|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלִיךְ לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ
הָיְתָה לָהּ חָמוֹת אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת יָצְתָה מְלֵיאָה חוֹשֶׁשֶׁת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת גְּמָ' מַאי הִיא צָרָתָהּ הָא קָא מַשְׁמַע לַן לְהָא צָרָה הוּא דְּחָיְישִׁינַן אֲבָל לְצָרָה אַחֲרִיתִי לָא חָיְישִׁינַן לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם וְכוּ' בִּשְׁלָמָא יַבּוֹמֵי לָא דְּדִלְמָא מִיעַבְּרָא וְקָפָגְעָה בְּאֵשֶׁת אָח דְּאוֹרָיְיתָא אֶלָּא לֹא תִּנָּשֵׂא אַמַּאי הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים וְרוֹב נָשִׁים מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת לֵימָא רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן כִּי אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא רוּבָּא דְּאִיתֵיהּ קַמַּן כְּגוֹן תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת וְסַנְהֶדְרִי אֲבָל רוּבָּא דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן לָא אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא וַהֲרֵי קָטָן וּקְטַנָּה דְּרוּבָּא דְּלֵיתָא קַמַּן הִיא וְאָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא דְּתַנְיָא קָטָן וּקְטַנָּה לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר יָפֶה אָמַרְתָּ שֶׁאֵין חוֹלְצִין אִישׁ כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה וּמַקְּשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ אֶלָּא מָה טַעַם אֵין מְיַיבְּמִין אָמַר לָהֶם קָטָן שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס קְטַנָּה שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אַיְלוֹנִית וְנִמְצְאוּ פּוֹגְעִים בְּעֶרְוָה וְרַבָּנַן סָבְרִי זִיל בָּתַר רוּבָּא דִּקְטַנִּים וְרוֹב קְטַנִּים לָאו סָרִיסֵי נִינְהוּ זִיל בָּתַר רוֹב קְטַנּוֹת וְרוֹב קְטַנּוֹת לָאו אַיְלוֹנִית נִינְהוּ אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא כְּרַבִּי מֵאִיר אֵימָא סֵיפָא הָיְתָה לָהּ חָמוֹת אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אַמַּאי הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים וְרוֹב נָשִׁים מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת מִיעוּט מַפִּילוֹת וְכׇל הַיּוֹלְדוֹת מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת סְמוֹךְ מִיעוּטָא דְמַפִּילוֹת לְמֶחֱצָה נְקֵבוֹת וְהָווּ לֵיהּ זְכָרִים מִיעוּטָא וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא כֵּיוָן דְּאִיחְזְקָה לַשּׁוּק לָא חָיֵישׁ רֵישָׁא דְּאִיחְזַק לְיִיבּוּם תִּיַּיבַּם אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ רֵישָׁא דְּאִיסּוּר כָּרֵת חָשְׁשׁוּ סֵיפָא דְּאִיסּוּר לָאו לֹא חָשְׁשׁוּ אָמַר רָבָא מִכְּדֵי הָא דְּאוֹרָיְיתָא וְהָא דְּאוֹרָיְיתָא מָה לִי אִיסּוּר כָּרֵת מָה לִי אִיסּוּר לָאו אֶלָּא אָמַר רָבָא רש"ימתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה: ולא תתייבם. שמא ילדה צרתה ובגמ' פריך אמאי לא תנשא תחלוץ ותנשא ממה נפשך: היא צרתה. מפרש בגמ': היתה לה חמות. במדינת הים וכשיצאה. לא היה לה בן ואין יבם לזו אינה חוששת שמא ניתן לה יבם אע''ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להא מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אא''כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה: יצתה מליאה. יצתה חמותה מעוברת: חוששת. שמא זכר היה: אינה חוששת. דאיכא למימר שמא הפילה ואת''ל לא הפילה שמא נקבה היתה: גמ' לצרה אחריתי. אם באו עדים שאין צרתה מעוברת אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם: רבי מאיר חייש למיעוטא. בפ' הכל שוחטין (חולין ו) גבי כותים שגזר על כל כותים משום אותם שמצאו דמות יונה בהר גריזים והשתחוו לה: תשע חנויות. דתניא (שם דף צה.) ובנמצא הלך אחר הרוב דכיון דחנויות לפנינו הן ואנו רואין שרובן מוכרות בשר שחוטה: וסנהדרי. י''ב מזכין וי''א מחייבין דקי''ל דזכאי (סנהדרין דף מ.) דהואיל ורוב מזכין וקמן מנהו: דליתא קמן. כגון הכא דניזיל בתר רוב נשים שבעולם: אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת. אמאי נהי נמי דזכרים מיעוטא כדמפרש ואזיל מיהו הלך אחר רוב נשים וכיון דרוב נשים מתעברות ליכא למימר בזכרים מיעוטא דמיעוטא אלא חד מיעוטא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט כו': ה''ג והוו להו זכרים מיעוטא וליחוש: דאיסור כרת חששו. שמא נתעברה צרתה: לא חששו. שמא נתעברה חמותה ואוקמה אחזקה: מה לי איסור לאו. מי לא בעינן למיחש לספק איסור לאו כי היכי דחיישינן לספק איסור כרת הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן היא בדבר המותר דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר דהכא שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד: תוספותמתני' האשה. יצתה מליאה חוששת. אע''ג דאיכא חזקה דמסייע לרובא דנקבות ומפילות חוששת דאיתרע ליה חזקה שיצתה מליאה: אבל לצרה אחריתי לא חיישינן. מהיתור לשון דהיא צרתה דייק דהיא צרתה משמע ליה שהצרה עצמה מעוברת ולא משמע צרה אחרת אם נשא: אמאי הלך אחר רוב נשים כו'. וא''ת דתנן לעיל באידך פירקין (דף קיח:) ניתן לי בן במד''ה מת בעלי ואח''כ מת בני למה אינה נאמנת במגו שהיתה יכולה לומר עדיין בני קיים וסמכינן ארוב נשים שמתעברות ויולדות וי''ל דמיירי כגון שיש שני עדים שאומרים ששניהם מתו דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני קיים: רבי מאיר היא. וא''ת אמאי לא מוקי לה נמי כרבנן וכי אזלי רבנן בתר רובא היינו בדלא תלי במעשה אבל דתלי במעשה לא אזלי' בתר רובא דכה''ג משני בפ''ג דבכורות (דף כ. ושם) וי''ל דהכא כרבה דלית ליה ההוא שינויא א''נ אין חשוב תלי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו: כגון ט' חנויות וסנהדרין כו'. תימה היכי פליג ר''מ והכתיב אחרי רבים להטות ועוד היכא אשכחן דפליגי ר''מ ורבנן בט' חנויות הא לא אשכחן דפליגי אלא בקטן וקטנה ושמא לאו דוקא נקט ט' חנויות וסנהדרין אלא כגון מיעוטא דפליגי בחולין (דף יא.) ובמס' ע''ז (דף מ:). [עי' תוספות בכורות יט: ד''ה ברובא]: מחוורתא מתני' ר''מ היא. דחייש למיעוטא מיהו אנן לא קי''ל כר''מ אף על גב דאתי סתמא דמתני' כר''מ בהא דחייש למיעוטא [אפ''ה] לא קי''ל כוותיה מדאמר בפ''ק דחולין (דף יא: ושם) ור' מאיר היכי אכיל בישראל משמע דאנן שפיר אכלינן וקשה דבפרק הלוקח בהמה (בכורות כד. ושם) פסיק ר' יוחנן כרשב''ג דאמר בלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים דפטורה מן הבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא אא''כ ילדה אבל מטעמא דחלב לא מיפטרא אע''ג דרוב בהמות אין חולבות אא''כ יולדות אלמא חיישינן למיעוט אע''ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרת אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד הולד בחזקת שאין קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו ויש לומר דר' יוחנן לא פסיק כוותיה אלא בהא דלא מרחמא אלא אם כן ילדה ונ''מ להיכא שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מיפטרא מטעם חלב ואפשר דרשב''ג סבר חלב פוטר והשתא אתי שפיר דמשכחת רבן שמעון בן גמליאל דלא חייש למיעוטא בריש פרק כל הצלמים (ע''ז דף מ: ושם) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר רבי מאיר התם וקאמר נמי רשב''ג כל מצות שהחזיקו בם כותים כו' אלמא לא חייש למיעוט ורבי יוחנן נמי אכיל משחיטת כותים ומיהו מכותים אין להביא ראיה דמשום דאחד רשע אין להחזיק כולם רשעים אבל בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) גבי שני דברים אין בהן דעת לישאל ועשאום כו' משמע דסבר רבי יוחנן נמי כרבנן דרבי מאיר והא דאמר רבי יוחנן בס''פ אין מעמידין (ע''ז דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כרבי מאיר התם הוי סתם ואח''כ מחלוקת בריש כל הצלמים (שם דף מ:) והא דארשב''ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו. ושם) וקיימא לן התם כוותיה אע''ג דרוב אינם נפלים וכן תוך ח' ימים בבהמה אסר התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום שלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב להתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך. גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה ועוד דבלאו הכי יש להקל התם דקיימא לן הלכה כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסרו בבהמה בבריא שמא יבא להתיר בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת וא''ת ולר''מ דחייש למיעוט היכי משכחת לה דמאי כיון דאיכא מיעוט עם הארץ שאין מעשרין ועוד דאיכא חזקה דטבל ומיהו אי לא חייש ר''מ למיעוט מה''ת אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה אלא מדרבנן הוה אתי שפיר ויש לומר דלא חיישינן כה''ג למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו אע''ג דגבי כותים גזר ר''מ על כולם משום מיעוט שנתקלקלו כדאמר בפ''ק דחולין (דף ו.) שאני כותים דאומה אחת הן ואין נזהרין במצות כישראל: רישא דאיחזקה לייבום תתייבם. דסלקא דעתך השתא כמו דחזקה לשוק מהני בהדי רוב ה''נ מהני חזקה לייבום בהדי מיעוט דמפילות ותתייבם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|