סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רַע כׇּל הַיּוֹם אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעוֹזֵר לוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל זֶה מׇשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ דִּכְתִיב הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וּכְתִיב אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ דִּכְתִיב הָא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן יֵצֶר הָרָע מְסִיתוֹ לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעִיד עָלָיו לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר מְפַנֵּק מִנּוֹעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן שֶׁכֵּן בְּאַטְבַּ"ח שֶׁל רַבִּי חִיָּיא קוֹרִין לְסָהֲדָה מָנוֹן רַב הוּנָא רָמֵי כְּתִיב כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וּכְתִיב בְּקִרְבָּם בַּתְּחִלָּה הִתְעָם וּלְבַסּוֹף בְּקִרְבָּם אָמַר רָבָא בַּתְּחִלָּה קְרָאוֹ הֵלֶךְ וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ אוֹרֵחַ וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמוֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹרֵחַ וּכְתִיב וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵבֶר קָטָן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב שֶׁנֶּאֱמַר כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ וְגוֹ' אָמַר רַב חָנָא בַּר אַחָא אָמְרִי בֵּי רַב אַרְבָּעָה מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּרָאָם וְאֵלּוּ הֵן גָּלוּת כַּשְׂדִּים וְיִשְׁמְעֵאלִים וְיֵצֶר הָרָע גָּלוּת דִּכְתִיב וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם וְגוֹ' כַּשְׂדִּים דִּכְתִיב הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה יִשְׁמְעֵאלִים דִּכְתִיב יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשׁוֹדְדִים וּבַטּוּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ יֵצֶר הָרָע דִּכְתִיב וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִלְמָלֵא שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ נִתְמוֹטְטוּ רַגְלֵיהֶם שֶׁל שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַד דִּכְתִיב וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי וְחַד דִּכְתִיב הִנֵּה כַחוֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם וְגוֹ' וְאִידַּךְ וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר רַב פָּפָּא אָמַר אַף מֵהַאי נָמֵי וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹ' וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים מַאן נִינְהוּ אַרְבָּעָה חָרָשִׁים אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְאֵלִיָּהוּ וְכֹהֵן צֶדֶק מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת אִי הָכִי הַיְינוּ דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה הָנֵי לְשׁוּבָה אָתוּ אֲמַר לֵיהּ שְׁפֵיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא וְיָבוֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אוֹתָם לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנּוֹשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ וְגוֹ' אֲמַר לֵיהּ בַּהֲדֵי חָנָא בְּאַגָּדְתָּא לְמָה לִי וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרוֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רוֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם מַאן נִינְהוּ שִׁבְעָה רוֹעִים דָּוִד בָּאֶמְצַע אָדָם שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ אַבְרָהָם יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה בִּשְׂמֹאלוֹ וּמַאן נִינְהוּ שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם יִשַׁי וְשָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל עָמוֹס וּצְפַנְיָה צִדְקִיָּה וּמָשִׁיחַ וְאֵלִיָּהוּ אַרְבָּעָה סוּלָּמוֹת כּוּ' תָּנָא גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה חֲמִשִּׁים אַמָּה וְאַרְבָּעָה יְלָדִים שֶׁל פִּרְחֵי כְּהוּנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדֵּי שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג אִיבַּעְיָא לְהוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג כּוּלְּהוּ אוֹ דִּלְמָא לְכׇל חַד וְחַד תָּא שְׁמַע וּבִידֵיהֶם כַּדֵּי שֶׁמֶן שֶׁל שְׁלֹשִׁים שְׁלֹשִׁים לוֹג שֶׁהֵם כּוּלָּם מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג תָּנָא וְהֵן מְשׁוּבָּחִין הָיוּ יוֹתֵר מִבְּנָהּ שֶׁל מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס אָמְרוּ עַל בְּנָהּ שֶׁל מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס שֶׁהָיָה נוֹטֵל שְׁתֵּי יְרֵיכוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל שֶׁלָּקוּחַ בְּאֶלֶף זוּז וּמְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל וְלֹא הֱנִיחוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לַעֲשׂוֹת כֵּן מִשּׁוּם בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ מַאי מְשׁוּבָּחִים אִילֵּימָא מִשּׁוּם יוּקְרָא הָנֵי יַקִּירִי טְפֵי אֶלָּא הָתָם כֶּבֶשׁ וּמְרוּבָּע וְלָא זְקִיף הָכָא סוּלָּמוֹת וּזְקִיף טוּבָא וְלֹא הָיָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם תָּנָא


רש"י

רע כל היום. כל היום רעתו מתוספת: ה' לא יעזבנו בידו. בתריה כתיב: מנוול זה. יצר הרע: לכו למים. נמשלה תורה למים וכתיב אבנים שחקו מים: דברי כאש. והאש מפעפע את הברזל והיינו מתפוצץ שהניצוצות ניתזין ממנו: עבדו. יצה''ר הוא עבדו של אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו שנאמר ואתה תמשל בו: באטב''ח. אלפא ביתא הוא א''ט ב''ח ג''ז ד''ו הרי עשיריות י''צ כ''פ ל''ע מ''ס הרי מאות ק''ץ ר''ף ש''ן ת''ם הרי אלפים ונשארו הנ''ך שלא היה לה''א בן זוג בעשיריות ולא לנו''ן בן זוג במאות לפי סדר האותיות ולא לכ''ף בן זוג באלפים וחברם יחד נמצא דרך אלף בית זה סהדה מנון סמ''ך מן מ''ס במקום מ''ם ה''א מן ה''ן במקום נו''ן דלי''ת מן ד''ו במקום וי''ו ועוד ה' במקום נו''ן: התעם. תעות בעלמא: בקרבם. משמע נטוע בלבם: הלך. עובר דרך עליו ואינו מתאכסן עמו: אורח. אכסנאי: איש. בעל הבית: ויבא הלך. בדוד ובת שבע קאי דקאמר ליה נביא לדוד על יצר רע הבא עליו: אבר קטן. גוייה גיד: משביעו. בתשמיש: רעב. גופו חסר כח ורעב לעת זקנה: שבע. בכח שלם: גלות. שהגלה את ישראל: לא היה. אינו כדי והלואי לא היה: אהלים לשודדים. אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה כל ימיהם וכתיב סיפיה דקרא לאשר הביא וגו' כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם: מה לי פה. זו היא חרטה: ואשר הרעתי. רישא דקרא אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי אני בראתי את יצר הרע המחטיאם וגרמתי להם כל זאת: שלשה מקראות. המעידין שהעונות והזכיות בידו ותוכן הלבבות: חרשים. אומנים: משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל ומצינו שהוא עתיד להשתלח: וכהן צדק. הוא שם בן נח ונקרא חרש ויחזק חרש את צורף (ישעיה מא) ובבראשית רבה (פ' מ''ג) מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו וקראו חרש על שם בנין התיבה שבנה עם אביו: אלה הקרנות אשר זרו. בתריה כתיב: שפיל לסיפיה דקרא. דאלה הקרנות ויבאו אלה להחריד אותם סוף הפסוק הוכיח שתחילתו אינו מדבר בחרשים אלא באומות שכששאל הנביא את המלאך מה אלה החרשים אמר לו אלה הקרנות כלומר אומות הללו אשר זרו את יהודה ויבאו אלה החרשים להחריד אותם הקרנות לידות את קרנות הגוים: שפיל. השפל עצמך לתחתית המקרא לסופו: אמר רב ששת בהדי חנא באגדתא למה לי. מה לי אצלו בהגדה בקי הוא בהגדה ממני ולא אוכל לו: שבעה רועים ושמנה נסיכים. לא ידעתי בהם טעם כמדומה לי דאמרינן בעלמא ויצחק להיכן אזל להציל בניו מדינה של גהינם כדכתיב כי אתה אבינו (מדרש ילקוט מיכה ה): עמוס וצפניה. מן הנביאים היו: אדם שת ומתושלח. מן הצדיקים שהיו קודם המבול שלא חטאו עד דור אנוש כדכתיב (בראשית ד) אז הוחל וגו מתושלח צדיק גמור היה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף קח:) שבעת ימים שנתלו לדור המבול הן ימי אבלו של מתושלח: לכולהו. לארבעת הילדים דהוו שלשים לכל חד: והן משובחין. בדבר זה היו משובחים בכחם יותר מבנה של מרתא: בנה של מרתא בת בייתוס. כהן היה: עקב בצד גודל. הוליכן בכבש בנחת עקב רגל אחד בצד גודל של חבירתה ודרך נושאי משאוי לרוץ: ולא הניחוהו אחיו הכהנים. להוליך שני אברים אלא כמנין המפורש בסדר יומא (דף כו:) פר קרב בכ''ד משום ברוב עם הדרת מלך: אי משום יוקרא. כובד המשוי: הנך יקירי טפי. שתי יריכות כאילו כבידות משלשים לוג: כבש ומרובע. הכבש היה משפע בשיפוע אורך קרוב ארבע אמות שיפוע לכל אמה גובה דשתים ושלשים אמה אורך לתשעה גובה:

תוספות

ונחלק הקורנס וסנפירין לא נחלק ממקומו היינו הוא דכתיב וכפטיש יפוצץ סלע הסלע יפוצץ את הפטיש וסנפירין הוא אבן ספיר ואע''ג דלא כתב יפוצצו סלע הרבה פסוקים יש בענין זה אבנים שחקו מים (איוב יד) פירושו שחקו אותן מים וקצת קשה דהכא מדמה פטיש ליצה''ר ובהנהו מדמי פטיש לדברי תורה בסנהדרין ובשבת ושמא ה''ט דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים וקשה לפירוש ר''ת דבריש מסכת תענית (דף ד.) אמר כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר כפטיש יפוצץ סלע אלמא פטיש קשה ומפוצץ את הסלע: משביעו. שמרבה בתשמיש ביום ובלילה דהא מייתי לה בחלק (סנהדרין דף קז.) גבי. עובדא דדוד שאמר בחנני ה' ונסני דקאמר מיד לעת ערב ויקם דוד מעל משכבו ואמר רב יהודה אמר רב שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דאמר רבי יוחנן אבר קטן יש בו באדם:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר