בט''ו שוחט בה מיד. לפי שכל העם יודעין שהזאה וטבילה אסורה ביו''ט ומטבילין את הכל מעיו''ט: נמצאה קשורה לסכין בנמ' מפרש: גמ' קצרן של נכרים. כובס של נכרים היה שם בשוק העליון וחכמים גזרו על הנכרים שיהו כזבים לכל דבריהם ורוקו טמא: ערודות. ערודי היער היו נוחרין לצורך אריות של מלך: ר''ש בר אבא בשם ר''ח קצרן של נכרים היה שם. ל''ג ליה הכא: וטהרו את דמיה משום נבילה. כל הסוגיא פירשתי לעיל פ''ג הל''ב: לא כן וכו'. אמתני' פריך לא גזרו על הרוקין שבירושלים ולמה גזרו על הרוקין שבשוק העליון: שיבולת. היינו באמצע: ופריך לא כן וכו'. ובמתני' תנן חוץ מדרך ירידתן לבית הטבילה: ומשני מכיון וכו' נעשו הוכיח. יש הוכחה שהן טמאין ודאי ולא משום גזרה: שהיא דומה לצפורן שעשויה כדמות צפורן של אדם: תני הסכין קשורה לו. אם נמצא הסכין קשור בקופיץ הרי זה כקופיץ ובזה ובזה שונה ומטביל ופליג אמתני' ויותר נ''ל דברייתא לפרושי למתני' קאתי דה''ק נמצאת סכין סתמא קשורה עם סכין אחרת ידועה הרי הוא כסכין ידועה אם טמאה טמאה ואם טהורה טהורה וכן פי' הרמב''ם בפי' המשנה: הלכה ב* מתני' פרוכת שנטמאה בולד הטומאה. שנגעה במשקין טמאין שחכמים גזרו על המשקין שמטמאין כלים גזרה משום משקה דזב וזבה: מטבילין אותה בפנים. ואינה טעונה שילוח חוץ למחנה שכינה כיון שלא נטמאת אלא בולד הטומאה ומכניסין אותה מיד שאינה טעונה הערב שמש: מטבילין אותה בחוץ. דטעונה שילוח: ושוטחין אותה בחיל. חוץ לעזרה: נימין. ליצי''ס בלע''ז: כ''ד חוטין. מפרש בגמ': ארכה ארבעים ורחבה עשרים. כמדת פתח האולם שהיה גובהו ארבעים ורחבו עשרים: פ''ב רבוא. דינרי זהב נעשית: גמ' אילו אמר חוט. ' גבי מלאכת הפרוכת הייתי אומר שיהא כל חוט כפול לשנים: שזור. אילו נאמר חוט שזור הייתי אומר שיהא חוטין כפול לשלשה השתא דכתיב משזר ילפי' מיניה דבעינן חוטין כפול ששה דהיינו כפל משזר: ארבעה. כלומר וארבעה מינין היו בו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כל אחד חוטין כפול שש מכאן שהיה כפול כ''ד: מעשה רוקם. גבי מסך הפתח כתיב וגבי פרכת כתיב מעשה חושב מאי בינייהו: ר''י ור' נחמיה פליגי. איך היו מעשה חושב ומעשה רוקם והיאך היו שני פרצופין: גוזמא. מילתא בעלמא ולאו דוקא: תמן תנינן. במסכת תמיד פ''ב החלו מעלין באפר ע''ג תפוח ותפוח היה באמצע המזבח ולפעמים עליו כשלש מאות כור אפר: הלכה ג* מתני' הכל ישרף בפנים. בבית הדשן הגדול שבעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים שכל שפסולו. בקדש שורפין אותו בקודש: חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים.

הקופיץ בסכין אפילו נמצאת בחול בי''ד אינו צריך להטבילה הואיל דהיא קשורה עמו הטבילן יחד והסכין צריך לו בי''ד לשחוט הפסח והטבילה בי''ג שיהא להם הערב שמש: מתני' נולד הטומאה ראשון לטומאה [מטבילין אותה] אפילו בפנים לפי שאין טומאתה מדאורי' שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ואם הטבילוה בחוץ מכניסין אותה מיד שאינה צריכה הערב שמש דטומאתן מדרבנן ושנטמאת באב הטומאה מטבילין אותה בחוץ לפי שאסור להשהותה בפנים וחייב להוציאה בחוץ הואיל דטומאתה מדאורייתא דאמרינן בעירובין בפרק בתרא מזכר עד נקבה תשלחו פרט לכלי חרס דברי ר' יוסי הגלילי ומפרש טעמא לפי שאין לו טהרה במקוה א''נ לפי שאינו נעשה אב הטומאה אבל הפרכת יש לה טהרה במקוה ונעשית אב הטומאה חייב לשלחה ולהוציאה בחוץ ושוטחין אותה בחיל במקום שנקרא חיל לפנים מהר הבית ומקודש ממנו כדאיתא בריש מסכת כלים אם היתה חדשה ונטמאת מטבילין אותה בחיל ושוטחין איתה שם כדי לנוגבה ובין כך ובין כך יראו העם מלאכה שהיא נאה: מתני' על כל נימה ונימה כ''ד חוטין כדאיתא ביומא פרק בא לו הפרכת כ''ד חוטין ארכה מ' ורחבה כ' כנגד פתח האולם כדאיתא במסכת מדות ומשמונים ושתים ריבוא חוטין נארגת ויש גורסין ריבות פירוש נערות האורגות בפרוכת ושלש מאות כהנים מטבילין אותה: אמרינן בחולין פרק גיד הנשה אמר רבא גוזמא דלא צריכי כ''כ כהנים להטבילה ואמרינן התם בג' מקומות דברו חכמים בלשון הבאי גפן תפוח ופרובת ומפורשים התם: מתני' בשר שנטמא בין באב הטומאה וכו' ב''ש אומר ישרף בפנים הכל [ואינו] חייב להוציאו מיד לחוץ (ליכא) כרפרישית לעיל דכל שאין לו טהרה במקוה ואינו נעשה אב הטומאה אין חייבין עליו ואוכלין ומשקין לא מצינו להם טהרה במקוה כלל אלא למים דרך זריעה וגם אינן נעשין אב הטומאה דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא וכתיב לעיל מיניה