סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֵין הַבּוֹגֶרֶת רַשָּׁאָה לְנַוֵּול אֶת עַצְמָהּ בִּימֵי אֵבֶל אָבִיהָ הָא נַעֲרָה רַשָּׁאָה
מַאי לָאו בִּרְחִיצָה וּבְמַאי אִילֵימָא בְּחַמִּין אֵין הַבּוֹגֶרֶת רַשָּׁאָה וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא אָבֵל אָסוּר לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּחַמִּין אֶלָּא לָאו בְּצוֹנֵן לָא אַכִּיחוּל וּפִירְכּוּס
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא וְרָחַץ בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה
אָמְרִי הָתָם בְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו זֶה אַחַר זֶה דְּתַנְיָא תְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו זֶה אַחַר זֶה הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ מֵיקֵל בְּתַעַר וּמְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בְּמַיִם אָמַר רַב חִסְדָּא בְּתַעַר אֲבָל לֹא בְּמִסְפָּרַיִם בְּמַיִם וְלֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בְּחוֹל וְלֹא בְּאָהָל
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא אָבֵל אָסוּר בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה מַאי שְׁנָא מִבָּשָׂר וְיַיִן הָתָם לְפַכּוֹחֵי פַּחְדֵּיהּ הוּא דְּעָבֵיד
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ אֵין הַבּוֹגֶרֶת רַשָּׁאָה לְנַוֵּול עַצְמָהּ הָא נַעֲרָה רַשָּׁאָה בְּמַאי אִילֵימָא בְּחַמִּין אֵין הַבּוֹגֶרֶת רַשָּׁאָה וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא אָבֵל אָסוּר לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּחַמִּין אֶלָּא לָאו בְּצוֹנֵן לָא אַכִּיחוּל וּפִירְכּוּס
אָמַר רַב חִסְדָּא זֹאת אוֹמֶרֶת אָבֵל אָסוּר בְּתִכְבּוֹסֶת כׇּל שִׁבְעָה וְהִלְכְתָא אָבֵל אָסוּר לִרְחוֹץ כׇּל גּוּפוֹ בֵּין בְּחַמִּין וּבֵין בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּחַמִּין אָסוּר בְּצוֹנֵן מוּתָּר אֲבָל לָסוּךְ אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר וְאִם לְעַבֵּר אֶת הַזּוּהֲמָא מוּתָּר
צְלוֹתָא דְתַעֲנִיתָא הֵיכִי מַדְכְּרִינַן אַדְבְּרֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ וּדְרַשׁ יָחִיד שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית מִתְפַּלֵּל שֶׁל תַּעֲנִית וְהֵיכָן אוֹמְרָהּ בֵּין גּוֹאֵל לְרוֹפֵא
מַתְקֵיף לַהּ רַב יִצְחָק וְכִי יָחִיד קוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ אֶלָּא אָמַר רַב יִצְחָק בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְכֵן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה
מֵיתִיבִי אֵין בֵּין יָחִיד לְצִבּוּר אֶלָּא שֶׁזֶּה מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְזֶה מִתְפַּלֵּל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה מַאי יָחִיד וּמַאי צִבּוּר אִילֵּימָא יָחִיד מַמָּשׁ וְצִבּוּר שְׁלִיחַ צִבּוּר הָנֵי תְּשַׁע עֶשְׂרֵה עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע הָווּ
אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר אֵין בֵּין יָחִיד דְּקִבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית יָחִיד לְיָחִיד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית צִבּוּר אֶלָּא שֶׁזֶּה מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְזֶה מִתְפַּלֵּל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שְׁמַע מִינַּהּ יָחִיד קוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ
לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ שְׁלִיחַ צִבּוּר וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ שְׁלִיחַ צִבּוּר עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע מְצַלֵּי בְּשָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת דְּלֵיכָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע
וְלָא וְהָא אֵין בֵּין קָתָנֵי אֵין בֵּין שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת לְשָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ מוּתָּרִין בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה וּבְאֵלּוּ אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה הָא לְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע זֶה וָזֶה שָׁוִין
תְּנָא וְשַׁיַּיר מַאי שַׁיַּיר דְּהַאי שַׁיַּיר וְתוּ וְהָא אֵין בֵּין קָתָנֵי אֶלָּא תַּנָּא בְּאִיסּוּרֵי קָא מַיְירֵי בִּתְפִלּוֹת לָא מַיְירֵי וְאִי בָּעֵית אֵימָא בְּאֶמְצָעֲיָיתָא נָמֵי לָא מְצַלֵּי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע
וְלָא וְהָתַנְיָא אֵין בֵּין שָׁלֹשׁ שְׁנִיּוֹת לְשֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת אֶלָּא שֶׁבְּאִלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת הָא לְכׇל דִּבְרֵיהֶן זֶה וָזֶה שָׁוִין וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי תְּנָא וְשַׁיַּיר וְהָא אֵין בֵּין קָתָנֵי
וְתִסְבְּרָא אֵין בֵּין דַּוְקָא

רש"י

אין הבוגרת. שהביאה שתי שערות רשאה לנוול את עצמה אלא מתקשטת כדי שיקפצו עליה הא נערה שאינה ראויה להינשא עדיין עד שתבגר רשאה דבת חיוב אבילות היא וקטנה אינה חייבת ולא כלום: בימי אבל אביה. אפילו אירע אבילות לאביה שמת בנו אי נמי שמת אביה ממש אע''פ שהיא בת חיוב אבילות אינה רשאה לנוול: אלא לאו בצונן. ואפ''ה נערה אינה רוחצת בצונן אלמא דאבל אף בצונן אסור: אכיחול ואפירכוס. ולא קא מיירי ברחיצה כלל פירכוס בשיער כבוס בבגדים רחיצה בגוף: זאת אומרת. מדמוקמינן לה בכיחול ופירכוס הוא הדין לתכבוסת: תפלת תענית. עננו: בין גואל לרופא. ברכה בפני עצמה: וכי יחיד. חשוב כל כך שיהו מתקנין לו ברכה בפ''ע להוסיף בתפלתו: בשומע תפלה. שכוללה בתוך הברכה וחותם בשומע תפלה דאותה ברכה וחתימתה משמע בין אתענית בין אכל מילי: אין בין יחיד לצבור. גבי תענית: שזה. יחיד מתפלל ביום תעניתו שמונה עשרה וכולל תפלת תענית בשומע תפלה: תשע עשרה. דקבע ליה בין גואל לרופא סתם תפלה קרי שמונה עשרה דברכת ולמלשינים ביבנה תקנוה כדאמרינן בברכות (דף כח:): כ''ד הויין. בפירקין דלקמן (דף טו.) דכ''ד ברכות הוו ביומא דתעניתא והכא קתני י''ט ותו לא: וצבור. יחיד שקיבל עליו תענית צבור אלמא יחיד קובע ברכה לעצמו כשקיבל תענית צבור: בקמייתא. בג' תעניות ראשונות דליכא כ''ד כדאמרינן בפרק סדר תעניות כיצד בגמ' (שם): דאלו מותרין בעשיית מלאכה וכו'. ראשונות דלא חמירי כולי האי הא לכ''ד ברכות זה וזה שוין וקס''ד דאיתנהו לכ''ד באמצעיות מדקמתריץ קמייתא דליכא כ''ד מכלל דבאמצעיתא איתנהו ולא היא דליתנהו אלא באחרונות כדקתני התם ומשום דהא מילתא קמייתא מש''ה פריך ליה מכ''ד דליתנהו באמצעיות: תנא ושייר. תנא מילי דאיתנהו בין אמצעיות לראשונות ושייר אין בין לאו דוקא הוא כדמוכח לקמן גבי אידך: ה''ג מאי שייר דהאי שייר אלא באיסורי קא מיירי בתפלות לא קא מיירי ומאן דגריס שייר תיבה מוציאין את התיבה כו' שיבוש הוא דאינה אלא באחרונות כדבסמוך ומיפשט פשיטא ליה דאינה אלא באחרונות: מאי שייר דהאי שייר. דלא אורחא דתנא למתני כל מילי ולשיורי חדא אלא לעולם כ''ד בקמייתא ליתנהו ולהכי לא חשיב להו באין בין דבתפלה לא קמיירי: באמצעיות נמי ליכא כ''ד. אלא באחרונות כדאמרינן התם: שבאלו. האחרונות מתריעים ונועלין כדתנן נמי במתני' הא לכ''ד זה וזה שוין דבתרוייהו איתנהו:

תוספות

אין הבוגרת רשאה לטול עצמה. אומר ר''י דהא רשאה לאו דוקא אלא ה''ק אין הבוגרת חייבת הא נערה חייבת: אלא בצונן. וקאמר נערה רשאה כלומר דאסורה ואת אמרת דבצונן מותר וקשה לרבא דאמר דבצונן מותר ומשני כי קתני אכיחול ואפירכוס: אלא אמר רב יצחק בשומע תפלה. והכי פסק בשמעתא דתפלת תענית בשומע תפלה ואין יחיד קובע ברכה לעצמו לכך צריך כשאומר עננו בש''ת (דצריך) לאומרו קודם שאומר הברכה כשמגיע לעננו קודם שיתחיל לומר כי אתה ש''ת עמך ישראל ברחמים יאמר עננו ולא יחתום אלא יאמר כי אתה ה' עונה בעת צרה ומושיע ואח''כ כי אתה ש''ת עמך ישראל ברחמים בא''י שומע תפלה אבל שליח צבור אומר גואל ישראל וקובע ברכה וחותם: תנא ושייר. פי' תנא עשיית מלאכה ושייר כ''ד ברכות פי' כ''ד ברכות שבתעניתא היו מוסיפין ו' ברכות כדמפרש לקמן ברפ''ב (דף טו.): מאי שייר דהאי שייר כו'. פי' דמשום חדא מילתא לא הוי לתנא לשייר וא''ת הכא קאמר דלא תנא ושייר דהא אין בין קאמר דמשמע דאין בין זה לזה אלא אלו בלבד וקשה דהא במגילה (דף ח.) קתני אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים חייב באחריותן ונדבות אינו חייב באחריותן ואנו יודעין דיש חילוק אחר דנדרים אינן באים אלא מן החולין דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ונדבות . באות מן המעשר כדאמר (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת דכתיב גבי מעשר וי''ל דהתם נמי דזה וזה שוה והני מילי גבי שלמים יש חילוק והא דקתני אין בין מיירי בעולות דאין בין עולות דנדרים לעולות דנדבה אלא שהנדרים חייב באחריותן מה שאין כן בנדבה דהא אין בין עולות דנדרים לעולות דנדבות אלא חילוק זה דהא כל עולות אינן באין אלא מן החולין: ותסברא והא שייר תיבה. פי' ... מפרש לקמן (דף טו:) שמוציאין התיבה ברחוב העיר (באמצעיות) באחרונות ותסברא דהא שייר תיבה פי' וליכא למימר דבאיסורא קמיירי דהא דמתריעין ונועלין מאי איסור איכא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר