|
טקסט הדף מנוקד
אֵיפוֹךְ אֲנָא לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וְגוֹ' וּכְתִיב וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ה'
אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם אֵבֶל כְּגוֹן תִּשְׁעָה בְּאָב וְאָבֵל אָסוּר בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג כְּגוֹן תַּעֲנִית צִבּוּר בְּחַמִּין אָסוּר בְּצוֹנֵן מוּתָּר אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְאִי בְּצוֹנֵן אָסוּר סוֹכְרִין אֶת הַנְּהָרוֹת מִבְּעֵי לֵיהּ לְמִיתְנֵי אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אַבָּא הָכִי קַשְׁיָא לֵיהּ מִכְּדִי תְּנַן אָסוּר בִּרְחִיצָה נוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת לְמָה לִי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בְּחַמִּין אָסוּר בְּצוֹנֵן מוּתָּר לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ כׇּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמַאי אִילֵימָא בְּחַמִּין טְבִילָה בְּחַמִּין מִי אִיכָּא שְׁאוּבִין נִינְהוּ אֶלָּא לָאו בְּצוֹנֵן וְחַיָּיבֵי טְבִילוֹת אִין אִינִישׁ אַחֲרִינָא לָא אָמַר רַב חָנָא בַּר קַטִּינָא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְחַמֵּי טְבֶרְיָא אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים כְּדַי הוּא בֵּית אֱלֹהֵינוּ לְאַבֵּד עָלָיו טְבִילָה פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה וְאִי אָמְרַתְּ בְּצוֹנֵן מוּתָּר יִרְחַץ בְּצוֹנֵן אָמַר רַב פָּפָּא בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחַ צוֹנֵן תָּא שְׁמַע כְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּמְלָאכָה לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בַּיּוֹם אֲבָל בַּלַּיְלָה מוּתָּר וּכְשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בָּעִיר אֲבָל בַּדֶּרֶךְ מוּתָּר הָא כֵּיצַד יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ נוֹעֵל נִכְנָס לָעִיר חוֹלֵץ וּכְשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּרְחִיצָה לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל גּוּפוֹ אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מוּתָּר וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּמְנוּדֶּה וּבָאָבֵל מַאי לָאו אַכּוּלְּהוּ וּבְמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּחַמִּין פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מִי שְׁרוּ וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָבֵל אָסוּר לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּחַמִּין אֶלָּא לָאו בְּצוֹנֵן לָא לְעוֹלָם בְּחַמִּין וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּמְנוּדֶּה וּבָאָבֵל אַשְּׁאָרָא קָאֵי תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא וְרָחַץ בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה הָתָם כְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו הֲוָה דְּתַנְיָא תְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו זֶה אַחַר זֶה הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ מֵיקֵל בְּתַעַר וּמְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בְּמַיִם אָמַר רַב חִסְדָּא בְּתַעַר אֲבָל לֹא בְּמִסְפָּרַיִם בְּמַיִם וְלֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בְּחוֹל אָמַר רָבָא אָבֵל מוּתָּר לִרְחוֹץ בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה מִידֵּי דְּהָוֵה אַבִּשְׂרָא וְחַמְרָא מֵיתִיבִי רש"יאיפוך אנא. דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאידך פלגא מעייני: על מעל הגולה. ואני יושב משומם עד מנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי: ובמנחת הערב קמתי. אלמא באידך פלגא בעו רחמי עד פניא מכלל דפלגא קמא מעייני במילי דמתא: בנחמיה בן חכליה כתיב בעזרא ואלי יאספו. לי היו מתאספין ובאין טובים שבהן להגיד לפני על מעל וחטא הגולה להפרישם: משומם. אישתורדי''ן בלע''ז על מעלם שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך שהצל נוטה כדאמרינן במסכת יומא (דף כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי: קמתי מתעניתי. לא שמתענה עד המנחה ואח''כ אוכל אלא כלומר מצער נפשיה ובקרעי ואם שאני קורע בגדי ומעילי הייתי מתפלל כדי שאתרצה: כל שהוא משום אבל. כל תענית שאסרו חכמים רחיצה משום אבל כגון ט' באב שהוא משום אבילות חורבן וכל שכן אבל ממש שמתו לפניו דאית ליה צערא טובא אסור בין בחמין וכו': משום תענוג. שמצטערין ואוסרין עצמן בתענוג: ה''ג אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות וא''ל אביי ואי בצונן אסור סוכרין את הנהרות מיבעי ליה למיתני. בתמיה אף אנן נמי תנינא במתנית' דקתני גבי תענית צבור ונועלין את המרחצאות דהיינו חמין אבל צונן מותר א''ל אביי כלומר ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור היכי הוה בעי למיתני סוכרין את הנהרות היכי מצי למיסכרינהו: אבא. רב אידי הכי קא קשיא ליה במתניתין דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין מכדי קתני מתני' אסורין ברחיצה וסתם רחיצה בין חמין בין צונן למה לי תו למיהדר ומיתנא ונועלין אלא למימרא דוקא חמין וכו': לימא מסייע ליה. לרב חסדא דאמר כל שהוא משום אבל אסור אפילו בצונן: כל חייבי טבילות. נדה ויולדת טובלים כדרכן: טבילה בחמין מי איכא. חמי האור הא שאובין נינהו: אלא לאו בצונן. וחייבי טבילות אין משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו: ה''ג כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן: לא נצרכה אלא לחמי טבריא. והלכך חייבי טבילות אין כולי עלמא לא אבל בצונן שרו: כדי. ראוי הוא בית אלהינו כו': ואם איתא. כדמוקמת לה דבצונן שרי מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי והיינו דאמר לאבד: אמר רב פפא. לעולם בחמי טבריא והיינו דקאמרי' חייבי טבילות אין כולי עלמא לא ובצונן כ''ע שרי ומאי לאבד דקאמר ר' חנינא כגון באתרא דלא שכיח צונן: כשאמרו אסור [במלאכה]. גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמין הדבר: יצא לדרך. חוץ לעיר: וכן אתה מוצא במנודה ואבל. הכי גרסינן במאי אילימא בחמין מי שרי והאמר רב ששת אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן מאי לאו אכולהו כו' הא דקתני וכן אתה מוצא במנודה ואבל אכל הני קאי ואפילו ארחיצה ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו ואפילו בצונן ותיובתא לרפרם בר פפא: לא אשארא קאי. אנעילה וסיכה לעולם הך רחיצה בחמין היא אבל בצונן שרי לרחוץ כל גופו והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל אילימא בחמין מי שרי: ורחץ בצונן בתוך שבעה. גרסינן אלמא בצונן שרי: שתכפוהו אבליו. בזה אחר זה כדקתני שמתו בניו שניהם ולפיכך התירו לו כדאשכחן גבי שיער: מיקל בתער. דשקיל פורתא מינייהו: ובתער. דרך שינוי: נתר. קרקע הוא או אבן כעין שקורין קרי''א בלע''ז: בנתר וחול. דרך לכבס שיתלבן: מידי דהוה אבשרא וחמרא. דתענוג הן כצונן: תוספותאיפוך אנא. פי' דנימא פלגא קמייתא דיומא מצלו ובעו רחמי ואידך פלגא מעייני במיל דמתא ומשני לא ס''ד: אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב אסור אפילו בצונן ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכו' ירושלמי יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בתשעה באב וביוה''כ מרחיץ ידיו ומקנח במפה ומעבירה על גבי עיניו רבי יונה תרי סמרטוטי ויהיב תותי כרעיה פי' היה מניח סמרטוט תחת הכר כדי ללחלחו ומעבירו על גבי עיניו: וכל שהוא משום תענוג וכו'. ועכשיו שאין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב מותרין אפילו בחמין אפילו י''ז בתמוז וצום גדליה כך פסק ראבי''ה ור' יואל אביו אסר לרחוץ בחמין: ונועלין המרחצאות. פי' שהן חמין: אטו סוכרין נהרות כו'. כלומר אי הוה אסור בצונן מי איכא למיתני סוכרים נהרות פשיטא דלא מצי למסכר כלומר כמו כן לא תידוק מהא דקתני ונועלין המרחצאות: טבילה בחמין מי איכא. הא שאובים נינהו מדלא קאמר משכחת לה טבילה (בחמין) דכשירה בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה אלא שאמר בחמי טבריא יש להוכיח דכולו שאוב אפילו ע''י המשכה לא מהניא טבילה והא דאמר דהמשכה כולה כשירה ר''ל לענין שאינה פוסלת את המקוה כשאר מים שאובים אבל טבילה ודאי אינו עולה בהם: וכן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו. פי' אהא דקאמרינן ובצונן מותר דאבל נמי מותר בצונן וקשיא לרב חסדא דאמר אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומשני אשארא כלומר אשאר דינין אנעילה וסיכה אבל לא קאי אהא דבצונן: הכביד שערו מיקל בתער. פי' דרך חתיכה אבל לא כדרכו דרך גילוח מדקאמר מיקל ולא קאמר מגלח: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|