|
טקסט הדף מנוקד
אוֹרְחָא דְמִילְּתָא כַּמָּה אָמַר רַב חֹדֶשׁ כָּאן וְחֹדֶשׁ בַּבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר לְכׇל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיּוֹצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חֹדֶשׁ כָּאן וּשְׁנַיִם בְּבֵיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ
וְרַב נָמֵי מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מֵהַהִיא שָׁאנֵי בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דְּאֶפְשָׁר עַל יְדֵי אֲחֵרִים וְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא לָא אָמַר מֵהַהִיא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִית לֵיהּ הַרְווֹחָה אָמַר רַב אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מׇתְנַיִם וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כׇּל לֵב וְרָפוּ כׇל יָדַיִם וְכִהֲתָה כׇל רוּחַ וְכׇל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם וְרַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי הָכְתִיב בְּשִׁבְרוֹן מׇתְנַיִם הָהִיא דְּכִי מַתְחֲלָא מִמׇּתְנַיִם מַתְחֲלָא וְרַב נָמֵי הָכְתִיב וְנָמֵס כׇּל לֵב וְרָפוּ כׇל יָדַיִם וְכִהֲתָה כׇל רוּחַ שָׁאנֵי שְׁמוּעָה דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ דְּתַקִּיפָא טוּבָא הָהוּא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דַּהֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי לָא אִימְּצִי גּוֹי לְסַגּוֹיֵי בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל אַדְכְּרֵיהּ חוּרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נְגִיד וְאִיתְּנַח וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא אִימְּצִי גּוֹי לְסַגּוֹיֵי בַּהֲדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לָאו אָמְרִיתוּ אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם אֲמַר לֵיהּ הָנֵי מִילֵּי מִילְּתָא חַדְתִּי אֲבָל הָא דַּשְׁנַן בָּהּ לָא דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי (דְּמַלְּפִי) [דְּמַלְּפָא] תִּכְלֵי לָא בָּהֲתָה הַטַּיָּילִין בְּכׇל יוֹם מַאי טַיָּילִין אָמַר רָבָא בְּנֵי פִירְקֵי אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מַאן דִּכְתִיב בְּהוּ שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא וְאָמַר רַב יִצְחָק אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁינָה מֵעֵינֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָאוֹת לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְאַתְּ אָמְרַתְּ בְּנֵי פִירְקֵי אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי כִּדְרַב דְּאָמַר רַב כְּגוֹן רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת דְּאָכֵיל מִדִּידֵיהּ וְשָׁתֵי מִדִּידֵיהּ וְגָנֵי בְּטוּלָּא דְאַפַּדְנֵיהּ וְלָא חָלֵיף פְּרִיסְתְּקָא דְמַלְכָּא אַבָּבֵיהּ כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר כְּגוֹן מְפַנְּקִי דְמַעְרְבָא רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה קָאֵי בֵּי בָאנֵי הֲווֹ סָמְכִי לֵיהּ תְּרֵי עַבְדֵי אִיפְּחִית בֵּי בָאנֵי מִתּוּתֵיהּ אִיתְרְמִי לֵיהּ עַמּוּדָא סְלֵיק וְאַסְּקִינְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָסָלֵיק בְּדַרְגָּא הֲווֹ סָמְכִי לֵיהּ רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי אִיפְּחִתָא דַּרְגָּא תּוּתֵיהּ סְלֵיק וְאַסְּקִינְהוּ אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן וְכִי מֵאַחַר דְּהָכִי לְמָה לֵיהּ לְמִיסְמְכֵיהּ אֲמַר לְהוּ אִם כֵּן מָה אַנִּיחַ לְעֵת זִקְנָה וְהַפּוֹעֲלִים שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת וְהָתַנְיָא הַפּוֹעֲלִים אַחַת בַּשַּׁבָּת אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּעוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעִירָן כָּאן בְּעוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעִיר אַחֶרֶת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַפּוֹעֲלִים שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעִירָן אֲבָל בְּעוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעִיר אַחֶרֶת אַחַת בַּשַּׁבָּת הַחַמָּרִים אַחַת בַּשַּׁבָּת אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי אִיכְּפַל תַּנָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן טַיָּיל וּפוֹעֵל אֲמַר לֵיהּ לָא רש"יאורחא דמילתא. דרך ארץ שלא ישא עליו חטא ואפי' הוא יכול לפתותה שתתן לו רשות: לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש. בדברי הימים במחלקות שהיו עובדים את דוד כל מחלקות חדש ואע''ג דמשמעותא דעניינא משמע שלא היה פורש מביתו אלא חדש אחד בשנה ואין ללמוד משם אלא חדש כאן וי''א חדשים בביתו רב קרא יתירא דהבאה והיוצאת דריש דהוה ליה למכתב המשרתים את המלך לכל דבר מחלקות חדשי השנה וכתב דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה משמע שהיו שתי מחלקות נצבים ומשרתים שמשרתים עם השאר זו ו' חדשים בדילוג וזו ו' חדשים בדילוג זו באה וזו יוצאה מדי חדש בחדש הרי חדש בבית המלך וחדש בביתו ואף כאן חדש בבית רבו וחדש בביתו: ושנים חדשים בביתו. האיש בביתו שהרי ל' אלף איש היה המס וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש כשמחליפים אלו הולכין עשרת אלפים אחרים ובחדש השלישי עשרת אלפים שלישי' נמצא שעמדו הראשוני' בביתם ב' חדשים וכן כולם בחלופיהם כך: שאפשר ע''י אחרים. לפי מנין החליפות כך היו עולים: שאני התם דאית ליה הרווחה. שהיו נהנים מבית המלך ואיכא רווח ביתא לפיכך מקבלת עליה שיהי' בבית המלך [חדש] אחד משני חדשים שכיון שיש לו שכר יש לה מזונות מרווחים ותכשיטין אבל ת''ת מצוה דיליה הוא: אנחה שוברת כו'. איידי דאיפלגו בה רב ורבי יוחנן בדרשא דקרא נקט לה נמי הכא: מתנים. באמצע הגוף: דשנן בה. הורגלנו בה כמו כיון דדש דש (גיטין דף נו:): דמלפא תכלי לא בהתה. אשה הלימודת לשכל בניה לקוברם אינה תמיהא ומפחדת במות א' מהם שכבר לימודת: בני פירקי. תלמידים שהרב מצוי להם בעירן ושונים פרקם ולנים בביתם: מאן דכתיב בהן. בשבילם נאמר לבעלי אומניות: שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת. למלאכת הרשות אוכלי לחמם בעצב כן יתן הקב''ה לידידו שנא למי שמנדד לכבודו ולמצותו שינה: מנדדות שינה. ממתינות את בעליהן שהן בבית רבם ושונים פירקם אלמא בשעת שינה עודן בבית רבן ואת אמרת יש להן פנאי לעונה בכל לילה: רב שמואל בר שילת. מלמד תינוקות היה ומתפרנס מהן כדאמרי' בנערה שנתפתתה (לעיל נ.): ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה. אין שליח מלך פרס עובר על פתחו לשאול לו עבודת המלך שאין עין המלך עליו שאינו עשיר בעיניהם: מפנקי דמערבא. בני ארץ ישראל מעונגים במאכל ומשתה לכך הם בריאים ובעלי כח לתשמיש: איפחית בי באני. תחת המרחצאות יש חלל שהמים נופלים שם: אסקינהו. העלה את העבדים בידו אחת ובשניה היה מטפס ועולה בעמוד: מאחר דהכי. שבעל כח אתה: אם כן. שאתיש את כחי ולא יסמכוני: מה אניח. כח בעצמי להשתמש בו לעת זקנה: בעירם. שתים בשבת: איכפל תנא לאשמועינן טייל ופועל. תנא דסתם לעיל המדיר את אשתו בית הלל אומרים שבת אחת אין לו לומר זאת לא בספן ולא בגמל ולא בחמר ולא בתלמידי חכמים שהרי [אף החמר] עונתו אחת בשבת ובשביל יום אחד יוציא ויתן כתובה הרי עונתו משבעה לשבעה וכ''ש גמל וספן אין בכלל הזה אלא טייל ופועל העושה מלאכה בעירו שדרכו לשמש שתים בשבת: תוספותאלא אורחא דמילתא כמה. פי' בקונטרס שלא ישא עליו חטא ואפי' הוא יכול לפתותה וא''ת והיאך יצא ר''ע וכל הנהו דלקמן וי''ל דהתם בלא פתוי היו שמחות שהיו בעליהן הולכין ללמוד תורה ולהיות תלמידי חכמים ואדרבה אדעתא דהכי נשאו שילכו ללמוד תורה ונראה לר''י דאפועלים קאי ולא אתלמידים דהא אפי' שלא ברשות יוצאין לעולם ל' יום ויחזור לביתו יום אחד והכא קרא קאמר חדש בביתו או ב' חדשים למ''ד דאע''פ שהוא ברשות אלא אפועלים קאי וקרא נמי דמייתי בפועלים איירי וא''ת והיכי קאמר בסמוך שאני התם דאית להו רווחא פועלים דמתני' נמי אית להו רווחא וי''ל רווחא דהתם דמלאכת המלך נפיש: שאני שמועת בית המקדש דתקיפא טובא. וא''ת והא האי קרא דואתה בן אדם האנח בשברון מתנים גבי בהמ''ק כתיב דכתיב בתרי' והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת (להם) אל שמועה כי באה ונמס כל לב וי''ל דההוא קרא קודם חורבן כתיב וכן היה אומר נביא לישראל שהיה נאנח על שמועת בהמ''ק שעתיד ליחרב ואז ונמס כל לב מתוך האנחה שתהי' אחר החורבן על שמועת בית המקדש: טיילין. על שם שדרכם בטולא דאפדנייהו: מנדדות שינה מעיניהם. בתלמידים הלומדים בעירם קאי דאי בעיר אחרת אמאי מנדדות שינה הא אין דרך ליכנס בעיר בלילה: והתניא הפועלים אחת בשבת. מרישא דקתני הפועלים שבת אחת לא מצי למיפרך דרישא לאו בדין עונה מיירי אלא אדרבה אשמועינן דשרי לשנות ולבטל עונה ממה שהיה מנהגם תחלה אבל מברייתא פריך שפיר דאיירי בדין עונה האמורה בתורה ולא ביציאה שלא ברשות מדקתני אחת בשבת ולא קתני שבת אחת כמו במתני' ומשני דבעושה מלאכה בעיר אחרת איירי והיה דרכם ומנהגם כך וא''ת מאי איריא כשמנהגם כך אפי' לשנות יכולין שבת אחת כדפרישית במתני' וי''ל דבברייתא קמ''ל דאע''פ שמנהגם כך לעשות מלאכה בעיר אחרת אם רוצי' לשנות ולשהות יותר אין הרשות בידם ור''י בר' ברוך היה אומר דג' מדות בפועלי' דהעושין מלאכה בעירן שתים בשבת כדתנן במתני' וברייתא בעושין מלאכה בעיר אחרת וחוזרין בכל יום לביתם אחת בשבת לפי שיש להם טורח הדרך אבל אותם שאין חוזרין לביתם בין היה מנהגם בין לא היה כמו רישא דמתני' דקתני יוצאין שבת אחת משמע שהן כל ז' בחוץ וחוזרין בכל יום שמיני אבל ר''י לא פירש אלא ב' מדות שתים בשבת ואחת בשבת כדפרישנא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|