|
טקסט הדף מנוקד
מֵיתִיבִי זָר וְאוֹנֵן שִׁיכּוֹר וּבַעַל מוּם בְּקַבָּלָה וּבְהוֹלָכָה וּבִזְרִיקָה פָּסוּל וְכֵן יוֹשֵׁב וְכֵן שְׂמֹאל פָּסוּל תְּיוּבְתָּא
וְהָא רַב שֵׁשֶׁת הוּא דְּאוֹתְבַהּ דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְאָמוֹרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא הוֹלָכָה בְּזָר מַהוּ אֲמַר לֵיהּ כְּשֵׁירָה וּמִקְרָא מְסַיְּיעֵנִי וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים וּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת זָר וְאוֹנֵן שִׁיכּוֹר וּבַעַל מוּם בְּקַבָּלָה וּבְהוֹלָכָה וּבִזְרִיקָה פָּסוּל וְכֵן יוֹשֵׁב וְכֵן שְׂמֹאל פָּסוּל בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ הֲדַר אוֹתְבַהּ וְהָא רַב חִסְדָּא קְרָא קָאָמַר דַּעֲבוּד מַעֲשֵׂה אִיצְטְבָא בָּעֵי רַב פָּפָּא חָפַן חֲבֵירוֹ וְנָתַן לְתוֹךְ חׇפְנָיו מַהוּ מְלֹא חׇפְנָיו בָּעֵינַן וְהָא אִיכָּא אוֹ דִילְמָא וְלָקַח וְהֵבִיא בָּעֵינַן וְהָא לֵיכָּא תֵּיקוּ בָּעֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חָפַן וָמֵת מַהוּ שֶׁיִּכָּנֵס אַחֵר בַּחֲפִינָתוֹ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֹּא וּרְאֵה שְׁאֵלַת הָרִאשׁוֹנִים לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קַשִּׁישׁ וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִי הִתִּיר רַבִּי חֲנִינָא לִשְׁתּוֹת שַׁחֲלַיִים בְּשַׁבָּת לִשְׁתּוֹת פְּשִׁיטָא דִּתְנַן כׇּל הָאוֹכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה וְכׇל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה אֶלָּא לִשְׁחוֹק וְלִשְׁתּוֹת שַׁחֲלַיִים בְּשַׁבָּת הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאִיכָּא סַכַּנְתָּא מִשְׁרָא שְׁרֵי וְאִי דְּלֵיכָּא סַכַּנְתָּא מֵיסָר אֲסִיר לְעוֹלָם דְּאִיכָּא סַכַּנְתָּא וְהָכִי קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ מִי מַסְּיָא דְּנֵיחוּל עֲלַיְיהוּ שַׁבְּתָא אוֹ לָא מַסְּיָא וְלָא נֵיחוּל עֲלַיְיהוּ שַׁבְּתָא וּמַאי שְׁנָא רַבִּי חֲנִינָא מִשּׁוּם דְּבָקִי בִּרְפוּאוֹת הוּא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מֵעוֹלָם לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה וְהָא קָא חָזֵינַן דְּחַיֵּי אֵימָא וְחָיָית וְהָא קָא חָזֵינַן דְּמִיתַּסִּי בְּסוּמָּקָן אִינְהוּ וְחִיוָּרָן רֵישׁ כַּרְעַיְהוּ קָאָמְרִינַן מִכׇּל מָקוֹם שְׁמַע מִינַּהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא קַשִּׁישׁ אֶלָּא הָכִי קָאָמַר שְׁאֵלָתָן כִּשְׁאֵילָה שֶׁל רִאשׁוֹנִים וּמֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּפַר וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא קְטוֹרֶת שֶׁחֲפָנָהּ קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפָּר לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם הָכִי קָאָמַר מִדְּקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ הָא מִכְּלָל דְּקָסָבַר בְּפַר וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר וּלְמַאי דִּסְבִירָא לֵיהּ שְׁאִילָתוֹ כִּשְׁאֵילַת הָרִאשׁוֹנִים מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב פָּפָּא אִי חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן חֲבֵירוֹ נִכְנָס בַּחֲפִינָתוֹ דְּהָא מִקַּיְימָא חֲפִינָה אִי אֵין חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן תִּבְּעֵי לָךְ אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא אַדְּרַבָּה אִי חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן לֹא יִכָּנֵס אַחֵר בַּחֲפִינָתוֹ אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר וְאִי אֵין חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן תִּיבְּעֵי לָךְ דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ חוֹפֵן חוֹזֵר וְחוֹפֵן אוֹ לָא תָּא שְׁמַע כָּךְ הָיְתָה מִידָּתָהּ מַאי לָאו כְּשֵׁם שֶׁמִּדָּתָהּ מִבַּחוּץ כָּךְ מִדָּתָהּ מִבִּפְנִים לָא דִּילְמָא שֶׁאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת מִדָּה עוֹשֶׂה אִי נָמֵי שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר תָּא שְׁמַע רש"י
זר ואונן שיכור ובעל מום. כולהו נפקי לן מקראי דמחלי עבודה בפ''ב דזבחים (דף טז.): וכן יושב. דבעי לעמוד לשרת (דברים יח): והא רב ששת הוא דאותבה. להא מתני' לאמוריה דרב חסדא כדמפרש ואזיל אלמא שמיעא ליה והיכי טעי למיפשט דכשרה בשמאל: ויזרקו הכהנים הדם. מידם של שוחטים שהם זרים וחזרו וקבלו הדם מיד הכהן המקבל והוליכוהו אל הזורק: ומתיב רב ששת גרסינן: בתר דשמעה. דאותבוה ניהליה הכא הדר אותבה איהו לרב חסדא: מעשה איצטבא. המקבלים היו מושיבים את הדם ביד הזרים ואין הזרים מקרבין אותו לצד המזבח כלל אלא מושיבים הדם על ידם כאשר על גבי איצטבא: או דילמא ולקח והביא. דולקח נמי אמלא חפניו קאי: מהו שיכנס אחר. כהן המשמש תחתיו מהו שיכנס לפנים בחפינה זו שנתן הראשון לתוך הכף ואין צריך לחזור ולחפון: א''ר חנינא. לתלמידים בא וראה שהדור האחרון זוכה להתחכם כדורות הראשונים שאף אני הייתי שואל שאילה זו ועכשיו שאלה רבי יהושע בן לוי שהוא מן הראשונים: שחליים. קרשו''ן: לשחוק ולשתות: אימא וחיית. המכה: שמע מינה. דרבי יהושע בן לוי לא הוה קשיש מדקרי ליה רבי דקאמר לי התיר רבי חנינא ולא היה דרך הזקנים לומר על הבחורים רבי אלא לי התיר חנינא היה אומר כלומר לי אמר חנינא שהיא רפואה: אלא הכי קאמר. ר' חנינא לתלמידיו בא וראה ששאלתן של אחרונים כשאלתי שאני מן הראשונים שאף אני הייתי מתקשה: ומי אמר רבי חנינא הכי. מי מספקא ליה אי נכנס אחר בחפינתו אי לא: בפר ולא בדמו של פר. בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר (ויקרא טז) ולא בדמו של פר שאם שחט פרו ומת אין המשמש תחתיו נכנס באותו דם לפנים אלא צריך להביא פר אחר ולשחוט וכיון דצריך להביא פר אחר צריך לחפון לאחר שחיטתו: ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטה לא עשה ולא כלום. שכן סדר העבודות בענין חפן ומת נמי אי אפשר שלא שחט פרו תחילה וזה הבא אחריו צריך להביא פר אחר ואי אמרת יכנס בחפינתו של ראשון נמצאת חפינה זו קודם שחיטת פרו של שני: הכי קאמר רבי חנינא. מדקא מבעיא ליה לרבי יהושע בן לוי הא מכלל דס''ל דאין צריך להביא פר אחר דאם כן הויא לה קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר: ולמאי דס''ל. יפה שאל כשאילת הראשונים אותן שנחלקו עלי בפר ואפילו בדמו של פר אף להן נשאל שאילה זו: מאי הוי עלה. חפן ומת מהו שיכנס אחר בחפינתו: אי חופן חוזר וחופן. אי מפשטא לן בעיין דאיבעיא לן גבי חפינת פנים אם צריך לחזור ולחפון או לא ותימצי לומר דצריך לחזור ולחפון חבירו נכנס בחפינתו דהא מיקיימא חפינה: אדרבה אי חופן וחוזר וחופן. אז אין חבירו נכנס בחפינתו שאי אפשר שלא יחסיר חבירו ושלא יותיר חפניו של ראשון שוין לחפניו של שני:
תוספות
זר ואונן ושיכור. בספ''ק דזבחים (דף יד.) נמי מייתי לה ופירש שם רש''י שיכור שתויי יין והקשה רבינו חיים כהן זצ''ל דבס''פ אלו מומין (בכורות דף מה:) תנן החרש והשוטה והשיכור פסולין באדם וכשרים בבהמה וכו' ופריך בגמ' שיכור אחולי מחיל עבודה ובהדי מומי בעי למיחשביה ומוקי לה בשאר דברים המשכרים ודלא כרבי יהודה דאמר חייב מיתה אף בשאר דברים המשכרים על כן פירש רבינו חיים דהכא נמי מיירי בשאר דברים המשכרים וריצב''א פי' דפרש''י עיקר ואדרבה מהתם יש ראיה לפירושו מדפריך סתמא שיכור אחולי מחיל עבודה וכו' אלמא דסתם שיכור מיירי בשתויי יין והתם דקשיא ליה בהדי מומין בעי למיחשביה להכי מוקי ליה בשאר דברים המשכרים אבל הכא דקתני ליה בהדי מחללי עבודה נוקמיה בשתויי יין כמו סתם שיכור דבכל דוכתא: בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן וכו'. תימה לי הא איבעיא ליה לעיל כבר כי האי גוונא גבי בין הביניים וי''ל באת''ל קאמר את''ל בין הביניים לא דלא קרי ביה ולקח והביא כיון דלא אתי מכח גברא הכא מאי מי אמרינן אע''ג דלאו איהו חפן מ''מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא וישים בחפניו של כ''ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא: אי חופן וחוזר וחופן נכנס חבירו בחפינתו. תימה אי חובה הוא לחפון פעמיים אחד מבחוץ ואחד מבפנים היכי עייל חבריה בחפינתו מ''מ הרי לא חפן כהן אחד תרי זימני ונראה דה''פ אי חופן וחוזר וחופן לפי שמן התורה אין לדבר קצבה שיכול לחפון כל כך פעמים כמו שירצה ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזור ויחפון בפנים שמא נתפזר לו מן הקטורת בדרך ונחסר קצת וא''כ אם חפן ונתן לתוך הכף ומת בחוץ חוזר חבירו וחופן פעם שנית וחוזר ונותן לכף ונכנס דקרינן ביה מלא חפניו והביא דליכא אלא הבאה אחת ואי אין חופן וחוזר וחופן משום דמשמע מלא חפניו חד אמר רחמנא ולא תרי זימני מלא חפניו א''כ אין חבירו נכנס בחפינתו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|