סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רָבָא אָמַר כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק וְכֵן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק
וְאַף רַב הֲדַר בֵּיהּ דְּאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב מוֹנֶה עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנֶה עֲשָׂרָה יָמִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים וּמַתְחִיל וְכֵיוָן שֶׁהִתְחִיל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק וְהִלְכְתָא כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק
מַתְנִי' עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן
גְּמָ' אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק יוֹרֶה בְּנִיסָן יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן הוּא דִּתְנַן יוֹרֶה בִּמְרַחְשְׁוָן וּמַלְקוֹשׁ בְּנִיסָן אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּימֵי יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל נִתְקַיֵּים מִקְרָא זֶה דִּכְתִיב בֵּיהּ יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְגוֹ' אוֹתָהּ שָׁנָה יָצָא אֲדָר וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים יָרְדָה לָהֶם רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה בְּאֶחָד בְּנִיסָן
אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל צְאוּ וְזִרְעוּ אָמְרוּ לוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַב חִטִּים אוֹ קַבִּים שְׂעוֹרִין יֹאכְלֶנּוּ וְיִחְיֶה אוֹ יִזְרָעֶנּוּ וְיָמוּת אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן צְאוּ וְזִרְעוּ נַעֲשָׂה לָהֶם נֵס וְנִתְגַּלָּה לָהֶם מַה שֶּׁבַּכְּתָלִין וּמַה שֶּׁבְּחוֹרֵי נְמָלִים
יָצְאוּ וְזָרְעוּ שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְיָרְדָה לָהֶם רְבִיעָה שְׁנִיָּה בַּחֲמִשָּׁה בְּנִיסָן הִקְרִיבוּ עוֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן נִמְצֵאת תְּבוּאָה הַגְּדֵילָה בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים גְּדֵילָה בְּאַחַד עָשָׂר יוֹם נִמְצָא עוֹמֶר הַקָּרֵב מִתְּבוּאָה שֶׁל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים קָרֵב מִתְּבוּאָה שֶׁל אַחַד עָשָׂר יוֹם
וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר הוּא אוֹמֵר הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע וְגוֹ' מַאי הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ וְגוֹ' אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שׁוֹר כְּשֶׁהוּא חוֹרֵשׁ הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה וּבַחֲזִירָתוֹ אוֹכֵל חָזִיז מִן הַתֶּלֶם וְזֶהוּ בֹּא יָבֹא בְּרִנָּה
מַאי נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו אָמַר רַב חִסְדָּא וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא קָנֶה זֶרֶת שִׁיבּוֹלֶת זִרְתַּיִם
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב כִּי קָרָא ה' לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּהָנָךְ שֶׁבַע שָׁנִים מַאי אֲכוּל
אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁנָה רִאשׁוֹנָה אָכְלוּ מַה שֶּׁבַּבָּתִּים שְׁנִיָּה אָכְלוּ מַה שֶּׁבַּשָּׂדוֹת שְׁלִישִׁית בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה רְבִיעִית בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה חֲמִישִׁית בְּשַׂר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שִׁשִּׁית בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם שְׁבִיעִית בְּשַׂר זְרוֹעוֹתֵיהֶם לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ
וַאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר מִשּׁוּם דִּבְקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ לֹא אָבוֹא בְּעִיר אָמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה
וּמִי אִיכָּא יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה אִין דִּכְתִיב יְרוּשָׁלִַים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו
וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַחַת הִיא שֶׁמְּבַעֶרֶת רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם מַאי הִיא עֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב הָכָא מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא וּכְתִיב הָתָם הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים
וַאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי תַּרְתֵּין הוּא דַּהֲווֹ עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע שְׁבִיקָא לְהוּ אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַחַת שֶׁהִיא

רש"י

רבא אמר כיון שהתחיל. בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק: הדר ביה. ממאי דאמר פוסק: מונה כ''א יום. מראש השנה עד שמיני ספק שביעי של חג כדרך שמונה מר''ה עד יוה''כ י' ימים שמתחיל למנות מיום ראשון של ר''ה ומזכיר מכאן ואילך וזהו שמזכיר בשמיני ספק שביעי שהוא כ''ב שוב אינו פוסק והא דמתחילין אנו למנות מיום א' דהא דאנו עושין ב' ימים לאו משום ספק דשמא עיברו לאלול דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא אלא משום דמנהג אבותינו בידינו ל''א מונה כ''א יום כדרך שמונה כו' כלומר אם עיברו אלול לא יחשוב מיום ראשון של ר''ה כ''א יום שאם כן לא ימצאו בידו אלא כ' וכלים ביום טוב שביעי יום נטילת ערבה אלא מיום שמתחילין למנות עשרה ימים לעשות בעשירי יוה''כ יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה שיום הכפורים יום אחד לבד וידע מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין כ''א דהיינו ביום טוב אחרון מתחיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק: א''ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן הוא. דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה: והא במרחשון הוא. כדתניא לקמן ובספרי הוא: יורה ומלקוש. מפרש לקמן: אמר ליה. ודאי במרחשון הוא ומקרא זה בימי יואל בן פתואל נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון ע''י נס שהיה רעב שבע שנים דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים וכתיב יתר הגזם אכל הארבה וגו': הכי גרסינן יצא אדר ולא ירדו גשמים. ולא זרעו רוב אדר לא גרסינן: רביעה ראשונה. התחלת גשמים ולקמן (דף ו:) מפרש רביעה שמרביע את הארץ: או יזרענו וימות. ברעב קודם שתגדל התבואה החדשה שלא יהיה לו מה יאכל: נעשה להם נס כו'. והיינו דכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו': נתגלה להם תבואה שבחורי נמלים ומה שבכתלים. שאצרו העכברים: יצאו וזרעו. וזרעו מה שבידם: שני. בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו אכלו ולאחר שזרעו ירדו להם גשמים בה' בניסן והקריבו עומר בט''ז בניסן מאותה תבואה חדשה: הגדילה בששה חדשים. מתשרי ועד ניסן: בי''א יום. מחמשה בניסן עד ט''ז בו: הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. שלא היה להן מה לאכול: מאי הלך ילך ובכה. אם לבני אדם כבר נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר: בהליכתו. לחרוש התלם: ובחזירתו אוכל חזיז. שחת מן התלם שזרעו בהליכתן שכשהוא זורע מיד מתחלת ליגדל: מאי בא יבוא ברנה נושא אלומותיו. אם מפני התבואה שיש להם לאכול הרי כבר אמור ברנה יקצורו: שבולת זרתים. זהו נס גדול מה שאין כן דרך כל תבואה שהקנה פי שלשה וארבעה בשבולת: כי קרא ה' לרעב. בימי יהורם בן אחאב נאמר: מה שבשדות. ספיחים ומה שנשתייר בשדות: אכלו בשר בניהם. מקצתם: משום דבקרבך קדוש. שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב''ה בעיר: לא אבא בירושלים כו'. והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא כיוצא בה חבירתה ודוגמתה מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה: ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא. אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין: באחת. עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים רשעים: עשרים וארבע שביקא להו. בתמיה בפרשת התשפוט (יחזקאל כב) כ''ד עבירות שעברו ל''א שעברו על כ''ד ספרים:

תוספות

רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. כלומר כיון שהתחיל ביום ראשון של אחרונים שוב אינו פוסק וכן הפסק: יורה במרחשון הוא. פי' אקרא דכתיב ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון פריך דמתני' אפשר לתרץ דאמלקוש קסמיך אבל ביורה מודה דבמרחשון: ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם וכו' וקשיא הא דקאמר לעיל נמצא הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום הוה ליה למימר גדילה בתליסר ובי''ד יומי שהרי מיד מתחלת ליגדל ושמא י''ל דלכל המאוחרת שנזרעה בשלישית קאמר נמצא גדילה בי''א יום וצ''ע: לא אבוא בעיר. פירוש בעיר ר''ל בעיר ממש וי''מ פשטיה דקרא בעיר בשנאה כלומר לא אבוא בשנאה ועיר הוי ל' שנאה כמו ומלאו פני תבל ערים (ישעיה יד):

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר