|
טקסט הדף מנוקד
וְהָא שַׁיַּיר תֵּיבָה אִי מִשּׁוּם תֵּיבָה לָאו שִׁיּוּרָא הוּא מִילֵּי דְצִינְעָא קָתָנֵי מִילֵּי דִבְפַרְהֶסְיָא לָא קָתָנֵי
אָמַר רַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי מָה אֵלּוּ יְתֵירוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת אֲבָל בְּכׇל דִּבְרֵיהֶן זֶה וָזֶה שָׁוִין וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי תְּנָא וְשַׁיַּיר וְהָא מָה אֵלּוּ קָתָנֵי וְתִסְבְּרָא מָה אֵלּוּ דַּוְוקָא הוּא וְהָא שַׁיַּיר לַהּ תֵּיבָה אִי מִשּׁוּם תֵּיבָה לָאו שִׁיּוּרָא הוּא מִשּׁוּם דְּקָא חָשֵׁיב לַהּ בְּאִידַּךְ פִּרְקָא הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה נָמֵי לָאו שִׁיּוּרָא הוּא דְּקָתָנֵי לַהּ בְּאִידַּךְ פִּירְקָא מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִסְרָטַאי וְכֵן אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב בֵּין גּוֹאֵל לְרוֹפֵא וְרַב אָשֵׁי אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה וְהִלְכְתָא בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה תָּנֵי חֲדָא עוּבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת בָּרִאשׁוֹנוֹת וְאֵין מִתְעַנּוֹת בָּאַחֲרוֹנוֹת וְתַנְיָא אִידַּךְ מִתְעַנּוֹת בָּאַחֲרוֹנוֹת וְאֵין מִתְעַנּוֹת בָּרִאשׁוֹנוֹת וְתַנְיָא אִידַּךְ אֵין מִתְעַנּוֹת לֹא בָּרִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בָּאַחֲרוֹנוֹת אָמַר רַב אָשֵׁי נְקוֹט אֶמְצָעֲיָיתָא בִּידָךְ דְּמִיתָּרְצָן כּוּלְּהוּ מָה אֵלּוּ יְתֵירוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת בְּמַאי מַתְרִיעִין רַב יְהוּדָה אָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת וְרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר בַּעֲנֵנוּ קָא סָלְקָא דַּעְתָּן מַאן דְּאָמַר בַּעֲנֵנוּ לָא אָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת וּמַאן דְּאָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת לָא אָמַר בַּעֲנֵנוּ וְהָתַנְיָא אֵין פּוֹחֲתִין מִשֶּׁבַע תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר שֶׁבָּהֶן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַתְרָעוֹת וְסִימָן לַדָּבָר יְרִיחוֹ וִירִיחוֹ שׁוֹפָרוֹת הֲוָה וּתְיוּבְתָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲנֵנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹפָרוֹת דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּקָרֵי לַהּ הַתְרָעָה כִּי פְּלִיגִי בַּעֲנֵנוּ מָר סָבַר קָרֵי לַהּ הַתְרָעָה וּמָר סָבַר לָא קָרֵי לַהּ הַתְרָעָה לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲנֵנוּ כׇּל שֶׁכֵּן בְּשׁוֹפָרוֹת וּלְמַאן דְּאָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת אֲבָל בַּעֲנֵנוּ לָא וְהָתַנְיָא וּשְׁאָר כׇּל מִינֵי פּוּרְעָנוּיוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת כְּגוֹן חִיכּוּךְ חָגָב זְבוּב וְצִירְעָה וְיַתּוּשִׁין וְשִׁילּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים לֹא הָיוּ מַתְרִיעִין אֶלָּא צוֹעֲקִין מִדִּצְעָקָה בַּפֶּה הַתְרָעָה בְּשׁוֹפָרוֹת תַּנָּאֵי הִיא דִּתְנַן עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גַּיִיס אוֹ נָהָר וְעַל סְפִינָה הַמְטוֹרֶפֶת בַּיָּם רַבִּי יוֹסֵי אֹמֵר לְעֶזְרָה אֲבָל לֹא לִצְעָקָה בְּמַאי אִילֵימָא בְּשׁוֹפָרוֹת שׁוֹפָרוֹת בְּשַׁבָּת מִי שְׁרֵי אֶלָּא לָאו בַּעֲנֵנוּ וְקָרֵי לַהּ הַתְרָעָה שְׁמַע מִינַּהּ בִּשְׁנֵי דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה הֲוָה צַעֲרָא רש"י
והא שייר תיבה. דבאחרונות איתא והכא ליתא כדקתני לקמן (דף טו.) סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה כו' ומותבינן בגמרא בהדיא מתיבה דליתא אלא באחרונות ומשני כי קתני נמי מתניתין בקמייתא: מילי דצינעא. מתריעין בבית הכנסת וכ''ד נמי בבית הכנסת: בפרהסיא. תיבה ברחובה של עיר: דיקא נמי. דלכ''ד זה וזה שוין דקתני מתניתין מה אלו יתירות על הראשונות כו' ואלו כ''ד לא קא חשיב גבי אחרונות: והא מה אלו קתני. דמשמע דווקא: דהא קתני לה באידך פירקין. דמי ששנה מתניתין דהכא תנא נמי דהתם והאי דלא תנא בהאי סמיך אהתם דקתני באחרונות מוציאין התיבה מה שאין כן באמצעיות: השתא דאתית להכי. דמשום דקתני לה באידך פירקין דאמרת דלא הוי שיור כ''ד נמי דאמרת דשוין נינהו איכא למימר דלא הוי שוין דהא אפי' שיורא נמי לא הוי דבהדיא קתני לה באידך פירקין דבאחרונות איתנהו באמצעיות לא ואיכא לתרוצי כתירוצא קמא בקמייתא דליכא כ''ד: מאי הוי עלה. היכן אומרה יחיד: נקוט מציעיתא בידך. כלומר תריץ דבשלש אמצעיות היו מתענין ומתרצת לכולהו הנך מתנייתא הא דקתני בראשונות ולא באחרונות הנך ראשונות לאו ראשונות ממש נינהו אלא אמצעיות דאינהו הוו ראשונות לאחרונות אבל בשבע אחרונות לא מיתענו דכיון דשבע נינהו לא מצו עוברות ומיניקות למיקם בהו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות הנך אחרונות אמצעיות נינהו והראשונות ראשונות ממש ואין מתענין בהן דלא תקיף רוגזא כולי האי וצחות לשון הוא לתנא למיקרי לאמצעיות ראשונות לאחרונ' ואחרונו' לראשונות: בשופרות. היו עושין ההתרעות ולשון התרעה כמו תרועה וסתם תרועה פשוטה לפניה ולאחריה במסכת ראש השנה (דף לד.) ואהכי מתריעין בשופרות כדכתיב (במדבר י) ותקעתם בחצוצרות וגו' תוקעין בשופרות כדי שיכניעו לבם לקול השופר ויהיו נרתעים מחטאתם ואשש ברכות שהיו מוסיפין ביום התענית היו תוקעין על כל ברכה יבבא אחת שהן י''ח התרעות: רב יהודה אמר. מתריעין עננו בקול רם היו צועקים עננו אבינו עננו עננו אלהי אברהם עננו עננו אלהי יצחק עננו עננו אלהי יעקב עננו הכל כפי שאומרים בסוף הסליחות אבל עננו דתפלת תענית אומר אפי' בראשונות ואפי' יחיד אוקימנא דאומרה בשומע תפלה ותפלה קרי ליה התרעה דאי בשופרות מריעין מיבעי ליה ומאן דמפרש עננו של תפלת תענית משתבש דהא קתני בסמוך שהן י''ח התרעות וקא פריך מן וסימן לדבר יריחו ואם איתא ליפריך בהדיא י''ח תפלות של שמונה עשרה ברכות מי איכא בשבת תעניות: אין פוחתין מז' תעניות. באחרונות: שמונה עשרה התרעות. שהן מוסיפין ו' ברכות מי''ח עד כ''ד ולכל אחת שלש תרועות: וסימן לדבר. שלא תטעה אם התרעה הזו תרועה או תפלה: יריחו. דכתיב בה שופרות לישנא אחרינא סימן לדבר כלומר לכך מתריעין כדי שיענו כדרך שנענו ביריחו על ידי שופרות דכתיב (יהושע ו) ויתקעו בשופרות וגו' וכתיב (שם) ותפול החומה תחתיה: אלא בשופרות כולי עלמא וכו'. דהא מתריעין דקתני הכא במתניתין דעבדינן בתעניות בשופרות: כי פליגי בעננו. כי פליגי במתריעין דאמרינן בעלמא על שאר פורענויות מ''ס עננו נמי התרעה והאי דקתני בעלמא מתריעין בעננו ומאן דאמר בשופרות אבל בעננו לא: חגב. ארבה כתרגומו: צירעה. עוקצת את האדם: יתושין. נכנסין בעיניו ובחוטמו: חיכוך. כמו נתחכך בכותל: הא צעקה בפה היא. אלמא דצעקת פה לא קרי ליה התרעה: תנאי היא. האי תנא דשאר מיני פורעניות סבר צעקת פה לאו שמה התרעה ואידך סבר כו': גייס. וצרין עליה: נהר. המתפשט ויוצא לחוץ לשטוף את השדה ואת הבתים: המטורפת. כמו ביצים טרופות (חולין דף סד.) שהולכת ונדה ועתידה להיטבע במים: לעזרה. צועקין לבני אדם שיבואו לעזרם: ולא לצעקה. תפלה שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל תפלתנו לצעוק עליהן בשבת אלמא צעקת פה קרי התרעה מפי מורי ל''א לעזרה דקאמר תנא קמא מתריעין דמשמע בקול רם ואמר ליה רבי יוסי לעזרה שיהו מתפללין כל אחד בביתו לעזרה בעלמא:
תוספות
לאו שיורא הוא דהא קתני לה באידך פירקא. והוא הדין דהוה מצי לתרוצי כדלעיל מילי דבפרהסיא לא קתני: תני חדא מתענות בראשונות ולא באחרונות ותנא אידך מתענין באחרונות ולא בראשונות ותני אידך לא מתענין לא בראשונות ולא באחרונות נקוט מציעתא בידך. פירש הקונטרס השלש תעניות אמצעיות בידך דבאותן תעניות עוברות ומיניקות מתענות וה''ק מתענות בראשונות פי' בראשונו' ר''ל אמצעיות דהם ראשונות לאחרונו' שהיו חמורות אבל לא באחרונות דנפישי ולא מצו עבדי להו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות האי אחרונו' היינו אמצעיות וקרי להו אחרונות שהם אחרונות מן הראשונות בתחלה גוזרין שלש תעניות וכן בשניה שלש אבל אין מתענות בראשונות שהם קלות והא דקתני לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בשלש הראשונות הראשונות ממש ולא בשבע האחרונות האחרונות ממש אלא דווקא באמצעיות: ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר עננו. אומר הר''י והאי עננו לא ר''ל עננו שבתפלת תענית אלא ענינו שאומרים בסליחות וביום הכפורים עננו אבינו עננו אבל עננו דתפלה לא קאמר דהא בשלש ראשונות נמי אמר לה: ובהן י''ח תרועות וסימן לדבר יריחו. פירוש שביריחו עשו כן שהקיפוה ז' ימים והיו תוקעין בכל יום כמו כן תקנו בתעניות ובכל תענית מוסיפין שש ברכות ועל כל ברכה תוקעין מריעין ותוקעין א''כ היינו י''ח תרועות: מתריעין לעזרה. פי' שיבואו לעזור העיר וכו' ומתריעין בפה פירוש והאי תרועה ר''ל מתריעין בפה דאין להתיר תרועה בשופר בשבת:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|