סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְכַתְּחִלָּה קָתָנֵי וְלֵימָא לֵיהּ גְּזֵירָה דִּלְמָא קְדֵים וַחֲלֵיץ לְרִאשׁוֹנָה בְּרֵישָׁא וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת קָתָנֵי דְּלֵיכָּא דִּין יִבּוּם הָכָא כְּלָל
וְלֵימָא לֵיהּ גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָמוּת וְאָסוּר לְבַטֵּל מִצְוַת יְבָמִין רַבִּי יוֹחָנָן לְמִיתָה לָא חָיֵישׁ
וְלֵימָא לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא דְּאָמַר כֵּיוָן שֶׁעָמְדָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בְּאִיסּוּר נֶאֶסְרָה עָלָיו עוֹלָמִית מִדְּסֵיפָא רַבִּי אֶלְעָזָר רֵישָׁא לָאו רַבִּי אֶלְעָזָר
וְנֵימָא לְהוּ דִּנְפוּל בְּבַת אַחַת וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם לָא סְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי
וְלֵימָא לֵיהּ דְּלָא יָדְעִינַן הֵי נְפוּל בְּרֵישָׁא
אִי הָכִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי קָדְמוּ וְכָנְסוּ יוֹצִיאוּ בִּשְׁלָמָא רִאשׁוֹנָה אָמְרִינַן לֵיהּ מַאן שְׁרָא לָךְ אֶלָּא שְׁנִיָּה אָמַר חַבְרַאי שְׁנִיָּה יַיבֵּם אֲנָא רִאשׁוֹנָה מְיַיבֵּם
הַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ אֲחָיוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ מִי שְׁנָאָן
תְּנַן הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִיסּוּר עֶרְוָה אָסוּר בָּהּ וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ וְהַשֵּׁנִי אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּנְפַלָה חֲמוֹתוֹ תְּחִלָּה
וְאַמַּאי לֵיקוּ חָתָן לְיַיבֵּם הָךְ דְּאֵינָהּ חֲמוֹתוֹ בְּרֵישָׁא וְתֶהֱוֵי חֲמוֹתוֹ לְגַבֵּי אִידַּךְ כִּיבָמָה שֶׁהוּתְּרָה וְנֶאֶסְרָה וְחָזְרָה וְהוּתְּרָה תַּחְזוֹר לְהֶיתֵּרָהּ הָרִאשׁוֹן
אָמַר רַב פָּפָּא כְּגוֹן דִּנְפַלָה הָךְ דְּאֵינָהּ חֲמוֹתוֹ בְּרֵישָׁא
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים וְכוּ' תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַיְּימוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יְקַיְּימוּ אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קַל הָיָה לָהֶם לְבֵית הִלֵּל בְּדָבָר זֶה שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יְקַיְּימוּ
רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּמַאן אִי כְּבֵית שַׁמַּאי הַיְינוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אִי כְּבֵית הִלֵּל הַיְינוּ אַבָּא שָׁאוּל הָכִי קָאָמַר לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּדָבָר זֶה
הָיְתָה אַחַת מֵהֶם כּוּ' הָא תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת
צְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְועִינַן הָתָם מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם שֵׁנִי אֲבָל הָכָא דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם שֵׁנִי אֵימָא לָא
וְאִי אַשְׁמְועִינַן הָכָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שֵׁנִי דְּקָא מוֹכַח אֲבָל הָתָם דְּלֵיכָּא שֵׁנִי אֵימָא לָא צְרִיכָא
אִיסּוּר מִצְוָה כּוּ' הָא נָמֵי תְּנֵינָא

רש"י

חולצות לכתחלה. משמע כלומר אין כאן תקנה אחרת: ה''ג ולימא ליה גזירה דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא. אי אמרת להו חלוצו לשניה ויבמו ראשונה גזירה דלמא קדים חד וחליץ לראשונה ואתי לייבומי אידך שניה דסברי מה איכפת בין זו לזו אבל בדיעבד שחלץ לשנייה תחלה שריא ליה לאידך לייבומי קמייתא דמאן דחזי דחלץ לשניה ברישא וחזר וייבם קמייתא אסיק אדעתיה ולא אתי למחלץ לקמייתא ולייבומי שניה: ומשני ולא מתייבמות קתני. דאי נמי חלץ לשניה אין כאן יבום: ולימא ליה גזירה שמא ימות ואסור לבטל מצות יבמין. וה''פ לימא ליה רבי יוחנן תנא דמתני' טעמיה לאו משום זיקה קא אסר לייבם ב' אחיות דס''ל אין זיקה דאי טעמא משום זיקה מכי חליץ לשניה ופקע זיקתה שרי לייבומי ראשונה כדאמרי אנא אלא טעמא משום שמא ימות כדאמר בריש פירקין דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו' ומשו''ה שקול רבנן דין יבום מאחיות לגמרי ואפילו חלץ לחדא מינייהו דלא בטלי תו מצות יבמין כי היכי דלא ירגילו יבום באחיות ואתי לייבומי לכתחלה קמי חליצה ואדמייבם חד מיית אידך אבל לגבי מיתה דלעיל דאיירי בה ר' יוחנן ליכא למיגזר הכי: ר' אלעזר היא. בפ' ב''ש (לקמן קט.) ואנא דאמרי כרבנן: מדסיפא. דמתני' ר''א דקתני ר''א אומר ב''ש אומרים יקיימו (כו') ב''ה אומרים יוציאו: ולימא ליה. דלא ידעינן הי נפול ברישא דלימא ליה חלוץ לשניה: א''ה. דמשום דלא ידעינן הוא הא אי הוה ידעינן מתייבמת ראשונה: היינו דקתני. כלומר הא דקתני יוציאו אמאי: בשלמא לראשון אמרי' ליה. אפיק דודאי באיסורא אתא לידך דא''נ ראשונה היא מאן שריא ניהלך הלא אחות זקוקה היא ומי מאחיך חלץ לאחותה לאפקועי זיקה מינה אלא שני לימא אחר שייבם ראשון שניה אירע לחלקו והויא זו ראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דהכי אמר בפ' כיצד (לעיל כד.) קדמו וכנסו אין מוציאין מידם משום דליכא אלא ספק פגע באחות זקוקה והא נמי לשני ספק הוא: היינו דקאמר ליה אחיות איני יודע מי שנאן. דלא מצי לתרוצי כשמעתיה כלל: איסור ערוה. כגון חמותו או ערוה אחרת: דנפלה חמותו ברישא. זו שאסרה את האחרת נפלה תחלה והאי דנקט חמותו חדא מעריות נקט וניחא למינקטיה מילתא דשכיחא ושאר עריות טריחא מילתא לאשכוחי: אמאי. שני אסור בשתיהן ליקו חתן של ראשונה ולייבם לשניה דאינה חמותו ואינה אחות זקוקה ותיהוי חמותו לגבי אידך אח יבמה שהותרה בשעת נפילה כו': כגון דנפלה הך דאינה חמותו ברישא. ואי במייבם לה האיך ברישא פיישא שנייה שנאסרה משעת נפילתה (הוי) הלכך תו לא מהני לה היתר: קל היה להן לב''ה. כלומר ב''ה לקולא אמרי: ר''ש כמאן. אליבא דמאן: אי. אתא למימר בית שמאי אומרים יקיימו היינו ר''א: ואי אב''ה. קא מסהיד היינו אבא שאול והא ליכא למימר דטעמא דנפשיה קאמר דלאו בר פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל הוא: תנינא חדא זימנא. בפרק כיצד אחותה של ערוה כשהיא יבמתה או חולצת כו' והיינו נמי אסור בה ומותר באחותה: התם. הוא דליכא אלא חד אחא לקמן וליכא למיגזר מידי אבל הכא דאיכא למיגזר דלמא אתא שני לייבומי כאחיו וקא פגע באחות זקוקתו דקמי דידיה הוו רמיין תרווייהו אימא אפילו האי דלא רמיא ערוה קמיה לא לייבם קא משמע לן: דקא מוכח. דמדלא מייבם האי כאחיו איכא היכירא דאחות זקוקתו אסורה והאי דייבם האי משום טעמא דערוה לא רמיא קמיה ולא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא: אבל התם. דליכא אלא חד אח אימא לא לייבם דלמא אתי למישרי אחות זקוקתו בעלמא:

תוספות

דבאלו יבמות ליכא שום חששא והא לא חיישינן שאם נתיר כאן לייבם הראשונה כשכבר חלץ לשניה אתי בעלמא למיעבד איפכא שאינה חששא גדולה כ''כ שלא יטעו להתיר השניה שלא הותרה מתחלה בשביל שנתיר הראשונה שהותרה אבל באו לימלך בפנינו מתחלה יש לגזור כיון שהיו. הצרות עצמן יכול לבא לידי קלקול ומשני ולא מתייבמות קתני דליכא דין ייבום כלל אפי' קדם וחלץ כבר לשניה ופריך ולימא ליה שמא ימות וכו' ויעמיד המשנה כמ''ד אין זיקה דלדידיה ודאי אפילו קדם וחלץ לשניה דליכא למיחש טפי באלו יבמות מ''מ אסור לייבם ראשונה שאם נתיר כאן לייבם אחר חליצה יבוא בעלמא לייבם ברישא דלא מסקי אדעתייהו טעמא דלמא אדמייבם חד מיית אידך שאין זה טעם ידוע ועוד אר''י דיש לפרש בענין אחר ולימא ליה דלמא קדים וחליץ לראשונה ברישא ואפי' חלץ כבר מעצמו לשניה אסרינן ראשונה ליבם דלמא אתי למישרי בעלמא שניה נמי כשקדם וחלץ לראשונה אבל במיתת שניה לא שייך למיגזר כי האי גוונא ומשני ולא מתייבמות קתני דליכא דין ייבום כלל אפילו מתה שניה ופריך ולימא ליה גזירה שמא ימות ולהכי אסרה מתני' אפילו מתה שניה דאי שריא לייבם בשני יבמים אחר מיתת שניה יבא להתיר בלא מיתה אבל ר' יוחנן לא איירי אלא ביבם אחד דביבם אחד לא אתי להתיר בלא מיתה דאם כן היה מבטל מיד מצות יבמין אבל בשני יבמין דאין מבטל מיד אלא דגזירה שמא ימות אידך ויבוא לטעות ולייבם וחזר בו ר''י מפירוש זה דביבם א' נמי קתני במתני' ולא מתייבמות דמשמע דליכא דין ייבום כלל ואפי' מתה שניה דקתני לקמן ג' אחין ב' מהן נשואין ב' אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות: ולימא ליה ר''א היא. היינו ר' אלעזר דהחולץ (לקמן דף מא. ושם) דתני גבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו אותה יבמה חולצת ולא מתייבמת ובקונטרס פי' דהיינו ר''א בפרק ב''ש (לקמן דף קט. ושם) דתנן המגרש את אשתו והחזירה מותרת לייבם ור' אלעזר אוסר: לא סתם לן כר' יוסי הגלילי. לר' יוחנן הוא דמסקינן הכי אבל רב חסדא מוקי מתניתין דשבועת העדות (שבועות לב. ושם) דכפרו שניהם בבת אחת כר' יוסי הגלילי ור' יוחנן מסיק התם אפי' תימא רבנן והיינו לטעמיה דהכא ובפ''ק דעירובין (דף ה: ד''ה וספק) פירשתי דקיימא לן דבידי אדם אפשר לצמצם ובידי שמים נמי משמע לרבא דאית ליה פרק בתרא דבכורות (דף ס: ושם) דאפשר לצמצם גבי יצאו שנים בעשירי ובפרק בהמה המקשה (חולין ע. ושם) גבי בעיא אם הלכו באברים אחר הרוב דמוקי לה שיצא חציו ברוב אבר ואי אמרת דא''א לצמצם מאי קמיבעיא ליה דממה נפשך טעון קבורה דשמא יצא רובו ואין להאריך כי שם הארכתי: הך דאין חמותו ברישא. וא''ת מ''מ תקשה לרב דשרי אפילו שניה וי''ל דרב אית ליה אין זיקה ולא מיתסר אלא משום ביטול מצות יבמין וגזרינן דלמא מייבם אידך ברישא: רבי אליעזר אומר ב''ש אומרים יקיימו. וא''ת וכי טעמא דב''ש אתא לאשמועינן דהכי פריך בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה.) וי''ל דאיצטריך הכא לאפוקי מברייתא דאבא שאול דאמר קל היה להם לב''ה בדבר זה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר