|
טקסט הדף מנוקד
שְׁנֵי נְסָרִין אֵין מִצְטָרְפִין רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף נְסָרִין כִּסְדִינִין
בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בְּשֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה מַחְלוֹקֶת אֲבָל יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה מַאי מִצְטָרְפִין מִצְטָרְפִין לְאַרְבָּעָה אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה מַחְלוֹקֶת אֲבָל אֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאִית בְּהוּ אַרְבָּעָה לְמָה לְהוּ לְאִיצְטְרוֹפֵי אִי דְּלֵית בְּהוּ אַרְבָּעָה אַמַּאי וְהָא קָנִים בְּעָלְמָא נִינְהוּ לְעוֹלָם דְּאִית בְּהוּ אַרְבָּעָה וּמַאי מִצְטָרְפִין מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַצַּד לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בְּשֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה מַחְלוֹקֶת אֲבָל יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה מַאי מִצְטָרְפִין מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַצַּד אֶלָּא לְרַב בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר מַאי מִצְטָרְפִין מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַצַּד אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אֲפִילּוּ יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה כְּשֵׁרָה מַאי אֵין מִצְטָרְפִין קָנִים בְּעָלְמָא נִינְהוּ אַיְּידֵי דְּקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר מִצְטָרְפִין אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין מִצְטָרְפִין תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב סִכְּכָהּ בִּנְסָרִים שֶׁל אֶרֶז שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה רַבִּי מֵאִיר פּוֹסֵל וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה שֶׁהֵבֵיאנוּ נְסָרִים שֶׁהָיוּ בָּהֶן אַרְבָּעָה וְסִיכַּכְנוּ עַל גַּבֵּי מִרְפֶּסֶת וְיָשַׁבְנוּ תַּחְתֵּיהֶן אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָה אֵין שְׁעַת הַסַּכָּנָה רְאָיָה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל סִכְּכָהּ בִּנְסָרִים שֶׁל אֶרֶז שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה אֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה רַבִּי מֵאִיר פּוֹסֵל וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר וּמוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר שֶׁאִם יֵשׁ בֵּין נֶסֶר לְנֶסֶר כִּמְלֹא נֶסֶר שֶׁמַּנִּיחַ פְּסָל בֵּינֵיהֶם וּכְשֵׁרָה וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּשֵׁרָה וְאֵין יְשֵׁנִים תַּחְתָּיו וְהַיָּשֵׁן תַּחְתָּיו לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אִתְּמַר הֲפָכָן עַל צִידֵּיהֶן רַב הוּנָא אָמַר פְּסוּלָה וְרַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי כְּשֵׁרָה אִיקְּלַע רַב נַחְמָן לְסוּרָא עוּל לְגַבֵּיהּ רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי לֵיהּ הֲפָכָן עַל צִידֵּיהֶן מַהוּ אֲמַר לְהוּ פְּסוּלָה נַעֲשׂוּ כְּשַׁפּוּדִין שֶׁל מַתֶּכֶת אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא לָא אֲמַרִי לְכוּ אֱמַרוּ כְּווֹתִי אֲמַרוּ לֵיהּ וּמִי אָמַר לַן מָר טַעְמָא וְלָא קַבֵּלְינַן מִינֵּיהּ אֲמַר לְהוּ וּמִי בְּעֵיתוּ מִינַּאי טַעְמָא וְלָא אֲמַרִי לְכוּ לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ אֵינָהּ מַחְזֶקֶת כְּדֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ אוֹ שֶׁנִּפְרְצָה בָּהּ פִּרְצָה כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּקֵּר בָּהּ גְּדִי בְּבַת רֹאשׁ אוֹ שֶׁנָּתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכְנִיס לְתוֹכָהּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה הֵיכִי דָּמֵי (מַאי) לָאו כְּגוֹן שֶׁהֲפָכָן עַל צִידֵּיהֶם לָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דְּאַנְּחַהּ אַפּוּמָּא דִמְטַלַּלְתָּא דְּעָיֵיל תְּלָתָא לְגָיו וְאַפֵּיק חַד לְבַר דְּהָוֵה לֵיהּ פְּסָל הַיּוֹצֵא מִן הַסּוּכָּה וְכׇל פְּסָל הַיּוֹצֵא מִן הַסּוּכָּה נִידּוֹן כַּסּוּכָּה רש"ישני נסרים אין מצטרפין. לפוסלה דאפילו כולה מסוככת בהן כשרה ור' יהודה היא: בשלמא לשמואל כו'. נוקמא להך פלוגתא נמי בשאין בהן ד' וקאמר רבי יהודה שני נסרים של שלשה טפחים ואע''ג דנפיק מתורת לבוד אין מצטרפין לפוסלה שאף כולה מסככין בהן ורבי מאיר אומר נסרים מצטרפין לארבעה אם באמצע סוכה הן לפוסלה: למה לי לאצטרופי. דקא אמר ר''מ נסרים כסדינין ומצטרפין חדא מינייהו פסלה לה: קנים בעלמא נינהו. דהא אמר רב אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה: לארבע אמות מן הצד. דמן הצד אין סכך פסול פוסל אלא בד' אמות דבבציר מהכי גמירי דופן עקומה וקאמר רבי יהודה שני נסרים של ארבעה ארבעה וכן סידר והולך עד ד''א אין מצטרפין שאף כולה ראוי לסכך בהן דלית ליה גזרת תקרה: בשעת הסכנה. שגזרו העובדי כוכבים גזרה על המצות: והביאנו נסרים. שאין הנכרים מכירין שתהא לשם סוכה: ומודה ר' מאיר. בין שיש בהן ארבעה בין שאין בהן ארבעה: שאם יש בין נסר לנסר כו'. ולקמן (דף יח.) מוקי לה בסוכה בת שמונה אמות מצומצמות דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומתחיל מצדה השני ונותן נסר תחלה ואח''כ פסל כמו כן עד אמצעה הוו להו שני פסלים באמצע והן של שמונה טפחים ואיכא הכשר סוכה ונסרים שבה לא פסלי לה דאמרינן דופן עקומה עד הפסלים האמצעיים: פסל. פסולת גורן ויקב דהוא סכך כשר והכי נמי מצי למיתני ומודה רבי יהודה בהנך דאית בהו ארבעה דפוסלין שאם יש בין נסר לנסר כו' והאי דנקט רבי מאיר רבותא היא דאפי' ר' מאיר דמחמיר מודה בהא: ומודה רבי יהודה. דאף על גב דאיהו מיקל בשאין בהם ארבעה מודה הוא בנסר אחד ובו ארבעה שאם נתנו בסוכה מן הצד שאע''פ שהיא כשרה מן הצד על ידי דופן עקומה לא יישן תחתיו: הפכן על צידיהן. נסרים שיש בהם ארבעה שסיכך בהן ולא הטיל רחבן על הסוכה אלא השכיבן על צידן שהוא פחות מג': פסולה. כדמפרש לקמן דכיון דיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין של מתכת הפסולין לסכך בכל ענין שהופכן: כשרה. דטעמא משום גזירת תקרה וכי האי גוונא לא עבדי אינשי תקרה: עול לגביה רב חסדא ורבה. לשאול אולי יאמר כדבריהם: ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו גרסינן ול''ג אלא: או שנפרצה בה פרצה. באחת הדפנות סמוך לקרקע: שיזדקר גדי. דהיינו שלשה טפחים: בבת ראש. בהדיא ובריוח: היכי דמי. דרחב ארבעה ולא הכניס בו אלא שלשה: לאו שהפכן. כולן על צידיהן וסיככה כולה בהן: דאנחה. ונסר אחד דווקא קאמר: אפומא דמטללתא. אצל רוח רביעי שאין שם דופן דלפקיה מיניה ע''י דופן עקומה דהא אין כאן דופן אלא פתח ואע''ג דלא עיילי' כולי' לתוך חלל דפנות הצדדים פסול דההוא טפח דאבראי מיחשב נמי כי סוכה דאלו סכך כשר הוה מותר לישן שם ויוצא ידי סוכה דאמרינן לקמן (דף יט.) פסל היוצא מן הסוכה כי האי גוונא נידון כסוכה: תוספותאי דאית בהו ארבעה למה להו לאצטרופי. לההוא לישנא דאמר רב לקמן דבאמצע פוסל בארבעה פריך דלאידך לישנא דאמר דאפילו באמצע אינו פוסל אלא. בארבע אמות לא קשיא מידי: מצטרפין לארבע אמות. ולרבי יהודה אין מצטרפין דאפילו מכוסה כולה בהן כשרה: ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר. אנסר שיש בו ארבעה נמי קאי כדמוכח לקמן דפריך מינה לשמואל דאמר סכך פסול באמצע פוסל בארבעה והכי נמי הוה מצי למיתני ומודה רבי יהודה והא דנקט רבי מאיר רבותא היא כדפירש בקונטרס דאפילו רבי מאיר דמחמיר מודה בהא ועוד משום דעיקר ומודה אאין בהן ארבעה דאיפליגו בהו קאי ודוקא נקט בין נסר לנסר כמלא נסר דאי איכא פחות אע''פ שסכך פסול בפחות מד' ישנים תחתיו היכא דמקום הפסול מרובה גרע ומיהו בנסר ארבעה למאי דמוקי לה לשמואל לקמן בסוכה בת ח' אמות מצומצמות דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומתחיל מצדה השני ונותן תחלה נסר ואחר כך פסל דהוו להו שני פסלים באמצע דאיכא בהו הכשר סוכה בשאר הפסלים לא נפקא מינה מידי בין כמלא נסר לפחות ממלא נסר דאי משום הכשר סוכה שבאמצע אפילו כל השאר מכוסה בנסרים עד הדופן אמרינן דופן עקומה ואי משום להכשיר שאר הפסלין שבין נסר לנסר הוו להו כבאמצעה דאמר שמואל באמצע בארבעה א''כ אינו מועיל וזהו כללו של דבר דנסר ופסל כמלא נסר בנסרים פחותים מארבעה אפילו כל הסוכה עשויה כן כשרה אפילו תחת הנסרים ואפילו לרבי מאיר דהא ליכא ארבעה במקום אחד וכי פסיל להו ר' מאיר היכא דאיכא תרתי נסרים בהדדי דמצטרפין שני הנסרים לארבעה אי נמי היכא דליכא בין נסר לנסר כמלא נסר דלא הוי מחצה על מחצה והיכא דנסרים רחבים ארבעה ויש בין נסר לנסר כמלא נסר לרב דאמר לקמן בין מן האמצע בין מן הצד אינו פוסל אלא בד' אמות מיתוקמא הך ברייתא דעבידא כולה הכי וכשרה תחת הפסל ולא תחת הנסר ולשמואל מיתוקמא כששני הפסלים באמצע וליכא ארבע אמות עד הדופן וכולה פסולה אף תחת הפסלים חוץ מתחת שני הפסלים שבאמצע דכשרה: הפכן על צידיהן. אליבא דרב לא מיתוקמא הך פלוגתא דאמוראי אלא כרבי מאיר וברחבים ארבעה וקיימא לן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) ר' מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה אבל לשמואל מיתוקמא שפיר ככולי עלמא ומתוך כך נראה דהלכה כשמואל אף על גב דבעלמא הלכה כרב באיסורי ועוד לקמן פ' לולב הגזול (דף לו:) דקאמר רבי יהודה סוכה אינה נוהגת אלא בארבעה מינין שבלולב ופריך מההיא ברייתא דתניא כוותיה דשמואל דקתני סיככה בנסרים של ארז ולא מייתי מההיא דתניא כוותיה דרב שמע מינה הא דשמואל עיקר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|