|
טקסט הדף מנוקד
וְאָמְרוּ הַעֲלוּם לַסּוּכָּה
וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אוֹכֶל פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה נְטָלוֹ בְּמַפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו הָא כְּבֵיצָה בָּעֵי סוּכָּה לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף וְאַבָּיֵי דִּילְמָא פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה נְטִילָה וּבְרָכָה לָא בָּעֵי הָא כְּבֵיצָה בָּעֵי נְטִילָה וּבְרָכָה מַתְנִי' רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה אַחַת בְּיוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר קִצְבָה חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבַד וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִי שֶׁלֹּא אָכַל [לֵילֵי] יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן יַשְׁלִים לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין וְעַל זֶה נֶאֱמַר מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת גְּמָ' מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ מָה דִּירָה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה אַף סוּכָּה אַחַת בְּיוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה וְרַבָּנַן כְּדִירָה מָה דִּירָה אִי בָּעֵי אָכֵיל אִי בָּעֵי לָא אָכֵיל אַף סוּכָּה נָמֵי אִי בָּעֵי אָכֵיל אִי בָּעֵי לָא אָכֵיל אִי הָכִי אֲפִילּוּ לֵילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן נָמֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק נֶאֱמַר כָּאן חֲמִשָּׁה עָשָׂר וְנֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחַג הַמַּצּוֹת מָה לְהַלָּן לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת אַף כָּאן לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת וְהָתָם מְנָלַן אָמַר קְרָא בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה אָמַר בֵּירָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי חָזַר בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַשְׁלִים בְּמַאי אִילֵימָא בְּרִיפְתָּא סְעוּדָה דְיוֹמֵיהּ קָא אָכֵיל אֶלָּא מַאי יַשְׁלִים יַשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אִם הִשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא יָצָא שָׁאַל אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּגוֹן אֲנִי שֶׁאֵינִי רָגִיל לֶאֱכוֹל אֶלָּא סְעוּדָה אַחַת בַּיּוֹם מַהוּ שֶׁאוֹכַל סְעוּדָה אַחַת וְאֶפָּטֵר אָמַר לוֹ בְּכׇל יוֹם וְיוֹם אַתָּה מַמְשִׁיךְ כַּמָּה פַּרְפְּרָאוֹת לִכְבוֹד עַצְמְךָ וְעַכְשָׁיו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנֶךָ וְעוֹד שְׁאָלוֹ כְּגוֹן אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁתֵּי נָשִׁים אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי וְיֵשׁ לִי שְׁתֵּי סוּכּוֹת אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי מַהוּ שֶׁאֵצֵא מִסּוּכָּה לְסוּכָּה וְאֶפָּטֵר אָמַר לוֹ לֹא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כׇּל הַיּוֹצֵא מִסּוּכָּה לְסוּכָּה בִּטֵּל מִצְוָתָהּ שֶׁל רִאשׁוֹנָה תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר רש"יהכי גרסינן נימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף. דאמר לעיל תרתי תלת: ואביי. דאמר כדטעים בר בי רב דהיינו כביצה דכביצה אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא כדאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף פ.) מכל האוכל אשר יאכל: הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה. אבל סוכה אפי' כביצה נמי לא: מתני' י''ד סעודות. ובגמרא מפרש טעמא: אין לדבר קצבה. אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה: חוץ מלילי י''ט הראשון. שאינו רשאי להתענות כדיליף בגמרא: ישלים. סעודתו זאת בי''ט האחרון בשמיני עצרת ואע''פ שאינו בסוכה ובגמרא פריך עלה: גמ' מכאן ואילך רשות. דהכי ילפינן לה בפ' בתרא דפסחים (דף קכ.) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות אף ששה רשות לפי שהשביעי בכלל שבעת ימים תאכל מצות ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות האמור בו אינו חובה אלא אם באת לאכול תהא אכילתך מצה ולא חמץ ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא: והתם גופיה מנלן. דלילה הראשון מיהא חובה: והאמר ר' אליעזר י''ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא: אמר בירא. שם חכם: חזר בו ר' אליעזר. אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי יום טוב הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף בי''ט האחרון: אילימא בריפתא. כלומר תאמר שסעודת י''ט האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון: סעודתא דיומיה קאכיל. ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה הלא דרכו לסעוד היום: במיני תרגימא. לאחר שסילק יביאו פרפראות ומעדנים לפניו כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות: תרגימא. פרונגו''ש: תניא נמי הכי. דבהכי הויא סעודה לאשלומי ואע''פ שאינו חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות של לחם ובשר: אם השלים כו'. וכ''ש אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר: אפוטרופוס של אגריפס. ממונה על שלו ורב ביתו שקורין שקל''ק: מהו שאוכל סעודה אחת ביום. בסוכה ואפטר: פרפראות. מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת ויאכל: מהו שאצא מסוכה לסוכה. לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו: ביטל מצותה של ראשונה. אפי' ימים שעברו עליו כבר איבדן למפרע ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישב כל ז' בסוכה אחת: תוספותואמרו העלום לסוכה. בפ' בתרא דיומא (דף עט:) מייתי מתני' דהכא בהאי לישנא לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן וכשנתנו לר' צדוק כו' היינו משום דמתרצינן מתניתין הכי מייתי לה הש''ס כאילו משנתנו שנויה כך: הא כביצה בעי נט''י לאכילה. ולא מישתרי במפה דחיישינן דלמא נגע כדמסיק פ' כל הבשר (חולין דף קז:) ומיהו תימה דהא ר' צדוק כהן היה כדפרישי' וא''כ אפי' כביצה שרי במפה בלא נט''י כדאמר שמואל התם התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות: תשבו כעין תדורו. בירושלמי יליף בגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה את הלילות כבימים אף ישיבה האמורה כאן עשה בה לילות כבימים וטעמא דרבנן מפרש ר' יוחנן בשם רבי ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר ט''ו בחג מה ט''ו הנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט''ו הנאמר בחג לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה ר' זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה: אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה כדאמרינן לעיל ומשמע הכא דבי''ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל חוץ מליל י''ט הראשון ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של י''ט בברכת המזון אינו צריך לחזור והא דאמרי' פ' שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) שבתות וי''ט דלא סגי ליה דלא אכיל אם טעה חוזר לא מיתוקמא אלא בלילי י''ט הראשון של פסח ובלילי י''ט הראשון של חג והא דאשכחן בפ' ב' דביצה (דף טו:) ובפ' אלו דברים בפסחים (דף סח:) גבי י''ט חלקהו חציו לה' וחציו לכם חציו לאכילה וחציו לבית המדרש דברי ר' יהושע אפשר בבישרא ופירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת י''ט אבל לילי י''ט הראשון של חג לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות אע''ג דלר' אליעזר אמרינן בשאר ימים אם השלים במיני תרגימא יצא: והא א''ר אליעזר י''ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. אהא דמשלים בי''ט האחרון פריך דליכא סוכה: חזר בו ר' אליעזר. אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י''ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבן י''ט ראשון אף בי''ט אחרון כך פי' בקונטרס ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י''ד סעודות ועוד כיון דממצה ילפינן לא מנינן שיהא תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י''ט הראשון של חג כמו גבי מצה והכא אמרי' דישלים במיני תרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר' אליעזר בסעודה אחת לכך נראה לפרש חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י''ד סעודות בעי ובירושלמי משני אמר ר' אחא למצוה חשובה כלומר לכתחילה צריך לאכול בסוכה ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה: במיני תרגימא. פי' בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ' ח' דיומא (דף עט: ושם) דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס''ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות ודחי באתרא דלא שכיחי פירות ואיבעי' אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו מ''מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני התם דילפי' (שבת דף קיז:) מדכתיב תלתא היום גבי מן שהוא במקום פת ואפי' באנו להשוותם לא נפיק בפירות כדפריש' דלא מהני גבי סוכה.: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|