|
טקסט הדף מנוקד
פָּטוּר אַדְּתָנֵי הָיָה מְגָרֵר וְיוֹצֵא מְגָרֵר וְיוֹצֵא פָּטוּר נִפְלוֹג וְנִיתְנֵי בְּדִידַהּ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעוֹמֵד לָפוּשׁ אֲבָל לְכַתֵּף פָּטוּר
אֶלָּא הָא מַנִּי בֶּן עַזַּאי הִיא דְּאָמַר מְהַלֵּךְ כְּעוֹמֵד דָּמֵי אֲבָל זוֹרֵק מַאי פָּטוּר נִיפְלוֹג [וְנִיתְנֵי] בְּדִידַהּ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּמְהַלֵּךְ אֲבָל זוֹרֵק פָּטוּר מְגָרֵר וְיוֹצֵא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אֵין דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ קָא מַשְׁמַע לַן וּבְמַאי אִי בְּרַבְרְבֵי אוֹרְחֵיהּ הוּא אִי בְּזוּטְרֵי לָאו אוֹרְחֵיהּ הוּא אֶלָּא בְּמִיצְעֵי וּדְאַפְּקֵיהּ לְהֵיכָא אִי דְּאַפְּקֵיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אִיסּוּר שַׁבָּת אִיכָּא אִיסּוּר גְּנֵיבָה לֵיכָּא אִי דְּאַפְּקֵיהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אִיסּוּר גְּנֵיבָה אִיכָּא אִיסּוּר שַׁבָּת לֵיכָּא לָא צְרִיכָא דְּאַפְּקֵיהּ לְצִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים וּכְמַאן אִי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ אִיסּוּר שַׁבָּת אִיכָּא אִיסּוּר גְּנֵיבָה לֵיכָּא אִי כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים לָאו כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ אִיסּוּר גְּנֵיבָה אִיכָּא אִיסּוּר שַׁבָּת לֵיכָּא לְעוֹלָם כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן חִיּוּבָא דְשַׁבָּת דְּזִימְנִין דְּדָחֲקִי רַבִּים וְעָיְילִי לְהָתָם אֲבָל לְעִנְיַן מִיקְנֵא קָנֵי מַאי טַעְמָא דְּהָא לָא שְׁכִיחִי רַבִּים רַב אָשֵׁי אָמַר כְּגוֹן שֶׁצֵּירַף יָדוֹ לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה וְקִיבְּלוֹ כִּדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא יָדוֹ שֶׁל אָדָם חֲשׁוּבָה לוֹ כְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה רַב אַחָא מַתְנִי הָכִי רָבִינָא מַתְנֵי לְעוֹלָם דְּאַפְּקֵיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבִרְשׁוּת הָרַבִּים נָמֵי קָנָה וְתַרְוַיְיהוּ בְּדִיּוּקָא דְּהָא מַתְנִיתִין קָמִיפַּלְגִי דִּתְנַן הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא וּמֵת בִּרְשׁוּת בְּעָלִים פָּטוּר הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת בְּעָלִים וּמֵת חַיָּיב רָבִינָא דָּיֵיק מֵרֵישָׁא רַב אַחָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא רָבִינָא דָּיֵיק מֵרֵישָׁא הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא וּמֵת בִּרְשׁוּת בְּעָלִים פָּטוּר טַעְמָא דְּמֵת בִּרְשׁוּת בְּעָלִים הָא הוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת בְּעָלִים וָמֵת חַיָּיב רַב אַחָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ הוֹצָאָה דֻּומְיָא דְּהַגְבָּהָה מָה הַגְבָּהָה דְּאָתֵי לִרְשׁוּתֵיהּ אַף הוֹצָאָה נָמֵי דְּאָתֵי לִרְשׁוּתֵיהּ לְרַב אַחָא קַשְׁיָא רֵישָׁא לְרָבִינָא קַשְׁיָא סֵיפָא רֵישָׁא לְרַב אַחָא לָא קַשְׁיָא כַּמָּה דְּלָא אָתֵי לִרְשׁוּתֵיהּ רְשׁוּת בְּעָלִים קָרֵינָא בֵּיהּ סֵיפָא לְרָבִינָא לָא קַשְׁיָא הוֹצָאָה דּוּמְיָא דְּהַגְבָּהָה לָא אָמְרִינַן הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו כּוּ' וּרְמִינְהוּ אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְעַל הַנִּדָּה רש"י
פטור. מתשלומין דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה שבה נקנה לו הכיס ומיתה ותשלומין באין כאחד: ניפלוג בדידה. במגביה עצמו יכול לשנות בו חיוב ופטור: אלא. לא תוקמה כשעמד ואפ''ה חיוב שבת דעקירה לאו מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה כשיוצא מן הבית ובן עזאי היא: דאמר. בפ''ק דשבת: מהלך כעומד דמי. ועקירת כל פסיעה הויא עקירה והנחת הרגל היא הנחה הלכך קניה משעת הגבהה וחיוב מיתה בפסיעה בתרייתא קא אתיא ליה: אבל זורק מאי. הגביהו וזרקו: פטור. מתשלומין דאתיא ליה חיוב שבת ע''י חיוב הגבהה דתו ליתא עקירה אחריתי: אין דרך הוצאה בכך. ואין כאן חיוב שבת: ובמאי. איצטריך לאשמועינן דדרך הוצאה בכך: אי ברברבי. כיס גדול שיש בו משוי להגביהו: אורחיה הוא. לגררו ופשיטא דהוצאה היא: לאו אורחיה הוא ואמאי חייב משום שבת: איסור גניבה ליכא. דמשיכה בלא הגבהה קס''ד דלא קניא ברה''ר: לרשות היחיד. לרשותו שהיתה חצירו סמוכה לחצר הבעלים: צידי רה''ר. סמוך לבתים שנותנין להלן מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות ומאותן חיפופי ולפנים קרי צידי רה''ר: פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעירובין בפרק כל גגות: דהא לא שכיחי רבים. והוי ליה כסימטא דתיקון בה משיכה: רב אשי אמר. מגרר ויוצא דקאמר פטור לעולם ברשות הרבים ודקשיא לך איסור גניבה ליכא: כגון שצירף ידו. השניה לפחות משלשה סמוך לקרקע ובידו אחת גיררה ונפלה לתוך חברתה וידו קניא ליה: כדרבא דאמר רבא ידו של אדם חשובה. לענין הנחת שבת כמקום ארבעה על ארבעה וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום לענין מיקנא נמי חשוב מקום למיקני כאילו הגביהה למעלה משלשה ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי דליתי חיוב שבת עליה וביאתה לרה''ר וקנייתה באין כאחד ולהכי משני כשצירף דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד כדקתני מגרר ויוצא: רב אחא מתני הכי. כדאמרן דמשיכה ברשות הרבים לא קני ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה לתוכה: היה מושכו. בגונב בהמה ברשות בעלים קאי בפרק מרובה: ומת. השור: ברשות הבעלים פטור. הגנב מלשלם כלום דלא קני להתחייב באונסין: הגביהו. אפי' ברשות הבעלים: הא הוציאו. כל היכא דאפקיה ואפי' לרה''ר: אלו הן הלוקין. אם התרו בהן: וקיימא לן דאין לוקה ומשלם. דנפקא לן לקמן מכדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות:
תוספות
מהלך כעומד דמי. ומעביר ארבע אמות דחייב ברה''ר הלכתא גמירי לה כדאמרינן בהזורק (שבת דף צו:) ולא ילפינן מינה דהתם מקום חיובא הוא אבל בן עזאי מיירי במהלך מחנות לפלטיא דרך סטיו שהוא מקום פטור ובירושלמי פריך לבן עזאי היכי משכחת מעביר ד''א ברה''ר דמיחייב ומשני בקופץ.: אבל זורק מאי פטור ליפלוג וליתני בדידה. משום הכי חשיב זורק בדידה טפי ממגרר משום דבמוציא ובזורק בשניהם בא בהגבהה הקנין קודם שיבא חיוב הוצאה אבל במגרר ההוצאה והקנין באין כאחד: מגרר ויוצא איצטריך ליה. לעיל דפריך דליפלוג בין לפוש ובין לכתף לא בעי לשנויי הכי משום דלכתף פטור נראה לו חידוש טפי מחידוש דמגרר [ועוד דהכא לא הוי לגמרי בדידה אבל לעיל דהוי ממש בדידה לא שייך לשנויי הכי]: אי דאפקיה לרה''ר איסור גניבה ליכא. אף על גב דאיכא למ''ד בפ''ק דב''מ (דף י. ושם) דד' אמות קונות לו לאדם אפילו ברה''ר ה''מ גבי מציאה דלא ליתו לאינצויי ובגט משום עיגונא אבל לגנב לא תקינו שיקנו לו ד' אמות: אלא במיצעי. תימה לר''י דבפרק הספינה (ב''ב דף פו. ושם) גבי דברים שדרכן להגביהן אין נקנין במשיכה אלא בהגבהה ופריך מהגונב כיס דבר הגבהה הוא ומשני במידי דבעי מיתנא משמע דאי הוה אמר דבר הגבהה נמי נקנה במשיכה הוה אתי ליה שפיר אפילו בזוטרי ואמאי הא על כרחך לא מצי איירי בזוטרי דא''כ היכי מיחייב לענין שבת בגרירה דאין דרך הוצאה בכך וי''ל דאפשר שיהא דרך הוצאה בכך אפילו בזוטרי כגון שמוציאו דרך מחתרת דדרכו בגרירה ואינו נקנה אלא בהגבהה אי נמי הוה מצי למימר ולטעמיך ולא פריך וכן דרך הש''ס בכמה מקומות: רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה מג' וקיבלה וכדרבא. פירש בקונטרס דקאי אמאי דפריך לעיל איסור גניבה ליכא והשתא משני דאיכא נמי איסור גניבה כדרבא וקשה לר''י חדא דמה ענין חשיבות מקום ד' דלענין שבת לקנין ועוד דאין צריך שום ראיה להביא דקניא ליה ידו דפשיטא דונתן בידה אמר רחמנא כדפרישית לעיל ועוד דאמאי לא מוקי אפילו כשצירף ידו למעלה מג' כגון שהאסקופה גבוהה ג' דליכא הגבהה ברה''י והוה מייתי מדרבא אקנין ואשבת ונראה כגירסת הספר שמצא ר''י בן רבינו מאיר בספרי אשכנז דגרס אי נמי כדרבא וכולה מילתא אשבת קאי כשצירף ידו למטה מג' דאע''ג דלא חשיבא לענין שבת הנחה אלא על גבי מקום ד' איכא הכא חיוב שבת כשצירף ידו למטה מג' דלמטה מג' לא בעינן מקום ד' דכלבוד דמי. וכמונחת אארעא דמיא אי נמי אפי' צירף ידו למעלה מג' וכדרבא דידו חשובה כד' על ד' ור''ת ל''ג דאמר רבא ידו של אדם אלא וכדרבא ותו לא ואתא לשנויי דמגרר ויוצא איצטריך ליה לאשמועינן דאגד יד לא שמיה אגד ואהא מייתי כדרבא דאמר בהמצניע (שבת דף צב.) דאגד יד לא שמיה אגד ומיירי כשהוא נשאר בפנים והוציא ידו אחת ובאחרת מגרר לתוכה ודוקא צירף למטה מג' דלמעלה משלשה שמיה אגד דבתר גופו גרירא [ולפי' קמא קשה דלשנויא קמא לית ליה דרבא וכולהו מתנייתא דשבת וכן ר' יוחנן (שבת ה.) אתו כרבא]: וברשות הרבים נמי קנה. והא דאמר בהמוכר את הספינה (ב''ב פד:) דאביי ורבא דאמרי תרוייהו דמשיכה לא קניא ברה''ר אומר ר''י דלא פליגי אדרבינא דהכא דהא דקאמר דקני היינו לענין להתחייב באונסין אבל אינו קונה שיהא שלו לגמרי וריצב''א נראה לו דפליג דהא במרובה (ב''ק דף עט. ושם) גבי נתנה לבכורות בנו דקתני סיפא איכא נמי למידק כמו שמדקדק כאן והתם לענין משיכה דקנין איירי ללשון ראשון שפי' שם בקונט' ואפילו ללשון שני הא מוכח התם בגמ' (דף סה.) שאין לגנב להתחייב אלא במשיכה הראויה לקנין: ורמינהי אלו הן הלוקין הבא על אחותו. ארישא דמתניתין הוה מצי למיפרך דקתני הבא על הממזרת יש לה קנס והתם קתני דלקי עלה אלא נטר הכא עד הבא על אחותו למיפרך מרישא דמתניתין דהתם דחייבי לאוין שנויין שם בתר חייבי כריתות והיה צריך להביא כל המשנה עד הבא על הממזרת:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|