסלין בכהנים. בבכורות קתני להו: גמ' כי האי גוונא. משנה זו שנויה בקדושין בפרק האיש מקדש ומאי שנא דסתמה רבי תרי זימני: הכא. דמכילתין דהכא בכתובות קאי איצטריך ליה למיתנייא משום כתובות כדקתני סיפא תצא שלא בכתובה: תנא קדושין. רישא דמתניתין אינה מקודשת: אטו כתובות. איידי דנקטה משום כתובות: שלא תאכל בשר. דהוי עינוי נפש ומתגנה עליו: ארישא. דאתני בהדה: אסיפא. וקסבר סיפא דמתני' מילתא באפי נפשה וקידשה סתם וכנסה סתם קאמר: קידשה על תנאי. שאין עליה נדרים: תוספותבטווה ורד כנגד פניה. ר''ח פי' טווה ורד צמר אדום היא טווה שיפול על פניה מזהרוריתו וזהו עזות מצח ופריצות: [שייך לע. ל] ואלא בחצר. פי' אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש שאל''כ לא הנחת בת לאברהם אבינו: יולידיו בפני מולידיו. לא מבעיא בפני בעל כדקתני במתני' אלא בפני מולידיו דהיינו בניו של בעל לא תקלל אביו של בעל בפניהם וי''מ יולידיו בפני מולידיו זקנו של בעל בפני הבעל כי היכי דניהוי דווקא בפניו דמתני' ולא היא דהא מפרש רבה דאמרה ניכליה אריא לסבא באפי בריה משמע בריה דבעל: על מנת שאין עליה נדרים כו'. תימה לר''י מאי איריא על מנת אפי' בסתם נמי דהא בפ' אע''פ (לעיל דף נז:) גזרינן שלא תאכל ארוסה בת ישראל בתרומה גזירה משום סימפון וי''ל דלרב דאמר בגמ' קידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנו גט נקט קידשה על תנאי משום סיפא לאשמועינן דאע''ג דקידשה על תנאי בעיא גט ולשמואל נמי נקט ע''מ למימרא דבכל ענין אינה מקודשת אפי' כנסה אח''כ סתם כדאמרינן בגמרא ועי''ל דנהי דשייך בה סימפון אפי' בקידשה סתם ולא תאכל בתרומה מ''מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספק ומיהו כתובה לית לה לכ''ע אפילו קידשה סתם כדתניא לעיל ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא שלא בכתובה ואפי' מאן דפליג לא פליג אלא משום דקסבר הוא נתן אצבע בין שיניה הא לאו הכי מודה דאין לה כתובה והא דנקט במתני' וכנסה ה''ה אפי' לא כנסה בעיא גט אלא נקט כנסה דאפ''ה לית לה כתובה ולרב דמוקי לה סיפא בקידשה על תנאי וכנסה סתם ה''ה דאפי' קידשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה אלא נקט קידשה על תנאי לאשמועינן דאפי' הכי כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא וא''ת לפי מאי דפרישית דקידשה סתם צריכה גט מאי שנא דבנמצאת איילונית אינה צריכה גט דתנן בריש יבמות (דף ב: ושם) וכולן שנמצאו אילונית צרותיהם מותרות משמע דאפי' מדרבנן לא בעיא גט דאי בעיא גט אפי' מדרבנן לא היתה צרתה מותרת אלא חולצת ולא מתייבמת מידי דהוה אכל היכולה למאן ולא מיאנה דצרתה חולצת ולא מתייבמת וצריך לחלק בין מום דאילונית לשאר מומין והא דמשמע בהשולח (גיטין דף מו: ושם) דאיילונית צריכה גט דתנן המוציא אשתו משום אילונית לא יחזיר וטעמא משום קלקולא ואם לא היתה צריכה גט מה מועיל מה שאמרו לא יחזיר הא מקולקלת היא אם הוציאה בלא גט התם מיירי בספק איילונית שלא היה להם כח לברר אם הם סימנין גמורים אם לאו הלכך צריכה גט מספק ומ''מ אין לה כתובה דמספיקא לא מפקינן ממונא תדע דאי בודאי אילונית איירי היאך יכול לקלקלה דלעולם לא יהיו לה בנים דודאי אילונית אין לה רפואה דהא יוצאה בלא חליצה ואם היה לה רפואה היתה צריכה חליצה כמו סריס חמה דתנן בהערל (יבמות דף עט: ושם) דחולץ וחולצין לאשתו שכן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים והא דתנן לקמן (דף ק:) הממאנת והשניה והאיילונית אין להן לא כתובה כו' ואית לן למידק כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא כדדייק בגמרא אמתני' דהכא איכא למימר דמשום שניה נקט אין לה כתובה לדקדק הא גיטא בעיא דהא ע''כ ממאנת לא בעיא גט ועי''ל דהא דדייק בגמרא כתובה הוא דלא בעיא כו' היינו משום דקתני ברישא אינה מקודשת וסיפא נקט תצא שלא בכתובה ועוד דאמתני' שייך לדקדק דגיטא בעיא מדלא נקט אינה צריכה גט דהוה שמעינן דכ''ש דאין לה כתובה אבל התם קתני לא כתובה ולא פירות ולא בלאות ואי הוה תני אינה צריכה גט לא הוה שמעינן מינה דאין לה לא פירות ולא בלאות להכי ליכא למידק התם הא גיטא בעיא: אלא אסיפא. וסבר רב פפא כשמואל דמוקי סיפא בקידשה סתם וכנסה סתם: ומידי דקפדי אינשי הוי קפידא. נראה דהיינו כשהתנה סתם על מנת שאין עליה נדרים ולא פי' איזה נדר דהתם קאמר רב אשי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידיה קפידא אבל אם פירש בהדיא ע''מ שאין עליך נדר זה ודאי יכול להתנות בכל נדרים אפי' לא קפדי בהו אינשי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|