סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תּוֹלָדוֹת לָא אָסַר רַחֲמָנָא דִּכְתִיב וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְגוֹ'
מִכְּדֵי זְמִירָה בִּכְלַל זְרִיעָה וּבְצִירָה בִּכְלַל קְצִירָה לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבִינְהוּ רַחֲמָנָא
לְמֵימְרָא דְּאַהָנֵי תּוֹלָדוֹת מִיחַיַּיב אַאַחְרָנְיָיתָא לָא מִיחַיַּיב
וְלָא וְהָתַנְיָא שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר אֵין לִי אֶלָּא זֵירוּעַ וְזִימּוּר מִנַּיִן לְנִיכּוּשׁ וּלְעִידּוּר וּלְכִיסּוּחַ תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדְךָ לֹא כַּרְמְךָ לֹא לֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּשָׂדְךָ וְלֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּכַרְמְךָ
מִנַּיִן שֶׁאֵין מְקַרְסְמִין וְאֵין מְזָרְדִין וְאֵין מְפַסְּגִין בָּאִילָן תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדְךָ לֹא כַּרְמְךָ לֹא לֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּשָׂדְךָ וְלֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּכַרְמְךָ
מִנַּיִן שֶׁאֵין מְזַבְּלִין וְאֵין מְפָרְקִין וְאֵין מְאַבְּקִין וְאֵין מְעַשְּׁנִין בָּאִילָן תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדְךָ לֹא כַּרְמְךָ לֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּשָׂדְךָ לֹא וְכׇל מְלָאכָה שֶׁבְּכַרְמְךָ לֹא
יָכוֹל לֹא יְקַשְׁקֵשׁ תַּחַת הַזֵּיתִים וְלֹא יְעַדֵּר תַּחַת הַגְּפָנִים וְלֹא יְמַלֵּא נְקָעִים מַיִם וְלֹא יַעֲשֶׂה עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע
זְרִיעָה בַּכְּלָל הָיְתָה וְלָמָּה יָצְתָה לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ לוֹמַר לְךָ מָה זְרִיעָה מְיוּחֶדֶת עֲבוֹדָה שֶׁבַּשָּׂדֶה וְשֶׁבַּכֶּרֶם אַף כֹּל שֶׁהִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּשָּׂדֶה וְשֶׁבַּכֶּרֶם
מִדְּרַבָּנַן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא
וְקִשְׁקוּשׁ בִּשְׁבִיעִית מִי שְׁרֵי וְהָא כְּתִיב וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ תִּשְׁמְטֶנָּה מִלְּקַשְׁקֵשׁ וּנְטַשְׁתָּהּ מִלְּסַקֵּל
אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא תְּרֵי קִשְׁקוּשֵׁי הָווּ חַד אַבְרוֹיֵי אִילָנֵי וְחַד סַתּוֹמֵי פִּילֵי אַבְרוֹיֵי אִילָן אָסוּר סַתּוֹמֵי פִּילֵי שְׁרֵי
אִיתְּמַר הַחוֹרֵשׁ בַּשְּׁבִיעִית רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אָמַר לוֹקֶה וְחַד אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה לֵימָא בִּדְרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא קָמִיפַּלְגִי דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כְּלָל בַּעֲשֵׂה וּפְרָט בְּלֹא תַעֲשֶׂה אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט וּכְלָל
מַאן דְּאָמַר לוֹקֶה לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא
וּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אָבִין
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא מַאן דְּאָמַר לוֹקֶה שַׁפִּיר
וּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה אָמַר לָךְ מִכְּדִי זְמִירָה בִּכְלַל זְרִיעָה וּבְצִירָה בִּכְלַל קְצִירָה לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבִינְהוּ רַחֲמָנָא לְמֵימַר דְּאַהָנֵי תּוֹלָדוֹת הוּא דְּמִיחַיַּיב אַתּוֹלָדָה אַחֲרִינָא לָא מִיחַיַּיב
וְלָא וְהָתַנְיָא שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר אֵין לִי אֶלָּא זֵירוּעַ וְזִימּוּר מִנְיָן לְעִידּוּר וּלְקִישְׁקוּשׁ וּלְכִיסּוּחַ תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדְךָ לֹא כַּרְמְךָ לָא לֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּשָׂדְךָ וְלֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּכַרְמְךָ
וּמִנַּיִן שֶׁאֵין מְקַרְסְמִין וְאֵין מְזָרְדִין וְאֵין מְפַסְּגִין בָּאִילָן תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדְךָ לֹא כַּרְמְךָ לֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּשָׂדְךָ לֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּכַרְמְךָ לֹא
מִנַּיִן שֶׁאֵין מְזַבְּלִין וְאֵין מְפָרְקִין וְאֵין מְעַשְּׁנִין בָּאִילָן תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדְךָ לֹא כַּרְמְךָ לֹא כׇּל מְלָאכָה שֶׁבְּשָׂדְךָ לֹא וְכׇל מְלָאכָה שֶׁבְּכַרְמְךָ לֹא
יָכוֹל לֹא יְקַשְׁקֵשׁ תַּחַת הַזֵּיתִים וְלֹא יְעַדֵּר תַּחַת הַגְּפָנִים וְלֹא יְמַלֵּא נְקָעִים מַיִם וְלֹא יַעֲשֶׂה עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים תַּלְמוּד לוֹמַר שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע
זְרִיעָה בַּכְּלָל הָיְתָה וְלָמָּה יָצְתָה לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ לוֹמַר לָךְ מָה זְרִיעָה מְיוּחֶדֶת עֲבוֹדָה שֶׁבַּשָּׂדֶה וְשֶׁבַּכֶּרֶם אַף כֹּל שֶׁהִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּשָּׂדֶה וְשֶׁבַּכֶּרֶם
מִדְּרַבָּנַן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא

רש"י

תולדות. כגון משקה זרעים שלא היה במשכן לא אסר רחמנא: זמירה בכלל זריעה. שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע: בצירה בענבים כקצירה בתבואה וקצירה אב מלאכה היא בפ' כלל גדול (שבת דף עג.) בצירה בכלל קצירה דשניהן חותכין: זימור. מחתך ענפים יבשין של גפן: עידור. שחופר תחת הגפנים לרפויי ארעא: כיסוח. בעשבים שחותך הרעים מן הטובים ולא היינו ניכוש דמעקר העיקרים מן הקרקע דלזה אין עוקרין אלא חותכין למעלה: תלמוד לומר שדך לא כרמך לא. מדלא כתיב לא תזרע שדך לא תזמור כרמך אלא שדך לא תזרע כרמך לא תזמור משמע שדך לא כרמך לא: מקרסמין. היינו זימור אלא שקירסום שייך באילנות: מזרדין. מחתך ענפים יבשים ולחים לפי שיש לאילן ענפים יותר מדאי: מפסגין. סומכים האילן שהוא רענן יותר מדאי: מזבלין. מניחים זבל בעיקרי האילן: מפרקין. אבנים שעל עיקרי האילן: מאבקים. ששרשיו נראין ומכסין אותו באבק: מעשנין. עושין עשן תחת האילן כדי שינשרו התולעים שעליו: יקשקש. היינו עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזיתים: עוגיות. חופר גומא תחת הגפן ליתן בו מים: זריעה בכלל היתה. ובשנה השביעית שבת שבתון וגו': אף כל עבודה שהיא בשדה ובכרם. כגון כל הני פרטי יצא קשקוש ועידור ומים בנקעים ועוגיות שאינן בשניהן כו': לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר כו'. ואם תקשי הא אסר עידור לעיל קא תריץ לקמן בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי והוא הדין לעידור: כל הני מדרבנן. אבל מדאורייתא לא הוי אלא זמירה ובצירה כדאמרינן לעיל הני אין מידי אחרינא לא: מלסקל. להוציא אבנים מן הכרם: סתומי פילי. שמסתם בקעים של אילן: שרי. דאית ביה משום פסידא: אברויי אילני אסור. דהוי משום רווחא והאי דשרי קשקוש היינו סתומי פילי והאי דאסיר היינו אברויי אילני: כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה. כגון הכא דכתיב (ויקרא כה) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ כלל היינו עשה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט היינו לא תעשה: אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל. ואף על גב דכתיב כלל בתריה כגון הכא דכתיב בתריה (שבת) שבתון כלומר אין לו דין דשאר כלל ופרט וכלל שכתובין כולו בעשה או בלאו דאמר כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט דמרבי כל מידי דדמי לפרט אלא דיינינן ליה בכלל ופרט הואיל דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא: דכולי עלמא לית להו דרבין כו' מאן דאמר לוקה שפיר. כדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל: אחרינא לא. להכי חורש אינו לוקה:

תוספות

אף כל שבשדה ושבכרם. וכל הני עבודות דלעיל נוהגות בין בשדה ובין בכרם ואפילו שיש מהן שאין עתה נוהגין כן י''ל שבמקומן היו עושין כך ורגילין לעשותן בשדה ובכרם: אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל. הכי הוה שמיע ליה לר' אילעא דכיון דהפרט בלא תעשה הכלל האחרון אינו מוציא הפרט ממשמעותיה ואינו כלל ופרט וכלל דדיינינן ליה בכלל ופרט ולא נהירא לי דמנלן דרבי אילעא ס''ל הכי אימא דהפרט שהוא בלא תעשה בטל אבל הכלל עומד במקומו לפי דבריו ועוד לפי לשון זה קשה לי אמאי תירץ דכולי עלמא לית להו דר' אבין והא הוה מצי לתרוצי דכולי עלמא אית להו. דבכל מקום סוגיית הש''ס היא דכיון דמצי למימר דכולי עלמא אית להו סברת האמורא לא מתרצינן לית להו ולימא הכי דכולי עלמא אית להו דרבי אבין מאן דאמר אינו לוקה שפיר ומאן דאמר לוקה סבירא ליה כי הך ברייתא דמפקא ליה לתולדות מקרא וקסבר לאו אסמכתא הוא אלא דרשה גמורה היא ולי נראה דהא לימא בדר' אבין אמר ר' אילעא וכו' קאזיל בכה''ג דליכא הכא אלא כלל ופרט דכלל בתרא לא חשיב כיון דהאי כלל בקרא אחרינא וחשיב בכלל המרוחק זה מזה כיון דלא הוו בחד קרא דהכי מוכח בפ''ק דפסחים (דף ו: ושם) דאיכא למאן דאמר כיון דהוו בתרי קראי לא מיצטרפי למיהוי כלל ופרט וכלל והכא נמי לא הוי אלא כלל ופרט והכי איכא הגירסא [בירושלמי דכלאים] בפ''ח חד אמר לוקה סבר לה כרבי אילעא דאינו נדון בכלל ופרט כיון דהפרט בלא תעשה הפרט בטל והכלל במקומו עומד ולפיכך אמר כל החורש בשביעית לוקה וחד אמר החורש בשביעית אינו לוקה לא סבר להא דר' אילעא אלא דנין אותו בכלל ופרט הני אין מידי אחרינא לא ודחי לה דכולהו אית להו דרבי אילעא מאן דאמר לוקה שפיר ומאן דאמר אינו לוקה מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה כו' ואם נפשך לומר למאן דאמר לוקה אמאי כתב רחמנא זמירה ובצירה שמא קסבר ללאו יתירא אתי אי נמי קסבר כרם משדה לא הוה יליף הלכך הוצרך למיכתב בין בשדה בין בכרם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר