יומא לז ע"ב

דף לז - ב

אמר אביי תירוץ: משנתנו דיברה בידות סכינים, שאת הסכינים עצמם אי אפשר לעשות מזהב. [מפני שהזהב אינו חזק מספיק על מנת לחתוך בו]. אבל כלים אחרים שבמקדש עשה מונבז אף את הכלים עצמם מזהב.

מיתיבי סתירה לדברי אביי מברייתא: שנו בברייתא: אף הוא מונבז, עשה כני הכלים בסיסי הכלים, ואוגני הכלים [בית אחיזתם], וידות הכלים, וידות הסכינין של יום הכיפורים, של זהב.

וכיון שנאמר בברייתא "ידות הכלים וידות הסכינין". מוכח שידות הכלים אינם ידות הסכינים. אלא ידות שאר הכלים שאפשר לעשות אותם בעצמם מזהב, ואף על פי כן לא עשאם מונבז מזהב. וזה שלא כדברי אביי!

תרגומא פירש אביי: מה הם ידות הכלים שהוזכרו בברייתא? מדובר בקתתא דנרגי וחציני בידות הקרדומים והמגלות, שאי אפשר לעשות אותם בעצמם מזהב. ולפיכך עשה מונבז רק את ידותיהם מזהב ^[1].

שנינו במשנה: הילני אמו של מונבז עשתה נברשת של זהב ^[2].

תנא בברייתא: בשעה שהחמה זורחת בשעת הנץ החמה, ניצצות של אור היו יוצאין ממנה שהחמה זורחת ממזרח על הנברשת שעמדה על פתח ההיכל שהוא ממערב למזבח, והכל יודעין אז שהגיע זמן קריאת שמע, שזמנה בהנץ החמה. ^[3]

מיתיבי סתירה מברייתא אחרת:

שנו בברייתא: הקורא את שמע בשחרית עם אנשי משמר [הכהנים העובדים בעזרה ^[4]], וכן הקורא עם אנשי מעמד [הישראלים שהיו ממונים להיות נוכחים בעזרה בזמן הקרבת התמיד ^[5]] לא יצא ידי מצות קריאה כראוי ^[6], מפני שאנשי משמר משכימין, מקדימים וקוראים לפני הנץ החמה, ואילו אנשי מעמד מאחרים, וקוראים אחרי הנץ החמה לאחר שגמרו את עבודת התמיד.

ומדברי הברייתא הזאת למדנו, שאנשי המשמר ואנשי המעמד העומדים בעזרה לא קראו את קריאת שמע בהנץ החמה. ואילו בברייתא הקודמת למדנו, שכאשר הנצה החמה היתה הנברשת שבעזרה מנצנצת, והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע! אמר אביי תירוץ: הנברשת נעשתה לתועלת שאר עמא דבירושלים, שאר העם שבירושלים שבאו לעזרה, ולא היו עסוקים בעבודה, ועליהם היה מוטל לקרוא את קריאת שמע מיד בהנץ החמה ^[7].

שנינו במשנה: ואף היא הילני עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה.

במסכת גיטין [ס א] נחלקו תנאים אם מותר לכתוב במגילה חלק מן התורה, עבור תינוק כדי שיוכל ללמוד בה.

ומדייקינן ממשנתנו: שמעת מינה האם תלמד מדברי משנתנו שכותבין מגילה לתינוק להתלמד בה? שהרי במשנתנו למדנו שכתבו את פרשת סוטה [שהיא רק חלק מדברי התורה] בפני עצמה!

ודחינן: אמר ריש לקיש משום רבי ינאי: פרשת סוטה נכתבה על גבי הטבלא באלף בית, באותיות שבראשי התיבות בלבד. ולא נכתבו כל המילים בשלמות.

מיתיבי סתירה לדברי ריש לקיש מברייתא:

שנו בברייתא: כשהוא [כשהכהן] כותב את פרשת הסוטה, רואה את הפרשה כתובה על הטבלא. וכותב מה שכתוב בטבלא. ומה כתוב בטבלא? "אם שכב איש אותך ... ואם לא שכב ... אם שטית ... אם לא שטית ... " [על פי הכתוב בבמדבר ה, יט - כ ^[8]] ומשמע מהברייתא שהיה כותב מילים אלו בשלמותן!

