|
טקסט הדף מנוקדוּמְחָרְיָא תַּנּוּרָא שְׁקַלְתָּא וְאַנַּחְתָּא אַגַּבֵּהּ דְּכַרְעַהּ קְדַחָא וְאִיתְּרַע מַזָּלַהּ וְאַיְיתִיתַהּ אֲמַר לֵיהּ רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי אִית לְכוּ רְשׁוּתָא לְמִיעְבַּד הָכִי אֲמַר לֵיהּ וְלָא כְּתִיב וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא אֲמַר דְּרָעֵינָא לְהוּ אֲנָא עַד דְּמָלוּ לְהוּ לְדָרָא וַהֲדַר מַשְׁלֵימְנָא לֵיהּ לְדוּמָה אֲמַר לֵיהּ סוֹף סוֹף שְׁנֵיהּ מַאי עָבְדַתְּ אֲמַר אִי אִיכָּא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּמַעְבֵּיר בְּמִילֵּיהּ מוֹסֵיפְנָא לְהוּ לֵיהּ וְהָוְיָא חִלּוּפֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְסִיתִין לוֹ וְנִיסָת תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין אִי בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין בְּמַאן יַאֲמִין יוֹמָא חַד הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מְנַקֵּיט תֵּאנֵי שָׁבֵיק הָנָךְ דִּמְטוֹ וְשָׁקֵיל הָנָךְ דְּלָא מְטוֹ אֲמַר לֵיהּ לָאו הָנֵי מְעַלָּן טְפֵי אֲמַר לֵיהּ הָנֵי לְאוֹרְחָא בָּעֵינַן לְהוּ הָנֵי נָטְרָן וְהָנֵי לָא נָטְרָן אֲמַר הַיְינוּ דִּכְתִיב הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין אִינִי וְהָא הָהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וּשְׁכֵיב אַדְּזוּטַר וַאֲמַר אִי בָּעֵי הַאי מֵרַבָּנַן הֲוָה חָיֵי וְאִם אִיתָא דִּלְמָא מֵהֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין הֲוָה הָהוּא מְבַעֵט בְּרַבּוֹתָיו הֲוָה רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעוֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְקָרְבוֹ לְדוּנוֹ וּמְמַהֵר לַהֲעִידוֹ תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹי לָנוּ שֶׁשָּׁקַל עָלֵינוּ הַכָּתוּב קַלּוֹת כַּחֲמוּרוֹת אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל הַמַּטֶּה דִּינוֹ שֶׁל גֵּר כְּאִילּוּ מַטֶּה דִּינוֹ שֶׁל מַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר וּמַטֵּי גֵר וּמַטִּי כְּתִיב אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא כׇּל הָעוֹשֶׂה דָּבָר וּמִתְחָרֵט בּוֹ מוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יְרֵאוּנִי הָא יְרֵאוּנִי מוֹחֲלִין לָהֶם מִיָּד רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי כִּי אֶת כׇּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט עַל כׇּל נֶעְלָם עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ שׁוֹקֵל לוֹ שְׁגָגוֹת כִּזְדוֹנוֹת תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ מַאי עַל כׇּל נֶעְלָם אָמַר רַב זֶה הַהוֹרֵג כִּינָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאָס בָּהּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הָרָק בִּפְנֵי חֲבֵירוֹ וְנִמְאָס מַאי אִם טוֹב וְאִם רָע אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי זֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא כִּי הָא דְּרַבִּי יַנַּאי חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָא יָהֵיב זוּזָא לְעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא אֲמַר לֵיהּ מוּטָב דְּלָא יְהַבְתְּ לֵיהּ מֵהַשְׁתָּא דִּיהַבְתְּ לֵיהּ וְכַסֵּפְתֵּיהּ דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי זֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְאִשָּׁה בַּסֵּתֶר דְּקָא מַיְיתֵי לַהּ לִידֵי חֲשָׁדָא רָבָא אָמַר זֶה הַמְשַׁגֵּר לְאִשְׁתּוֹ בָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ מְחוּתָּךְ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְהָא רָבָא מְשַׁגַּר שָׁאנֵי בַּת רַב חִסְדָּא דְּקִים לֵיהּ בְּגַוַּוהּ דִּבְקִיאָה רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אוֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מַמְצִיא לוֹ רָעוֹת וְצָרוֹת תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ מַאי רָעוֹת וְצָרוֹת אָמַר רַב רָעוֹת שֶׁנַּעֲשׂוֹת צָרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּגוֹן זִיבּוּרָא וְעַקְרַבָּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הַמַּמְצִיא לוֹ מָעוֹת לֶעָנִי בִּשְׁעַת דּוֹחְקוֹ אָמַר רָבָא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי זוּזָא לְעַלְלָא לָא שְׁכִיחָא לִתְלִיתָא שְׁכִיחַ וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם אָמַר רַב בַּרְדְּלָא בַּר טַבְיוֹמֵי אָמַר רַב כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּהֶסְתֵּר פָּנִים אֵינוֹ מֵהֶם כׇּל שֶׁאֵינוֹ בִּוְהָיָה לֶאֱכוֹל רש"יוקא מחריא תנורא. מכבדת את התנור: אותיבתיה אגבה דכרעה. הושיבתו על גב רגלה ונכות והורע מזלה: דרעינא להו אנא. איני מוסרן לשומר המתים ששמו דומה אלא מתגלגלין עמי ושטין בעולם עד שיתמלאו שנותיו והוא קרוי דור: דמעביר במיליה. מעביר על מדותיו: דמטו. נתבשלו: הני מינטרן. אותן שלא בישלו כל צורכן אין ממהרות לירקב: היינו דכתיב כו'. הטובות ירא פן ירקבו אף הבחורים הצדיקים נאחזין למיתה פן יחטאו: אדזוטר. בעודו בחור: אי בעי האי מרבנן. להיות הולך בדרך טובים הוי חיי: מבעט ברבותיו הוה. רבי אלכסנדרי היה מכיר בו שלא היה מן הקדושים וכתיב וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים (קהלת ח) ותניא במסכת קדושין (דף לג:) מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר והדרת פני זקן ויראת מאלהיך (ויקרא יט ) הוי אומר מורא זו כבוד חכמים: קלות כחמורות. עושקי שכר שכיר כמנאפים ומכשפים: ומטי גר. בהאי קרא כתיב: ולא יראוני. ובהא קרא כתיב: כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם. ואף על הנעלמות ממנו שעשה שוגג הוא מביאו במשפט: על כל. אפי' דבר מועט במשמע: ונמאס. קצה דעת חבירו בדבר: מאי אם טוב. דמשמע אף על הטובה מביאו במשפט: שאינו מחותך. שאינו מנוקר מן החלב ומן הגידין האסורים: בערבי שבתות. שמתוך שממהרין לעשות צורכי שבת אינן נותנין לב אם מנוקר הוא: צרות סמוכות זו לזו. לשון וכעסתה צרתה (שמואל א א) שתי נשים יחד: זיבורא ועקרבא. נקיט הכי משום דאמרינן במסכת ע''ז בפרק אין מעמידין (דף כח:) חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא הלכך היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא נעשות צרות זו לזו דלית ליה תקנתא לא בקרירי דקשה לעקרב ולא בחמימי דקשה לזיבורא: זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו. אלעיל קאי אם טוב ואם רע הרגיל להמציא צדקתו לעני בשעת דוחקו ולא קודם שעת הדחק שיכול לבקש מזונותיו ולקנותן בשעת הזול: לעללא. לקנות התבואה דמתרגם ועללת ארעא (ויקרא כה): לתליתא. להפסד ולאיבוד כך שמעתי ולי נראה לקנות בשעת הדחק מזון שהוא תולה בסלו כדאמר מר (פסחים דף קיא:) תלא סילתא תלא מזוני תלאי בביתא קשה לעניותא: תוספותמוסיפנא לו והוה חלופיה. יש להקשות לרבי עקיבא דאית ליה בשילהי החולץ (יבמות דף נ. ושם) משלו הוסיפו לו לחזקיהו ולית ליה זכה מוסיפין לו הא משמע הכא דמוסיפין לו צ''ע: מבעט ברבותיו הוה. וכן איכא למימר בההיא דפ''ק דשבת (דף יג.) באחד שמת והיתה אשתו מולכת תפיליו בבית המדרש אמרה כתיב כי היא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה היכי מת בחצי ימיו ולא השיבו לה דבר ולא היו אומרים מהני הוה דבקדושיו לא יאמין אי נמי לא היה תשובה נצחת הא יראוני מוחלין. גבי עושק שכר שכיר כתיב דהוה ליה לא תעשה ופליגא דרבי ישמעאל בפרק בתרא דיומא (דף פו.) דאמר תשובה תולה ויוה''כ מכפר ואיכא ברייתא אחרת דאמר על עשה ולא תעשה תשובה מכפרת ועוד יש לחלק בין עניני תשובה יש שב ומוחלין לו מיד ויש שב דמוחלין לו אבל לא מחילה גמורה ועדיין יש עונש ואותו עונש תולין והא דאמרינן בשבועות (דף יב: ושם) העובר על מצות עשה ונתחרט לא זז משם עד שמוחלין לו היינו מחילה גמורה ואם שב בכל לבו ע''י יסורין יתכפרו לו עונותיו: שנעשות צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא. פר''ת רפואה לנשיכה זו קשה לנשיכה זו וכן אמרינן ריש פרק ב' דע''ז (דף כח: ושם) חמימי לעקרבא קרירי לזיבורא: זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו. פרש''י דקאי אדלעיל אם טוב ואם רע שממתין לו עד שעת היוקר ונמצא קונה ביוקר לתליתא לקנות פת לפי שעה כמו שקונהו בסלו כדאמרינן תלא לסילתי תלא למזוניה וקשיא לר''ת חדא למה נקט כולי האי ואפסקיה באידך קרא והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות ועוד דאמרינן המלוה לעני בשעת דוחקו עליו נאמר אז תקרא וה' יענה (ישעיה נח) בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סג. ושם) מיהו התם מחלק הריב''ן בין מלוה לממציא ועוד דנקט הש''ס מילתא דלא שכיח לתלות הלחם דאמר בערבי פסחים (דף קיא: ושם) תלאי בביתא קשי לעניותא ומפרש ר''ת צרות רבות ורעות זהו הממציא מעות לעני בשעת דוחקו כגון שתפסו המושל ובא זה ואמר לו שילוה לו מעות על קרקעותיו ואם לא היה זה בא המושל היה מיקל בפדיונו לפי שהוא דחוק ועני זוזי לעללתא לא שכיח אם היה רוצה לקנות תבואה להאכילו לביתו אין מוציאין לו מעות לתליתא כמו תלא וזבין (ב''ב דף מז:) כשדוחקין אותו למכור משלו לתלותו כדי שיפדה עצמו [וע''ע תוס' סנהדרין דף עו: ד''ה והמלוה]: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|