|
טקסט הדף מנוקד
הָא דְּאָמְרַתְּ מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת וְהוּא שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם עַד הָעֶרֶב אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הָא תַּעֲנִית מְעַלַּיְיתָא הִיא לָא צְרִיכָא דְּאִימְּלַךְ אִימְּלוֹכֵי
וְאָמַר רַב חִסְדָּא כׇּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא שָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה לָא שְׁמֵיהּ תַּעֲנִית מֵיתִיבִי אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין הָתָם לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ בְּעָלְמָא הוּא תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אֲנִי מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סְנָאָה בֶּן בִּנְיָמִין וּפַעַם אַחַת חָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וּדְחִינוּהוּ לְאַחַר הַשַּׁבָּת וְהִתְעַנִּינוּ בּוֹ וְלֹא הִשְׁלַמְנוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם טוֹב שֶׁלָּנוּ הוּא הָתָם נָמֵי לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ בְּעָלְמָא הוּא תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֱהֵא בְּתַעֲנִית עַד שֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי הָתָם לְשַׁמּוֹטֵי נַפְשֵׁיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה הוּא דַּעֲבַד אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִיבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לָאו שְׁמֵיהּ תַּעֲנִית וְאִי יָתֵיב מַאי אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא דָּמֵי לְמַפּוּחָא דְּמַלְיָא זִיקָא אֵימַת מְקַבֵּיל לֵיהּ רַב אָמַר בְּמִנְחָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה אָמַר רַב יוֹסֵף כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל מִסְתַּבְּרָא דִּכְתִיב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית לָהֵן כֹּל אִינִישׁ דְּיֵיתֵי עֲלוֹהִי מִקַּדְמַת דְּנָא יֵיסַר מַאי לָאו יֵיסַר עַצְמוֹ בִּצְלוֹ לָא יֵאסַר עַצְמוֹ פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי חַד אָמַר יֵיסַר וְחַד אָמַר יֵאָסֵר מַאן דְּאָמַר יֵיסַר כִּדְאָמְרִינַן לְמַאן דְּאָמַר יֵאָסֵר מַאי הִיא דְּתַנְיָא בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית כׇּל אִינִישׁ דְּיֵיתֵי עֲלוֹהִי מִקַּדְמַת דְּנָא יֵאָסֵר כֵּיצַד יָחִיד שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי שֶׁל כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ וְאֵירְעוּ בָּם יָמִים טוֹבִים הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית אִם נִדְרוֹ קוֹדֶם לִגְזֵרָתֵנוּ יְבַטֵּיל נִדְרוֹ אֶת גְּזֵרָתֵנוּ וְאִם גְּזֵרָתֵנוּ קוֹדֶמֶת לְנִדְרוֹ תְּבַטֵּל גְּזֵרָתֵנוּ אֶת נִדְרוֹ תָּנוּ רַבָּנַן עַד מָתַי אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד קְרוֹת הַגֶּבֶר אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא גָּמַר סְעוּדָתוֹ אֲבָל גָּמַר סְעוּדָתוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל אֵיתִיבֵיהּ רָבָא גָּמַר וְעָמַד הֲרֵי זֶה אוֹכֵל הָתָם כְּשֶׁלֹּא סִילֵּק אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא יָשַׁן אֲבָל יָשַׁן אֵינוֹ אוֹכֵל אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי יָשַׁן וְעָמַד הֲרֵי זֶה אוֹכֵל הָתָם בְּמִתְנַמְנֵם הֵיכִי דָּמֵי מִתְנַמְנֵם אָמַר רַב אָשֵׁי רש"יהא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום כל אותו היום. כלומר לא אמרו במתענה שאכל בו ביום כגון שהתחיל להתענות עד חצי היום ואח''כ אכל דאין זה עינוי ואם אכל קודם חצות אין בכך כלום דאינו תענית של כלום אלא כשהשלים כל היום אע''פ שלא קיבלו עליו מאתמול ופריך אי דקבל עליו להתענות עד חצי יום והדר מתענה כל היום האי תעניתא מעלי' הוא ופשיטא דתענית גמור הוא ואפילו תפלת תענית נמי מתפלל עליו ולא איצטריך לאוקומי הלכה בהכי דזהו תענית גמור והאי מקשה סבר דהאי הלכה מתענין לשעות כמשמעו דיכול להתענות עד חצי היום מתענה קרינא ביה: לא צריכנא דממליך אימלוכי. כלומר לא היה בדעתו כלל להתענות אלא אתא ליה טרדא ולא אכל עד חצי היום וכי מטא חצי יום ממליך אמר הואיל והתעניתי עד חצי היום אתענה כל היום: שלא שקעה עליו חמה. שלא התענה עד אותה שעה: אנשי משמר. כהנים ולוים העובדין מתענין כדלקמן בפרק סדר תעניות: ולא משלימין. לפי שהן עסוקין בעבודה ואין יכולים להשלים אלמא אע''ג דאינו משלים מתענה קרי ליה: לצעורי נפשייהו. עם הצבור אבל אינו תענית לא להתפלל תפלת עננו ולא לקובעו עליו חובה כלל וכל שעה שהוא רוצה לאכול אוכל: מבני (סנאב) בן בנימין. משבט בנימין: שיום טוב שלנו היה. כדלקמן בשלשה פרקים (דף כו.) זמן עצי כהנים והעם כו' עד בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בעשרה בו בני (סנאב) בן בנימין שעל ידי מעשה קבעו להן חכמים להתנדב עצים ולהביא למערכה וכשמגיע זמנו מביאין אותן ומדליקין אותן על גבי המזבח אע''פ שהיו שם שאר עצים הרבה משא''כ בשאר מתנדבי עצים דאין מבערין אותן בזמן שיש עצים אחרים במסכת מנחות (דף קו:) אמרינן המתנדב עצים לא יפחות משני גזירין ועצים טעונין קמיצה טעונים הגשה כו': דאמר רבי יוחנן. פעמים שהיה אומר אהא בתענית עד שאבוא לביתי ואי מטי לביתיה בשתים או בג' שעות ביום הוה אכיל וקרי ליה מתענה: לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה. דלא ליטרחוהו למיכל בהדייהו שהיה מבקש הימנו שיאכל עמו היה אומר כן שלא יטריחנו לאכול עמו ומיהו לא הוי תענית שאם היה רוצה היה אוכל מיד ואין בנדרו כלום: ואי יתיב מאי. מי סליק לתענית אי לא: למפוחא. הוא המפוח שנופחין בו הנפחין את האור המתמלא ברוח אף זה נתמלא רוח שלא אכל בחנם: במנחה. בזמן המנחה ואפילו בשוק אומר הריני מחר בתענית: בתפלת המנחה. בסופה תוספת ריצוי ותחנונים עד שאומר הריני מחר בתענית ודוקא נקט מנחה משום דסמוך לתחלת יום תעניתו לאפוקי תפלת יוצר ודיקא נמי מדפסיק שמואל ופליג אדרב דאמר בזמן המנחה שיעורא יתירא: כדכתיב במגילת תענית. לסוף ימים טובים הכתובים במגילת תענית כתיב בה מקדמת דנא ייסר לעיל מינה תני אילין יומיא די לא להתענאה בהון להן כל איניש דייתי עלוה תענית מן קדמת דנא לפני אלו ימים טובים כגון שקיבל עליו עשרה תעניות או עשרים ונכנסו אלו הימים בהם: ייסר בצלו. בתפלה ואי לא קבליה עליה בתפלת המנחה לא דחי להנך ימים טובים אלמא דעיקר תענית בעי לקבולי בתפלת המנחה עילויה ואי לא קבליה עילויה בתפלת המנחה לא עשה כלום: ייסר. לשון ואסרה אסר (במדבר ל): בצלו. צלותא איכא דאמרי לשון נדר שקבל עליו להתענות כמו הרימותי ידי אל ה' (בראשית יד) דמתרגמינן ארימית ידי בצלו ואין רבי מודה האי דקתני דכתיב משום דמגילת תענית היתה נכתבת לבד לזכרון נסים: וחד אמר יאסר. דלא הוי תני ייסר בצלו דמשמע דוקא כדאמרינן אי מקבל בתפלת המנחה אין ואי לא לא אלא יאסר דמשמע יהא אסור לאכול אי אתי עליה תעניות מן קדמת דנא בין בתפלה בין שלא בתפלה: מאי היא. מאי קסבר ומשני כדתניא יחיד שקבל עליו תענית שני וחמישי של כל השנה כולה כלומר כדמפרש בהדיא אם נדרו קודם לגזרתנו כו' ולא שנא בין בתפלה בין שלא בתפלה: קודם גזרתנו. קודם שגזרו חכמים ימים טובים הללו אבל משגזרו אע''פ שהתחיל תעניותיו קודם הזמנים הללו לא דחו: עד מתי אוכל ושותה. בלילה כשמתענה למחר בכל תעניות שהוא אוכל משתחשך ואפילו בתענית יחיד קא מיירי: עד קרות הגבר. אפילו פעם ראשונה קאמר מדקאמר גבי יוצא יחידי בלילה בסדר יומא (דף כא.) עד שישלש: שלא גמר סעודתו. אבל גמר דברי הכל אינו אוכל: אכל ועמד. אע''פ שבירך ועמד משולחנו חוזר ואוכל ואין בכך כלום: שלא סילק. את הטבלא דלאו עקירה היא ולא אסח דעתיה מאכילה וכסעודה אריכתא דמיא: איכא דאמרי אמר רבא כו'. והלכה כאיכא דאמרי אוכל ושותה עד שיישן קבע ועד שיעלה עמוד השחר כרבי: אבל ישן. הפסקה היא ושוב אינו אוכל: התם. לאו ישן ממש אלא מתנמנם שומיליי''ר בלע''ז: תוספותכל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. פי' במסכת ע''ז פרק אין מעמידין (דף לד.) וכן בחלוק שאין לו אימרא פירש התם וכל הפסק דמתענין לשעות דכל תענית צריך לקבלו מבערב בתפלת המנחה בשומע תפלה ואם הוא שבת באלהי נצור וצריך שיאמר למחר אהיה בתענית יחיד כי היכי דליכא למטעי בתענית צבור: התם לצעורי נפשיה בעלמא. ואע''ג דאמרינן (ר''ה דף יח:) משחרב בית המקדש בטלה מגילת תענית והאי עובדא דרבי אליעזר בר צדוק היה לאחר חורבן דאי קודם החורבן אמרינן (שם) כיון שיש שלום אין שם גזירות המלכות האי תנא סבר דלא בטלה: יאסר. פי' יאסר באל''ף הוי לשון אסור שאסר עצמו וייסר הוי לשון הסרה כלומר יסור מן הנדר יהיה מותר לאכול למחר שיהיה יום טוב ואין להתענות: ואם גזרתנו קודם לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו. אומר רש''י ידחה נדרו מכל וכל ולא ישלים אותו תענית והר''י מסופק בדבר ויש להחמיר דדוקא אותו יום לא יתענה אבל ישלים אותו ליום מחר וכן יש ליזהר שלא להתענות בראש חדש ובחנוכה ובפורים דמאלו ודאי לא בטלה מגילת תענית: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|