תנא שחרית במילואו כלומר בעליית הכיור מבית שיקועו והוא מלא מקדשין מן הדד העליון ערבית שחסרו מי הכיור מקדשין מן התחתון. מוכני גלגל. והוא כדתנן בסוף עירובין וממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת ודייקינן במקדש אין במדינה לא. דאולודי קלא בשבת אסור וזה יש לו קול. כדתנן עד שהיו שומעים קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן א' הגיע כו' ומפורש בפ' שני בשחיטת קדשים (דף כא) והוא שהיה מושך ומסלק הכיור מלא מים מתוך הים שעשה שלמה שהיה משוקע בו כל הלילה שלא יפסלו מימיו בלינה וגרסי' בירושלמי הים הזה בית טבילה לכהנים היה שנא' (דברי הימים ב ד׳:ו׳) והים לרחצה לכהנים בו ואקשינן ולאו כלי הוא ופרקינן כההיא דאריב"ל אמת המים היתה מושכת לו מעין עיטם והיו רגלי השוורים פחותים כרמונים מחלפין תשעה ועשרים א"ר סימון אלו הסכינים כדתניא במס' מדות היא היתה נקראת בית החליפות ששם היו גונזים את סכיניהם. פרק ב' בשחיטת קדשים. ת"ר כיצד מצות קידוש מניח ידו הימנית על רגלו הימנית וידו השמאלית על רגלו השמאלית ומקדש ר' יוסי בר' יהודה אומר מניח ב' ידיו זו ע"ג זו וב' רגליו זו ע"ג זו ומקדש אמרו לו הפלגתה אי אפשר לעשות כן שפיר אמרו ליה אמר רב יוסף וחביריו מסייעו מאי בינייהו אמר אביי (מה) [עמידה מן] הצד איכא בינייהו ומ"ט לא מקדשי מיושב דאמר קרא לעמוד לשרת מעומד:

הילני עשתה נברשת של זהב. פי' נברשת נר כדתרגמי' (צפניה א׳:י״ב) אחפש את ירושלים בנרות כמה דבלשין בנברשתא כגון מנורת זהב כדכתיב (דניאל ה׳:ה׳) לקבל נברשתא:
ירושלמי תרין אמוראין חד אמר מנרתא וחד אמר קונברתא תרגם עקילס לקבל נברשתא לקבל למפרס:
תנא בשעה שהחמה זורחת כמין נצוצות יוצאות ממנה ויודעין העם שבירושלים הוותיקין שזו עונת גמירת ק"ש אבל אנשי משמר היו משכימין וקורין קודם זו העת. כדתנן בתמיד אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי כו' ואותה העת שחטו התמיד וניתחוהו והעלוהו לכבש ובאו ללשכת הגזית לקרות את שמע ואנשי המעמד מאחרין לפיכך תני הקורא את שמע עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרין:

אף היא עשתה טבלא כו' ודייקינן מינה שכותב מגילה לתינוק כלומר כותבין לו פרשה מן התורה להתלמד בה ולא אמרינן אסור עד שיכתוב כל התורה כולה ואוקימנא באלף בית ובסירוגין וכבר פירשנוה בגטין:

הקורא ק״ש עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא. פי׳ לאו דוקא אלא שלא קיים מצותו כראוי. ודכותה הא דאמרינן התם לא קיימת מצות סוכה מימיך ואמרי׳ נמי כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו וכבר פרישנא לה בפ״ק דברכות בס״ד:

אמר אביי לשאר עמא דירושלם. פי׳ דההוא סימנא דנברשת אינו לאנשי משמר ואנשי מעמד אלא לשאר כל העם שבירושלם. ודקארי לה סבר דכיון שבתוך המקדש היה הסימן מסתמא לא היה אלא להיות סי׳ למשרתים במקדש. והקשו בתוספות דבהא אמר אביי שזמן ק״ש לאחר זריחת חמה ואלו בפ״ק דברכות אמרינן אמ׳ אביי לתפילין כאחרים לק״ש כותיקין דתניא ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. אלמ׳ זמן ק״ש קודם הנץ החמה ור״ח פי׳ דגומרין אותה ר״ל שאומרין אותה עם הנץ החמה כדכתי׳ ייראוך עם שמש. והיראה זו ק״ש שיש בה קבלת עול מלכות שמים ולא נהיר כדמוכח התם. והנכון דהא דהכא לעיקר דינא וההיא דהתם למצוה כדי להתפלל תפלה עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש דהיינו תפלה וכדי לקיים סמיכת גאולה לתפלה מקדים ק״ש קודם הנץ החמה ודוקא לותיקין שמדקדקין בכך אבל לשאר עמא שאינם יכולין לעשו׳ כותיקין זמנם לאחר הנץ החמה כדאמ׳ הכא וא״ת והא אמרינן התם הלכה כאחרים דאמרי׳ זמן ק״ש משיראה את חברו ברחוק ד׳ אמות ויכירהו. וליכא למימר דהא דאביי פליגא אההוא פסקא חדא מדלא חזינן לאביי דפליג התם עלה ועוד דא״כ למאן דפסק התם הלכה כאחרים הא מתנייתא דהכא היכי מפרש לה ר״ל דההיא דהתם ליחידי׳ אבל הא דהכא לצבור שמתאחרין להתאסף לתפלה וכמו שנוהגין היום בצבור ובדוכת׳ פריש׳ לה שפיר בס״ד:

אם שכב ואם לא שכב. לא דק דהא לא כתיב בכל הפרשה אם שכב. והכי כתיב ואת כי שטית תחת אישך וגו׳ ואיידי דנקט ואם לא שכב נקט נמי אם שכב והכין אורחא דתלמודא:

בקתתא דנרגי וחציני. וא"ת כני כלים ואוגני כלים גופייהו תיקשי לך ליעבדו לכלים גופייהו של זהב י"ל שמתחילה היו של זהב הכלים עצמן והיו רגילין לעשות הכלים ואוגנין פחותים מן גוף הכלי אבל בידות הכלים אין לומר כן שאין לעשותן של כסף בשתוף הכלי של זהב. ה"ר יוסף:

גמ' אם שכב ואם לא שכב אם שטית כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר אביי כו' מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך וכו' ובפ' תפלת כו' כצ"ל:

בד"ה אם שכב כו' ואם לא שטית ואם שכב לא כתיב כלל כצ"ל:

[רש"י ד"ה ואוגני כלים. בית אחיזתן. בעלמא פירש שהוא כמו זר סביב השפה. והוא מוכרח בנדה (ג ב) ובב"מ (כה). ונ"ל דגירסתו היתה ואזני כלים. וכ"נ מהתוס' ישנים שכתבו דלהכי לא פריך עלייהו נעבדינהו לדידהו דזהב משום די"ל דהכלים גופייהו היו מכבר של זהב רק דכניהם ואוגניהם היו של מין אחר גרוע משא"כ הידות אין דרך לעשותן ממין אחר גרוע דהרי הן עיקר נוי של הכלי ועיין ערוך ערך אגן] :

תד"ה אמר. אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד כו'. כצ"ל:

בא"ד והתמיד היה קודם הנץ בעה"ש. עמש"כ במגילה (כ) בס"ד:

[הקורא את שמע עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא פירש"י שהכהנים שעבודה מוטלת] עליהם מקדימין לקרותה קודם היום שמא תמשך עליהם העבודה ויומנעו מלקרות [ואנשי מעמד מאחרין לקרות עד כלות עבודת התמיד משמע מפירושו דאנשי משמר ואנשי מעמד אינן יוצאין כלל] בקריאתן וזה דומה לשאר מצות הקבוע להן זמן שאם עשאן שלא בזמנן לא עשה ולא כלום [וקשה דבשלמא אנשי מעמד אע"פ שלא יצאו ידי חובתן] אפ"ה קצת מצוה יש בקריאתן כדתנן בפ"ק דברכות (דף י') הקורא מכאן ואילך לא [הפסיד ומפ' בגמ' לא הפסיד ברכות כדתני אבל מברך ב' לפניה] וא' לאחריה אבל המקדים קודם זמנו אין שום תועלת בקריאתו כלל ולמה קוראין כל עיקר [ולי נראה לפרש שהיו קוראים ביום אחר עלות השחר והא דקאמר לא יצאו ידי חובתן לאו דאורייתא קאמר] אלא אעיקר מצות קריאה דלכתחילה דרבנן דמצות קריאה מה"ת הוא משיכיר בין תכלת ללבן או לכרתי או בין זאב לכלב או בין חמור לערוד או משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו כהני תנאי התם בברייתא או משיעלה עמוד השחר לרשב"ג במתניתין אבל רבנן תיקנו זמן קריאתה עם הנץ החמה כוותיקין כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום ועיקר הקפידא הוא על ק"ש שיהיה עם הנץ החמה שזמנה דווקא ביום אע"ג דיצא בדיעבד אם עשאה משעלה עמוד השחר מ"מ עיקר מצותה דרבנן אינו אלא מהנץ כדתנן בפ"ב דמגילה (דף כ') והיינו דנקט תלמודא מיראוך עם שמש דקאי אק"ש שמקבל מורא עול מלכות שמים עליו בק"ש והא דקאמר הכא הקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו לאו לא יצא ידי חובתו כלל ל"ל אלא לא יצא ידי חובתו מצוה מן המובחר מפני שמקדימין לקרותה קודם עיקר זמן מצותה לכתחלה וכה"ג מצינו בפ"י דפסחים (דף קט"ז) ר"ג אומר כל שלא אמר ג' דברים בפסח לא יצא ידי חובתו לא קאמר לא יצא ידי חובתו כלל אלא לא יצא ידי חובתו מצוה מן המובחר קאמר וכמו שפירשו המפרשים התם ולפ"ז הא דקאמר הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא לצדדין קתני עם אנשי משמר לא יצא ידי מצוה מן המובחר אבל מ"מ ידי ק"ש יצא ועם אנשי מעמד לא יצא אפי' ידי ק"ש כל עיקר הואיל ומאחרין עד אחר זמנה לגמרי וכ"ת הו"ל לאנשי מעמד נמי לאקדומי כאנשי משמר דבזה מ"מ יצאו בדיעבד אבל השתא שמאחרין דיעבד נמי לאו כלום הוא אבל לפירש"י ניחא דאי מקדמי כאנשי משמר שהוא קודם יום לא עשו ולא כלום אבל כי מאחרי מצוה קצת מיהו איכא כדתנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד אפי' הברכות והא דלא מאחרי אנשי משמר כאנשי מעמד משום דאנשי מעמד לא עמדו אלא על קרבן תמיד שהוא של ציבור כדת' רפ"ד דתענית לפי שנאמר את קרבני וכו' ואחר הקרבת תמיד היה להם פנאי לקרות אבל אנשי משמר היו טרודין בעבודה כל היום בקרבנות יחידים אבל למאי דפי' קשה הו"ל לאנשי מעמד נמי להקדים כמו אנשי משמר והא עדיף דבזה יצא ידי חובת ק"ש דאורייתא י"ל דאנשי מעמד היו טרודין לחטוב עצים ולשאוב מים בשעת קריאת אנשי משמר וכמו שפירש"י שם בפ"ד דתענית גבי קרבן מוסף אין בנעילה לפיכך א"א להם לקרות בשעת קריאת אנשי משמר וכ"ת למאי דפי' למה אמר אביי דסימנא דמנורה היה לשאר עמא לימא שהיה לאנשי מעמד והן קראו בתוך זמן ק"ש של תורה שהוא עד ג' שעות כר"י דאמר הכי בפ"ק דברכות וקיי"ל התם כוותי' ומאי לא יצאו ידי חובתן ידי חובת מצוה מן המובחר קאמר וכדפירשתי להאי י"ח דאנשי משמר ומפני שאנשי מעמדמאחרין זמן קריאתה מעיקר מצותה בהנץ מיד וי"ל דהאי סימנא לא היה אלא להודיע תחילת זמנה בלבד כדקתני והכל יודעין שהגיע זמן ק"ש אלמא קפיד כדי לקרות בתחילת זמנה ואנשי מעמד לא היו פנוים עדיין לקרותה באותו עת דהא ודאי שלא שלמו כל סדר המערכה של ק"צ שבכל יום עד לאחר זמן דהא איכא הקרבת איברים והקטרת קטורת ונרות ושאר עבודות ציבור שבכל יום שצריכין לאנשי מעמד דל"ד תמיד דכתיב גבי תשמרו הוא דצריך להו דה"ה נמי כל ק"צ היו צריכין לאנשי מעמד דמאי שנא וכדאמר' התם האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גבו אלמא כל הקרבנות שוין בהא וכיון שכן ע"כ אנשי מעמד היו מאחרין הרבה אחר התחלת זמנה א"כ סימן זה בע"כ לא היה אלא לשאר עמא לקרות בתחילת זמנה משום מצוה מן המובחר [ומכאן ראיה להפוסקים] בפ"ק דברכות דמצוה להקדים ק"ש של לילה בתחילת זמנה שהוא צאת הכוכבים דהכי משמע הכא גבי ק"ש של יום וא"כ ה"ה לשל לילה דמ"ש [והשתא דאתית להכי אצ"ל] דלצדדין קתני אלא לא יצאו דאנשי משמר ואנשי מעמד בחד גוונא מיירי ולא יצאו ידי חובתן מצוה מן המובחר דאנשי מעמד נמי קרו [תוך זמן שמה"ת אלא שלא] קראו בתוך זמן מצוה מן המובחר שהוא בתחילת הנץ ותדע דע"כ אנשי משמר לא היו קוראין קודם היום דהא בפ"ד דמס' תמיד תנן סדר התמיד שחיטתו בהאיר המזרח וקבלת דמו וזריקתו והפשיטו וניתוחו והעלאת איבריו מחצי כבש ולמטה ומלחום ואח"כ ירדו ללשכת הגזית לקרוא את שמע וא"ל הממונה ברכו ברכה א' והן ברכו קראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אלמא זמן ק"ש היה שעה גדולה אחר עמוד השחר ומסתברא דמזמן שחיטה שהיה לאחר עה"ש עד שקראו כבר הגיע זמן ק"ש אפי' לתנא המאחר זמנה יותר וזה תימה על פירש"י שפי' מקדימין לקרותה קודם היום וזה א"א לומר כדמוכח ממתני' דתמיד וראיתי להראב"ד בהשגות פ"י מהלכות תפלה שכתב מצאנו בענין ק"ש שאמרו הקורא עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמר אלא שלא יצא כתקנה והיינו כדפי':

כותבין מגילה כו' ק"ל למ"ד כותבין א"כ מצות כתיבת ס"ת על כל אדם מנלן דהא רחמנא אמרה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת דלא משמע אלא שירת האזינו לחוד דבפ"ב דסנהדרין (דף כ"א) אמר רבה אע"פ שהניחו לו לאדם אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ונפקא ליה מהאי קרא דועתה כתבו לכם ופי' הרמב"ם בפ"ז מהלכות ס"ת דה"ק קרא כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פ' פ' וא"כ למ"ד כותבין מגילה מנ"ל חיוב כתיבת ס"ת כולה דילמא כתבו לכם את השירה שירה ממש קאמר ותו לא:

ש"מ כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה. נ"ל דאע"ג דאמרינן בספי"ב דיבמות (דף ק"ו) מר זוטרא משרטט וכתב לכולא פרשה פי' פרשת חליצה מה שקורין היבם והיבמה בפני ב"ד ופריך והא לא ניתן לכתוב פרשה בפני עצמה משום אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ומסיק הלכתא כוותי' דמר זוטרא וא"כ מאי פריך הא פירש"י התם דהיכא דכתב לה אדעתא דפ' דתהא כמגילה קטנה אסור דקיי"ל תורה חתומה ניתנה אבל האי ספירת דברים הוא ולאו בקדושתי' קאי ולפי"ז פריך שפיר דהא בהאי נברשת כתבו לפ' סוטה אדעתא דמגילה עוד פירש"י התם והלכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי ונ"ל דלאו משום מצוה לחוד קאמר דשרי דא"כ מאי פריך הכא גבי סוטה דהא מקום מצוה הוא ועוד הא להתלמד לתינוק נמי מצוה הוא ואפ"ה איכא למ"ד בפ"ה דגיטין (דף ס') דאסור ואי משום דפ' סוטה ותינוק להתלמד אפשר בס"ת לכתוב ממנה פ' סוטה וללמוד ממנה לתינוק הא גבי גט חליצה כ"ש דאפשר דא' דכותבין אקרינהו לדידה מאן יבמי עד לא אבה יבמי וכן השאר כדמסיק התם א"ו משום במקום מצוה לחוד לא שרי גבי חליצה אלא מטעמא דספירת דברים נמי הוא וכיון דאיכא תרתי שרי אבל גבי סוטה ותינוק דליכא אלא חדא מקום מצוה לא ומ"מ אני תמה על פירש"י מנ"ל דבעי תרתי לטיבותא ספירת דברים ומצוה נהי דבטעמא דמצוה לחוד לא סגי כדפי' מ"מ טעמא דספירת דברים לחוד י"ל דמהני ואולי כיון דמר בר אידי אתקיף עלה שם והא לא ניתן לכתוב אלמא ס"ל דבתרתי למעליותא נמי לא סגי די לן שנא' דמ"ז דפליג עלי' לא שרי אלא בתרתי למעליותא דוקא דכל למעוטי בפלוגתא עדיף טפי ודרך זה גדולי המפרשים בכולי תלמודא אבל אכתי איכא תיוהא בפירש"י דכתב שם דאדעתא דמגילה אסור משום דקיי"ל תורה חתומה ניתנה והא ליתא דהא מסיק התם דאפי' למ"ד מגילה מגילה ניתנה אפ"ה אסור כיון דאדבק אדבק:

ומה כתב בטבלא אם שכב אם שטית אם לא שטית ושם בפ"ה דגיטין גי' הספרים מה כתוב בה אם שכב אם לא שכב וכתבו התוס' אם שכב לא כתיב כלל אלא אם לא שטית כתיב אלא דבתר הכי כתיב ואת כי שטית כוונתם דאם שכב דקאמ' כוונתו לאת כי שטית וקרי ליה אם שכב משום דהוא חילוף דאם לא שטית דקרא ולא נכתב ואת כי שטית כדכתיב משום דנקט דבר וחילופו הואיל וענין א' הוא דאת כי שטית חילוף דאם לא שכב דרישא וכאלו כתיב אם שכב בהדיא ולפי"ז גי' דהכא משובשת דנקט אם שכב אם שטית אם לא שטית וצריך לגרוס הכא כהתם ואין להאריך בזה ונ"ל אע"ג דלכ"ע כותב עוד פסוקים כגון יתן ה' אותך וכיוצא כדתנן פ"ב דסוטה לישנא קטיע נקט וקמ"ל בהא לאפוקי מדר' יהודה דאמר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך כו' והני פסוקי דנקט הכא א"צ לכתבן לר"י לגמרי אלא ס"ל להאי תנא כר"מ ור"י דפליגי התם אדר"י וס"ל דכותבין וכן נראה מפירש"י שאכתוב בסמוך:

בסירוגין פירש"י אם לא שכב ואחריו ר"ת עד סוף המקרא ואת כי שטית ואחריו ר"ת יתן ה' אחריו ר"ת ובאו המים אחריו ר"ת ושם בפ"ה דגיטין לא פי' כן שכתב בסירוגין תחילת המקרא הי' כותב תיבה שלימה ולבסוף ר"ת הרי שלא התיר אלא תיבה א' שלימה מפסוק אחד ולא יותר והכא התיר ג' תיבות שלימות מכל פסוק ונ"ל עיקר כפי' דהכא דהא מר זוטרא דהוה כתב משרטט וכתב לכולה פרשה כמש"ל ש"מ דקל הי' לחכמים בדבר כתיבת מגילה לחוד יותר מכתיבה בלא שירטוט דהא בפ' חליצה ל"ל בה משום כתיבת מגילה לחוד מטעמא דפי' לעיל ואפ"ה לא הקילו לכתוב בלא שרטוט דהא מר זוטרא משרטט וכתב ש"מ דשירטוט חמיר מהא דכתיבת מגילה ואפ"ה אמרינן בפ"ק דגיטין (דף ו') ג' תיבות כותבין בלא שירטוט כ"ש דג' תיבות אין בו משום איסור כתיבת מגילה דקילא מהא דשרטוט ומ"מ אין להקשות מההיא סוגי' דאמר התם ר' אביתר שלח לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו וקפיד עליה ר"י על שכתב כ"כ בלא שירטוט ועוד אמר' התם שלח ליה מר עוקבא לר"א בני אדם עומדים עלי ובידי למסרם למלכות מהו שרטט וכתב ליה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי ומשמע ודאי דכתבו המקרא דרך כתיבה ולא דרך סירוגין ואפ"ה שירטוט הוא דבעי אבל משום כתיבת מגילה לחוד ל"ל בה די"ל דדוקא בתורה קפדינן אכתיבת מגילה לחוד אבל בנביאים כההיא דר' אביתר ובכתובים כההיא דר' אלעזר ל"ל בה משום כתיבת מגילה לחוד אע"ג דבעי שירטוט כשל תורה כדמוכחי הני עובדי שאני שרטוט דחמיר טפי מכתיבת מגילה כדפי' לפיכך גזרו על שרטוט אף בנביאים וכתובים ולא גזרו על כתיבת מגילה בהו משום דקילא טפי:

אר"ל משום ר' ינאי באלף בית. כתב הרמ"ע באלפסי זוטא כ"י וז"ל פירוש באל"ף בי"ת באותיות מלאות שהמילוי מעכב קריאת התיבות א"נ בתמורת אלפ"א ביתו"ת כגון אתבש וכיוצא. א"נ אותיות נפרדות שיש בין אות לאות הרבה יותר מחוט השערה ובין תיבה לתיבה הרבה יותר מאות קטנה שכל הפוסל במגילה פוסל בס"ת. ובערוך פירש שלא היתה כתובה אלא ראשי תיבות ורחוק הוא מן הדעת עכ"ל ורש"י בסוגיין ובגיטין דף ס' פירש ראשי תיבות כדברי הערוך. והרב דקדק לומר הרבה יותר מחוט השערה. שאם היה יותר מחוט השערה דיעבד כשר כמבואר בי"ד סי' רע"ד ע"ש וסבר הרב דאם הוא הרבה פסול ודוק:

בידות סכינין. שאי אפשר לעשות סכינין עצמן של זהב: כני כלים. בסיסי מושבן: ואוגני כלים. בית אחיזתן: וידות סכינין וידות כלים. קתני סכינין וקתני כלים: בקתתא דנרגי וחציני. ידות הקרדומות ומגלות: ניצוצות. זהרורית שהחמה זורחת מן המזרח ונטה על פתח ההיכל שהוא לצד מערבי: שהגיע זמן ק''ש. כדתניא (ברכות דף כו.) מצותה עם הנץ החמה: שאנשי משמר. שהכהנים שהעבודה מוטלת עליהם מקדימין לקרותה קודם היום שמא תמשך עליהן העבודה וימנעו לקרות: ואנשי מעמד. ישראל העומדים בשליחות הצבור על הקרבן שנאמר (במדבר כח) תשמרו להקריב לי מצוה שיהיו משמרים ועומדים על קרבנם הכי דריש ליה בספרי ובמסכת תענית (דף כו.): מאחרין. לקרות עד כלות עבודת התמיד: לשאר עמא. הבאים בעזרה הוא סימן להודיע זמן קריאת שמע: שמע מינה כו'. ופלוגתא היא במסכת גיטין בפרק הניזקין (דף ס.): באלף בית. אותיות של ראשי התיבות: כשהוא כותב. כהן הכותב את המגילה להשקותה: כמה שכתוב בטבלא. לפי סימני האותיות:

אמר אביי לשאר עמא דבירושלים. תימה דאביי גופיה אמר בפרק קמא דברכות (דף ט:) לקריאת שמע כוותיקין דא''ר יוחנן וותיקין גומרין אותה עם הנץ החמה והיינו קודם הנץ כדמשמע בפרק מי שמתו (שם דף כב:) דתנן גבי בעל קרי ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויקרא וקאמר בגמרא (דף כה:) לימא תנן סתמא כר''א דאמר עד הנץ החמה אפילו תימא ר' יהושע דילמא כוותיקין דא''ר יוחנן כו' אלמא דגומרין אותה עם הנץ החמה היינו קודם הנץ דמוקי מתניתין דהתם דמוכחא דצריך לקרותה קודם הנץ כוותיקין ועוד קשה על מה אנו סומכין שאנו קורין אותה אחר הנץ הרבה דאע''ג דא''ר יהושע עד ג' שעות ואמר רב יהודה אמר שמואל התם הלכה כר' יהושע נראה דהלכה כאביי דאמר לק''ש כוותיקין דהוא בתראה ואומר ר''י דוותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות אע''פ שהיו ממהרין לקרותה עם הנץ החמה וכן משמע בפ' מי שמתו (שם דף כה:) דקאמר אפילו תימא ר' יהושע דילמא כוותיקין כו' משמע בהדיא שהם סוברים כרבי יהושע ואביי נמי לא נקט לק''ש כוותיקין אלא לומר דאע''ג דהלכה כאחרים לק''ש צריך לאחרו מעט עד סמוך להנץ כוותיקין כדי לסמוך גאולה לתפלה ומן הדין זמן ק''ש מתחיל כאחרים ונמשך זמנה עד ג' שעות כרבי יהושע אלא שוותיקין מקדימין למצות ומשכימין לקרותה קודם הנץ כדי שתהא תפלה ביום אחר הנץ כדכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה וכן לתפילין כדקאמר התם לתפלה כאחרים פירוש לתפילין שאז הוא זמן קימה ותו לא חיישינן שמא יפיח בהן אלא שמאחרין ק''ש מעט עד סמוך להנץ כדי לסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום וכן משמע בירושלמי דקאמר מאן דאמר כדי שיהא רואה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו כו' עד אבל אמרו מצותה עד הנץ החמה כדי שיסמוך וכו' ובפרק תפלת השחר (דף כט:) משמע דקאי ייראוך עם שמש אתפלה גבי מתפלל עם דמדומי חמה דכתיב ייראוך עם שמש וגו' ואל תתמה דעם הנץ החמה מפרשינן קודם. ועם שמש מפרשינן אחר זריחה דעם משמע בסמוך לו או מלפניו או מלאחריו והשתא למאי דפרישית ניחא דקאמר הכא לשאר עמא דבירושלים דמצוה היא להקדים עם הנץ כוותיקין ולפי שאין הכל בקיאין לעשות כוותיקין נקבע אותו זמן מיד אחר זריחה לשאר עמא דבירושלים שאין יודעין לכוין כוותיקין וא''ת והא אמרינן בפ''ק דברכות (דף ח:) א''ר שמעון בן יוחי משום ר''ע פעמים שאדם קורא ק''ש ב' פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בה אחת משום לילה ואחת משום יום ופסיק רבי יהושע בן לוי כוותיה אלמא קודם הנץ ליליא הוא ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ החמה כמתניתין דהכא וי''ל אפילו אי פליג רבי יהושע בן לוי אאביי קיימי לן כאביי דהוא בתראה ועוד י''ל דלא פסיק רבי יהושע בן לוי כר' שמעון אלא בהא דסבר קודם הנץ יוצא בשל לילה כדמוכח בתר הכי דקאמר מכללא אתמר דההוא זוגא דרבנן דאשתכור כו' אבל במה שמתחיל זמנו דיום אחר הנץ בהא לא פסיק כלל אי נמי י''ל דאפילו רבי שמעון מודה שזמן ק''ש של יום קודם הנץ והא דלא קאמר פעמים שאדם קורא ק''ש שתי פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה דהוה רבותא טפי יש לומר דבעי לאשמועינן שאין יוצא בשל לילה אחר הנץ ואפילו נאמר דרבי שמעון סבר דזמן ק''ש אחר הנץ אין להעמיד מתניתין דהכא כוותיה ודלא ככל הני תנאי דאם כן הוה ליה לגמרא לדקדק ולאוקמי כוותיה בהדיא ורבינו תם פירש דזמן ק''ש הוי אחר הנץ החמה כמתניתין דהכא וכרבי שמעון והוותיקין היו ממהרין שלא כדין קודם הנץ החמה בשביל חובת התפלה כדי לסמוך גאולה לתפלה שתהא עם שמש אע''ג דתפלות כנגד תמידין תקנום והתמיד היה קודם הנץ בעמוד השחר מ''מ זמן תפלה בשעת הנץ והיינו דפריך בפרק תפלת השחר (ברכות דף כו.) ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך כו' פירוש ולא עד חצות אלמא דעיקר חביבות התפלה בשעת הנץ ולהכי קורין ק''ש שלא כדין בשביל חביבות התפלה ולהכי לא פריך ליה גבי ק''ש שהיה יודע שהיו קורין אותו שלא כדין בשביל חביבות וממהרין אותו קודם זמנו שהוא אחר הנץ כמתניתין דהכא וכר''ש שאמר משום ר''ע וקשה דמצותה עם הנץ החמה משמע דזה עיקר מצות ק''ש עוד קשה לומר שלא יהא הלכה כאביי דהוא בתראה מיהו רבינו תם פי' דאביי נמי הכי ס''ל והא דקאמר לק''ש כוותיקין סימנא בעלמא כלומר סמוך להנץ כוותיקין ולא כוותיקין לגמרי דאילו וותיקין מקדימין ואנו מאחרין אחר הנץ ועוד הביא ראיה מפרק שני דמגילה (דף כ.) וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר אלמא דבר שזמנו ביום מצותו אחר הנץ והרב פור''ת פירש כפר''י וה''ר חננאל פירש דוותיקין גומרין אותה עם הנץ החמה מיד ומפרש גומרין קורין ומפרש ייראוך עם שמש היינו קבלת מלכות שמים דהיינו ק''ש וקשה דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דאיירי בעיקר תפלה ועוד דקרא דייראוך עם שמש מוקמי ליה גבי תפלה בפרק תפלת השחר ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ כדי שיתפללו בתחלת הנץ: אם שכב אם לא שכב. בפרק הניזקין (גיטין דף ס.) מייתי לה וגרסינן התם בכל הספרים אם שכב אם לא שכב ואם שטית ואם לא שטית אע''ג דקראי לאו הכי [כתיבי] דברישא כתיב [אם לא שכב] ואם לא שטית ואם שכב לא כתיב כלל: בסירוגין. הא דאמר בפרק שני דמגילה (דף יח:) אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב כיון דכתיבי ראשי תיבות וראשי פסוקים ועוד שהיא פרשה קטנה שרי כדשרינן התם תפילין ומזוזות משום דמיגרס גריסן: