סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַתְנִי' יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְבַשֵּׁל בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב וְאִם הוֹתִיר הוֹתִיר לַשַּׁבָּת וְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי תַבְשִׁילִין ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים תַּבְשִׁיל אֶחָד וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין
אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה וְאִם שִׁיֵּיר מִמֶּנּוּ כׇּל שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת
גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ זׇכְרֵהוּ מֵאַחֵר שֶׁבָּא לְהַשְׁכִּיחוֹ
מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא כְּדַי שֶׁיִּבְרוֹר מָנָה יָפָה לַשַּׁבָּת וּמָנָה יָפָה לְיוֹם טוֹב
רַב אָשֵׁי אָמַר כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת קַל וָחוֹמֶר מִיּוֹם טוֹב לְחוֹל
תְּנַן עוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת בִּשְׁלָמָא לְרַב אָשֵׁי דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת הַיְינוּ דְּמֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אִין בְּיוֹם טוֹב לָא אֶלָּא לְרָבָא מַאי אִירְיָא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב נָמֵי
אִין הָכִי נָמֵי אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפְשַׁע
וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵין אוֹפִין אֶלָּא עַל הָאָפוּי וְאֵין מְבַשְּׁלִין אֶלָּא עַל הַמְבוּשָּׁל מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים לְעֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין מִן הַתּוֹרָה
תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ בְּהִלְכוֹת יוֹם טוֹב יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי פִטָּסִין כַּת שְׁנִיָּה אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי חָבִיּוֹת כַּת שְׁלִישִׁית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי כַדִּין
כַּת רְבִיעִית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי לְגִינִין כַּת חֲמִישִׁית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי כוֹסוֹת הִתְחִילוּ כַּת שִׁשִּׁית לָצֵאת אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי מְאֵרָה
נָתַן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים הִתְחִילוּ פְּנֵיהֶם מִשְׁתַּנִּין אָמַר לָהֶם בָּנַי לֹא לָכֶם אֲנִי אוֹמֵר אֶלָּא לְהַלָּלוּ שֶׁיָּצְאוּ שֶׁמַּנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה
בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן אָמַר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם
אָמַר מָר שֶׁמַּנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה וְהָא שִׂמְחַת יוֹם טוֹב מִצְוָה הִיא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שִׂמְחַת יוֹם טוֹב רְשׁוּת
דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין לוֹ לָאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם הָא כֵּיצַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אוֹ כּוּלּוֹ לַה' אוֹ כּוּלּוֹ לָכֶם וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם
מַאי לְאֵין נָכוֹן לוֹ אָמַר רַב חִסְדָּא לְמִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין אִיכָּא דְּאָמְרִי מִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין אֲבָל מִי שֶׁהָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין וְלֹא הִנִּיחַ פּוֹשֵׁעַ הוּא
מַאי כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי לְווּ עָלַי וְקַדְּשׁוּ קְדוּשַּׁת הַיּוֹם וְהַאֲמִינוּ בִּי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְקַיְּימוּ נְכָסָיו יִטַּע בָּהֶן אֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'
אִי נָמֵי אַדְרָא כִּשְׁמֵיהּ כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי מַאי אַדְרָא דְּקָיְימָא לְדָרֵי דָּרֵי תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶדֶר אֵינָהּ נִגְזֶלֶת וְאֵינָהּ נֶחְמֶסֶת וּפֵירוֹתֶיהָ מִשְׁתַּמְּרִין
תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא אֲחוּהּ דְּרַבְנַאי חוֹזָאָה

רש"י

מתני' יום טוב לא יבשל בתחלה. להיות תחלת בשולו ועיקרו לשם שבת אלא לשם יו''ט יהא תחלת בשולו והמשויר יהא לשבת כדקתני . ואזיל אבל מבשל הוא ליו''ט ובלא הערמה כדקתני לקמן: עושה תבשיל. לשם ערוב: וביצה שעליו. שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו: אכלו או שאבד. קודם שבשל כל צרכי שבת: סומך עליו. לבשל בשבילו: גמ' מנא הני מילי. לאו דוקא מקראי יליף דערובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן: זכור. אין זכירה אלא בדבר המשתכח: זכרהו מאחר שבא להשכיחו. כשבא יו''ט בערב שבת קרוב שבת להשתכח מחמת יו''ט שמרבה בסעודת היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו והזהירך הכתוב לזכרו וכשמערב ערובי תבשילין נמצא שזוכרו שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת: מ''ט. למה תקנו ערוב קרא ודאי לאו בערוב משתעי ולאו ערוב משתמע מניה ואסמכתא בעלמא הוא וכי אתא קרא לקדוש היום אתא כדתניא בפסחים (דף קו.) זכרהו על היין ערוב מדרבנן ומה ראו לתקן: אמר רבא כדי שיברור כו'. מתוך שמערב זוכר את השבת ואינו מכלה את הכל ליו''ט ובורר מנה לזה ומנה לזה: רב אשי אמר. לא לכבוד שבת תקנוהו אלא לכבוד יום טוב: כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת. אלא א''כ התחיל מבעוד יום דאינו אלא כגומר והולך אבל אתחולי לא: ק''ו דמיום טוב לחול. לגמרי לא: בשלמא לרב אשי. דאמר לכבוד ו''ט תקנוהו כדי שיאמרו אסור להתחיל בשולי שבת ביו''ט היינו דמערב יו''ט הוצרך לעשותו: אלא לרבא. דאמר כדי שיברור: אפי' ביו''ט. יעשהו לפני סעודת יו''ט יש כאן זכירת שבת לברור מנותיו: שמא יפשע. ישכח ולא יערב משום דטריד: ותנא מייתי לה מהכא. כן דרך שיטת התלמוד כשמתחילין האמוראין להוציא טעם מן המקרא ויש תנא של ברייתא למד אותו ממקום אחר נקט הכי כלומר האמוראין למדוהו מכאן והתנא למד מכאן: את אשר תאפו אפו. הוה ליה למכתב היום אפו ובשלו אלא רמז הוא שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר: אלא על האפוי. בחמישי בשבת: אופין. פת: מבשלין. תבשיל: שהיה יושב ודורש. ביום טוב: יצתה כת ראשונה. לסעוד סעודת יום טוב והניחוהו דורש: בעלי פטסין. חביות גדולות הכינו להם באנומלין ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאת כלומר בעלי נפש הן ואינן יגיעין לשמוע תורה: הללו בעלי מארה. שהיה בית המדרש מתרוקן מאד וגנאי הדבר וקשה בעיניו: עד מתי הם יושבים ל''ג: התחילו פניהם משתנין. כסבורין שכועס על כת ששית מפני שאחרו לצאת וכ''ש עלינו: חיי שעה. סעודה: אכלו משמנים. מקרא הוא בספר עזרא עד כי חדות ה' היא מעוזכם: שלא היה לו להניח. כגון שאבדה לו אבדה מערב יו''ט ומחזר כל היום אחריה: חדות ה'. שמחה שאתם עושים בשביל הקב''ה הרי היא מעוזכם היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה: שיתקיימו לו נכסיו. שלא יהא אדם חומסן וגוזל שדות ממנו: יטע בהן אדר. אילן חשוב הוא יש לו שם למרחוק ואומרים פלוני יש לו אדר בשדהו ומתוך כך היא נקראת על שמו ואם הולך למדינת הים ובא אחר והחזיק בה יש לו עדים הרבה שהיתה שלו ואילו מכרה היה הקול יוצא להיות נקראת על שמו של שני: שנאמר אדיר במרום. כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נקרא אדר: כשמיה. כשמו שמפרשין בני אדם את שמו: נחמסת. חמסן יהיב דמי אלא שלוקח בכח ויש קול לדבר והיום או מחר מזמינו לבית דין: ופירותיה משתמרין. לא ידענא מאי היא י''מ שנוטעין אותו על הגבולים ויש לו ענפים הרבה והוא לשדה לגדר ולי נראה שהוא מין עשב חשוב וזרעו מתערב עם הפירות ובשדה לבן קאמר ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים שריח אותו זרע מבריחן והורגן כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת (דף לא.):

תוספות

או אוכל ושותה או יושב ושונה. ואע''ג דלעיל קאמר לתלמידיו אכלו משמנים ושתו ממתקים משום דסיים הדרשה הוא דהא בשאר ימים נמי היו אוכלים אחר הדרשה ומ''מ אמר להו אכלו משמנים ושתו ממתקים משום שמחת יום טוב: לוו עלי ואני פורע. והא דאמר (פסחים דף ק.) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ה''מ כשאין. לו [א] לפרוע:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר