סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דִּבְסוּרָא אָמְרִי תַּרְטָא וּפַלְגוּ תַּרְטָא בְּנַרֶשׁ אָמְרִי חֶלְקָא וּפַלְגוּ חֶלְקָא בְּפוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי אוּזְיָא וּפַלְגוּ אוּזְיָא בִּנְהַר פְּקוֹד וּבְמָתָא מַחְסֵיָא אָמְרִי רִבְעָא וּפַלְגוּ רִבְעָא
מַתְנִי' אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה אֲבָל לֹא בְּמִדָּה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה כְּלִי שֶׁל מִדָּה לֹא יְמַלְּאֶנּוּ מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵּן מִפְּנֵי בֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בַּחוֹל עוֹשֶׂה כֵּן מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת
גְּמָ' מַאי אֲבָל לֹא בְּמִדָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֲבָל לֹא בִּכְלִי הַמְיוּחָד לְמִדָּה אֲבָל כְּלִי הָעוֹמֵד לְמִדָּה יְמַלְּאֶנּוּ וַאֲתָא רַבִּי יְהוּדָה לְמֵימַר אֲפִילּוּ כְּלִי הָעוֹמֵד לְמִדָּה לֹא יְמַלְּאֶנּוּ
אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב רַבִּי יְהוּדָה לְחוּמְרָא וְרַבָּנַן לְקוּלָּא וְהָא אִפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי וּכְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כׇּל עִיקָּר אַלְמָא רַבִּי יְהוּדָה לְקוּלָּא וְרַבָּנַן לְחוּמְרָא קַשְׁיָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן
דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא הָתָם בְּשֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד לְמִדָּה הָכָא בְּעוֹמֵד לְמִדָּה
דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָתָם קָא עָבֵיד כִּדְעָבְדִין בְּחוֹל הָכָא לָא קָא עָבֵיד כִּדְעָבְדִין בְּחוֹל
רָבָא אָמַר מַאי אֲבָל לֹא בְּמִדָּה שֶׁלֹּא יִזְכּוֹר לוֹ שֵׁם מִדָּה אֲבָל כְּלִי הַמְיוּחָד לְמִדָּה יְמַלְּאֶנּוּ וַאֲתָא רַבִּי יְהוּדָה לְמֵימַר כְּלִי הַמְיוּחָד לְמִדָּה לֹא יְמַלְּאֶנּוּ
אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב רַבִּי יְהוּדָה לְחוּמְרָא וְרַבָּנַן לְקוּלָּא וְהָא אִפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי וּכְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כׇּל עִיקָּר אַלְמָא רַבִּי יְהוּדָה לְקוּלָּא וְרַבָּנַן לְחוּמְרָא קַשְׁיָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן
דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא הָתָם בְּשֶׁאֵינוֹ מְיוּחָד לְמִדָּה הָכָא מְיוּחָד לְמִדָּה דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָתָם קָא עָבֵיד כִּדְעָבְדִין בְּחוֹל הָכָא לָא קָעָבֵיד כִּדְעָבְדִין בְּחוֹל דְּעָבְדִי אִינָשֵׁי דִּמְקָרְבִי חַמְרָא בְּמָנָא דְכִילָא וְשָׁתוּ
מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית תָּנָא אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵּן מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ
תָּנוּ רַבָּנַן הוּא כָּנַס שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן מִבֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת וַחֲבֵרָיו כָּנְסוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן מִמִּצּוּי הַמִּדּוֹת וַהֲבִיאוּם לִפְנֵי הַגִּזְבָּרִים לִירוּשָׁלַיִם
אָמְרוּ לָהֶם אִי אַתֶּם זְקוּקִים לְכָךְ אָמְרוּ לָהֶם אַף אָנוּ אֵין רְצוֹנֵנוּ בְּכָךְ
אָמְרוּ לָהֶם הוֹאִיל וְהֶחְמַרְתֶּם עַל עַצְמְכֶם עֲשׂוּ מֵהֶם צׇרְכֵי רַבִּים דְּתַנְיָא גָּזַל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי גָּזַל יַעֲשֶׂה בָּהֶם צׇרְכֵי רַבִּים מַאי נִינְהוּ אָמַר רַב חִסְדָּא בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת
אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּנָא עוּקְבָא וּדְרַשׁ לֹא יִמְדּוֹד אָדָם שְׂעוֹרִים וְיִתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ בְּיוֹם טוֹב אֲבָל קוֹדֵר הוּא קַב אוֹ קַבִּים וְנוֹתֵן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְהַנַּחְתּוֹם מוֹדֵד תַּבְלִין וְנוֹתֵן לְתוֹךְ קְדֵרָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ
אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב מוֹדֶדֶת אִשָּׁה קֶמַח בְּיוֹם טוֹב וְנוֹתֶנֶת לְתוֹךְ עִיסָּתָהּ כְּדֵי שֶׁתִּטּוֹל חַלָּה בְּעַיִן יָפָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר אָסוּר וְהָא תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל מוּתָּר
אָמַר אַבָּיֵי הַשְׁתָּא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אָסוּר וְתָנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל מוּתָּר

רש"י

בסורא אמרי. דרכן לומר לטבח תן לי תרטא או פלג תרטא ובנרש אמרי חלקא או פלג חלקא ובפומבדיתא אמרי אוזיא. כל הטבחין היו מנתחין בהמותיהם בשוה כך וכך נתחים מן הבהמה ולאותן הנתחים קרו להו בסורא תרטא ובנרש חלקא ובפומבדיתא אוזיא ובנהר פקוד רבעא: מתני' אבל לא במדה. בגמ' מפרש לה ומאי פלוגתייהו: שהיה ממלא מדותיו כו'. שאין מודדין ביו''ט: אף בחולו של מועד עושה כן. בגמ' מפרש טעמא ולא גרסינן במתני' מפני ברורי המדות ואית דגרס ליה והן העלאת הרתיחות ובגמרא מפרש: מפני מצוי המדות. כשהיה מוכר שמן היה לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לאיש ואיש במדה לעצמו ומתמצות והולכות לתוך כליהן כל הלילה: גמ' המיוחד למדה. שמודד ומוכר בו: העומד למדה. שכשישבר זה בא זה תחתיו אבל עדיין לא מדד בו: ואתא רבי יהודה למימר. כיון דהוא עצמו מדה ולכך עשוי וכדי מדה מחזיק לא ימלאנו דמחזי שפיר כמודד ומוכר כעובדין דחול: כלי וקופיץ. אין עומדין לכך: כדעבדין בחול. במאזנים פעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו: לא קא עביד כעובדין דחול. דעדיין לא יצא טבעו של כלי זה למדה: שם מדה. רבעא או לוג אלא כך יאמר לו סתם כלי זה מלא לי: הכא לא קא עביד כדעבדין בחול. שדרך לקוחות לומר תן לי לוג ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה ואע''ג דמיוחד למדה: עבידי אינשי דמקרבי חמרא. לחבריהם: במנא דכילא. של מדה: תנא אף במועד עושה כן מפני בטול בית המדרש. שהיה חכם גדול ובאים רבים לשאול הימנו ובמועד רבים עוסקים בתורה שאין טרודים במלאכה והיה ממלאן בלילה שאין זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום ולמאן דגרס במתני' מפני ברורי המדות מפרש הכי מפני בטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה: הוא כנס כו'. משנתן יין בחבית כך וכך לוגין במדה ומכר ממנה עד שמכר חשבונו נמצא כל הנותר בחבית על ידי ברורין שהרתיח היין כשמוציאו ומעלה אופיא אישקומ''א בלע''ז ואין המדה מלאה והן נקראין ברורין לפי שמבררין אותן מן היין כששותה אי נמי על דקלישי וזיגי ושמן יש בו מצוי מפני שמודבק בשולי המדה ובדפנותיה וביין שכיחי ברורין ולא בשמן: וחבריו כנסו כו'. כדפרישית בברורין: לפני הגזברים. של הקדש לעשות בהן צרכי הקדש אם ירצו והם לא הקדישוה כסבורין אין יכולין להקדיש שאינו שלהם אי נמי יכולין הוה ליה גזל בעולה: אמרו להם חכמים אין אתם זקוקין לכך. הואיל ומתחלה לא נתכונתם לגזול שהלקוחות מוחלין על ידי טרדן ומרוצתם שאינם יכולין לשהות עוד וידעי וקא מחלי: אף אנו אין רצוננו לכך. לזה ליהנות משל אחרים: אמרו להם. חכמים א''כ אין לכם לעשות הקדש אלא לעשות בהן צרכי רבים שהרי משל רבים היה ויהנו הבעלים מהן: ואין יודע למי גזל. שגזל אנשים הרבה: שיחין ומערות. שמתכנסין בהן מים ושותין מהן ובב''ק (דף נ:) מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה: אדבריה. הנהיגו ומטייל עמו במבואות העיר: לא ימדוד אדם קב שעורין. אפילו ליתן לבהמתו שנראה כמודד למכור: אבל קודר הוא. בקב עצמו נוקב בכרי וממלאו שלא כדרך מדה לתת בידו לתוכו: קודר. לשון נוקב: נחתום. מבשל קדרות נמי קרוי נחתום: יקדיח. ישרוף אאורשי''ר בלע''ז: בעין יפה. שיעור חלה אחד מכ''ד לכהן וכשאינה יודעת מדת עיסתה היא מקמצת ואומרת אין כאן כל כך אבל כשיודעת מדת עיסתה יודעת מה תפריש ועינה יפה בה: תנא דבי שמואל. בתוספתא שסידר שמואל מתנאים שלפניו כמו שסדרו רבי חייא ורבי אושעיא וכמו שסידר רבי את המשנה: השתא דאמר שמואל אסור. והוא שנה במשנתו מותר שמואל בשמעתיה דאמר אסור הלכה למעשה אתא לאשמועינן שהבא לשאול הלכה לעשות מעשה מורין לו אסור ואי חזינן איניש דעביד לא מחינן בידיה דהלכה דמותר ואין מורין כן:

תוספות

אין פירוש לקטע זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר