|
טקסט הדף מנוקד
דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא דְּקַיְימָא לַן הִלְכְתָא כְּרַב נַחְמָן בְּדִינֵי וּבְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְמִשְּׁנֵינַן שְׁמַע מִינַּהּ
מַתְנִי' הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים נֶאֱמֶנֶת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ גְּמָ' טַעֲנָתַיְיהוּ בְּמַאי רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמָאתַיִם וּמָנֶה רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּמָנֶה וְלֹא כְּלוּם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמָאתַיִם וּמָנֶה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר בֵּין הִכִּיר בָּהּ וּבֵין לֹא הִכִּיר בָּהּ מָאתַיִם וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בְּמָנֶה וְלֹא כְּלוּם סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי בֵּין הִכִּיר בָּהּ בֵּין לֹא הִכִּיר בָּהּ מָנֶה בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא קָאָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּקָא מוֹקֵי לַהּ כְּרַבָּנַן אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר קָסָבַר כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת בְּעוּלָה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה מָנֶה הָכָא הוּא קָאָמַר מָנֶה וְהִיא קָאָמְרָה מָנֶה מַאי אִיכָּא בֵּין טַעֲנָה דִידֵיהּ לְטַעֲנָה דִידַהּ בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר הַיְינוּ דְּקָתָנֵי תַּרְתֵּי חֲדָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא וַחֲדָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְתֵּי לְמָה לִי חֲדָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲדָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קַמַּיְיתָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִיגּוֹ לָא מְהֵימְנָא בָּתְרָיְיתָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא לְמֵימַר מִיגּוֹ מְהֵימְנָא מַתְנִי' רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד וְאָמְרוּ לָהּ מָה טִיבוֹ שֶׁל אִישׁ זֶה אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים נֶאֱמֶנֶת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ הָיְתָה מְעוּבֶּרֶת וְאָמְרוּ לָהּ מָה טִיבוֹ שֶׁל עוּבָּר זֶה מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים נֶאֱמֶנֶת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ גְּמָ' מַאי מְדַבֶּרֶת זְעֵירִי אָמַר נִסְתְּרָה רַב אַסִּי אָמַר נִבְעֲלָה בִּשְׁלָמָא לִזְעֵירִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי מְדַבֶּרֶת אֶלָּא לְרַב אַסִּי מַאי מְדַבֶּרֶת לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא כְּדִכְתִיב אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן בִּשְׁלָמָא לִזְעֵירִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי תַּרְתֵּי מְדַבֶּרֶת וּמְעוּבֶּרֶת אֶלָּא לְרַב אַסִּי תַּרְתֵּי לְמָה לִי חֲדָא לְהַכְשִׁיר בָּהּ וַחֲדָא לְהַכְשִׁיר בְּבִתָּהּ הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר בָּהּ מַכְשִׁיר בְּבִתָּהּ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר בָּהּ פּוֹסֵל בְּבִתָּהּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר רַב אַסִּי סָבַר כְּמַאן דְּאָמַר לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר בָּהּ מַכְשִׁיר בְּבִתָּהּ אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי לִזְעֵירִי דְּאָמַר מַאי מְדַבֶּרֶת נִסְתְּרָה וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָא מְהֵימְנָא הָאָמַר רַב מַלְקִין עַל הַיִּחוּד וְאֵין אוֹסְרִין עַל הַיִּחוּד לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַעֲלָה עָשׂוּ בְּיוּחֲסִין מֵיתִיבִי רָאוּהָ שֶׁנִּכְנְסָה עִם אֶחָד לְסֵתֶר רש"ידא''כ. דרב נחמן לא מיתוקם כרבן גמליאל אלא כרבי יהושע קשיא הלכתא אהלכתא: מתני' דרוסת איש את. קודם שארסתיך: גמ' טענתייהו במאי. מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן: במאתים ומנה. היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואע''פ שלא הכרת בי והוא אומר דרוסת איש את ואין לך אלא מנה וקסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה: במנה ולא כלום. היא תובעת מנה והוא אומר אין ליך כלום: סבר לה. תנא דמתני' דאילו רבי יוחנן לא שביק רבנן ועביד כר''מ: קסבר. ר' יוחנן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה הלכך על כרחך מוכת עץ דמתני' ר''מ היא דאמר מאתים והוא אומר דרוסת איש את ויש ליך מנה דאי רבנן היא לא תבעה אלא מנה והוא אומר דרוסת איש את ויש לך מנה מאי איכא בין טענתא דידיה לטענתא דידה: בשלמא לרבי אלעזר. דאמר דרוסת איש אין לה כלום: היינו דקתני תרתי. בבי במתני' גבי פלוגתא דממונא היא אומרת משארסתני נאנסתי והיא אומרת מוכת עץ אני: חדא לאפוקי מדרמי בר חמא וחדא לאפוקי כו'. היא אומרת משארסתני נאנסתי תנא למיתני בה והיא מקחי מקח טעות לגמרי משמע ואין לה כלום לאפוקי מדרב חייא בר אבין דאמר לעיל (דף יא:) כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ותנא היא אומרת מוכת עץ אני לאפוקי מדרמי בר חמא דאמר לעיל גבי מוכת עץ אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום: אלא לרבי יוחנן. דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה אם כן מאי מקח טעות דקתני אמאתים אבל מנה יש לה למה לי למיתני כלל לההיא אי לאשמועינן פלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע בברי ושמא ואוקי ממונא בחזקת מריה ליתני חדא לאפוקי מדרמי בר חמא ולאשמעינן פלוגתייהו: דאיכא למימר מגו. מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני: בתרייתא. ליכא למימר מגו לר' יוחנן דמוקי מתני' כרבי מאיר דאמר מוכת עץ שלא הכיר בה כתובתה מאתים ליכא שום מגו דמה לי אומרת מוכת עץ אני תחתיך מה לי אמרה מעיקרא: מתני' [ראוה מדברת. בפנויה ומשום חששא דפסולין לנתין ולממזר וכיון שנבעלה לפסול פסלה מן הכהונה]: נאמנת. וכשרה לכהונה ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה: היתה מעוברת כו'. בגמ' מפרש תרתי למה לי: גמ' נסתרה. ואע''פ שלא ראוה שנבעלה נפסלה לכהונה לרבי יהושע כדלקמן דמעלה עשו ביוחסין: אכלה ומחתה פיה. אלמא נקט תשמיש בלשון אכילה: בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי. מדברת להודיעך כחו דר' יהושע דאע''ג דלא ראוה שנבעלה פסולה ומעוברת להודיעך כחו דרבן גמליאל: בבתה. אם העובר הזה נקבה תנשא לכהונה לר''ג דאי אשמועינן בדידה הוה אמינא איהי הואיל דהוה לה חזקה דכשרות מעיקרא אמרי' אוקמה אחזקה ואל תפסילנה מספק אבל עובר דלא הוה ליה חזקה דכשרות אימא לא: הניחא למ''ד כו'. לקמן בשמעתין: מאי איכא למימר. תרתי להכשיר בה למה לי כיון דמדברת בראוה שנבעלה: מלקין על היחוד. מכת מרדות: ואין אוסרין. אשה על בעלה בשביל יחוד בעלמא: לימא דלא כרבי יהושע. דמשום יחוד מחזיק לה בנבעלת: ביוחסין. בכהונה: לסתר. משמע יחוד בעלמא: תוספותרב אסי אמר נבעלה. אבל נסתרה מודה ר' יהושע דנאמנת לומר לכשר נבעלתי במגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי וא''ת והא רבי יהושע לית ליה מגו גבי משארסתני נאנסתי ויש לומר דהתם לא הוי מגו גמור דהא אפילו אמרה מוכת עץ אני אינה נאמנת לרבי יהושע כדתנן במתני' ולא קרי ליה מגו אלא לפי שהיא טענה מעולה ביותר: חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה. וצריכי תרוייהו חדא להודיעך כחו דרבן גמליאל וחדא להודיעך כחו דרבי יהושע: לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. ומעוברת דנקט משום לישנא מעליא: ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כרבי יהושע. תימה לרשב''א דלזעירי (נמי) דאמר נסתרה איירי כגון דמודה היא שנבעלה דאי אמרה לא נבעלתי אם כן הוי ספק ספיקא דמכשיר רבי יהושע כדאמר לקמן התם ספק ספיקא ויש לומר דלעולם איירי דקאמרה לא נבעלה וחשיב ליה חדא ספיקא משום דאין אפוטרופוס לעריות אבל קשה דבהדי' משמע בריש פרק שני (לקמן טז.) דאיירי בנבעלת דקאמר הניחא לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה דמגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי מהימנא כו' לכך נראה דפריך לזעירי דבספיקא חדא אסרינן לה והא יחוד דאשת איש דספיקא חדא היא ואין אוסרים על היחוד וק''ק דלכאורה נראה דיחוד איחוד פריך מדפריך לזעירי ולא לרב אסי: מעלה עשו ביוחסין. תימה דמשמע דאין אוסרין על היחוד איירי באשת איש ולא בפנויה ובסוף קדושין (דף פא. ושם) מוקי מלקין על היחוד דוקא בפנויה אבל באשת איש לא דאתה מוציא לעז על בניה ואפי' למר זוטרא דמלקין ומכריז באשת איש מודה דבפנויה נמי איירי ואור''ת דאף על גב דמלקין על היחוד איירי בפנויה אין אוסרין על היחוד לא איירי אלא באשת איש. וא''ת והא אמרינן בפ' בתרא דנדרים (דף צא:) גבי ההוא נואף דעייל לגבה דההיא איתתא אמר ליה נואף לא תיכול מינהון דטעמינהו חויא אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דלימות משמע דאי לאו האי טעמא היתה . נאסרת על ידי יחוד ויש לומר דנואף שאני וה''ר יוסף דשליטן תירץ דאין אוסרים על היחוד איירי בפנויה כמו מלקין על היחוד ולא איירי לכהונה אלא אין אוסרין אותה לבנו כשתתייחד עם אביו לרבי יהודה דאסר באנוסת אביו (יבמות דף צז.): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|