|
טקסט הדף מנוקדמִשּׁוּם רַבִּי שֵׁילָא אָמְרוּ חָתָן פָּטוּר וְהַשּׁוֹשְׁבִינִין וְכׇל בְּנֵי הַחוּפָּה חַיָּיבִין תַּנְיָא אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת הֵן וְתַגָּרֵיהֶן וְתַגָּרֵי תַגָּרֵיהֶן וְכׇל הָעוֹסְקִין בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם לְאֵתוֹיֵי מוֹכְרֵי תְכֵלֶת פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִילִּין וּמִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה תָּנוּ רַבָּנַן הוֹלְכֵי דְרָכִים בַּיּוֹם פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַּיּוֹם וְחַיָּיבִין בַּלַּיְלָה הוֹלְכֵי דְרָכִים בַּלַּיְלָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַּלַּיְלָה וְחַיָּיבִין בַּיּוֹם הוֹלְכֵי דְרָכִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה הוֹלְכִין לִדְבַר מִצְוָה פְּטוּרִין בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא כִּי הֲווֹ עָיְילִי בְּשַׁבְּתָא דְרִגְלָא לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא הֲווֹ גָּנוּ אַרַקְתָּא דְסוּרָא אָמְרִי אֲנַן שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֲנַן וּפְטוּרִין תָּנוּ רַבָּנַן שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּיּוֹם פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַּיּוֹם וְחַיָּיבִין בַּלַּיְלָה שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּלַּיְלָה פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה בַּלַּיְלָה וְחַיָּיבִין בַּיּוֹם שׁוֹמְרֵי הָעִיר בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה פְּטוּרִים מִן הַסּוּכָּה בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים פְּטוּרִין בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה וְלִיעְבְּדוּ סוּכָּה הָתָם וְלִיתְּבוּ אַבָּיֵי אָמַר תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ רָבָא אָמַר פִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּקָא מְנַטַּר כַּרְיָא דְפֵירֵי חוֹלִים וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶם תָּנוּ רַבָּנַן חוֹלֶה שֶׁאָמְרוּ לֹא חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה אֶלָּא אֲפִילּוּ חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה אֲפִילּוּ חָשׁ בְּעֵינָיו וַאֲפִילּוּ חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת חַשְׁתִּי בְּעֵינֵי בְּקֵיסָרִי וְהִתִּיר רַבִּי יוֹסֵי בְּרִיבִּי לִישַׁן אֲנִי וּמְשַׁמְּשַׁי חוּץ לַסּוּכָּה רַב שְׁרָא לְרַב אַחָא בַּרְדְּלָא לְמִגְנֵא בְּכִילְּתָא בַּסּוּכָּה מִשּׁוּם בָּקֵי רָבָא שְׁרָא לֵיהּ לְרַבִּי אַחָא בַּר אַדָּא לְמִגְנֵא בַּר מִמְּטַלַּלְתָּא מִשּׁוּם סִירְחָא דְגַרְגִּישְׁתָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא מִצְטַעֵר פָּטוּר מִן הַסּוּכָּה וְהָא אֲנַן תְּנַן חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶם פְּטוּרִים מִן הַסּוּכָּה חוֹלֶה אִין מִצְטַעַר לָא אָמְרִי חוֹלֶה הוּא וּמְשַׁמְּשָׁיו פְּטוּרִים מִצְטַעֵר הוּא פָּטוּר מְשַׁמְּשָׁיו לָא אוֹכְלִים אֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה וְכַמָּה אֲכִילַת עֲרַאי אָמַר רַב יוֹסֵף תַּרְתֵּי אוֹ תְּלָת בֵּיעֵי אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא זִימְנִין סַגִּיאִין סַגִּי לֵיהּ לְאִינִישׁ בְּהָכִי וְהָוֵה לֵיהּ סְעוּדַת קֶבַע אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי כִּדְטָעֵים בַּר בֵּי רַב וְעָיֵיל לְכַלָּה תָּנוּ רַבָּנַן אוֹכְלִין אֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה וְאֵין יְשֵׁנִים שֵׁינַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה מַאי טַעְמָא אָמַר רַב אָשֵׁי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵרָדֵם אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא יָשֵׁן אָדָם שֵׁינַת עֲרַאי בִּתְפִילִּין אֲבָל לֹא שֵׁינַת קֶבַע לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא יֵרָדֵם אָמַר רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב עִילַּאי בְּמוֹסֵר שְׁנָתוֹ לַאֲחֵרִים מַתְקֵיף לֵיהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא עָרְבָיךְ עָרְבָא צְרִיךְ אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו עָסְקִינַן רָבָא אָמַר אֵין קֶבַע לַשֵּׁינָה תָּנֵי חֲדָא יָשֵׁן אָדָם בִּתְפִילִּין שֵׁינַת עֲרַאי אֲבָל לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְתַנְיָא אִידַּךְ בֵּין קֶבַע בֵּין עֲרַאי וְתַנְיָא אִידַּךְ לֹא קֶבַע וְלֹא עֲרַאי לָא קַשְׁיָא הָא דְּנָקֵיט לְהוּ בִּידֵיהּ הָא דְּמַנְּחִי בְּרֵישֵׁיהּ הָא דְּפָרֵיס סוּדָרָא עִלָּוֵיהּ וְכַמָּה שֵׁינַת עֲרַאי תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל כְּדֵי הִילּוּךְ מֵאָה אַמָּה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַיָּשֵׁן בִּתְפִילִּין וְרוֹאֶה קֶרִי אוֹחֵז בָּרְצוּעָה רש"ימשום ר' שילא אמרו חתן פטור. מקריאת שמע דטריד ושאר בני חופה חייבין ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה: תגריהן. הלוקחין מהן כדי למכור ולהמציאן לצריך להם: מוכרי תכלת. לציצית: הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום. דכתיב בסוכות תשבו כעין ישיבת ביתו כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע: הולכים לדבר מצוה פטורין ביום ובלילה. אף על פי שאין הולכין אלא ביום ומשום דטרידים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה פטורין מן המצוה: שלוחי מצוה אנן. שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא: ארקתא. על שפת הנהר: שומרי גנות ופרדסין. אין זזין משם: כעין תדורו. כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח: פרצה קוראה לגנב. משל הדיוט הוא ואף כאן הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה והוא נכנס וגונב הפירות לרוח אחרת: כריא דפירי. כרי של פירות שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן ואין כאן פרצה קוראה לגנב: רבי יוסי בריבי. יוסי החכם חריף שבדורו והוא ר' יוסי בן חלפתא: למגנא בכילתא. ואע''פ שיש לה גג וגבוהה עשרה והוי כאילו חוץ לסוכה: משום בקי. צינצל''ש: סרחא דגרגישתא. קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה: מצטער. שהסוכה מצערתו: תרתי או תלת. שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשייל''ש: כדטעים בר בי רב ועייל לכלה. בבוקר כשהולכין לבית המדרש ודואג שמא ימשכו השמועות וטועם מלא פיו ושותה: ירדם. שמא תחטפנו שינה וישן קבע: אבל לא שינת קבע. שמא יפיח בהן: מוסר שינתו לאחר. אומר לחברו אם ארדם העירני: ערביך ערבא צריך. שמא אף הוא ישכב וישן: בין ברכיו. דודאי לא ירדם: רבא אמר. לשמא ירדם לא חיישינן הלכך בתפילין שרי וסוכה היינו טעמא דאסור שינת עראי לפי שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך הלכך זו היא שינתו וגבי תפילין דטעמא שמא יפיח בהם ולאו משום איסור שינה בניים פורתא לא אתי לידי הפחה: דנקיט להו בידיה. לא קבע ולא עראי שמא יפלו מידו: דמנחי ברישיה. עראי מותר וקבע אסור שמא יפיח: דפריס סודרא עלייהו. הניחם אצל מראשותיו בין קבע בין עראי דלא נתנה תורה למלאכי השרת: וראה קרי. צריך לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו: תוספותחתן פטור מקריאת שמע. דטריד ושאר בני חופה חייבין לית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה כדפירש בקונט' וקשיא דאי לית להו א''כ יתחייב חתן בסוכה ומשמע דבחתן פוטר יותר מת''ק לכך נראה דקסבר חתן אין יכול לכוין דעתו כלל אפי' בפסוק ראשון אבל שאר בני חופה יכולין לכוין ואקריאת שמע לחודיה קאי ובכולהו אחריני מודי לת''ק: ומכל מצות האמורות בתורה. .. מאי דאיצטריך למיחשב הני אגב דחשבינהו בברייתא קמייתא: הולכי דרכים ביום. כל זה נפקא מתשבו כעין תדורו שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך. וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער: וחייבין בלילה. כשאדם לן בלילה ביישוב: פרצה קוראה לגנב. לאו משום דלית ליה לרבא דרשה דתשבו כעין תדורו דברייתא היא לקמן בפירקין (דף כח:): ואפילו חש בעיניו. אע''פ שאין בו סכנת עין דסכנת אבר כסכנת נפשות אפילו לחלל עליו את השבת כדמוכח פרק אין מעמידין (ע''ז דף כח.) גבי עין שמרדה: משום בקי. ואע''פ שבפ''ק (דף יא.) דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילת חתנים אע''פ שיש לה גג ואע''פ שגבוהה עשרה אין הלכה (כרבה) כדפירשתי שם: תרתי (או) תלת. פירש בקונט' שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשי''ל בלע''ז ויש ספרים שכתוב בהן תרתי תלת ביעי והכל אחד כדמוכח לקמן גבי לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף ואביי דשיעור בית הבליעה כביצה ולבסוף מסיק כדטעים צורבא מדרבנן ואזיל לכלה שזה מלא פיו דהיינו כביצה ושיעור זה דוקא בפת דפירי לאו בעו סוכה כדמסיק פרק בתרא דיומא (דף עט: ושם) דקבע דידהו כאכילת עראי דפת: אבל שינת קבע לא. והא דאמרי' פרק במה טומנין (שבת דף מט. ושם) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ואמר אביי שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא ישן בהן לאו דשרי אביי לישן דהא אסר אביי גופיה הכא אלא קסבר אע''פ שאינו זהיר בשינה כאלישע מניחן כיון דזהיר שלא יפיח דשינה גופה אינה אלא גזרה שמא יפיח: הישן בתפילין. מתוך הלשון משמע דרבי יעקב שרי אפי' שינת קבע דאי לאו הכי במאי פליגי וי''ל דכולהו מודו בשינת קבע דאסיר ופליגי במילתיה דרבי נתן דבסמוך דשרי. לישן בתפילין ביום שאין דרכו לישן שינת קבע ובלילה חולץ אפילו לשינת עראי דלמא ממליך וישן שינת קבע ור' יעקב לא חייש דלמא ממליך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|