|
טקסט הדף מנוקד
רָבִינָא אָמַר לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ וְרַבִּי יְהוּדָה לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ
לְדִידִי אֲפִילּוּ בָּרִאשׁוֹן נָמֵי שַׁרְיָא דְּאוּכְלָא דְאִפְּרַת הוּא אֶלָּא לְדִידְכוּ אוֹדוֹ לִי מִיהַת דְּבַשֵּׁנִי שַׁרְיָא דִּשְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת הֵן וְאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לָא קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא רָבִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב עוּלָּא אָמַר הָכָא בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים וְרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאִית לֵיהּ מוּקְצֶה מֵיתִיבִי אֶחָד בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ לֹא לְכַסּוֹת בָּהּ אֶת הַכְּלִי וְלֹא לִסְמוֹךְ בָּהּ כַּרְעֵי הַמִּטָּה אֲבָל כּוֹפֶה עָלֶיהָ אֶת הַכְּלִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר וּסְפֵיקָא אֲסוּרָה וְאִם נִתְעָרְבָה בְּאֶלֶף כּוּלָּן אֲסוּרוֹת בִּשְׁלָמָא לְרַבָּה דְּאָמַר מִשּׁוּם הֲכָנָה הָוֵי סְפֵיקָא דְאוֹרָיְיתָא וְכׇל סְפֵיקָא דְאוֹרָיְיתָא לְחוּמְרָא אֶלָּא לְרַב יוֹסֵף וּלְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמְרִי מִשּׁוּם גְּזֵרָה סְפֵיקָא דְרַבָּנַן הִיא וְכׇל סְפֵיקָא דְרַבָּנַן לְקוּלָּא (אֲמַר לֵיהּ) סֵיפָא אֲתָאן לִסְפֵק טְרֵפָה אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא נִתְעָרְבָה בְּאֶלֶף כּוּלָּן אֲסוּרוֹת אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא סָפֵק יוֹם טוֹב סָפֵק חוֹל הָוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִילּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵיל אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סְפֵק טְרֵפָה דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין הִיא וְתִבְטַל בְּרוּבָּא וְכִי תֵּימָא בֵּיצָה חֲשׁוּבָה וְלֹא בָּטְלָה הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כׇּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת שָׁנִינוּ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת שָׁנִינוּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דִּתְנַן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִּלְתָּן שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם יִדְלְקוּ נִתְעָרְבוּ בְּאַחֲרוֹת וַאֲחֵרוֹת בַּאֲחֵרוֹת כּוּלָּן יִדָּלְקוּ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלוּ בְּאַחַת וּמָאתַיִם שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת מְקַדֵּשׁ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְּבָרִים בִּלְבַד רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שִׁבְעָה וְאֵלּוּ הֵן אֱגוֹזֵי פֶּרֶךְ וְרִמּוֹנֵי בָּאדָן וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת וְחִלְפֵי תְרָדִין וְקִלְחֵי כְרוּב וְדַלַּעַת יְוָנִית רַבִּי עֲקִיבָא מוֹסִיף אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת הָרָאוּי לְעׇרְלָה עׇרְלָה הָרָאוּי לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְאִתְּמַר עֲלַהּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת שָׁנִינוּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כׇּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת שָׁנִינוּ הָנִיחָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אָמַר רַב פָּפָּא הַאי תַּנָּא תַּנָּא דְּלִיטְרָא קְצִיעוֹת הוּא דְּאָמַר כׇּל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל וְכׇל שֶׁכֵּן בִּדְאוֹרָיְיתָא דִּתְנַן לִיטְרָא קְצִיעוֹת שֶׁדְּרָסָהּ עַל פִּי עִגּוּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה עִגּוּל דְּרָסָהּ עַל פִּי חָבִית וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ חָבִית דְּרָסָהּ עַל פִּי כַּוֶּרֶת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ כַּוֶּרֶת דְּרָסָהּ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רש"ירבינא אמר. הא דקאמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה לא תיפוך: אוכלא דאפרת הוא. וכיון דמשום סחיטה ליכא משום משקין שזבו נמי ליכא בעומדת לאכילה: לדידכו. דאסריתו לה אף בשני נהי נמי דאית לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה: אודו לי מיהת דבשני שריא. דחד מינייהו חול הוא: קדושה אחת היא. ולא דמו לשאר ימים טובים דהנך לאו משום ספקא אתקון דאף בזמן ב''ד היו עושין אותם שני ימים אם באו עדים מן המנחה ולמעלה כדאמרינן בר''ה (דף ל:): רבינא ברי' דרב עולא אמר. רבי יהודה אדר' יהודה מעיקרא לא תקשי דהא דקאמר בשני אין בראשון לא בעומדת לביצים קאמר ומשום מוקצה ולא משום משקין שזבו: מיתיבי. אהנך אמוראי קמאי דאפלוג בטעמא דבית הלל דמתני': לכסות בה את הכלי. פי צלוחית: לסמוך בה. זוקפה כנגד חודה וסומך בה: אבל כופה עליה כו'. ואע''ג דהיא אינה ניטלת מטלטלין את הכלי לצורכה ולאפוקי מדר' יצחק דאמר (שבת דף מג.) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ואיהו מוקי לה בצריך למקומו של כלי: וספקא. של זו אסורה קא סלקא דעתך ספק נולדה ביו''ט ספק בחול אסורה ביו''ט: ספק דרבנן היא. דאפי' ודאי משום גזירה הוא דאתסר וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנן: לספק טריפה. ספק נולדה מתרנגולת טרפה ולאו ביו''ט קאי ואיידי דאיירי באיסור ביצה איירי נמי בהא: שיש לו מתירין. שיכול לאכלו אחר יו''ט בהיתר גמור: אפילו באלף לא בטיל. ואע''ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול: הניחא למ''ד. לקמן: כל שדרכו למנות שנינו. במשנת ערלה כדלקמן דלא בטיל משמע כל דבר שיש בני אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו למוכרו במנין ביצה נמי הרבה מוכרין אותה במנין: אלא למאן דאמר את שדרכו. דמשמע את המיוחד לכך שאין אדם מוכרו באומד: מאי איכא למימר. הרי ביצה הרבה נמכרת באומד בלא מנין: תלתן. מין קטנית למתק קדירה פילוג''ר בלע''ז: ידלקו. כדין כלאי הכרם שנאמר (דברים כב) פן תוקדש תוקד אש דאסירי בהנאה: יעלו באחת ומאתים. אם נתערב אחד מהן במאתים של היתר יעלה אחד מהן וידלק והשאר מותרין וזה שיעור ביטול כלאים וערלה באחד ומאתים: שהיה ר' מאיר אומר. כלומר להכי אמר ר' מאיר כולן ידלקו ולית להו ביטול שהיה ר' מאיר אומר הואיל ודרכן לימנות אין בטלין ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן: וחכמים אומרים. כל פירות שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין כאן שהן חשובין מאד: פרך ובאדן. מקומות הן: קולחי. קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן וכרוב של א''י היה גדול כאילן כדאמרינן בכתובות (דף קיא:): הראוי לערלה ערלה. אותן שהן מין אילן וערלה נוהגת בהן מקדשין את ערוביהן משום ערלה: והראוי לכלאי הכרם. כגון חלפי תרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן מקדשין ערוביהן באיסור כלאי הכרם: את שדרכו לימנות שנינו. במילתיה דר' מאיר: הניחא לר' שמעון בן לקיש. איכא לאוקמא לברייתא דלעיל דקתני ביצה לא בטלה כר' מאיר: האי תנא. דלעיל: תנא. דאיירי גבי ליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שיש בו מנין אפילו במידי דרבנן כגון ליטרא קציעות דאיירי בתרומת פירות דרבנן לא בטיל כדמפרש לקמיה: וכ''ש. ביצה טרפה: ליטרא קציעות. תאנים שנתייבשו בשדה וקצען במקצוע והוא שם כלי העשוי לכך וחותכין בו עוקצי התאנים ואחר כך דורסים אותם בכלי עגול והן נדבקין יחד ונעשין כגבינה והוא נקרא עגולי דבילה וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה ומוכרן במשקל ליטרא: שדרסה ע''פ כלי. ששמו עגול שבו עושין העגולין: ואינו יודע באיזה עגול. אבל יודע שעל פיו הוא ולא בתוכו: רבי מאיר אומר. כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע בדבר זה ר' אליעזר אומר אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק דמוע מצטרפות התחתונות אל הפומין של כל העגולין הללו: תוספותאבל כופה עליה כלי. פירש רש''י דמהך ברייתא פריך התם לר' יצחק דאמר דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל והוא תירץ בצריך למקומו ומכאן פוסקין דהא דקי''ל דדבר שמלאכתו לאיסור אסור אינו אלא דוקא שאינו לצורך גופו או לצורך מקומו אבל לצורך גופו או לצורך מקומו שרי ואם התחיל לטלטלו בשביל שצריך לגופו או למקומו מותר להוליכו אפילו בחדרו אם ירצה דהא חזינא הכא דהואיל וצריך למקומו או לגוף הכלי כופהו על הביצה: לדידי אפי' בראשון נמי שריא ותימה ר' יהודה דאמר כבית שמאי וכי שביק ב''ה ועביד כב''ש וי''ל דר' יהודה היה אומר לא נחלקו ב''ש וב''ה בדבר זה מעולם: ואחרות באחרות וכו'. תימה דאם כן אוסר ספק ספיקא ובהתערובות (זבחים דף עד. ושם) דקאמר מי איכא דאסר ספק ספיקא באסורי הנאה אמאי לא פשיט ליה מהכא דאסרינן אע''ג דאיכא ספק ספיקא בשלמא ההיא דלעיל דאמר וספיקא אסורה נתערבה באלף כולן אסורות נוכל לפרש כדפירש ר''ת נתערב' באלף אאיסור עצמו קאי א''נ הא דלעיל ברייתא היא ומאי אולמא דהך ברייתא דהכא מהך ברייתא דהתם אבל (מברייתא קשיא למשנה) ע''כ לא גריס ר''ת ואחרות באחרות ורבינו יצחק ב''ר ברוך אומר דגרס ליה שפיר וה''פ שנתערב גם האיסור דסד''א שמותר הואיל ואיכא כעין תרי רובי קא משמע לן ועוד תירץ הר''ר יצחק דגרס ליה שפיר ואעפ''כ לא מצי למיפשט מהכא דקים לן כל דבר שיש לו חשיבות אינו בטל אלא בתרי רובי לכך אינו בטל הכא אבל התם מוכיח ליה מתרי רובי דקאמר אם נתערב רובא בתוך רובא והתניא וכו' אבל הכא אין כאן תרי רובי שהתערובת הראשון היה שוה ובפרק הערל (יבמזת דף פא. ושם בד''ה נתערבו) פירשתי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|