סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הָתָם לָא שְׁכִיחָא שִׁכְרוּת הָכָא שְׁכִיחָא שִׁכְרוּת אִי נָמֵי בְּמִנְחָה כֵּיוָן דִּקְבִיעָא לַהּ זִימְנָא מִירְתַת וְלָא אָתֵי לְמִפְשַׁע עַרְבִית כֵּיוָן דְּכוּלֵּהּ לֵילְיָא זְמַן עַרְבִית לָא מִירְתַת וְאָתֵי לְמִפְשַׁע מַתְקִיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת טְרִיחוּתָא לְמֵיסַר הֶמְיָינֵיהּ וְעוֹד לֵיקוּ הָכִי וְלִיצַלֵּי מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל
רָבָא בַּר רַב הוּנָא רָמֵי פּוּזְמָקֵי וּמְצַלֵּי אָמַר הִכּוֹן לִקְרַאת וְגוֹ' רָבָא שָׁדֵי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יְדֵיהּ וּמְצַלֵּי אָמַר כְּעַבְדָּא קַמֵּיהּ מָרֵיהּ אָמַר רַב אָשֵׁי חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא כִּי אִיכָּא צַעֲרָא בְּעָלְמָא שָׁדֵי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יְדֵיהּ וּמְצַלֵּי אָמַר כְּעַבְדָּא קַמֵּי מָרֵיהּ כִּי אִיכָּא שְׁלָמָא לָבֵישׁ וּמִתְכַּסֵּי וּמִתְעַטֵּף וּמְצַלֵּי אָמַר הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל רָבָא חַזְיֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא דְּקָא מַאֲרֵיךְ בִּצְלוֹתֵיהּ אֲמַר מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה וְהוּא סָבַר זְמַן תְּפִלָּה לְחוּד וּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא וַהֲווֹ עָסְקִי בִּשְׁמַעְתָּא נְגַהּ לְצַלּוֹיֵי וַהֲוָה קָא מְסַרְהֵב רַבִּי יִרְמְיָה קָרֵי עֲלֵיהּ רַבִּי זֵירָא מֵסִיר אׇזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה
מֵאֵימָתַי הַתְחָלַת דִּין רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי יוֹנָה חַד אָמַר מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּינִין וְחַד אָמַר מִשֶּׁיִּפְתְּחוּ בַּעֲלֵי דִינִים וְלָא פְּלִיגִי הָא דְּעָסְקִי וְאָתוּ בְּדִינָא הָא דְּלָא עָסְקִי וְאָתוּ בְּדִינָא
רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי הֲווֹ יָתְבִי וְגָרְסִי בֵּינֵי עַמּוּדֵי וְכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא הֲווֹ טָפְחִי אַעֵיבְרָא דְּדַשָּׁא וְאָמְרִי אִי אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ דִּינָא לֵיעוּל וְלֵיתֵי רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווֹ יָתְבִי בְּדִינָא כּוּלֵּי יוֹמָא הֲוָה קָא חָלֵישׁ לִבַּיְיהוּ תְּנָא לְהוּ רַב חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁמּשֶׁה יוֹשֵׁב וְדָן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ תּוֹרָתוֹ מָתַי נַעֲשֵׂית אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כְּתִיב הָכָא וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב וּכְתִיב הָתָם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד
עַד מָתַי יוֹשְׁבִין בַּדִּין אָמַר רַב שֵׁשֶׁת עַד זְמַן סְעוּדָה אָמַר רַב חָמָא מַאי קְרָא דִּכְתִיב אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי בִּגְבוּרָה שֶׁל תּוֹרָה וְלֹא בִּשְׁתִיָּיה שֶׁל יַיִן
תָּנוּ רַבָּנַן שָׁעָה רִאשׁוֹנָה מַאֲכַל לוּדִים שְׁנִיָּה מַאֲכַל לִסְטִים שְׁלִישִׁית מַאֲכַל יוֹרְשִׁין רְבִיעִית מַאֲכַל פּוֹעֲלִים חֲמִישִׁית מַאֲכַל כׇּל אָדָם אִינִי וְהָאָמַר רַב פָּפָּא רְבִיעִית זְמַן סְעוּדָה לְכׇל אָדָם אֶלָּא רְבִיעִית מַאֲכַל כׇּל אָדָם חֲמִישִׁית מַאֲכַל פּוֹעֲלִים שִׁשִּׁית מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִכָּאן וְאֵילָךְ כְּזוֹרֵק אֶבֶן לַחֵמֶת אָמַר אַבָּיֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טְעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא אֲבָל טְעֵים מִידֵּי בְּצַפְרָא לֵית לַן בַּהּ
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מִתְפַּלֵּל אָדָם תְּפִלָּתוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ מֵיתִיבִי הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין לְבוּשִׁין יֵשׁ שָׁם מִקְרָא וּתְפִלָּה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵילַת שָׁלוֹם וּמַנִּיחַ תְּפִילִּין וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵץ מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים עֲרוּמִּים וּלְבוּשִׁין יֵשׁ שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם וְאֵין שָׁם מִקְרָא וּתְפִלָּה וְאֵינוֹ חוֹלֵץ תְּפִילִּין וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְכַתְּחִלָּה מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲרוּמִּים אֵין שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִקְרָא וּתְפִלָּה וְחוֹלֵץ תְּפִילִּין וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחָן כִּי קָאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה בְּמֶרְחָץ שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מֶרְחָץ שֶׁאָמְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁאָמְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה אֶלָּא כִּי קָאָמַר רַב אַדָּא בְּחַדְתֵי וְהָא מִבְעָא בְּעָא לֵיהּ רָבִינָא הִזְמִינוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא מַהוּ יֵשׁ זִימּוּן אוֹ אֵין זִימּוּן וְלָא אִיפְּשִׁיטָא לֵיהּ לָאו הוּא הַדִּין לְמֶרְחָץ לָא דִּילְמָא

רש"י

לא שכיחא שכרות. אין דרך להשתכר מבע''י לפיכך גומר ויתפלל אבל בלילה עשוי להשתכר בסעודתן: הכון לקראת אלהיך. התנאה לפניו: רמי פוזמקי. נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע''ז קאלצו''ס: שדי גלימא. משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב: ופכר ידיה. חובק ידיו באצבעותיו מרצי''ר בלע''ז כאדם המצטער מאימת רבו: חיי עולם. תורה תפלה צורך חיי שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות: נגה. איחר: מסרהב. ממהר לעמוד: דיינין מתעטפין בטליתן. כשפותחין בדין מאימת שכינה ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת עליהם: עסיקי ואתו. בדין אחר וכבר מעוטפים הן וכשנגמר אותו דין בא לפניהם דין אחר סמוך למנחה הויא התחלתן משיפתחו בעלי הדין בטענות דהכא ליכא למימר משיתעטפו: עמודי. שעליית בית המדרש נשען עליהם: חליש לבייהו. מצטערין שלא עסקו אותו יום בתורה: תנא להו חייא בר רב. שגדול שכר הדיינים ולא יצטערו ול''נ דאין זה [משמעות] לשון לבייהו אלא לשון חלש דעתייהו ולשון חלש לבייהו לשון תענית הוא שלא סעדו כל היום תנא להו חייא בר רב שאין צריכין לישב ולידון כל היום אלא מקצת היום ומה שאמר מן הבקר עד הערב מדרש הוא שחשוב הדבר כמעשה בראשית שנאמר בו ערב ובוקר: שמלכך. דיינך שהדיין קרוי מלך שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט): לודים. אומה שקורין קנלינש ואוכלי אדם הן והם רעבתנין: מאכל יורשים. יורשי הון רב שלא טרחו בו ואין עסוקים ודואגין לשוט אחרי מזונות ולעסוק במלאכה: כזורק אבן לחמת. קשה לגוף ולי נראה לא קשה ולא יפה: מרחצאות שלהן ג' חדרים היו לו פנימי להזיע ולהשתטף אמצעי שיורד לתוכו מן המרחץ ולובש חלוקו ויוצא לחיצון וגומר לבישתו ונח שם שעה מיגיעת המרחץ: עומדים ערומים. פנימי: מקרא. ק''ש: ערומים ולבושים. אמצעי שיוצא בו ערום וממהר לכסות את עצמו ויוצא לחיצון: וחולץ תפילין. מראשו ואין צ''ל שאם אוחזן בידו בתיק שלהן שאינו מניח והא דתני ואין צ''ל כו' איידי דבעי למיתני מציעתא ואינו מניח ואינו חולץ שאמצעי לא כמרחץ גמור הוא ומקצת תורת מרחץ עליו הלכך היו בראשו אין צריך לחלוץ היה אוחזן אסור להניחן שם בראשו אלא יוצא לחיצון ומניחן: אף על פי שאין בו צואה. שפינוה משם: בחדתי. שלא רחץ בו אדם מעולם אלא שהזמינו לכך:

תוספות

התם לא שכיחא שכרות וא''ת דבריש פ' בתרא דתענית (דף כו: ושם) אמרינן שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה דשכיח שכרות חיישינן אלמא גם במנחה שכיח שכרות וי''ל דהתם לענין נשיאת כפים שאני דאפילו לא שתה אלא רביעית אסור לישא את כפיו: טריחותא למיסר המייניה ועוד ליקו הכי וליצלי ומשני משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. ולא חייש לשנויי קושיא קמייתא מכאן שצריך לאזור חלציו כשמתפלל ובמחזור ויטרי מפרש דטעם דבעינן אזור שלא יהא לבו רואה את הערוה ודוקא להן שלא היה להם מכנסים לכך היו צריכים לאזור בשעת תפלה אבל לדידן שיש לנו אבנט של מכנסים אין אנו צריכין לאזור: רמי פוזמקי. מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט' באב ויו''כ: אי איכא דאית ליה דינא ליעול. משמע דעדיף דין מתלמוד תורה והא דאמרי' בפ' בתרא דמ''ק (דף יז.) גבי ההוא דטרקיה זיבורא ושכיב עיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני וקבלוהו התם בדיינין שאינן מומחין שפעמים נוטין אחר השוחד: דין אמת לאמיתו. לאפוקי דין מרומה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר