סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֵׁנִי תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שֵׁנִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן לַיְלָה אֵינוֹ מְחוּסַּר זְמַן וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי
וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁתַּיִם בַּיּוֹם מֵבִיא
שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה וְאַחַת בַּיּוֹם אֵינוֹ מֵבִיא וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן לַיְלָה אֵינוֹ מְחוּסַּר זְמַן אֲפִילּוּ שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה וְאַחַת בַּיּוֹם מֵבִיא
כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר לַיְלָה מְחוּסַּר זְמַן לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר פְּשִׁיטָא שְׁתַּיִם בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כְּאַתְקַפְתָּא דְּרַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב יוֹסֵף
עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ וְעַל זֶה נֶאֱמַר 'מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִימָּנוֹת'
אֲמַר לֵיהּ בַּר הֵי הֵי לְהִלֵּל הַאי לְהִימָּנוֹת לְהִמָּלאוֹת מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא זֶה (שֶׁמִּנּוּהוּ) [שֶׁנִּמְנוּ] חֲבֵירָיו לִדְבַר מִצְוָה וְהוּא לֹא נִמְנָה עִמָּהֶן
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן זֶה שֶׁבִּיטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אוֹ שֶׁבִּיטֵּל תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִימָּנוֹת זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵירָיו לִדְבַר מִצְוָה וְהוּא לֹא נִמְנָה עִמָּהֶן
אֲמַר לֵיהּ בַּר הֵי הֵי לְהִלֵּל מַאי דִּכְתִיב וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ הַיְינוּ צַדִּיק הַיְינוּ עוֹבֵד אֱלֹהִים הַיְינוּ רָשָׁע הַיְינוּ אֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ אֲמַר לֵיהּ עֲבָדוֹ וְלֹא עֲבָדוֹ תַּרְוַיְיהוּ צַדִּיקֵי גְּמוּרֵי נִינְהוּ וְאֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים לְשׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד
אֲמַר לֵיהּ וּמִשּׁוּם חַד זִימְנָא קָרֵי לֵיהּ לֹא עֲבָדוֹ אֲמַר לֵיהּ אִין צֵא וּלְמַד מִשּׁוּק שֶׁל חֲמָרִין עַשְׂרָה פַּרְסֵי בְּזוּזָא חַד עֲשַׂר פַּרְסֵי בִּתְרֵי זוּזֵי
אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְבַר הֵי הֵי וְאָמְרִי לַהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עוֹנִי מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כׇּל מִדּוֹת טוֹבוֹת לִיתֵּן לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא מָצָא אֶלָּא עֲנִיּוּת אָמַר שְׁמוּאֵל וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי יָאָה עַנְיוּתָא לִיהוּדָאֵי כִּי בַּרְזָא סוּמָּקָא לְסוּסְיָא חִיוָּרָא
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵי זֶה הוּא מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר וְכוּ' הוֹלִיד אִין לֹא הוֹלִיד לָא
וְהָא תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר גּוֹנֵב אָדָם אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזִיר גְּנֵבוֹ וִיתַקֵּן גּוֹזֵל אָדָם אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזִיר גְּזֵלוֹ וִיתַקֵּן אֲבָל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וַאֲסָרָהּ לְבַעְלָהּ נִטְרַד מִן הָעוֹלָם וְהָלַךְ לוֹ
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אֵין אוֹמֵר בַּקְּרוּ גָּמָל בַּקְּרוּ חֲזִיר אֶלָּא בַּקְּרוּ טָלֶה וְאֵי זֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפֵּירַשׁ מִן הַתּוֹרָה
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפֵּירַשׁ מִן הַתּוֹרָה עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ וְאוֹמֵר מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי
לָא קַשְׁיָא כָּאן בַּאֲחוֹתוֹ פְּנוּיָה כָּאן בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְלָא קַשְׁיָא כָּאן

רש"י

אלא למ''ד רגל בפני עצמו. ועכשיו אין לך לתלות טעמו של רבי יוחנן בהואיל ויש לטומאה תשלומין לשני: קסבר ר' יוחנן. אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הלכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין: ומי א''ר יוחנן אין לילה מחוסר זמן והא''ר יוחנן ראה אחת בלילה זב שספר שבעה נקיים כמשפטו וטבל והעריב שמשו וחזר וראה אחת בלילה ושתים למחר: מביא. קרבן על טומאה שניה זו לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה ויביא שני קרבנות כשיטהר הואיל ולא ראה השניה עד שיצא לשעה שהיא ראויה להביא קרבן יש לו תשלומין ואף על השניה יביא אע''פ שתחילתה בתוך זמן קרבן הראשונה לא אמרינן חדא טומאה היא ופי' רב יוסף את הטעם במס' כריתות לפי שהראייה ראשונה של זב אינה אלא כקרי בעלמא וכי חזי אינך למחר מצטרפת בהדייהו ה''נ אע''פ שהיתה ראייה ראשונה בתוך קרבן ראשון כי הדר חזי אינך למחר מצטרפין בהדייהו: ואי סלקא דעתך לילה אין מחוסר זמן. אפילו ראה שלשתן בלילה זה כבר יצא מזמן ראשון ושתי זיבות הן אי לאו דסבירא ליה לילה מחוסר זמן הלכך אם ראה שתים בלילה הויא לה זיבה אריכתא: כי א''ר יוחנן. ההיא לדברי האומר לילה מחוסר זמן אמרה אבל לדידיה סבירא ליה אפילו ראה כולן בלילה מביא: לדברי האומר פשיטא. אי אמרת בשלמא טעמא דנפשיה קאמר אשמעינן ביה דסבירא לילה מחוסר זמן אלא אי לדברי האומר כו' קאמר מאי אשמעינן בה: מהו דתימא כאתקפתא דרב שישא. דאתקיף בכריתות על הטעם שנתן רב יוסף על הדבר כמו שפירשתי למעלה תדע דהא ראייה ראשונה של כל הזבים קרי בעלמא הוא וכי הדר חזי תרתי מצטרפין בהדייהו ה''נ לא שנא ומתקיף לה רב שישא מי דמי התם כולהו בזמן חיובא חזינהו הכא לאו בזמן חיובא דהאי קרבן חזייה: להמלאות מיבעי ליה. אצל חסרון נופל לשון מילוי שחסר מצוה אחת לא יתמלא עוד חסרון זה משחסר: שמינוהו חביריו לדבר מצוה. שאמרו לו בא עמנו ולא הלך נמצא שחסר עצמו מאותו מנין לא יוכל לימנות עוד באותו מנין שכבר עשו את המצוה: היינו צדיק היינו עובד אלהים. מי הוא צדיק ומי הוא עובד אלהים הלא אחד הוא: אינו דומה שונה פרקו כו'. אע''פ ששניהן צדיקים לא עבדוהו בשוה שזה עבדו יותר: עשרה פרסי. ישכיר לך אדם חמורו בזוז אחד שכבר נהגו כן ואם תאמר לו לילך פרסה יותר ישאלך שני זוזים: צרפתיך ולא בכסף. ולא באש כמו שצורפים הכסף באש אלא בחרתיך בכור עוני לצורפו בו כור הוא החרס שצורפין בו: גנב אדם. גניבה אפשר שיחזירנה ויתקן: נטרד מן העולם. אין לו עוד תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה: אין אומר בקרו גמל. זה לקרבן כלומר מי שהוא מעוות מתחילתו אין זה מעוות: אלא בקרו טלה. זה לקרבן שמא נפל בו מום ונתקלקל כך לשון קלקול נופל באדם שהיה טוב מתחילה: אחותו פנויה. הוליד אין לא הוליד לא: באשת איש. בלא הוליד נמי יש זכרון לעונו שאסרה על בעלה לא שנא אחותו ולא שנא נכרית: באונס. לא אסרה על בעלה לפיכך הוליד אין לא הוליד לא:

תוספות

שני תשלומין דראשון הוא. היינו ר' נתן אלא למ''ד שני רגל בפני עצמו הוא היינו רבי ואע''ג דאית ליה תנא דמסייע ליה פריך שפיר דמסתמא לא פליג ארבי דהתם דקי''ל הלכה כרבי מחבירו אבל לא מסתברא למימר דבעי לישבה ככולי עלמא: או תפלה של ערבית. אתיא כמ''ד תפלת ערבית חובה ואפילו למ''ד רשות בחנם אין לנו לבטלה אם לא ע''י אונס קצת וכן משמע ההיא דתפלת השחר (ברכות דף כו.) שכח ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן (שם דף ל:) אם שכח ולא הזכיר של ר''ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה הא מקדשין מחזירין ולא מחלק כלל בין למ''ד רשות או בין למ''ד חובה דמשמע דליכא מאן דפליג וההיא דשבת (דף ט: ושם) אי שרא ליה הימייניה לא מטרחינן ליה וכן בירושלמי אי עלה למטתו לא ירד היינו אונס קצת ולא כפי' ה''ג שפירש' דאף למ''ד רשות אי שויה עליה חובה הויא כחובה והא ליתא דמי לא עסקינן בהכי שכבר התפלל בשאר לילות ואם היינו מפרשים שויה עליה חובה באותה לילה יתכן ההיא דטעה ולא התפלל ר''ח בלילה ובברכות הארכתי והבאתי ההיא דאמרו (יומא דף פז: ושם) דתפלת נעילה פוטרת של ערבית: בר הי הי להלל יש . מפרשים שגר היה והיינו בן אברהם ושרה שנתוסף ה''א בשמן וכן בג בג דכולה הגמרא עולה ה': כברזא סומקא. רצועה ודומה לו מעיקרא משכא והשתא אברזא (ב''ק דף סו:) ובב''ר יש יאי עניותא לברתיה דיעקב כערקתא סומקתא לסוסיא חיורא: כאן באחותו פנויה. משמע לישנא דפסיקא ליה דיש ממזר מחייבי כריתות מדנקט אחותו טפי מכל שאר עריות והיינו כשמעון התימני (בקדושין בפרק האומר) (דף סח) [עי' קדושין עד:]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר