סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת וּבָטַל הַתָּמִיד וְהוּבְקְעָה הָעִיר וְשָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכׇל
בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה וְנִלְכְּדָה בֵּיתֵּר וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר
מִשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יְשַׁנֶּה רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בִּכְפִיַּית הַמִּטָּה וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ כׇּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה
וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים וּמָה הָיוּ אוֹמְרוֹת בָּחוּר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בּוֹרֵר לָךְ אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל וְאוֹמֵר תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ
וְכֵן הוּא אוֹמֵר צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ זֶה מַתַּן תּוֹרָה וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ
גְּמָ' בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם כּוּ' תַּעֲנִיּוֹת וּמַעֲמָדוֹת מִי אִיכָּא מוּסָף חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן כׇּל זְמַן שֶׁמִּתְפַּלְּלִין וְיֵשׁ מֵהֶן אַרְבָּעָה פְּעָמִים בַּיּוֹם שַׁחֲרִית וּמוּסָף מִנְחָה וּנְעִילַת שְׁעָרִים וְאֵלּוּ הֵן שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים תַּעֲנִיּוֹת וּמַעֲמָדוֹת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים שַׁחֲרִית וּמוּסָף יֵשׁ בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם מִנְחָה וּנְעִילָה אֵין בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם
מַאן חֲכָמִים רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא שַׁחֲרִית וּמוּסָף מִנְחָה וּנְעִילָה כּוּלָּן יֵשׁ בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שַׁחֲרִית וּמוּסָף יֵשׁ בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם מִנְחָה וּנְעִילָה אֵין בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר נְעִילָה יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם מִנְחָה אֵין בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי מֵאִיר סָבַר כׇּל יוֹמָא טַעְמָא מַאי לָא פָּרְשִׂי כָּהֲנֵי יְדַיְיהוּ בְּמִנְחֲתָא מִשּׁוּם שִׁכְרוּת הָאִידָּנָא לֵיכָּא שִׁכְרוּת
רַבִּי יְהוּדָה סָבַר שַׁחֲרִית וּמוּסָף דְּכׇל יוֹמָא לָא שְׁכִיחַ שִׁכְרוּת לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן מִנְחָה וּנְעִילָה דְּכׇל יוֹמָא שְׁכִיחָא שִׁכְרוּת גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן
רַבִּי יוֹסֵי סָבַר מִנְחָה דְּאִיתַהּ בְּכׇל יוֹמָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן נְעִילָה דְּלֵיתַהּ בְּכׇל יוֹמָא לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נָהֲגוּ הָעָם כְּרַבִּי מֵאִיר וְרָבָא אָמַר מִנְהָג כְּרַבִּי מֵאִיר
מַאן דְּאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר דָּרְשִׁינַן לַהּ בְּפִירְקָא מַאן דְּאָמַר מִנְהָג מִידְרָשׁ לָא דָּרְשִׁינַן אוֹרוֹיֵי מוֹרֵינַן וּמַאן דְּאָמַר נָהֲגוּ אוֹרוֹיֵי לָא מוֹרֵינַן וְאִי עָבֵיד עָבֵיד וְלָא מַהְדְּרִינַן לֵיהּ
וְרַב נַחְמָן אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וְהָאִידָּנָא מַאי טַעְמָא פָּרְשִׂי כָּהֲנֵי יְדַיְיהוּ בְּמִנְחֲתָא דְתַעֲנִיתָא כֵּיוָן דִּבְסָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה קָא פָּרְשִׂי כִּתְפִילַּת נְעִילָה דָּמְיָא
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת שִׁכּוֹר אָסוּר בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת כֹּהֵן מְבָרֵךְ לְפָרָשַׁת נָזִיר לוֹמַר מָה נָזִיר אָסוּר בְּיַיִן אַף כֹּהֵן מְבָרֵךְ אָסוּר בְּיַיִן
מַתְקֵיף לַהּ אֲבוּהּ דְּרַבִּי זֵירָא וְאָמְרִי לַהּ אוֹשַׁעְיָא בַּר זַבְדָּא אִי מָה נָזִיר אָסוּר בְּחַרְצָן אַף כֹּהֵן מְבָרֵךְ אָסוּר בְּחַרְצָן אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר קְרָא לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ מָה מְשָׁרֵת מוּתָּר בְּחַרְצָן אַף כֹּהֵן מְבָרֵךְ מוּתָּר בְּחַרְצָן

רש"י

נשתברו הלוחות. בגמ' מפרש: ובטל התמיד. לפי שגזרה המלכות גזרה מלהקריב עוד: והועמד צלם בהיכל. שהעמידו מנשה כדמפורש בתרגום ירושלמי בפרשת השמים כסאי וגו' (ישעיהו סו): על אבותינו. דור המדבר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ וגו' (דברים א): ביתר. עיר גדולה והיו ישראל דרין בה במסכת גיטין פרק הניזקין (דף נז.) אשקא דריספק חרב ביתר: שבת שחל תשעה באב כו'. שבוע: בחמישי מותרין. אם חל תשעה באב בערב שבת מותרין לכבס בחמישי וכשחל ט' באב בד' בשבת לא איצטריך למיתני דמותרין כדאמרינן בגמרא לא שנו אלא לפניו כו': שני תבשילין. בשר ודגים או בשר וביצים שעליו או דג וביצה שעליו כדאמר בפרק ערבי פסחים (דף קיד:): ישנה. בגמרא מפרש: כפיית המטה. על פניה ולא יישן עליה: שאולין. שכולן שואלות זו מזו אפילו עשירות כדי שלא לבייש כו': טעונין טבילה. קודם שילבשום לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה שמא נדה היתה: וחולות. כמו לחול במחולות (שופטים כא): במלך שלמה. במלך שהשלום שלו: אמו. כנסת ישראל: זה מתן תורה. יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות: גמ' כל זמן שמתפללין. דהיינו שחרית ומנחה ונעילה: יש מהן ארבעה פעמים ביום. יום הכפורים שיש בו מוסף: כל יומא מאי טעמא לא פרשי כהני ידייהו במנחה. דכל יומא שכיחא ביה שכרות שכבר סעד וזימנין דמשכא סעודתיה ומשתכר ופריש ידיה בהדי חמריה וכהן שתוי יין אסור לישא את כפיו שנאמר יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' (ויקרא י) ונשיאת כפים מעין עבודה כדלקמן: האידנא. בתעניות ובמעמדות לא שכיחא שכרות ובמעמדות נמי מתענין כדלקמן (דף כז:): גזרינן. תענית אטו שאר ימים: נעילה דליתה בכל יומא. אלא ביום התענית: דדרשינן בפירקא. הלכה כרבי מאיר דבעינן דליקום כוותיה עלמא: אורויי אורינן. כרבי מאיר אי אתו לקמן אבל בפירקא לא דרשינן דלא פשיטא ליה כולי האי דתיהוי הלכה כר''מ ומ''ד נהגו משמע הן נהגו מאליהן אבל אינו עיקר ומנהג משמע תורת מנהג יש בדבר ומנהג כשר הוא: ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יוסי. גמרא קא פסיק ומהדר סתמא ומוקי לה הלכה כרבי יוסי ואהכי קא פריך ואלא האידנא כו': כיון דסמוך לשקיעת החמה וכו'. שמאחרין עד שקיעת החמה ומתפללין כל שעה ואינן הולכין לבית הכנסת משש שעות ומחצה ולמעלה כמו שהיו עושין לאותן הימים: כתפלת נעילה דמיא. דהשתא ליכא למיגזר משום מנחה דכל יומא דמנחתא כי הא ליתא בכל יומא: שכור מיהא אסור בנשיאת כפים. דאפילו ר''מ לא קאמר אלא משום דהאידנא לאו שכרות הוא: פרשת כהן מברך. כה תברכו את בני ישראל אמור להם (במדבר ו): מה משרת כו'. עובד עבודה דלא מיתסר אלא שתויי יין ממש דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' הא בחרצן מותר:

תוספות

מנחה ונעילה דכל יומא שכיחי בהו שכרות גזרו רבנן אפילו ביומא דתענית דלית בהו שכרות וקשיא דהכא משמע דבמנחה שייכא שכרות ובפ''ק דשבת (דף י. ושם) קאמר בהדיא דבמנחה לא שייכא שכרות וי''ל. דהא דקאמר התם דבמנחה לא שייכא שכרות ר''ל לגבי ערבית שכרות דמנחה לאו כלום (לגבי שבת) דיותר שכיח שכרות בערבית (יותר) מבמנחה אבל לעולם במנחה שייך שכרות לגבי שחרית ומוסף: ומאן דאמר נהגו אורויי נמי לא מורינן. פירשנו בפ''ק דראש השנה (דף טו: ד''ה וכי): והאידנא נהוג עלמא דפרסי כהני ידייהו במנחה סמוך לשקיעת החמה. ולכך לא נהגו העם לומר נשיאת כפים במנחה ביום הכפורים לפי שמתפללין מנחה בעוד היום גדול אבל במנחה בשאר תעניות יש נשיאת כפים אבל מכל מקום בנעילה ביום הכפורים יש נשיאת כפים:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר