|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הַסּוּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהַחְזִיר שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מַחְזִירִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף מַחְזִירִין
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסוּלָּם שֶׁל שׁוֹבָךְ אֲבָל בְּסוּלָּם שֶׁל עֲלִיָּה דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִשּׁוּם רַבִּי דּוֹסָא אַף מְדַדִּין בּוֹ בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא נְפוּק לְקִרְיָיתָא כִּי אֲתוֹ אֲמַר לְהוּ אֲבוּהוֹן כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיֶדְכֶם אָמְרוּ לוֹ סוּלָּם בָּא לְיָדֵינוּ וְהִתַּרְנוּהוּ אָמַר לָהֶם צְאוּ וְאִסְרוּ מַה שֶּׁהִתַּרְתֶּם אִינְהוּ סְבוּר מִדְּקָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּסוּלָּם שֶׁל עֲלִיָּה לָא פְּלִיגִי מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר פְּלִיגִי וְלָא הִיא רַבִּי יְהוּדָה טַעְמֵיהּ דְּתַנָּא קַמָּא קָא מְפָרֵשׁ מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי מוֹלִיכִין אֶת הַסּוּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּסוּלָּם שֶׁל עֲלִיָּה פְּלִיגִי הַאי מוֹלִיכִין אֶת הַסּוּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ מוֹלִיכִין אֶת הַסּוּלָּם לְשׁוֹבָךְ מִבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר שֶׁל שׁוֹבָךְ אִין שֶׁל עֲלִיָּה לָא וְאִידַּךְ מִי קָתָנֵי סוּלָּם שֶׁל שׁוֹבָךְ מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ קָתָנֵי וַאֲפִילּוּ לְכַמָּה שׁוֹבָכִין אִיכָּא דְאָמְרִי אָמְרוּ לוֹ הִטּוּי סוּלָּם שֶׁל עֲלִיָּה בָּא לְיָדֵינוּ וְהִתַּרְנוּהוּ אָמַר לָהֶם צְאוּ וְאִסְרוּ מַה שֶּׁהִתַּרְתֶּם אִינְהוּ סְבוּר מַאי דְּקָא אָסַר תַּנָּא קַמָּא קָא שָׁרֵי רַבִּי דּוֹסָא וְלָא הִיא מַאי דְּקָא שָׁרֵי תַּנָּא קַמָּא קָא אָסַר רַבִּי דּוֹסָא אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן וְכוּ' אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא וּבֵית הִלֵּל לְקוּלָּא וּרְמִינְהִי הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְפּוֹר בַּדָּקָר וִיכַסֶּה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא יִשְׁחוֹט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה מִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם אֶלָּא הֵיכָא דְּאִיכָּא דָּקָר נָעוּץ אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא דָּקָר נָעוּץ לָא וְאִי נָמֵי עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָכָא אֶלָּא דְּשׁוֹבָכוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו אֲבָל הָתָם לָא אֶלָּא אִי קַשְׁיָא הָא קַשְׁיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא וּבֵית הִלֵּל לְקוּלָּא וּרְמִינְהִי הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה וְדִלְמָא לָא הִיא עַד כָּאן לָא אָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי אֶלָּא הֵיכָא דְּאִיכָּא דָּקָר נָעוּץ רש"י
מתניתין. דקתני בהולכת סולם פליגי לאו כי האי תנא דקתני בהולכה מודו מפני שצורך י''ט היא: אבל של עליה אסור. דההוא ודאי אמרי להטיח גגו הוא צריך: מדדין בו. אם החלון רחוק ואין ראש הסולם מגיע שם בה בהטיה מדדין רגליו של סולם מעט מעט: לקרייתא. לכפרים לראות שדותיהן: סולם בא לידינו. הולכת סולם של עליה לשובך: מכלל דת''ק סבר. בשל עליה פליגי בחזרה ומודים בהולכה: טעמיה דת''ק קא מפרש. ובשל עליה ליכא למאן דשרי: ממאי מדקתני. במלתיה דת''ק משובך לשובך אלמא בסולם המיוחד לשובכין קאי: מי קתני סולם של שובך. דנהוי משמע דבשל שובך קאי: משובך לשובך קתני. ולעולם בשל עליה ורבותא אשמועינן דיוליכנו מעליה לשובך ראשון וממנו לכמה שובכין: הטוי סולם של עליה. והוליכו לשובך מבעוד יום ועכשיו בא להטותו מחלון לחלון: מאי דקא אסר ת''ק. דרבי דוסא דהוא ר' יהודה דאמר בסולם של עליה אסור להוליך קא שרי רבי דוסא מיהא להטות: ולא היא מאי דקא שרי ת''ק. דהיינו של שובך להוליך קא אסר ר' דוסא ואתא למימר הולכה אסור הטיה שרי ובשל עליה לא איירי כלל: מוחלפת השיטה. כאן הוחלפה שיטתן וצריך להפוך דבריהם: וממאי דמוחלפת. ומאי קשיא ליה לר' יוחנן דלמא טעמייהו דב''ש התם משום דאיכא דקר נעוץ וליכא צד איסור: אבל היכא דליכא דקר נעוץ. דאיכא צד רמז חפירה לא שרו ואפי' בעפר תיחוח שהוא כחפור ועומד והכא נמי לא שנא דהא איכא חשדא דלהטיח גגו: אבל התם לא. דגזרי משום כתישה דלמא זמנין דבעי כתישה: אלא אי קשיא. מתניתין אהדדי שהוצרך רבי יוחנן להחליף שיטתן וצריך להפוך דבריהם: הא קשיא. על זו החליפה: לא יטול. מן הגוזלות בי''ט: אא''כ נענע מבעוד יום. ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא כדמפרש לקמן טעמא דלמא למחר כי שקיל להו חייס עלייהו וממליך:
תוספות
ולא היא דר''י טעמא דת''ק מפרש. וא''ת והא כל מקום דתני במה לחלוק וי''ל דהיינו במשנה אבל לא בברייתא.: מאי דקא שרי ת''ק קא אסר רבי דוסא. דאפי' בשאר סולמות לא שרי אלא הטוי ותימה רבי דוסא דאמר כמאן דלכ''ע שרי הולכה בשאר סולמות וי''ל דר' דוסא יאמר דלא נחלקו ב''ש וב''ה בדבר זה משמע דקי''ל כר' דוסא ותימה דאמר בעירובין פרק חלון (דף עז: ושש) מטלטלין את הסולם ובכולי שמעתין משמע דאסור לטלטל סולם של עליה ור' דוסא אוסר אפי' סולם של שובך וי''ל דשני מיני סולמות הן וכן משמע בהדיא פרק חלון (שם דף עז:) והתם מיירי בקטנים והכא מיירי בגדולים והר''ר אברהם מבורגו''ל פירש דהתם מיירי בשבת דמאי טעמא אסרי לטלטל הסולם משום דמחזי דלהטיח גגו הוא צריך ובשבת ליכא חששא שאסור להוציאו לחוץ אבל הכא מיירי ביום טוב דמותר להוציאו לחוץ וא''כ איכא הך חששא ולפי זה אסור לטלטל הסולם שלנו בי''ט ואפילו בביתו דשמא הלכה כרבי דוסא וצ''ע: אלמא גבי שמחת י''ט ב''ש לחומרא וכו'. וא''ת אמאי לא פריך מביצה שנולדה ופי' הקונט' משום דגבי ביצה לא שייך שמחה שאין בה שמחת י''ט כ''כ ומה שמתירין ב''ש היינו מטעם דלית להו הכנה ומטעם דלא דמי לפירות הנושרים ולמשקין שזבו: אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה. פירוש ההיא דתריסין דב''ה סברי אין מסלקין התריסין בי''ט וכל הנך משניות דמייתי מחליף ואותה דהשוחט כדקאי קאי וקשה טובא להדא פי' דא''כ מתוקמא לפי המסקנא כל הני שנויי דחיקי דלעיל דמייתי הואיל ולא מחליף בשום פנים אותה דהשוחט ועוד קשה מאי קאמר גבי עור משום דמחזי למזגא עליה הא מפרש טעמא לקמן (דף יא:) דהתירו סופן משום תחלתן וע''ק דא''כ דאותה דהשוחט נשארת במקומה א''כ רבה ורב יוסף שקלו וטרו (לעיל דף ז:) אליבא דב''ש וזהו דוחק גדול ועוד קשה כיון דמוחלפת ההיא דתריסין סבירא להו לב''ה דאין מסלקין משום דיש בנין וסתירה בכלים ובריש פרק כל הכלים (שבת דף קנב: ושם) סתים לן תנא דאין בנין וסתירה בכלים לכך פר''ת דמוחלפת השיטה היינו ההיא דהשוחט דב''ה סברי יחפור בדקר ויכסה וכו' והשתא ניחא הכל ואומר ר''ת תמיה אני על מה הצריכו העולם הכנה וזכור אני דבימי נערותי לא הוי מצריכין כלל אך עתה לפי מה שטעו דסבורים דמוחלפת לא קאי אהשוחט וכו' וב''ה לחומרא לפיכך מצריכין הכנה ומיהו זה אינו דלפי פירושו נמי לכל הפחות סברי ב''ה מאי דסברי ב''ש מעיקרא וב''ש בעו דקר נעוץ ואפי' בעפר תיחוח בעו הכנה מדקאמר הכא עד כאן לא קאמרי ב''ש התם אלא דאיכא דקר נעוץ משמע אפילו בעפר תיחוח בעו ב''ש דקר נעוץ מבעוד יום משום הכנה כדפ''ה ותדע דאל''כ הא דקאמר רב יהודה לעיל והוא שיש לו דקר נעוץ לאו אליבא דב''ה הוא לפי המסקנא דאמרי ב''ה שיחפור בדקר לכתחלה וישחוט ואע''ג דמייתי מלתיה דרב יהודה גבי ומודים מכל מקום קאי אכולה מתניתין כדפרישית וסברא היא דלא פליגי ב''ש וב''ה אלא בהא דבכה''ג דשרו ב''ש בדיעבד שרו ב''ה לכתחילה ולעולם בעו דקר נעוץ משום הכנה ועוד ראיה מדקאמר רב יהודה גופיה לעיל (דף ח.). ממלא קופתו ועושה בה כל צרכו משמע דבעינן הכנה לפי האמת ואע''פ שיש לפרש דבשאר צרכים מיירי כגון לכסות בו צואה אבל לכסוי דם לא בעינן הכנה לא משמע הכי לעיל לפי המסקנא וגם עתה דאמר מוחלפת השיטה אין להחליף פירוש דברי האמוראין וא''כ יפה נהגו העולם שלא לכסות רק בעפר מוכן שהוא תיחוח כגון מצבור של אפר או שראוי לצלות בו ביצה ולא מעפר תיחוח שע''ג קרקע שהוא בטל אגב קרקע ולא מאפר הכירה שהוסקה בי''ט אם אינו ראוי לצלות בו ביצה ותימה א''כ דמוחלפת קאי אההיא דהשוחט ובית שמאי לחומרא היכי מונה לה במסכת עדיות גבי הנך דב''ש לקולא ובית הלל לחומרא וי''ל דמונה לה לפי הטעות דנשנית קודם דמוחלפת השיטה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|