|
טקסט הדף מנוקד
מָה לִי לְשַׁקֵּר אוֹ דִלְמָא לָא אָמְרִינַן
וּמַאי שְׁנָא מֵהָהוּא מַעֲשֶׂה דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּאֹגַר לֵיהּ חֲמָרָא לְחַבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לָא תֵּיזִיל בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד דְּאִיכָּא מַיָּא זִיל בְּאוֹרְחָא דְּנַרֶשׁ דְּלֵיכָּא מַיָּא וַאֲזַל אִיהוּ בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד וּמִית חֲמָרָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ אִין בְּאוֹרְחָא דִּנְהַר פְּקוֹד אֲזַלִי מִיהוּ לָא הֲווֹ מַיָּא אָמַר רַבָּא מָה לִי לְשַׁקֵּר אִי בָּעֵי אֲמַר לֵיהּ בְּאוֹרְחָא דְנַרֶשׁ אֲזַלִי וַאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מָה לִי לְשַׁקֵּר בִּמְקוֹם עֵדִים לָא אָמְרִינַן הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם וַדַּאי אִיכָּא עֵדִים דְּאִיכָּא מַיָּא הָכָא וַדַּאי אִיטַּמַּי חֲשָׁשָׁא הוּא וּבִמְקוֹם חֲשָׁשָׁא אָמְרִינַן אִם יֵשׁ עֵדִים אֲפִילּוּ עֶבֶד וַאֲפִילּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין וַאֲפִילּוּ שִׁפְחָה דִּידַהּ מְהֵימְנָא וּרְמִינְהִי לֹא תִּתְיַיחֵד עִמּוֹ אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים וַאֲפִילּוּ עַל פִּי עֶבֶד וְעַל פִּי שִׁפְחָה חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בְּשִׁפְחָתָהּ אָמַר רַב פַּפֵּי בִּשְׁבוּיָה הֵקֵילּוּ רַב פָּפָּא אָמַר הָא בְּשִׁפְחָה דִּידַהּ הָא בְּשִׁפְחָה דִּידֵיהּ וְשִׁפְחָה דִּידַהּ לָא מְהֵימְנָא הָא קָתָנֵי אֵין אָדָם מֵעִיד עַל עַצְמוֹ הָא שִׁפְחָה דִּידַהּ מְהֵימְנָא שִׁפְחָתָהּ נָמֵי כְּעַצְמָהּ דָּמֵי רַב אָשֵׁי אָמַר הָא וְהָא בְּשִׁפְחָה דִּידַהּ וְשִׁפְחָה מִיחְזָא חָזְיָא וְשָׁתְקָה הָתָם דִּשְׁתִיקָתָהּ מַתִּירָתָהּ לָא מְהֵימְנָא הָכָא דִּשְׁתִיקָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ מְהֵימְנָא הַשְׁתָּא נָמֵי אָתְיָא וּמְשַׁקְּרָא תַּרְתֵּי לָא עָבְדָה כִּי הָא דְּמָרִי בַּר אִיסַק וְאָמְרִי לַהּ חָנָא בַּר אִיסַק אֲתָא לֵיהּ אַחָא מִבֵּי חוֹזָאָה אֲמַר לֵיהּ פְּלוֹג לִי בְּנִכְסֵי דְּאַבָּא אֲמַר לֵיהּ לָא יָדַעְנָא לָךְ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא אֲמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָאָמַר לָךְ דִּכְתִיב וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּירֻהוּ מְלַמֵּד שֶׁיָּצָא בְּלֹא חֲתִימַת זָקָן וּבָא בַּחֲתִימַת זָקָן אֲמַר לֵיהּ זִיל אַיְיתִי סָהֲדֵי דַּאֲחוּהּ אַתְּ אֲמַר לֵיהּ אִית לִי סָהֲדֵי וּמִסְתְּפוּ מִינֵּיהּ דְּגַבְרָא אַלָּמָא הוּא אֲמַר לֵיהּ לְדִידֵיהּ זִיל אַיְיתִינְהוּ אַתְּ דְּלָאו אֲחוּךְ הוּא אֲמַר לֵיהּ דִּינָא הָכִי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה אֲמַר לֵיהּ הָכִי דָּאֵינְנָא לָךְ וּלְכוּלְּהוּ אַלָּמֵי חַבְרָךְ הַשְׁתָּא נָמֵי אָתוּ וּמְשַׁקְּרִי תַּרְתֵּי לָא עָבְדִי לֵימָא כְּתַנָּאֵי זוֹ עֵדוּת אִישׁ וְאִשָּׁה תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת אָבִיהָ וְאִמָּהּ וְאָחִיהָ וַאֲחוֹתָהּ אֲבָל לֹא בְּנָהּ וּבִתָּהּ לֹא עַבְדָּהּ וְשִׁפְחָתָהּ וְתַנְיָא אִידַּךְ הַכֹּל נֶאֱמָנִין לְהָעִיד חוּץ מֵהֵימֶנָּה וּבַעְלָהּ דְּרַב פַּפֵּי וּדְרַב אָשֵׁי תַּנָּאֵי הִיא דְּרַב פָּפָּא [מִי] לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא כִּי תַּנְיָא הָהִיא בִּמְסִיחָה לְפִי תּוּמָּהּ כִּי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַב חָנָן קַרְטִיגְנָאָה מִשְׁתַּעֵי מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִישְׁתַּעֵי מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ וְאָמַר אֲנִי וְאִמִּי נִשְׁבִּינוּ לְבֵין הַגּוֹיִם יָצָאתִי לִשְׁאוֹב מַיִם דַּעְתִּי עַל אִמִּי לְלַקֵּט עֵצִים דַּעְתִּי עַל אִמִּי וְהִשִּׂיאָהּ רַבִּי לִכְהוּנָּה עַל פִּיו מַתְנִי' אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב הַמָּעוֹן הַזֶּה לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לִירוּשָׁלַיִם וְעַד שֶׁיָּצְאוּ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם מֵעִיד עַל עַצְמוֹ גְּמָ' תָּנָא וְאַף עַל פִּי כֵן יִיחֵד לָהּ בַּיִת בַּחֲצֵרוֹ וּכְשֶׁהִיא יוֹצְאָה יוֹצְאָה בְּרֹאשׁ בָּנֶיהָ וּכְשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת נִכְנֶסֶת בְּסוֹף בָּנֶיהָ בָּעֵי אַבָּיֵי מַהוּ לַעֲשׂוֹת בִּגְרוּשָׁה כֵּן הָתָם הוּא דְּבִשְׁבוּיָה הֵקֵילּוּ אֲבָל הָכָא לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא בִּשְׁכוּנָתוֹ רש"ימה לי לשקר. אי בעיא אמרה נחביתי: במקום עדים. דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא: ודאי איטמי. בתמיה: לא תתייחד עמו. במסכת גיטין היא שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה: ואפילו על פי עבד. דייה בעבד שהיה עמה: שלבה גס בשפחתה. ותשמש בפניה: רב אשי אמר הא והא בשפחה דידה. והיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא חזיא בקילקול גבירתה ושתקה: התם. גבי גט: דשתיקותה מתירתה. שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה אלא שתאמר אני הייתי עמה: לא מהימנא. להיות זו מותרת על ידה דאי נמי חזיא לא מסהדא: הכא. גבי שבויה: דשתיקותה. דשפחה: אוסרתה. לגבירתה דכל כמה שאינה מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק: השתא נמי. כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה היא: תרתי לא עבדא. חדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר: אחא מבי חוזאה. שהלך אביו שם והוליכו עמו וגדלו שם ומת אביו וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו: א''ל. רב חסדא לההוא אחא: שפיר קאמר לך. שאינו מכירך לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן]: ויכר יוסף את אחיו. שכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן: א''ל. רב חסדא למרי: זיל אייתינהו את. להנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אביך: השתא נמי. כיון דדחלי מיניה אתו ומשקרי: תרתי לא עבדי. חדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא: לימא כתנאי. שפחתה אי מהימנא אי לא: זו עדות. עדות זו של שבויה הכל כשרים בה איש ואשה תינוק ותינוקת: חוץ מהימנה. היא עצמה: דרב פפי ורב אשי. דאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה: ודאי תנאי היא. על כרחך יאמרו אנן דאמרי' כי מתניתא בתרייתא מדקשיא להו קמייתא: דרב פפא. דאמר לא מהימנה: מי לימא תנאי היא. כלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה למימר שפחתה כעצמה דמי והרי היא בכלל חוץ מהימנה דקתני בה או תירוצא אחרינא: אמר לך רב פפא כי תניא ההיא. דקתני הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה במסיחה לפי תומה: רב חנא קרטיגנאה משתעי. רב חנן דמן קרטיגי היה מספר מעשה זה: מתני' המעון הזה. שבועה היא: גמ' ואעפ''כ. שאסרו עליו לפי שכהן היה: כשהיא יוצאה. והוא בחצר: יוצאה בראש בניה. שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו: וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה. כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ: בגרושה. כהן שגירש את אשתו מהו לדור עמו בחצר: לא תנשא בשכונתו. לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה: תוספותלא תתיחד עמו אלא בעדים. פירוש בקונטרס משום גט ישן ולא פירש לטעמיה דפירש בגיטין (דף עג.) דבמהיום אם מתי מגורשת למפרע משעת נתינה ולא תתיחד עמו משום חשש קידושין כמו המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי בית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני (שם דף פא.) [ולא שייך גט ישן כלל לפירוש דהתם] וכן משמע התם בגמרא אבל לרבינו תם דמפרש מה היא באותן הימים קאי אמהיום אם מתי ונעשה כאומר מעת שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אע''פ שאומר מהיום אלא שעה אחת לפני מיתתו הוי טעמא משום גט ישן ובתוספתא משמע כפי' רבינו תם.: שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף. זה שבא נולד כאן והלך עם אביו למדינת הים ועתה כשחזר ואמר לא ידענא לך מיחזי כשיקרא כי היה לו לידע אם הוא אחיו אם לאו כיון שמכירו קודם להכי קאמר רב חסדא דשפיר קאמר ליה שאינו מכירו כדאשכחן ביוסף: אמר ליה אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דאיניש אלמא הוא. נראה לר''י דמיירי שהביא עדים ואומרים אותו עדות שאתה שואל לא נאמר לך כלום עליו דרגלים לדבר שהוא אלם אמר ליה זיל כו' פי' לך הבא אותם עדים עצמם שיראים להעיד עליך שיעידו שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יודעים אם הוא אחיך אם לאו וקאמר השתא נמי כיון שיראים ממנו ישקרו לומר אינו אחיו או שאינן יודעין אם הוא אחיו אבל אם אין רגלים לדבר אין נראה כלל שיהא נאמן לומר דגברא אלמא הוא דאם לא כן כל אדם יאמר על חבירו שהוא גברא אלמא ויביא הוא עדים ואם לא יביא יפסיד ועוד דקאמר השתא נמי אתו ומסהדי אטו משום דמסתפו מיניה הני סהדי מסתפו מיניה כולי עלמא: תרתי לא עבדי. שישתקו ולא יעידו האמת ועוד שיאמרו שקר וכן גבי שפחה: במסיחה לפי תומה. ואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנין אע''ג דיוחנן אוכל חלות (לעיל דף כו.) היה נאמן על עצמו במסיח לפי תומו הני מילי לתרומה אבל . דמסיח לפי תומו אינו כשר אלא לעדות אשה דרבנן כדאמר ביבמות והכא בשבויה הקילו]: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|