|
טקסט הדף מנוקד
נָפְקָא מִינַּהּ לְגִיטֵּי נָשִׁים
מַתְנִי' רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד אֲפִילּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים וְאֶחָד אֵינוֹ קָטוּם רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִים רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אַחַת גְּמָ' תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר פְּרִי עֵץ הָדָר אֶחָד כַּפֹּת תְּמָרִים אֶחָד עֲנַף עֵץ עָבוֹת שְׁלֹשָׁה עַרְבֵי נַחַל שְׁתַּיִם וַאֲפִילּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ קָטוּם רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה וַאֲפִילּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִים רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אַחַת אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָכוֹל יְהֵא אֶתְרוֹג עִמָּהֶן בַּאֲגוּדָּה אַחַת אָמַרְתָּ וְכִי נֶאֱמַר פְּרִי עֵץ הָדָר וְכַפֹּת תְּמָרִים וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כַּפֹּת וּמִנַּיִן שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְקַחְתֶּם שֶׁתְּהֵא לְקִיחָה תַּמָּה וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מָה נַפְשָׁךְ אִי שְׁלֵימִין בָּעֵי לִיבְעֵי נָמֵי כּוּלְּהוּ אִי לָא בָּעֵי שְׁלֵימִין אֲפִילּוּ חַד נָמֵי לָא אָמַר בִּירָאָה אָמַר רַבִּי אַמֵּי חָזַר בּוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דַּאֲמַר לְהוּ שְׁמוּאֵל לְהָנְהוּ דִּמְזַבְּנֵי אַסָּא אַשְׁווֹ וְזַבִּינוּ וְאִי לָא דָּרֵישְׁנָא לְכוּ כְּרַבִּי טַרְפוֹן מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּמֵיקֵל וְלִידְרוֹשׁ לְהוּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּמֵיקֵל טְפֵי תְּלָתָא קְטִימִי שְׁכִיחִי חַד וְלָא קְטִים לָא שְׁכִיחַ מַתְנִי' אֶתְרוֹג הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת פָּסוּל שֶׁל עׇרְלָה פָּסוּל שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה פָּסוּל שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה לֹא יִטּוֹל וְאִם נָטַל כָּשֵׁר שֶׁל דְּמַאי בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יִטּוֹל וְאִם נָטַל כָּשֵׁר עָלְתָה חֲזָזִית עַל רוּבּוֹ נִטְּלָה פִּטְמָתוֹ נִקְלַף נִסְדַּק נִיקַּב וְחָסַר כׇּל שֶׁהוּא פָּסוּל עָלְתָה חֲזָזִית עַל מִיעוּטוֹ נִטַּל עוּקְצוֹ נִיקַּב וְלֹא חָסַר כׇּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי פָּסוּל וְהַיָּרוֹק כְּכַרָּתֵי רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל שִׁיעוּר אֶתְרוֹג הַקָּטָן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כֶּאֱגוֹז רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּבֵיצָה וּבַגָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז שְׁנַיִם בְּיָדוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֶחָד בִּשְׁתֵּי יָדָיו רש"ילגיטי נשים. דקיימא לן (גיטין דף ב.) המביא גט מחוצה לארץ צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אי משום דאין מצויין לקיימו ואי משום דאין בקיאין לשמה והמביא מארץ ישראל אינו צריך לפי שבקיאין לשמה ועולי רגלים מצויין להכיר חתימת עדים לקיימו ואמרי' התם (דף ו.) בבל כארץ ישראל לגיטין לפי שהן בני תורה ובקיאין לשמה ובני ישיבה מצויין לילך וללמוד משם תורה מכל מקומות ובורסיף סמוך לבבל ואינן בני תורה כדאמרינן (סנהדרין דף קט.) מאי בורסיף בור ששפו את מימיו ולא נשתייר בו כלום והמביא משם צריך שיאמר אבל עכשיו נתחלף שמם הלכך המביא מבבל צריך שיאמר ומבורסיף אין צריך: מתני' שלשה הדסים. בגמרא יליף לה: ואפילו שנים קטומין. אהדסים קאי ובגמרא פריך מה נפשך אי קטום פסול והוא צריך שלשה ליבעי כולהו שלימים ואי קטום כשר לכשיר שלשתן קטומים ומשני חזר בו ר' ישמעאל מתחלת דבריו שהיה מצריך שלשה ואמר אפי' שנים קטומין והוא הדין אי לא מייתי להו לגמרי דהא קטומים כמאן דליתנהו דמי: ר' טרפון אומר אפי' שלשתן קטומים. דלא בעי הדר בהדס: גמ' כפת תמרים אחד. משמע דכפת כתיב: ענף. חד עץ חד עבות חד: ואפילו שנים קטומים. אהדס קאי: יכול יאגדם כולן. ואף האתרוג עמהם אמרת וכי נאמר וכפת תמרים דניהוי משמע וי''ו מוסיף על ענין ראשון לצרפו עם פרי עץ הדר והלא לא נאמר אלא כפת משמע בפני עצמן הן ולא עם האתרוג וענף עץ מוסיף עליהם וערבי נחל מוסיף עליהם שנאמר בהן ווי''ן לפיכך נאגדין עם הלולב: שמעכבין זה את זה. אם חסר אחת מארבעתן אין השלשה מצוה: תמה. שלמה דדריש ולקחת תם: ור' ישמעאל דמכשיר שנים קטומים וחד מצריך שלם היכן חלקן הכתוב אי בעי הדר ניבעי בכולהו ואי לא בעי הדר אפילו בחד לא נצריך: אמר ביראה. שם חכם: חזר בו ר' ישמעאל. מתחלת דבריו ומכשר בחד ומיהו הדר בעי: הלכה כר' טרפון. להקל דקטום כשר: אשוו וזבינו. מכרו בשוה ואל תעלו על דמיהם מפני שמבקשים מכם שלשה הדסין ושלמים: ואי לא. משויתו: דרשינא כר' טרפון. דמכשר בקטומין: כר''ע. דלא בעי אלא חד: מתני' של ערלה ושל תרומה טמאה פסול. בגמרא מפרש טעמא: לא יטול. בגמרא מפרש טעמא: בירושלים. שהיא כשרה לאכילת מעשר שני: לא יטול. כדמפרש בגמרא: ואם נטל כשר. שהרי יש בה היתר אכילה אבל חוץ לירושלים לא דלכם כתיב הראוי לכם: חזזית. כמין אבעבועות דקות: נטלה פטמתו. ראש אתרוג מפי רבי' יעקב ודוגמתו הפטמ' של רמון (עוקצין פ''ב מ''ג): הכי גרסי' נקלף נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול. ניקב וחסר כל שהוא חדא מילתא דאילו ניקב ולא חסר שתחב בו מחט והוציאה כשר כדקתני סיפא: ניטל עוקצו. זנבו כמו בעוקצי תאנים (סנהדרין דף מ.): הכושי. שבא מארץ כוש ושחור הוא: כרתי. כרישים פור''י: ובגדול. שלא יהא גדול יותר מדאי: תוספותנפקא מינה לגיטי נשים. כדפירש בקונט' דקיימא לן בפ''ק דגיטין (דף ו.) דבבל כארץ ישראל לגיטין דאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דשכיחי מתיבתא ובקיאין לשמה וגם עדים מצויין לקיימו והיינו מה שקורין בורסיף דמשתני שמה ובסוף במה מדליקין (שבת דף לו: ושם) פי' עוד לשון אחר ונפקא מינה לענין שמו ושמה ושם עירו ושם עירה ולא יתכן דבבל הוא שם המדינה כדאמר (קדושין דף עא.) א''י עיסה לבבל ואמרי' פרק עשרה יוחסין (שם) עד היכן הוא בבל ואין כותבין שם המדינה בגט אלא שם העיר: ענף עץ עבות שלשה. פי' בקונט' ענף חד עץ חד עבות חד ותימה דלעיל (דף לב:) אוקימנא ענף עץ שענפיו חופין את עציו ודרשינן נמי עץ עבות קלוע כמין קליעה וא''ת . ונימא פרי עץ הדר שלשה וי''ל דמדרשא דעץ דרשינן שטעם עצו ופריו שוים: ערבי נחל שתים. אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ''ד צריך אגד אא''כ מוסיף מין אחר כדפרישית בסוף ראוהו בית דין (ר''ה דף כח: ד''ה ומנא): שתהא לקיחה תמה. מהאי טעמא נמי פסלינן אתרוג חסר משום דאין זה לקיחה תמה וביום שני לא חיישינן אף על גב דקפדינן אארבעה מינין וטעמא פירשתי בריש פירקין (דף כט: ושם ב'''ה בעינן) ובהקומץ רבה (מנחות דף כז.) מסיק דהא דמעכבי אהדדי לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין ופירש בהלכות גדולות אין מעכבין דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי אלא אי מגבה כל חד וחד לחודיה שפיר דמי דקיימא לן לולב אין צריך אגד ודבר תימה הוא לומר כן דכיון דכולו מצוה אחת היאך יועילו בזה אחר זה ור''ת הגיה בספרו לא שנו דמעכבין משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו תמה הוא אע''פ שלא חברו באגדו כדאמרי' (לעיל דף לג.) דלא דרשי רבנן לקיחה לקיחה ולר' יהודה דדריש לקיחה משמע ליה דלא הוי תמה אא''כ אגדו: ולדרוש להו כר''ע דמיקל טפי. תימה הא לא סבירא ליה כר''ע אלא כרבי טרפון וי''ל דכל זה מן הדיוק שבא להוכיח דשמואל לטעמי' דכרבי טרפון סבירא ליה דאי מפחיד להו במידי דלא סבר כדי שימכרו בזול היה לו להפחידם מר''ע דמיקל טפי ודחי אדרב' מפחדי טפי מרבי טרפון דתלתא קטומין שכיחי מחד דלא קטים ומעולם לא תשמע דסבר כרבי טרפון ומיהו קשה מפרק כל שעה (פסחים דף ל.) מקדירות בפסח דאמר שמואל משהי להו עד אחר הפסח ועביד בהו בין במינו בין שלא במינו ואמרינן ואזדא שמואל לטעמיה דאמר להו שמואל להנהו דמזבנו כנדי אשוו זבינייכו ואי לא דרישנא לכו כרבי שמעון כלומר דשרי חמץ לאחר הפסח כי ליתיה בעיניה ומשמע בהדיא דלא מפחד במידי דלא סבר ליה וי''ל דהתם למה לו להפחידם במידי דלא סבר ליה דבשלמא הכא מצי למימר דהיה מפחידם כדי שימכרו בזול ותהא המצוה מצויה ולא ימנעו בשביל יוקר וא''ת ואי סבר לה כר' טרפון לידרוש להו כוותיה דכי האי גוונא פריך בפרק כל שעה (שם) ומשני אתרי' דרב הוה וי''ל דהכא הניח משום הידור מצוה ובריש בבא בתרא (דף ה. ושם) גבי רוניא דאקפיה רבינא מארבע רוחותיו ואתא לקמיה דרבא ואמר זיל פייסיה במאי דאיפייס ואי לא דיינינא לך כרב הונא אליבא דרבי יוסי דאמר הכל לפי מה שגדר מה שלא דן לו לפי שנתפייס רבינא ומחל לו בפחות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|