סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִיפָּק לָא נָפְקִי
תָּא שְׁמַע זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בִּיטּוּל מְלָאכָה לָעָם כְּגוֹן תַּעֲנִית צִבּוּר וְתִשְׁעָה בְּאָב קוֹרִין שְׁלֹשָׁה
וְשֶׁאֵין בּוֹ בִּיטּוּל מְלָאכָה לָעָם כְּגוֹן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר רַב אָשֵׁי וְהָא אֲנַן לָא תְּנַן הָכִי זֶה הַכְּלָל כׇּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב קוֹרִין אַרְבָּעָה לְאֵתוֹיֵי מַאי לָאו לְאֵתוֹיֵי תַּעֲנִית צִיבּוּר וְתִשְׁעָה בְּאָב
וּלְרַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין מַנִּי לָא תַּנָּא קַמָּא וְלָא רַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא חָל לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי קוֹרִין שְׁלֹשָׁה וּמַפְטִיר אֶחָד בִּשְׁלִישִׁי וּבִרְבִיעִי קוֹרֵא אֶחָד וּמַפְטִיר אֶחָד רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם קוֹרִין שְׁלֹשָׁה וּמַפְטִיר אֶחָד
וְאֶלָּא קַשְׁיָא זֶה הַכְּלָל לָא לְאֵתוֹיֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ וּמוֹעֵד
הָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּמוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה
סִימָנָא בְּעָלְמָא יָהֵיב דְּלָא תֵּימָא יוֹם טוֹב וְחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ אֶלָּא נְקוֹט הַאי כְּלָלָא בִּידָךְ כֹּל דְּטָפֵי לֵיהּ מִילְּתָא מֵחַבְרֵיהּ טָפֵי לֵיהּ גַּבְרָא יַתִּירָא
הִלְכָּךְ בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ וּמוֹעֵד דְּאִיכָּא קׇרְבַּן מוּסָף קוֹרִין אַרְבָּעָה בְּיוֹם טוֹב דְּאָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה חֲמִשָּׁה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּעָנוּשׁ כָּרֵת שִׁשָּׁה שַׁבָּת דְּאִיכָּא אִיסּוּר סְקִילָה שִׁבְעָה
גּוּפַהּ רַב אִיקְּלַע לְבָבֶל בְּתַעֲנִית צִבּוּר קָם קְרָא בְּסִפְרָא פְּתַח בָּרֵיךְ חֲתַם וְלָא בָּרֵיךְ נְפוּל כּוּלֵּי עָלְמָא אַאַנְפַּיְיהוּ וְרַב לָא נְפַל עַל אַנְפֵּיהּ מַאי טַעְמָא רַב לָא נְפַל עַל אַפֵּיהּ
רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים הָיְתָה וְתַנְיָא וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ עָלֶיהָ אִי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה בְּאַרְצְכֶם אֲבָל אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה עַל אֲבָנִים שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּדְעוּלָּא דְּאָמַר עוּלָּא לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים בִּלְבָד
אִי הָכִי מַאי אִירְיָא רַב אֲפִילּוּ כּוּלְּהוּ נָמֵי קַמֵּיהּ דְּרַב הֲוַאי
וְלֵיזִיל לְגַבֵּי צִיבּוּרָא וְלִינְפּוֹל עַל אַפֵּיהּ לָא בָּעֵי (ל)מַיטְרַח צִיבּוּרָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַב פִּישּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הֲוָה עָבֵיד וְכִדְעוּלָּא דְּאָמַר עוּלָּא לָא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא פִּישּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם בִּלְבַד
וְלִיפּוֹל עַל אַפֵּיהּ וְלָא לֶיעְבֵּיד פִּישּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם לָא מְשַׁנֵּי מִמִּנְהֲגֵיהּ
וְאִיבָּעֵית אֵימָא אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לִיפּוֹל עַל פָּנָיו אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲנֶה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ קוּם לָךְ [וְגוֹ']
תָּנוּ רַבָּנַן קִידָּה עַל אַפַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ כְּרִיעָה עַל בִּרְכַּיִם וְכֵן הוּא אוֹמֵר מִכְּרוֹעַ עַל בִּרְכָּיו הִשְׁתַּחֲוָאָה זוֹ פִּישּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה
לֵוִי אַחְוִי קִידָּה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי וְאִיטְּלַע
וְהָא (קָא) גְּרַמָא לֵיהּ וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אַל יָטִיחַ אָדָם דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה שֶׁהֲרֵי אָדָם גָּדוֹל הֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאִיטְּלַע וּמַנּוּ לֵוִי הָא וְהָא גְּרַמָא לֵיהּ
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין חֲזֵינָא לְהוּ לְאַבָּיֵי

רש"י

מיפק לא נפקי. הלכך לפניה בריך גזירה משום הנכנסין כדאמרינן לעיל לאחריה לא בריך דלא חייש ליוצאין: זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם. במה שהן מאחרין בבית הכנסת: כגון תענית צבור. שמותר במלאכה רוב תענית צבור מותרין במלאכה חוץ משל גשמים אמצעיים ואחרונים: ותשעה באב. נמי מותר במלאכה אלא במקום שנהגו: ראשי חדשים. אין בו ביטול מלאכה כל כך שאין הנשים עושות מלאכה בהן והכי נמי אמרינן במס' ראש השנה (ד' כג.) גבי משואות משום ביטול מלאכה לעם שני ימים ושמעתי מפי מורי הזקן ז''ל שניתנה להם מצוה זו בשביל שלא פירקו נזמיהן בעגל (תוספות. ואני מצאתי בפרק מ''ה דברייתא דרבי אליעזר שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להן אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל ונתן הקב''ה שכרן של נשים בעולם הזה שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים ולעוה''ב הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי ע''כ) ומקרא מסייעו דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה (שמואל א כ) ותרגם יונתן ביומא דחולא והתם נמי גבי ר''ח קאי דקאמר ליה מחר חודש וקרי ליה לערב ר''ח יום המעשה אלמא ראש חדש לאו יום המעשה הוא ומועד נמי לאו ביטול מלאכה לעם שהרי באין לבית הכנסת יותר מימות החול לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בדבר האבד: ולרב אשי. דאמר זה הכלל דמתני' לאתויי נמי תשעה באב דאית ביה מוסף תפלת עננו: מתני' מני כו' חל להיות כו'. גבי תשעה באב תניא לה בשמעתא בתרייתא דמס' תענית: קורא אחד ומפטיר אחד. הקורא הוא הוי המפטיר: סימנא בעלמא. הא דהדר נקיט ליה בזה הכלל סימנא יהיב לן כו': כל דטפי מילתא מחבריה. כל יום העודף דבר מחבירו: לא אסרה תורה. בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבהכ''נ דוגמת של מקדש: לא בעי מטרח צבורא. שאם ילך יעמדו מפניו: פישוט ידים ורגלים. כשהיה נופל על פניו ושאר הצבור לא היו עושין כן: לא משני. לא היה רוצה לשנות ממנהגו: ואיבעית אימא. לא היה רגיל ליפול על פניו כלומר שהיה אדם חשוב ואינו נופל על פניו: אא''כ נענה. כלומר אא''כ בטוח במעשיו שהוא נענה בתפלתו: למה זה אתה נופל על פניך. אלמא אין לו לעשות: קידה. האמורה בכל מקום אינה אלא על אפים: ארצה. משמע כולו שטוח ארצה: אחוי קידה. נועץ גודליו ונשען עליהם ושוחה עד שנושק את הרצפה וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גודליו ואין ידיו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו ומתוך כך נצלע בבוקא דאטמא: הטיח דברים כלפי מעלה. במסכת תענית עלית למרום ואין אתה משגיח על בניך: הא והא גרמא ליה. לפי שהטיח נתקלקל בשעת הסכנה:

תוספות

ושאין בהן ביטול מלאכה כגון ראש חדש קורין ארבעה וקשיא . דהא בפרק אין דורשין בחגיגה (דף יח. ושם) אמרינן ראש חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה וי''ל דודאי מותר הוא בעשיית מלאכה לאנשים אבל נשים אסורות במלאכה לפי ' שלא פרקו נזמיהן במעשה העגל: ולרב אשי מתני' מני לא תנא קמא ולא רבי יוסי דתניא כו' רבי יוסי אומר לעולם קורין שלשה ומפטיר אחד. וא''ת דלמא ר' יוסי היא והכי קאמר לעולם קורין שלשה והרביעי דהוי מפטיר אחד ולא בעי למימר אחד מן השלשה וי''ל דכי היכי דלת''ק ליכא למימר מפטיר אחד דהיינו רביעי דהא הוא ממעט בט' באב שהוא בשלישי וברביעי יותר משני וה' דעלמא וא''כ מסתמא לא יחמיר בט' באב שהוא בב' וה' לקרות רביעי ואינו מחמיר לקרות אלא להפטיר הכי נמי לר' יוסי הוי המפטיר אחד מן השלשה שקראו: ואיבעית אימא רב פישוט ידים ורגלים הוא דעבד כדעולא. וקשה וכי לא היה יודע דמצי לשנויי הכי וכי ס''ד מעיקרא שיהא אסור בלא פישוט ידים ורגלים וי''ל דמעיקרא אסר ליה מדרבנן בלא פישוט ידים ורגלים ובסוף קאמר ואיבעית אימא אין אסור מדרבנן ורב פישוט ידים ורגלים הוא דעביד דאסור מן התורה ומיהו קשה ללישנא קמא דאסור מדרבנן בלא פישוט ידים ורגלים יש לתמוה על בתי כנסיות שלנו שיש בהן רצפה היאך נופל שליח צבור על פניו ונראה לי דמצלי אצלויי ובהכי שרי והכי נמי משמע בסמוך דמייתי ההיא דפרק אין עומדין דברכות (דף לד: ושם) דחזינן להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי כן פירש רב האי גאון: אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו בירושלמי מפרש היכא . שמתפלל בשביל הצבור אבל בינו לבין עצמו שפיר דמי: קידה על אפים. לא מכח הקרא הוא מפיק לה דהא כתיב נמי (ישעיה מט) אפים ארץ ישתחוו לך אלא הכי גמיר ליה מרביה דגבי לשון קידה שייך אפים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר