|
טקסט הדף מנוקד
מַעֲשֶׂה דְּבֵית חוֹרוֹן
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּיִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ אֶחָד וְכוּ' הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אָמַר אַבָּיֵי כֹּהֶנֶת אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן רָבָא אָמַר חֹדֶשׁ מָלֵא וְחֹדֶשׁ חָסֵר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְפָרֵשׁ אֲבָל בִּסְתָם יוֹצִיא לְאַלְתַּר וְיִתֵּן כְּתוּבָּה וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ בִּסְתָם לֹא יוֹצִיא שֶׁמָּא יִמְצָא פֶּתַח לְנִדְרוֹ וְהָא אִיפְּלִגוּ בַּיהּ חֲדָא זִימְנָא דִּתְנַן הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שַׁבָּת אַחַת וְאָמַר רַב מַחְלוֹקֶת בִּמְפָרֵשׁ אֲבָל בִּסְתָם יוֹצִיא לְאַלְתַּר וְיִתֵּן כְּתוּבָּה וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ בִּסְתָם נָמֵי לֹא יוֹצִיא שֶׁמָּא יִמְצָא פֶּתַח לְנִדְרוֹ צְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָהִיא בְּהָהִיא קָאָמַר רַב מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר בְּפַרְנָס אֲבָל בְּהָא דְּאֶפְשָׁר בְּפַרְנָס אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל וְאִי אִתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר בְּפַרְנָס אֲבָל בְּהַהִיא אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַב צְרִיכָא תְּנַן הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּטְעוֹם אֶחָד מִכׇּל הַפֵּירוֹת יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה בִּשְׁלָמָא לְרַב כָּאן בִּסְתָם כָּאן בִּמְפָרֵשׁ אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנָּדְרָה הִיא וְקִיֵּים לָהּ אִיהוּ וְקָסָבַר רַבִּי מֵאִיר הוּא נוֹתֵן אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר הוּא נוֹתֵן אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ וְהָתַנְיָא הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְלֹא הֵפֵר לָהּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים הִיא נָתְנָה אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לְהָפֵר יָפֵר וְאִם אָמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה נַדְרָנִית תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים הוּא נוֹתֵן אֶצְבַּע בֵּין שִׁינֶּיהָ לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לְהָפֵר יָפֵר וְאִם אָמַר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה נַדְרָנִית יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה אֵיפוֹךְ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים הוּא נוֹתֵן רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים הִיא נָתְנָה וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי הִיא נָתְנָה וְהָתְנַן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּעֲנִיּוּת שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה אֵימָא רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים הוּא נוֹתֵן רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים הִיא נָתְנָה וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה הִיא נָתְנָה וְהָתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּיִשְׂרָאֵל יוֹם אֶחָד יְקַיֵּים אֵימָא רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים הוּא נוֹתֵן וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הִיא נָתְנָה וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר זוּגֵי זוּגֵי קָתָנֵי אֵימָא רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים הִיא נָתְנָה רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים הוּא נוֹתֵן וְהָא סְתָמָא דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי בַּעֲנִיּוּת שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה אַלְמָא בַּעַל מָצֵי מֵיפַר וּרְמִינְהוּ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ אִם אֶרְחַץ אִם לֹא אֶרְחַץ אִם אֶתְקַשֵּׁט אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ וְאֵלּוּ הֵן נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁלֹּא אֶתְקַשֵּׁט רש"י
מעשה דבית חורון. בנדרים בפרק השותפין: היינו תנא קמא. דאיהו נמי שלשים יום קאמר: במפרש. שפירש שלשים יום הוא דלא כפינן ליה להוציא אלא יעמיד פרנס: משום דאיכא צערא דתרווייהו לא גרסינן: יוציא ויתן כתובה. לאלתר: שנדרה היא. ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו: וקסבר רבי מאיר הוא. שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה לפיכך יתן כתובה וסתם מתניתין ר''מ היא: אם רצה הבעל. מתחילה להפר יפר: ואם. לא רצה וקיים לה ואמר אי אפשי כו': בעניות שלא נתן קצבה. יוציא ויתן כתובה אלמא הוא נותן דהא בנדרה היא וקיים הוא אוקימתא למתניתין: הכי גרסינן והא תנן רבי יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים. גבי שלא תטעום דאוקימתא בנדרה היא וקיים הוא וקאמר רבי יהודה יום אחד יקיים יתר מיכן יוציא ויתן כתובה: אלמא בעל מצי מיפר. נדרי קישוט מדקניס ליה כתובה על שקיימו: אם ארחץ אם לא ארחץ. בנדרים מפרש לה דאמרה תיאסר הנאת רחיצה עלי אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ וכן אם אתקשט תיאסר הנאת קישוט עלי אם בבשמים אתקשט עד זמן פלוני: אם לא אתקשט. שבועה שלא אתקשט: אין אלו נדרי עינוי נפש. ואין הבעל מיפר דלענות נפש כתיב:
תוספות
שלא תטעום אחד מכל הפירות. לאו בכל פירות מדיר לה דא''כ לא הוה חייל דאי אפשר לה לקיים כדאמרי' בריש פרק שני דנדרים (דף יד:) דכי אמר קונם עיני בשינה סתם לא חייל נדר למיסר שינה אלא שלא תטעום במין אחד שבפירות כדאמרינן בתוספתא דאפילו לא טעמה מין זה מעולם אבל למאי דסלקא דעתין דאדרה איהו ותלנהו בתשמיש המטה חל אפילו הדירה מכל פירות כיון דאפשר לה לאכול וליאסר בתשמיש המטה כי ההיא דשלהי נדרים (דף פט:) דאמר תיתסר כל הנאות דעלמא עלי כו' ושרקיה טינא שלא יהנה מן העולם אלמא חל הנדר: רבי יהודה היינו ת''ק. בהחולץ (יבמות דף מח: ושם) פי' ר''י דחדש דקרא שלשים יום כדדרשינן התם ירח שלשים ימים שלשים ובנזיר (דף ה. ושם) נמי אמרינן ואימא שלשים יום כדכתיב עד חדש ימים אבל בדרבנן לא הוי אלא חסר כדאמרי' בפ' אין נערכין (ערכין דף ט:) ובפ''ק דר''ה (דף יט:) רשב''ג אומר רצו חדש רצו שלשים. וקשה דהכא פריך היינו ת''ק ואביי נמי דאמר כהנת אתא לאשמועינן אית ליה דחדש שלשים יום ואומר ר''י דהכא משום דבעי למימר ובכהנת שנים יקיים נקט חדש וג' חדשים דהבחנה וט' חדשים דמעוברת דהוו חדשים דשלשים יום משום דטורח הוא לפרש ולומר צ' יום וע''ר יום נקט חדשים ועוד י''ל דאפי' בלישנא דרבנן הוי חדש שלשים היכא דלא מוכח אבל היכא דמוכח שאני: אי נמי בהא קאמר שמואל דאיכא צערא דתרווייהו. הכי גרסינן לה בכל הספרים אע''ג דכבר אצרכינהו שפיר מצריכותא קמייתא מ''מ כן דרך הש''ס שעושה ב' צריכותות לשני האמוראים כשיש לו ובקונטרס לא גריס ליה ובפ' אע''פ (לעיל דף סא:) לא גריס ליה בשום ספר: בשלמא לרב כאן בסתם כו'. וסלקא דעתין בדתלה בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם תטעום מאותו המין: שנדרה היא וקיים לה הוא. פי' בקונט' ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה למישקל כתובה ולמיפק לא תבקש עוד פתח לנדרה ותימה לפירושו דמאי פריך לקמן ותתקשט ותיאסר אי לב''ש כו' הואיל וכבר תירצנו דבנדרה היא לא שייך המתנה ונראה לר''י דהשתא לא מיירי בדתלינהו בתשמיש אלא שנדרה הנאה באחד מכל מיני פירות כל זמן שהיא תחתיו דאם נדרה לעולם א''כ מה תרויח במה שיוציא אף ע''ג דבנדר של תשמיש ממתנת בנדר של פירות אינה יכולה לסבול אפי' יום אחד: ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא בלא כתובה. והא דתנן בפרקין (לקמן עב.) נודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה אבל מקיימת לא הנ''מ בשאר נדרים אבל נדרים שיש בהן עינוי נפש אפי' מקיימת יוצאה בלא כתובה דיש חילוק בין אותם נדרים לשאר כדאמרינן לקמן גבי כנסה ע''מ שאין עליה נדרים: בעניות שלא נתן קצבה. ועל כרחך מתני' לשמואל בנדרה היא וקיים לה הוא דאי בהדירה הוא הא קאמר שמואל ימתין עד שימצא פתח לנדרו: אימא רבי מאיר ורבי אלעזר אומרים היא נתנה אצבע כו'. הקשה ר''ת דהכא אית ליה לר''מ היא נתנה ולהכי יוציא בלא כתובה ולקמן (דף עב.) תניא רבי מאיר אומר כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת יקניטנה כדי שתדור לפניו ויפר לה אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת פירוש ולכך יוציא בלא כתובה משמע דלר' מאיר לא יוציא ואם יוציא יתן כתובה ולקמן מגיה ר''ת בשני ברייתות רבי יהודה דתרווייהו חד תנא קתני להו מדקאמר לקמן מאן דמתני אהא כל שכן אהא ואין נראה דלא הועיל כלום דזאת הסוגיא אליבא דשמואל אבל לרב אין צריך להגיה הברייתא וסברי רבי מאיר ורבי יהודה היא נתנה ונראה לר''י דמודה רבי מאיר דאם יוציא בשביל כך דלא יתן כתובה אלא משום דלתנא דפליג עליה מצוה להוציא דעד כאן לא קא מיבעיא לן בסוטה בפרק ארוסה (דף כה.) בעוברת על דת אם אסור לקיימה או לא אבל פשיטא דמצוה לגרשה וקאמר רבי מאיר אם הוא רוצה יכול לעכבה על ידי תקנה זו: רבי יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש. משמע הכא דרחיצה וקישוט לא הוי עינוי נפש לרבי יוסי אפילו נדרה לכמה ימים וכן נראה לרשב''א מדקתני סיפא ואלו הן נדרי עינוי נפש ואי רחיצת עולם הוי נדרי עינוי נפש הו''ל למינקט רחיצה וקישוט ולא גריס בריש פרק בתרא דנדרים (דף פ.) ורבי יוסי ניוול דיומא לא שמיה ניוול דמשמע הא רחיצת עולם הוי עינוי ומתוך סוגיא דהתם אי אפשר לגרוס כן ואין להאריך כאן: אין אלו נדרי עינוי נפש. ולא גריס ואלו הן נדרי עינוי נפש שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין דמשנה היא בפ' בתרא דנדרים (דף עט:) והתם גרסי' ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי וליכא למימר דהך דמייתי הכא ברייתא היא ולא משנה דכיון דמצי למפרך ממתניתין לא שביק מתניתין ומייתי ברייתא: הכי גרסינן רבי יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש משום עינוי נפש הוא דאינו מיפר אבל מיפר הוא משום דברים שבינו לבינה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|