סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רָעָה הִיא אֵצֶל צַדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע בִּשְׁלָמָא רַע לְחַיֵּי אֶלָּא טוֹב אַמַּאי לָא אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים רָעָה הִיא אֵצֶל צַדִּיקִים
בִּשְׁלָמָא הָתָם דִּלְמָא מַדְכַּר לֵיהּ שְׁמָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא הָכָא מַאי רָעָה אִיכָּא
דְּקָא שָׁדֵי בָּהּ זוּהֲמָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה הֵטִיל בָּהּ זוּהֲמָא יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זוּהֲמָתָן גּוֹיִם שֶׁלֹּא עָמְדוּ בְּהַר סִינַי לֹא פָּסְקָה זוּהֲמָתָן
חָלְצָה בְּמִנְעָל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן נַעֲלוֹ אֵין לִי אֶלָּא נַעֲלוֹ נַעַל שֶׁל כׇּל אָדָם מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר נַעַל נַעַל מִכׇּל מָקוֹם
אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר נַעֲלוֹ נַעֲלוֹ הָרָאוּי לוֹ פְּרָט לְגָדוֹל שֶׁאֵין יָכוֹל לַהֲלוֹךְ בּוֹ וּפְרָט לְקָטָן שֶׁאֵינוֹ חוֹפֶה רוֹב רַגְלוֹ וּפְרָט לְסַנְדָּל הַמְסוּלְיָים שֶׁאֵין לוֹ עָקֵב
אַבָּיֵי הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲתַאי יְבָמָה לַחְלוֹץ אֲמַר לֵיהּ הַב לֵיהּ סַנְדָּלָךְ יְהַיב לֵיהּ סַנְדָּלָא דִשְׂמָאלָא אֲמַר לֵיהּ אֵימַר דַּאֲמוּר רַבָּנַן דִּיעֲבַד לְכַתְּחִלָּה מִי אֲמוּר
אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי סַנְדָּל שֶׁאֵין שֶׁלּוֹ נָמֵי אֵימַר דַּאֲמוּר רַבָּנַן דִּיעֲבַד לְכַתְּחִלָּה מִי אֲמוּר אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ הַב לֵיהּ וְאַקְנִי לֵיהּ
סַנְדָּל שֶׁל עֵץ מַאן תַּנָּא אָמַר שְׁמוּאֵל רַבִּי מֵאִיר הִיא דִּתְנַן הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר בִּמְחוּפֶּה עוֹר וְדִבְרֵי הַכֹּל
אָמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא סַנְדָּל הַמּוּסְגָּר לֹא תַּחֲלוֹץ בּוֹ וְאִם חָלְצָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה סַנְדָּל הַמּוּחְלָט לֹא תַּחֲלוֹץ בּוֹ וְאִם חָלְצָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה
רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר אֶחָד סַנְדָּל הַמּוּסְגָּר וְאֶחָד סַנְדָּל הַמּוּחְלָט לֹא תַּחֲלוֹץ בּוֹ וְאִם חָלְצָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה
מֵיתִיבִי בַּיִת הַמּוּסְגָּר מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ מוּחְלָט מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו וְזֶה וָזֶה מְטַמְּאִין בְּבִיאָה
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּדִמְכַתַּת דָּמֵי וְהָא בָּעֵינַן וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת וְלֵיכָּא
שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת נְתִיצָה קָרוּי בַּיִת
תָּא שְׁמַע מַטְלֵית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס רוּבָּהּ לְבַיִת טָהוֹר טִמְּאַתְהוּ מַאי לָאו מוּחְלֶטֶת לָא מוּסְגֶּרֶת
אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא הָיוּ בָּהּ כַּמָּה זֵיתִים כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מִמֶּנָּה כְּזַיִת לְבַיִת טָהוֹר טִמְּאַתְהוּ
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מוּחְלֶטֶת הַיְינוּ דְּאִיתַּקַּשׁ לְמֵת אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מוּסְגֶּרֶת אַמַּאי אִיתַּקַּשׁ לְמֵת
שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת שְׂרֵיפָה קָרוּי בֶּגֶד
וְלִיגְמַר מִינֵּיהּ אִיסּוּר מִטּוּמְאָה לָא גָּמְרִינַן
אָמַר רָבָא הִלְכְתָא אֶחָד סַנְדָּל הַמּוּסְגָּר וְאֶחָד סַנְדָּל הַמּוּחְלָט וְאֶחָד סַנְדָּל שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא תַּחְלוֹץ וְאִם חָלְצָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה שֶׁל תִּקְרוֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה

רש"י

רעה היא. ששונאים הרשעים וקצה נפש צדיק בהנאתן הלכך לאו הנאה היא: שמא דעבודת כוכבים. למה גנבת את אלהי (בראשית לא): נעל מ''מ. חלוץ הנעל: פרט לסנדל המסוליים. הנפחת שאין לו עקב שול''א לישנא אחרינא על שם מקומו נקרא מסוליים לשון מור''י: הב ליה סנדלך. ליבם ותחלוץ בו: יהיב ליה דשמאלא. במתכוין עבד דלא סבירא ליה לאביי דסנדל שאין שלו מותר לכתחלה: אמר ליה. רב יוסף אימר דאמור רבנן במתניתין בשל שמאל בימין חליצתה כשרה דיעבד לכתחלה מי אמור: הב ליה ואקני ליה. שיהא שלו במתנה: סנדל של עץ. דקתני מתני' חליצתה כשרה מני: רבי מאיר היא. דאמר קב הקיטע נעל הוא לצאת בו בשבת: סנדל המוסגר. שפרחה בו הצרעת לא תחלוץ בו בימי הסגרו דלא ליתי למיעבד במוחלט: ואם חלצה חליצתה כשרה. דלאו בר שריפה הוא ושיעוריה קאי: מוחלט חליצתה פסולה. דלשריפה קאי ואנן שיעורא בעינן חופה את רוב רגלו והאי כתותי מיכתת שיעוריה: מטמא מתוכו. במגע ואע''ג דלא נכנס גופו לתוכו דלהוי טמא משום בא אל הבית אם נגע בכותל מטמא: והמוחלט. מטמא אף מאחוריו: מטמאין בביאה. אם נכנס דרך ביאה כיון שנכנס רובו לתוכו טמא משום והבא אל הבית ומקראי נפקא לן בתורת כהנים דמוסגר מטמא מתוכו ולא מן אחוריו ובמוחלט כתיב טמא הוא הוסיף לו טומאה אחרת לומר לך שמטמא מאחוריו: מטלית. בגד המנוגע: שלש על שלש. הוי בגד דחזי לעניים: שאין בה כזית. שחוטה דק: כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתהו. טימאה את כל כלי הבית דמצורע מטמא בביאה וכן בגד ואבן המנוגעת כולן מטמאים באהל והא כיון דעל רובה ככולה דמיא: מאי לאו מוחלטת. ואפילו הכי אמרת שדי מיעוטא בתר רובא והוה ליה כמאן דעיילא כולה ואי כמאן דמכתתא דמיא זיל בתר מה דעייל ואין בבית ג' על ג': היו בה כמה זיתים. ואין בה אלא ג' על ג' אלא שחוטה עבה כיון שנכנס הימנה כזית לבית טימאתו ואע''פ שאין כאן בגד דהא לא על רובה: אי אמרת בשלמא מוחלטת. היינו דמטמא בכזית אפילו אין כאן בגד שלש על שלש משום דמוחלט איתקש למת ומת מטמא בכזית והיכא איתקש דכתיב אל נא תהי כמת שמרים מוסגרת הואי וקאמר ליה אהרן למשה אל נא תחלט שלא תהא כמת: הכי גרסי' אלא שאני התם כו'. ולעולם במוחלט ומשום הכי שדינן מיעוטא בתר רובא לענין טומאה ולא אמרי' כמאן דמכתת דמי דכתיב ושרף: וליגמר מיניה. לענין חליצה להיות חשוב שלם: איסורא מטומאה לא גמרינן. שהלכות טומאה חדוש הוא: של עבודת כוכבים. שנועלים אותו לצלם ברגליו כשמסיעין אותו ממקום למקום: חליצתה כשרה. מוחלט כדאמרן שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד ולאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא הוא ושל עבודת כוכבים נמי הואיל להילוכא עביד ומשמשי עבודת כוכבים לאו לשריפה קיימי דאית להו תקנתא בביטול ואי משום איסור הנאה חליצה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו: של תקרובת עבודת כוכבים. שהקריבו ומסרוהו לפניו לשם דורון וקי''ל (ע''ז דף נ.) תקרובת עבודת כוכבים אין לה ביטול עולמית דאיתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים הלכך לית ליה תקנתא וכתותי מיכתת שיעורא:

תוספות

ת''ל נעל מ''מ. אע''ג דדרשינן ליה לעיל דלא נימא תחש אין מידי אחרינא לא שקולים הם ויבואו שניהם וא''ת והיכי דרשינן הנך דרשות מנעל הא איצטריך לגופיה שצריך לקרוא חלוץ הנעל ויש לומר דדרשינן שפיר ממה שצריך לקרות דה''נ דרשינן במתניתין (לקמן דף קד:) מככה עיכובא אע''ג שהוא עיקר קריאה: שאין חופה את רוב הרגל. אבל הכא לא סגי בשמיטת רוב עקב דאין קרוי מנעל אלא כשחופה רוב הרגל אבל לענין חליצה סגי בשמיטת רוב העקב כדאמר לעיל (דף קב.) דחשיב שפיר גילוי כרעיה בהכי: המסוליים. שם סנדל אחד כן דאמר בירושלמי ר' יהושע בן לוי נפק בסולייא בלילי צומא רבה ואמרינן נמי (מדרש רבה ש''ה) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא דכתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה' וגו' והא דאמר במדרש (שם) ג' דברים שקולים זה כזה חכמה יראה ענוה אר''י דשקולים היינו דהא בלא הא לא סגי אבל ענוה גדולה מכולן: מטמא מאחוריו. פי' אם נגע בנגע מאחוריו של בית ומיהו מספקא לר''י בבית מוסגר אם נגע בנגע שמתוכו בלא ביאה אי חשיב כאחוריו דמוחלט דמטמא בנגיעה או שמא גרע ומתוכו דמוסגר היינו שנכנס כולו לבית כדפירש בקונטרס ובת''כ דריש כנגע נראה לי בבית מתוכו מטמא ואין מטמא מאחוריו והאי קרא במוסגר כתיב משמע שדורש דנגע הנולד בתוך הבית מטמא ולא הנולד מאחוריו: כיון שנכנס רובו לבית טהור טמאתו. אמר ר''י אע''פ שלא ישב שם אלא שהכניסה והוציאה טמא ואע''ג דתנן ומייתינן לה בפרק קמא דקידושין (דף לג:) טמא עובר תחת האילן וטהור יושב טהור היינו דוקא גבי אילן שאין שם מחיצות בעינן שיהא יושב כדכתיב בדד ישב אבל בבית דאיכא מחיצות כאילו יושב תחתיו הטמא ומטמא הבית ואם תאמר דהכא משמע דמצורע מטמא באוהל ובריש מסכת כלים (פ''א מ''ד) אמר למעלה מהן מת שמטמא באהל מה שאין כולן מטמאין והתם לעיל חשיב מצורע בהדייהו ואמר רבינו יהודה דמ''מ מת חמור דאפילו עובר תחת האילן מטמא באהל כל מה שתחת האילן ועוד דמת חמור שמטמא אפי' מה שבבית אחר אם יש בו חלון פותח טפח מה שאין כן במצורע דאין מטמא אלא בבית שנכנס בו דכתיב והבא אל הבית: סנדל של עבודת כוכבים לא תחלוץ. פי' בקונט' דמיירי בעבודת כוכבים של עובד כוכבים וקודם ביטול דכיון דראוי לבטל לא מכתת שיעוריה אף על פי שלא
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר