יומא יג ע"ב

למפרע דגיטא דהא לאו גיטא [שהגט של זו לא גט] הוא שהרי השניה עדיין חיה, ועביד ליה [ונמצא שעשה] עבודה כשיש לו שני בתים (נשים)! אלא עלינו להציע פתרון אחר: דאמר [שאומר הוא] לה לאשה השניה: "הרי זה גיטיך על מנת שתמות חברתיך". ומקשים: הלא גם במקרה כזה עדיין ודילמא מייתא [ושמא אכן תמות] חברתה והוה ליה גיטא דהא גיטא [ויהיה הגט של זו גט] וקם ליה [ונמצא עומד] בלא בית כלל!

אלא כך יש לומר: שמגרש להו לתרוייהו [אותן את שתיהן] בגט, אלא קובע לשתיהן תנאים שונים, לחדא [לאחת מהן] אמר [אומר הוא] לה: "הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך", ולחדא [ולאחת מהן, לאחרת] אמר [אומר הוא] לה: "הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי ביום הכיפורים לבית הכנסת", שיש אפשרות קלה לגרום שיהא זה גט במניעת כניסתה לבית הכנסת. ומקשים: ודילמא [ושמא] לא מייתא [תמות] חברתה ולא עיילא [תכנס] היא לבית הכנסת ואם כן והוה ליה גיטא דתרוייהו גיטא [ונמצא הגט של שניהן גט] וקם ליה [ונמצא הוא עומד] שוב בלא בית!

אלא, כך צריך לומר: לחדא אמר [לאחת אומר הוא] לה: "הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך", ולחדא אמר [ולאחת אומר הוא] לה: "הרי זה גיטיך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת". דאי מייתא הא [שאם מתה זו] — הרי קיימא הא [נשארת זו] ואי מייתא הא [ואם מתה זו] — הרי קיימא הא [עומדת זו]. מאי איכא למימר [מה יש לך לומר] ולחשוש עוד דילמא מייתא [שמא תמות] חברתה בפלגא [באמצע] העבודה ונמצא כי עבד ליה [עושה הוא] עבודה למפרע כשהוא נשוי לשני בתים (נשים), אי חזי לה דקא בעיא למימת [אם רואה הוא שרצונה, שהיא עומדת למות] — קדים איהו ועייל [מקדים הוא ונכנס] לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהא גיטא [ועושה את הגט של זו גט] למפרע ונמצא שאינו נשוי אלא לאשה אחת. והצלחנו איפוא למצא אפשרות לשיטת ר' יהודה, שיהיה הכהן הגדול מכין לעצמו אשה נוספת, בלא שיהיה נשוי לשתי נשים בבת אחת ביום הכיפורים.

א על אחד מעיקריה של סוגיה זו מתקיף לה [מקשה עליה] רב אסי, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב עוירא: אלא מעתה שאנו מדייקים בלשון הכתוב "ביתו" ולא שני בתים, אם כן שתי יבמות הבאות מבית אחד כלומר, שהיו שתיהן נשואות לאדם אחד לא יתייבמו אף לא אחת מהן, שהרי גם שם אמרה התורה "את בית אחיו" (דברים כה, ט) ונדייק: ולא שני בתים! ומשיבים: "יבמתו" "יבמתו" ריבה הכתוב, שכיון שנאמרה מלה זו פעמיים בכתובים, הרי זה מרמז שאפילו כשיש שתי נשים מבית אחד הזקוקות לו ליבום, אחת מהן צריכה יבום.

מצד אחר מתקיף לה [מקשה עליה] רבינא, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב שרביה: מה שאמרנו בכהן גדול שכל עוד אינו נושא את אשתו אף שהיא ארוסה, אינה בכלל "ביתו", אלא מעתה ארוסה לא תתייבם? שהרי ביבום נאמר לשון "בית" והלא דבר זה הוא בניגוד להלכה המקובלת! ומשיבים: נאמר: "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" (דברים כה, ה) ובא כתוב זה לרבות את הארוסה, שאף שלא היתה בתוך ביתו, והיא לפי שעה עדיין בחוץ ("החוצה") מכל מקום חייבת יבום או חליצה.

ב בהקשר לסוגיה הקודמת מביאים ברייתא נוספת. תנו רבנן [שנו חכמים]: כהן גדול מקריב קרבנות כשהוא אונן, ביום מיתת קרוביו, אבל אינו אוכל מן הקרבנות הללו. ר' יהודה אומר: כל היום. ושואלים: מאי [מה פירוש] הביטוי "כל היום"? אמר רבא: לא נצרכה הוספה זו אלא כדי להביאו מתוך ביתו. כלומר: לא רק שמותר לו לעבוד במקדש כשהוא אונן, אלא אף מצוה היא להביאו באותו יום אל המקדש כדי שיעבוד בו כל היום ובכך יתפכח מצערו.

אמר ליה [לו] אביי: השתא [עתה] לדעת ר' יהודה אפוקי מפקינן ליה [מוציאים אנו אותו] את הכהן האונן מן המקדש, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: היה כהן הדיוט עומד ומקריב על גבי המזבח ושמע שמת לו מת — מניח עבודתו באמצע ויוצא, אלו דברי ר' יהודה. ואילו ר' יוסי אומר: יגמור את עבודתו ואחר כך יוצא, הרי שר' יהודה מחמיר בהקרבה בשעה שהוא אונן ואף שדיבר מענין כהן הדיוט, סברה היא שכן הדין גם בכהן גדול ואת אמרת מייתינן ליה [וכאן אתה אומר שמביאים אותו] את הכהן הגדול מתוך ביתו לעבוד באוננות?

אלא אמר רבא, עלינו לחזור מהפירוש הראשון וכך יש לפרש: מאי [מה פירוש] "כל היום"

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יג - ב

ואיגלי מילתא [והוברר הדבר] למפרע, דגיטא דהא שניה, לאו גיטא הוא.

ונמצא, שעד שמתה הראשונה, עביד ליה הכהן הגדול עבודה בהיות לו שני בתים.

ה. אלא, יש לומר: שהוסיף על תנאו הקודם [על פי התוס'],

דאמר לה נמי: והרי זה גיטיך, על מנת [באם] שתמות חברתיך באמצע העבודה.

ושוב אין לחשוש שמא יתברר למפרע שבזמן העבודה היה לו שני בתים.

ויש לדחות גם תירוץ זה: כי,

ודילמא אמנם מייתא חברתה, והוה ליה גיטא דהא - השניה, גיטא. שהרי נתקיים התנאי. ונמצא, כי קם ליה הכהן הגדול בלא בית כלל.

ו. אלא יש לומר:

באמת אין אפשרות על ידי גט אחד לאחת מהן, להוציאו מכל הספיקות, ואפילו על ידי תנאי. אבל יש עצה אחרת להוציאו מידי ספק, והיא:

דמגרש להו לתרווייהו, ולכל אחת מהן יעשה תנאי אחר.

לחדא מהן אמר לה: הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך, ועל ידי תנאי זה הועיל שאם תמות חברתה יתבטל הגט, ותהיה היא אשתו האחת בלבד. וכמו כן, אם לא תמות חברתה, יחול הגט שהרי נתקיים התנאי, ותהיה חברתה אשתו האחת בלבד.

ולחדא [לשניה], בכדי להוציא מן החשש שהזכרנו לעיל שמא תמות באמצע העבודה, ויתבטל הגט למפרע ונמצא שעבד עד עכשיו עבודה בשני בתים:

אמר לה: הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת. ומעתה יש באפשרות השניה לקיים גיטה, על ידי שתקיים התנאי - שלא תכנס לבית הכנסת, ואין כאן שני בתים.

ודחינן: והלא גם עצה זו אינה מספקת. כי

דילמא לא מייתא חברתה [כלומר, אותה השניה שתלה בה את הגט שנתן לראשונה, בכך שהיא לא תמות], ונמצאת הראשונה מגורשת, שהרי נתקיים התנאי. וגם לא עיילא היא [אותה שניה, שנתגרשה על מנת שלא תכנס לבית הכנסת], ונמצאת אף היא מגורשת, שהרי גם התנאי שלה נתקיים.

ושוב קם ליה הכהן הגדול בלא שום בית.

ז. אלא יש לומר:

אכן מגרש את שתיהן בצורה כזאת:

לחדא מהן אמר לה: הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך.

ולחדא [לשניה] אמר לה: הרי זה גיטיך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת.

ושני תנאים אלו יועילו בכל האופנים:

דאי מייתא הא [אותה שקבלה הגט על מנת שלא תמות חברתה] - קיימא הא [חברתה].

ואי מייתא הא [אותה שבמיתתה היה תלוי גיטה של הראשונה], ונמצא גט של הראשונה בטל, הרי קיימא הא [הראשונה].

ומאי איכא למימר לחשוש, דילמא מייתא חברתה [אותה השניה] באמצע יום הכפורים בפלגא דעבודה, ונמצא שעבד ליה הכהן הגדול עבודה למפרע עד שמתה, בשתי בתים, שהרי מעתה שמתה ובטל התנאי, נתבטל גיטה של הראשונה למפרע.

יש באפשרותו של הכהן הגדול לתקן חשש זה:

אי חזי אם רואה לה הכהן את אשתו השניה, דקא בעיא למימת [שנוטה היא למות] - קדים איהו, ועייל לבית הכנסת [ימהר להכנס לבית הכנסת], ועל ידי זה יתקיים התנאי שעשה בגיטה של השניה, הנוטה עתה למות, ומשוי לגיטא דהא - גיטא למפרע, שבקיום התנאי עכשיו, חלים הגירושין למפרע, ויתברר שגם עד שמתה היא לא היתה אשתו, ונמצא שעבד עבודה בבית אחד בלבד.

מתקיף לה רב אסי ואיתימא רב עוירא: אלא מעתה, שמיעטנו מהפסוק שאין הכהן הגדול עובד בשתי נשים, משום שנאמר "בעד ביתו", ודייקינן: ולא בעד שני בתים.

אם כן, שתי יבמות הבאות מבית אחד, שמת הבעל והשאיר שתי נשים - לא יתייבמו כלל, ואפילו לא אחת מהן. לפי שגם בפרשת יבום נאמר "אשר לא יבנה את בית אחיו", ונדייק אותו צורת דיוק, ונאמר: רק כשיש "בית" אחד נאמרה פרשת ייבום, ולא כשיש שני "בתים"!? ומשנינן: נאמר שם "ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים". והרי "יבמתו" אחד מיותר. אלא, ריבה הכתוב שאפילו יש שם עוד יבמה, מכל מקום, מתייבמת אחת משתיהן.

ותו מתקיף לה רבינא, ואיתימא רב שרביה: אלא מעתה שמיעטנו בפרשת כהן גדול מתיבת "ביתו" את הארוסה, שאינה נקראת בית אלא נשואה. אם כן, נאמר גם לגבי מצות יבום, שאם מת בעלה בעודה ארוסה לא תתייבם, שאף שם נאמר "בית אחיו".

ומשנינן: ביבום נאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר". ודרשינן: "החוצה" - לרבות את הארוסה! שגם אם עדיין לא כנסה בעלה המת לנשואין, אלא "חיצונה" היתה לו, מכל מקום, חייבת היא בייבום.

נאמר בפרשת אמור "והכהן הגדול מאחיו - לאביו ולאמו לא יטמא. ומן המקדש לא יצא, ולא יחלל את מקדש אלהיו".

ופירושו של הפסוק הוא, שהכהן הגדול, אם מתו עליו אביו או אמו או שאר קרובים, אסור לו להטמא להם, ואינו כשאר כהנים, שמצוה עליהם להטמא לקרוביהם.

ועוד הבדל יש בין כהן הדיוט לכהן גדול:

כהן הדיוט אינו עובד במקדש כשהוא אונן, ואם עבד עבודתו פסולה. ואילו כהן גדול אונן ממשיך בעבודתו

תנו רבנן: כהן גדול מקריב גם כשהוא אונן.

ואף על פי שהוא עובד את עבודת הקרבנות גם באנינותו, מכל מקום, לענין איסור אכילת קדשים באנינות - הנלמד ממה שנאמר במעשר שני "לא אכלתי באוני ממנו" דינו שוה לכהן הדיוט, והוא אינו אוכל מהקדשים כשהוא אונן.

רבי יהודה אומר: כל היום.

והוינן בה: מאי, מהי המשמעות של "כל היום", שאמר רבי יהודה?

אמר רבא: לא נצרכה, אלא להשמיענו, שמצוה להביאו למקדש לעבודה כשהוא אונן - מתוך ביתו. כדי שיהיה עסוק בעבודת הקרבנות "כל היום", כדי להפיג צערו.

אמר ליה אביי לרבא: השתא, הרי מצינו לרבי יהודה שמחמיר בדיני אנינות, שאפילו באמצע העבודה אם נודע לכהן הדיוט שמת לו מת, אפוקי מפקינן ליה, מוציאים אותו מהעבודה, ואין מניחים לו לסיים את העבודה שהתחיל בה.

דתניא: כהן הדיוט שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח, ושמע שמת לו מת - מניח עבודתו, לפי שחלה עליו אנינות, ויוצא מן המקדש, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: יגמור עבודתו שהתחיל בה, ואחר כך יצא מן המקדש.

ואילו את, רבא, אמרת שהקל רבי יהודה כל כך בדין אנינות עד שמייתינן ליה לכהן גדול כשהוא אונן, אפילו מתוך ביתו.

אלא, אמר רבא: מאי "כל היום" שאמר רבי יהודה -

אלא אמר רבא, עלינו לחזור מהפירוש הראשון וכך יש לפרש: מאי [מה פירוש] "כל היום"

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

retroactively that the bill of divorce of this second woman is not a valid bill of divorce, since the first wife died. In that case, it turns out retroactively that he performed part of the service with two houses, married to two wives. Rather, it is a case where the High Priest said to the second wife: This is your bill of divorce on condition that your counterpart dies. The Gemara asks: In this case, too, perhaps her counterpart will die and the bill of divorce of this second woman is a valid bill of divorce, and he will remain without a house at all.

Rather, this is a case where he divorces both of them provisionally, with a different stipulation to each woman. To one, he says: This is your bill of divorce on condition that your counterpart will not die. And to the other one, he says: This is your bill of divorce on condition that you will not enter the synagogue on Yom Kippur, cognizant of the fact that she can easily fulfill that condition and thereby effect her divorce. The Gemara asks: And perhaps her counterpart will not die, fulfilling the condition and effecting the divorce of one wife; and she will not enter the synagogue, fulfilling the condition and effecting the divorce of the other wife. In that case the bill of divorce of both women is a valid bill of divorce and he remains without a wife.

Rather, it is a case where to one of the women, the High Priest says: This is your bill of divorce on condition that your counterpart does not die. And to the other one of the women he says: This is your bill of divorce on condition that I will enter the synagogue. If this wife dies, that other one is alive; and if that other one dies, this one is alive. What is there to say in refuting this possibility? Perhaps her counterpart will die in the middle of the service, and it will turn out retroactively that he performed part of the service with two houses, married to two wives. If he sees that she seeks, i.e., she is about to die, he will then preemptively enter the synagogue, rendering the bill of divorce of the dying wife a valid bill of divorce retroactively. He will then be married to only one woman. In that way, a second wife can be designated for the High Priest without him being married to two women on Yom Kippur.

Rav Asi, and some say it was Rav Avira, strongly objects to that conclusion: However, if that is so, that from the term: His house, in the singular, one derives one wife and not two, then two widows of a brother who died without a child [yevamot] who come from one house, i.e., they were married to the same man, should not be obligated to marry his brother in levirate marriage. In addressing levirate marriage, the Torah says: “So shall it be done to the man that does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). One may derive from this: One house, i.e., wife, and not two. The Gemara responds that when the Torah says: “Then his yevama shall go up to the gate” (Deuteronomy 25:7), “and his yevama will draw nigh to him” (Deuteronomy 25:9), twice, it comes to include a situation where the deceased had two wives; in that case one of them is required to marry his brother in levirate marriage.

Ravina, and some say it was Rav Sherevya, strongly objects to this: It was stated above that a woman betrothed to the High Priest is not considered his house, i.e., his wife. However, if that is so, a betrothed woman whose betrothed passed away should not be obligated to marry his brother in levirate marriage, since the term: House, appears in that context as well. In practice, that is not the halakha. The Gemara answers that the Torah says: “The wife of the dead shall not be married outside to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). The superfluous term: Outside, comes to include the betrothed woman. Although she is technically still outside the family, the brother of the deceased must either marry her in levirate marriage or perform ḥalitza.

§ Apropos the death of the wife of the High Priest, the Gemara cites an additional baraita. The Sages taught: A High Priest sacrifices offerings when he is an acute mourner, on the day of a relative’s death, but does not eat from those offerings. Rabbi Yehuda says: The entire day. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: The entire day? Rava said: This phrase is necessary only to bring him from his house. Not only is it permitted for the High Priest to serve in the Temple when he is an acute mourner, but it is a mitzva to bring him from his house to serve in the Temple for the entire day to help ease his pain.

Abaye said to him: Now, according to the opinion of Rabbi Yehuda, we remove the High Priest from the Temple when he is an acute mourner, as it was taught in a baraita: If a common priest was standing and sacrificing an offering on top of the altar and heard that a relative of his died, he leaves his service in the middle and exits the Temple; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: He completes the service and then leaves. Rabbi Yehuda rules stringently in the case of a priest who is an acute mourner sacrificing an offering. Even though the baraita is referring to a common priest, it is reasonable to say that the same is true with regard to a High Priest as well. Rabbi Yehuda says that a High Priest who becomes an acute mourner exits the Temple, and you say we bring the High Priest who is an acute mourner from his house to serve?

Rather, Rava said: The initial interpretation must be rejected. What is the meaning of the phrase: The entire day?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ולרחל אמר לה הרי זה גיטיך ע"מ שאכנס בכנסת. אם אכנס לכנסת הרי את גרושה ממני ואם לא אכנס לא יהא הגט גט אם מתה רחל בטל הגט ונשארה לאה אשתו. ואם מתה לאה נשארה רחל באישות אצלו שהרי לא נכנס בכנסת.

מאי איכא למימר דילמא מתה רחל בפלגא דעבודה ונמצא שהיתה בחצי העבודה רחל אשתו וכיון שמתה עכשיו בטל הגט ונמצאת לאה אשתו ונמצאת העבודה בשני בתים בהתחלה בעבודה כשרואה אם היא רחל גוססת מקדים ועייל לכנסת ונתקיים הגט ונמצאת לאה לבדה אשתו. ירושלמי ולא נמצא קונה אשה ביוה"כ משום שבות התירו במקדש.

מתקיף לה רבינא אם משום דכתיב ביתו [אינו] רשאי להיות לו ב' נשים יבמה דכתיב בה אשר לא יבנה את בית אחיו אם יש לו ב' נשים לא תתייבם אפילו אחת מהן. ודחי יבמתו יבמתו ריבה כלומ' היה לו לכתוב ועלתה יבמתו ועלתה יבמה השערה. יבמתו דכתב למה לי. אלא אפי' יש שם שתים ועלתה אחת מהן היא יבמתו והדין יבמה. ואקשינן תוב כיון דאמר כניס לה והדר מגריש לה על תנאי כלומר אינה נקראת בית עד דכניס לה ארוסה לא תתיבם דהא אינה בית. ודחי לא תהיה אשת המת החוצה כתיב החוצה לרבות הארוסה:

ת"ר כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל. ר' יהודה אומר כל היום ובא רבה לומר כל היום כולו אפילו אם הוא בביתו מביאין אותו ומקריב כל היום איני והא תניא היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ושמע שמת לו מת מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר יגמור השתא לר' יהודה אפוקי מפקינן ליה ואת אמרת מייתינן ליה מתוך ביתו כדי להקריב אלא מאי כל היום פי' ר' יהודה בתימה אומר כל היום מקריב לומר שאינו עובד כל היום גזירה שמא יאכל:

אלא דאמר לה הרי זה גטיך על מנת שתמות חברתיך. ופרכי׳ ודילמא מתה חברתה וקם ליה בלא בית ובהא ודאי הכי נמי דאיכא למיפרך דדילמא לא מתה חדא מינייהו ואיכא שני בתים אלא דתלמודא נקט חדא מינייהו. אלא דמגרש להו לתרוייהו ללאה אמר הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך רחל ביום הכפורים ולרחל אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת ביום הכפורים הלכך אם לא תמות רחל הרי לאה מגורשת ואם תמות רחל הרי כאן לאה שאינה מגורשת ואין לו אלא אשה אחת ואם לא תמות אחת מהן אין כאן אלא רחל ותכנס רחל לבית הכנסת כדי שלא תהא מגורשת ואין כאן אלא רחל ופרכינן ודילמ׳ לא מתה רחל ותהא לאה מגורשת ולא עיילא לבית הכנסת רחל ותהא לאה מגורשת וקם ליה בלא ביתא שהרי שתיהן מגורשות. וא״ת מאי קושיא דהא אי איהי לא עיילא מעיילי׳ לה בעל כרחה דהא אשה מתגרשת בעל כרחה י״ל דכיון דאמר לה על מנת שתכנסי האי לישנא דעיילא מדעתה משמע. ובדין הוא דיכול לאתנויי תנאה דליהוי בעל כרחה אלא דניחא ליה לתלמוד׳ לאשמועי׳ אידך אוקימתא דבסמוך וק״ל דבלאו הכי נמי איכא בהאי אוקימתא פירכא אחריתי דדילמא עיילוה בצפרא לבי כנישתא ובטיל גיטא דידה ובתר הכי מתה בפלגא דיומא ובטלן גיטא ואשתכח דעבד למפרע בצפרא עבודה בשני בתים אלא שיש לו׳ בזו כדפרשי׳ לעיל דאין ה״נ וחדא מינייהו נקט תלמודא וכמו שרמז לנו רש״י ז״ל לעיל דוק ותשכח.

אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטיך ע״מ שאכנס אני לב״ה. פי׳ לישנ׳ קלילא נקט וה״ק דלחד׳ דהיינו לאה אמר לה על מנת שלא תמות רחל חבירתיך ולחדא דהיינו רחל אמר לה ע״מ שאכנס אני לבית הכנסת הלכך אם לא תמות אחת מהן הרי לאה מגורשת ואם תמות לאה יכנס לבית הכנסת ובטיל גיטא דרחל: ואין לו אלא אשה אחת דהיינו רחל. מאי איכא למימר דילמא מתה חברתה דהיינו רחל בפלגא דעבודה פי׳ ואשתכח דגיטא דלאה לאו גיטא. ועבד ליה עבודה למפרע בשני בתים אי חזי לה דקא בעיא לממת קדים הוא ועייל לבית הכנסת הקשו בתוספות למה לן למימר דקדים ועייל לבית הכנסת מקמי דתמות רחל אפילו לבתר מיתתה מצי עייל ומקיים תנאה והוה ליה גיטא למפרע כאותה שאמרו הרי זה גיטיך מעכשו אם לא באתי לאחר י״ב חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט ולא חשיב גט דלאחר מיתה. ותי׳ דהתם ודאי הוא דאיקיים תנאה מחיים אבל הכא לא איקיים תנאה מחיים ולא חלו עליו גירושין מחיים ולא נהירא דהא כיון דאמר מעכשו הרי מתקיים התנאי וחל הגט למפרע מחיים דהא אם אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז למ״ד לי ואפי׳ ליורשי משמע נותנת לאחר מותו לאביו או לאחיו כדאי׳ במ׳ גיטין. וה״ה לאומר על מנת שאתן ליך שנותן לאחיה וליורשי׳ לאחר מותה דמאי שנא אבל הנכון דהכא ה״ה דמצי עייל לאחר מיתה אבל כדי שלא יהא התנאי תלוי ועומד ושמא מתוך אנינותו לא יוכל ליכנס לאחר מותה עבדי׳ מעלה בכפרה ומקיים תנאה מקמי דתימות.

אלא מעתה שתי יבמות מבית אחד לא יתיבמו. כלומר דנימא את בית אחיו אמר רחמנא מי שיש לו בית אחד ולא מי שיש לו שני בתים. ואנן קיימא לן שמיבם את אחת מהם: ופרקי׳ יבמתו ריבה וק״ל ולמאן דדריש ליה התם לאתויי חייבי לאוין שחולצות ולא מתיבמות כדאיתא בפרק כיצד מאי איכא למימר וי״ל דלדידיה כוליה יבמתו מיותר. ומדלא כתב רחמנא יבמה וכתב יבמתו ש״מ תרתי:

אלא מעתה ארוסה לא תתיבם. פי׳ דהא אמרת דכל כמה דלא כניס ליה לא קרינא בית אחיו אבל משום דכתיב לא תהיה אשת המת לא ממעטי׳ ארוסה דאשת המת אפילו ארוסה במשמ׳ וכדפרי׳ בפ״ק דיבמות בס״ד:

החוצה לרבות את הארוסה. וא״ת לא ליכתוב רחמנא בית אחיו ולא מצטרי׳ למיכתב החוצה ולאו רבויא דיבמתו דאמרי׳ לעיל י״ל דאיצטריך למכתב בית אחיו למדרש בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים:

דתניא היה עומד ומקריב פירשה רש״י ז״ל בכהן הדיוט והיינו קושיין דלענין אנינות ר׳ יהודה לחומרא ור׳ יוסי לקולא. ותמי׳ מילתא דמאי קושיא דבכהן גדול דאקיל רחמנא ואמר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל אקיל ר׳ יהודה לומר שמביאין אותו מתוך ביתו ובכהן הדיוט דאחמיר רחמנא שלא יקריב אונן ואם הקריב חלל מחמי׳ ר׳ יהודה לומר שאפילו התחיל לא יגמור וי״ל דמ״מ כי מעיינת בה סתרי אהדדי דהא לית לן אסורא בכהן הדיוט שלא יקריב אונן אלא מדיוקא דכהן גדול דכתיב ביה ומן המקדש לא יצא ולא יחלל ודרשי׳ הא אחר שלא יצא חלל וא״כ לר׳ יהודה דאמר דכהן גדול מביאין אותו מתוך ביתו משמ׳ ליה קרא דמן המקדש לא יצא אף במי שלא התחיל בעבודה שלא יצא מקדושתו ויבא לעבוד עבודה ודכוותה אית לן למידק בכהן הדיוט שיצא מקדושתו ולא יתחיל עבודה אבל שאם התחיל קודם אנינות שלא לגמור אותה מנין לנו כן נראה מפי׳ רבי׳ ז״ל ובתוספות הקשו על פירושו דאי בכהן הדיוט היאך יאמר ר׳ יוסי יגמור דהא ליכא שריותא בכהן הדיוט להקריב אונן וזו אינה קושיא גדולה דדילמ׳ ר׳ יוסי משמ׳ ליה דמאי דאמרי הא אחר שלא יצא חלל בשלא יצא מקדושתו והתחיל לעבוד לאחר שהיה אונן ור״י ז״ל פיר׳ הברייתא בכהן גדול וא״ר יהודה שלא יגמור והשתא פריך שפיר דהשתא לר׳ יהודה אפוקי מפקי׳ ונראה דרש״י ז״ל לא פירשה כן משום דקתני מתנייתא סתמא היה עומד ומשמ׳ בכהן הדיוט:

שתי יבמות הבאות מבית אחד כגון שהי' לראובן שתי נשים ומת בלא בנים ונפלו לפני שמעון אינו מיבם אלא אחת מהם שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שנים ושלשה בתים ואם קדש את השנייה עבר בעשה כדין לאו הבא מכלל עשה וקדושיו תופסין כמו שיתבאר במקומו ולא סוף דבר שהנשואה חולצת או מתייבמת אלא אף הארוסה שנאמר החוצה כלומר אף זו שהיא עדיין בחוץ ולא נשאת לראובן הואיל ונתקדשה לו ומת ראובן חולצת או מתייבמת לשמעון ודברים אלו יתבארו במקומם בעזר השם במסכת יבמות:

כה"ג שמת לו מת מקריב אפי' בשעת אוננותו ר"ל קודם שנקבר המת אלא שאינו אוכל בקדשים ואף לערב אינו חולק בהן אבל כהן הדיוט אינו מקריב אונן ואם היה עובד ובאה לו שמועה בשעת עבודה שמת לו מת אינו צריך להפסיק אף קודם קבורה אלא יגמור ומגדולי המחברים כתבו שאינו עובד וכן אינו יוצא מבית המקדש ולא יראה לי כן:

דאמר לה ע"מ שתמות חברתיך. והוה מצי לאקשויי ודילמא לא מתה חבירתה והויא לה עבודה בשני בתים אלא יש קושיות הרבה בשמועה ואינו חושש עד לבסוף שמעמידו על האמת כדפירש הקונטרס גופיה:

דילמא לא מתה חבירתה ולא עיילא איהי לבהכ"נ. וא"ת מ"מ אם לא מתה חבירתה יוליכוה בעל כרחה לבהכ"נ ותתגרש י"ל דס"ל לתלמודא כיון שבדעת אחרים הדבר תלוי שמא לא תלך:

מאי איכא למימר שמא מתה חבירתה בפלגא דעבודה אי חזי כו'. ודוקא לתרוייהו אבל אם לא אמר אלא לחדא הרי זה גיטיך על מנת שאכנס אני לבהכ"נ איכא למיחש שמא תמות חבירתה בפלגא דעבודה ואי לא אזיל לבהכ"נ עבד פלגא דעבודה בשני [בתים] ואי עייל נמצא דה"ל בלא בית ומיהו הכי נמי הוה מצי לשנויי כלישנא דנקט מעיקרא ע"מ שלא אכנס לבהכ"נ ולאידך אמר לה ע"מ שלא תמות חבירתה ואי מתה חבירתה בפלגא דעבודה לא הוי גיטא ואותה שמתה מגורשת כיון שלא הלך לבהכ"נ ואי לא מתה חבירתה ומיגרשה אידך אזיל לבהכ"נ לבטל גט אחרת והוה ליה בית אחד:

כי חזי דבעי למימת קדים ועייל וכו'. ואם תאמר לאחר מיתה נמי אם ילך לבהכ"נ מגורשת למפרע דאמרינן בפרק מי שאחזו (דף עו:) הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט לא דמיא דהתם קיימתה לתנאה שחייתה עד שעברו שנים עשר חדש אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי:

הבאות מבית אחד לא יתייבמו. וא"ת תיקשי ליה הא על הא דאמרינן ביבמות (דף מד.) בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים ואם כן נימא דלא תתייבם אחת מהן י"ל דהכא הכי פריך כיון דאמרת ביתו חדא משמע אם כן לא יוכל לייבם אשת אחיו אם יש לו שתי נשים ובשלמא אי הוה אמרינן הכא דאינו מכפר אלא על אחת מהן ה"נ הוה לן למימר אם יש לו ב' יבמות לא תתייבם אלא האחת אבל כיון דאמרינן ביתו חדא משמע א"כ גבי יבמה נמי נימא הכי דחדא משמע לאפוקי היכא שיש לאחיו שתי נשים:

מניח עבודתו ויוצא. בכהן גדול מיירי כפירש ריב"א ולא יגמור דקאמר רבי (יוסי) [יהודה] היינו מדרבנן אבל לפירוש הקונטרס דמוקי לה בכהן הדיוט ופריך מהחליפו שיטתן קשה דמאי פירכא הוא ועוד לא ידעינן טעמא דרבי יוסי:

בד"ה אלא לחדא כו' לפי שאינה תדירה בכאן לראות אם לא תמות חברתה כו' עכ"ל ר"ל שהרי אם תמות חברתה צריכה היא ליכנס לבהכ"נ שלא יהא גיטה גט והיה קם בלא בית אבל ק"ל להאי תירוצא אם נאמר שהיא אינה תדירה אצל חברתה ואטו בכפה תלו לה מכ"ש דהכהן גדול אינו אצלה ביוה"כ לראות דקא בעי למיחש ולהקדים ליכנס לבהכ"נ כדקאמר תלמודא ובת"י זה התירוץ אינו:

בד"ה ולחדא כו' פי' ולשניה אמר ע"מ שלא תמות חברתה כו' עכ"ל הלשון ולשניה שכתבו לכאורה הוא מגומגם דהא קמייתא קרו לה בסמוך בדבריהם וי"ל דקרו לה הכא שניה משום שלא הוזכרה בגמרא מיהו בכל הספרים שלנו כתוב בהך קמייתא לחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חברתך ולחדא כו' וק"ל:

בד"ה ולחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תיכנסי לבהכ"נ כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ודלמא לא כו' וא"כ הכי פריך ודלמא לא מתה רחל כו' תנאי אחר שיוליכוה לבהכ"נ מ"מ כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה היה עומד כו' לפרש לפ"ז ול"נ דבכ"ג איירי אע"ג כו' איכא למימר בכ"ג פליגי עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה שאינו עובד כו' כצ"ל:

בד"ה שאינו כו' ולא ה"מ לשנויי דכל היום אאינו אוכל כו' דיום מיתה דאורייתא ודיום כו' עכ"ל ר"ל דכל היום אאינו אוכל קאי ות"ק אינו אוכל אף בלילה קאמר משום דאנינות לילה דיום מיתה דאורייתא ודחו ליה דהא לר"י נמי אנינות לילה דיום מיתה נמי דאורייתא וליכא למימר נמי דאאינו אוכל קאי ר"י וקאמר כל היום דיום קבורה הוא דאסור מדאורייתא אבל אנינות לילה דיום קבורה אוכל מדאורייתא דא"כ ת"ק דקאמר אינו אוכל אפילו בלילה דיום קבורה מדאורייתא קאמר והא מלתא ליכא למאן דאמר דסבר אנינות לילה דיום קבורה דאינו אוכל מדאורייתא ודו"ק:

גמרא אי חזי לה דקא בעיא למימת קדים כו'. עי' ת"י. וק"ל דאכתי איכא למיחש דילמא מייתא ראשונה בפלגא דעבודה. מאי אמרת כיון דלמיתה דתרי ל"ח א"כ חברתה לא תמות ותהא זאת מגורשת למפרע. הא לא יקויים התנאי רק לאחר מיתתה וזה לא מהני. ויש לחלק שתנאי שהוא בשב ואל תעשה מהני הקיום אף לאחר מיתה משא"כ תנאי שהוא בקום ועשה לא מהני אלא בקיומו מחיים. עוד י"ל דבשעה שתהא נוטה למות רגע קודם מיתה כבר אנו יודעין שחברתה לא תמות והוה כאילו אז נתקיים התנאי בעודה בחיים. וסברא זו מצאתי להשעה"מ בפ"ח מהל' גירושין ה"א לדחות בה ראיית ס' מכתב מאליהו למש"כ הרמב"ם אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי ממשנת מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח ה"ז גט ע"ש. אבל לפי ב' תירוצים הללו לא הוה מקשה הת"י מידי מהא דמעכשיו כו'. אך חילוק הת"י מוכרח מהא דגיטין (עד) ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת כו' רשב"ג אומר נותנה לאביו כו' וגם הת"ק ל"פ אלא משום דסבר לי ולא ליורשי. אלמא דמהני קיום התנאי לאחר מותו. ומזה ג"כ ראיה ברורה לדעת הרמב"ם הנזכר. ותימה על שעה"מ שלא הזכירה. ועמש"כ בחדושי להרמב"ם בפ"ב מהל' ביאת המקדש ה"ו. אולם חילוק הת"י בין מת הוא למתה היא בטרם קיום התנאי בעיני דוחק גדול. וגם לא ראיתי להפוסקים שחילקו בזה. ולעד"נ אחר שהוכיח הש"א בתשו' צ"ג דסוגיא זו חותרת למצוא תקנה אליבא דאיו לר"י דס"ל אין ברירה ע"ש וא"כ ע"מ שאכנס לבהכ"נ לא הוי מגורשת למפרע למ"ד א"ב וזה דלא כדבריו ז"ל שם דה"ר מפרש"י בפרק כל הגט דזה הוה כשאר תנאי בעלמא דכ"ע מודו. דהא רש"י כתב שם לחלק מטעם דבדעתו לקיים התנאי בודאי. והכא אין דעתו לקיימו רק אם תמות בפלגא דעבודה. ולכן לא מהני קיום התנאי לשוויי גיטא למפרע אלא מקיום התנאי ואילך. ולהכי קאמר הש"ס קדים כו' (פי' קודם שיתחיל בעבודה) ומשוי לגיטא כו' למפרע (פי' טרם שתמות וטרם שיתחיל בעבודה) ונכון בס"ד:

גמ' שם ואת אמרת מייתינן ליה מתוך ביתו. כצ"ל:

רש"י ד"ה מקריב אונן. א"צ כו' כלל מלהיות כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה להביאו. מצוה הוא שיביאוהו למקדש כו'. נ"ל דלפ"ז אזיל ר"י לשיטתו בסנהדרין ר"פ כה"ג דמפרש מן המקדש ל"י כפשטיה. ות"ק דהכא כר"מ שם דדריש מקדושתו. ולכן מה שפרש"י כדי לפקח צערו אינו מן הצורך אלא משום דלמא מקרי ואתי ונגע כדמפרש הש"ס התם:

תד"ה ודלמא. נ"ל דל"ג ולא עיילא היא כו'. כצ"ל:

תד"ה שאינו. ול"ג דלמא אתי למיכל דאנינות לילה דרבנן כו'. כצ"ל:

בא"ד והא דמסיק כה"י אבל לילה לא היינו דיום קבורה. משמע דיום קבורה הוה מה"ת עי' מהרש"א. וצ"ע דזה לא מצינו לשום תנא שם:

תוס' ד"ה אלא לחדא. דאע"ג דכבר הקשה לו. לא זכיתי להבין הא אין אפשרות לה לילך לבהכ"נ דאזי דבטל גיטא והוי כלא גירשה כלל דהדרא החשש שמא תמות ועשה העבודות עד שעת מיתתה בב' בתים. ואם נאמר דס"ל לתוס' דלישנא דאמרינן ולא עיילא משמע דקאי על דלמא ומדלא פרכינן בפשוטו דהא א"א לה למיעל לבהכ"נ ע"כ דהתנאי היה דלא תכנס לבהכ"נ היום ומחר ואי לא מייתא גיטא דחברת' גיטא והיא הולכת אחר עבודת היום לבהכ"נ ובטל גיטה. אבל יקשה תירוצם לפי שאינה תדיר וכו' מה לה בידיעה מחברתה כל שהיא לא מתה ממילא חברתה מגורשת וצריכה היא לילך לבהכ"נ ומה לנו אם חברתה בחיים אם לא הא כיון דחברתה מגורשת צריכה היא לילך לבהכ"נ לבטל גיטה וה' יאיר עיני:

תד"ה אלא לחדא כו' לפי שאינה תדיר בכאן כו'.
לא זכיתי להבין, מה לה לחברתה, הא ממילא אינה יכולה לכנוס עד אחר שפנה היום מעבודתו, דמקודם החשש שמא תמות והוי העבודה שמקודם בשני בתים, ואח"כ כשנשארת בחיים כל היום ונגמר גירושין דחברתה תכנס לבה"כ לבטל גט דידה:

[מלואים: אלא לחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חברתך ולחדא א"ל ה"ז גיטך ע"מ שאכנס אני לבית הכנסת כו' זהו מסקנא דשמעתין וק"ל טורח זה למה לקדש ולכנוס אשה א' והדר מגרש לה על תנאי כדאמרינן בכולה סוגין ונמצא פוסל אשה א' מן הכהונה בכל שנה אם לא מתה אשתו ה"ל לקדש אשה א' על תנאי אם תמות חברתיך תהא את מקודשת לי למפרע והשתא א"צ לגרש אלא אשתו בלבד על תנאי זה דע"מ שאכנס לבית הכנסת דאי מייתא הא קיימא הא כו' וכדמסיק ואי משום דמסיק לעיל כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא ובע"כ צריך לכנוס לשניה הא כבר פי' לעיל דכניסה זו לאו ביאה היא דתימא דא"א לו לכנוס על תנאי דע"מ שתמות חברתה דהא אי לא מתה שניה הו"ל בעילתו בעילת זנות למפרע מש"ה צריך לקדשה לגמרי בלי תנאי ומשום ב' בתים הדר מגרש לה על תנאי אלא כניסה זו היינו כניסת חופה לחוד בלא ביאה ובהכי ביתו הויא והא כניסת חופה ע"ת ל"ל בה וסגי בהכי דהא דאמרינן רפי"ב דיבמות (דף ק"ז) אין תנאי בחופה לאו דאינו מועיל תנאי קאמר אלא שאין הדבר רגיל לעשות חופה על תנאי כדפירשו שם התוס' והמפרשים אבל היכא דאתני ודאי מהני וכיון שכן טורח זה ל"ל לקדש ולכנוס לגמרי כדי שיצטרך לחזור ולגרש על תנאי משום ב' בתים ועוד שפוסל אשה א' מן הכהונה שלא לצורך ואין ראוי לעשות משום לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו כדאמרינן בפ"ד דיבמות [דף ל'] גבי היתה אחת כשרה לכהונה ואחת פסולה כשהוא חולץ חולץ לפסולה כדי שלא יפסול הכשירה בחליצתה מן הכהונה ובפט"ז דיבמות נמי אמרינן שמא יהיה הולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אלמא הרבה חשו שלא לפסול אשה מן הכהונה בחנם הו"ל לקדש ולכנוס על תנאי שאם תמות אשתו תהא זו מקודשת למפרע וע"ד שמפ' הכא בגירושין ועוד ק"ל דגם טורח זה של גירושי אשתו ע"ת שאכנס לבהכ"נ ל"ל הא אפשר לקדש אשה אחת על תנאי שאם תמות אשתו תהא זו מקודשת לו מיד משעת מיתה ואילך דתו ל"ל בה דאפי' אם תמות אשתו בפלגא דעבודה לא עביד עבודה למפרע בב' בתים דעד בתר מיתת אשתו אין האחרת מקודשת לו כלל וי"ל דהכא אליבא דר"י קיימינן דאמר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו והאמרינן בפ"ב דעירובין (דף ל"ו) דליתא למתניתין דהתם דש"מ דר"י אית ליה ברירה מדתני איו דר"י לית ליה ברירה ורבא אמר בפ"ג דגיטין (דף כ"ה) מאן דל"ל ברירה תולה בדעת אחרים נמי ל"ל ברירה ואע"ג דאקשה ר"מ לרבא מהריני בועליך ע"מ שירצה אבא כי רצה האב מקודשת לר"ש וה"ז גיטך אם מתי מחולי זה דמגורשת לר"י כשימות והא ר"י ור"ש בתולה בדעת עצמו ל"ל ברירה גבי הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה לר"מ משום דיש ברירה ור"י ור"ש אוסרים ושני רבא לעולם ר"י ור"ש אית להו ברירה והתם ה"ט משום שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע מ"מ לרב דאמר בפ"ב דעירובין דליתא למתניתין מדתני איו ה"נ ליתא למתניתין דה"ז גיטך אם מתי ואינה מגורשת לר"י אפי' כשימות וכדפי' במקום אחר וה"ה במקדש או מגרש על תנאי כההיא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא אפי' נתקיים התנאי ורצה האב אינה מקודשת משום דאין ברירה מיהו ה"מ בתולה תנאו במעשה כגון בעל מנת שירצה אבא או אם מתי אבל אם תולה תנאו בדבר שהוא שב ואל תעשה כגון קדושין וכן גירושין ע"ט שלא ימחה אבא אפי' למאן דל"ל ברירה מקודשת ומגורשת הואיל ואין הקדושין והגירושין תלוים במעשה של אחרים אלא ע"י שב ואל תעשה שלהם התנאי מתקיים מאיליו וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן דהא דתנן בפ"ב דקדושין ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת אע"ג דקיי"ל אין ברירה דהאי ע"מ שירצה ע"מ שלא ימחה הוא ואפי' מאן דל"ל ברירה כה"ג מהני והיינו כדפי' ומהא נמי יש ללמוד דע"מ שלא ימות פלוני מקודשת ומגורשת לכ"ע ואפי' למאן דל"ל ברירה והשתא ניחא דא"א דיקדש כ"ג אשה על תנאי דהא תנאי דקדושין לא שייך אלא בע"מ שתמות אשתי והא לרב אליבא דר"י לא מהני כיון דלית ליה ברירה אבל כי מקדשה לגמרי בלי תנאי ומגרשה ע"ת תנאי דגירושין בע"מ שלא תמות חברתיך בע"כ הוי ותנאי כזה מהני לכו"ע אפי' למאן דלית ליה ברירה וכדפי' ואע"ג דאמ' התם דליתא לדאיו מקמי מתניתין ור"י אית ליה ברירה ובע"מ שתמות סגי לר"י מ"מ נקט לה הגמ' בע"מ שלא תמות דלכ"ע כהאי גוונא מהני לר"י ואע"ג דלעיל ר"ל באומר ע"מ שתמות או שתמות חברתך והשתא אי כה"ג מהני לר"י תקשה להני שינויי טורח זה למה לקדשה ע"ת הא בלא"ה הני שינויי א"א להעמידן כי יש עליהן קושיות רבות כדפי' רש"י בריש הסוגיא וא"צ אנו אלא להעמיד מסקנת הסוגיא על מתכונתה. מיהו אכתי קשה דהא בע"כ אפ"ת דמאן דל"ל ברירה אפי' תולה בדעת אחרים ל"ל מ"מ ה"מ בדבר שיש לו לחול למפרע כגון באומר ה"ז גיטך אם מתי דבע"כ לכשימות צריך לחול הגט למפרע סמוך למיתה דאי לכשימות הא קיי"ל אין גט לאחר מיתה וכן בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דהיינו שקדשה בביאה לכשירצה צריכים הקדושין לחול למפרע בשעה שקידשה בביאה דאי מכאן ולהבא משעה שירצה האב א"א להן לקדושי ביאה לחול אא"כ חלין למפרע בשעת קידושין כדמוכח בפ"ג דקדושין (דף ס') גבי ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי ר' זוז מגורשת ותתן דא' איכא בינייהו כגון שנתקרע הגט או אבד למ"ד כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי מגורשת למפרע ולמ"ד לאו כאומר מעכשיו דמי אינו גט דעל מה יחול הגירושין בלהבא כיון דאין הגט קיים באותו שעה וה"ה קדושין א"א להו לחול לאחר זמן אלא בקדושי כסף ואפי' נתאכלו המעות משום דהני זוזי לאו למלוה דמי ולא לפקדון דמי כדאמ' רפ"ג דקדושין (דף נ"ט) וכן בקדושי שטר ולא נתקרע השטר עד לאחר זמן חלות הקידושין אבל קידושי ביאה בלאחר זמן א"א דהא אין כאן שום דבר שתחול עליו הקדושין ודבר זה מתברר היטב בדברי התוס' פ"ג דקדושין גבי הא דאמר כגון דכתב לה לכשאקחך כו' וכיון דבהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דהיינו שקדשה בביאה זו דקא' ר"ש רצה האב מקודשת בע"כ מקודשת למפרע משעת ביאה קא' דאי מכאן ולהבא משעה שרצה האב כי רצה מאי הוי על מה תחול הקדושין וכיון דבע"כ ה"ז גיטך אם מתי וכן הריני בועליך ע"מ שירצה אבא ל"ל מקודשת או מגורשת אלא למפרע מש"ה א"ל מאן דל"ל ברירה בתולה בדעת אחרים לאו כלום הוא ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע שבעת ביאה וסמוך למיתה היו ראוין לחול הקדושין והגירושין אבל בדבר שאפשר לו לחול מכאן ולהבא בתולה בדעת אחרים כגון שקידשה בכסף או בשטר או בגירושין ולא נתקרע השטר קידושין או הגט אפי' תולה בדעת אחרים כגון ע"מ שירצה אבא לכ"ע מקודשת או מגורשת לכשירצה דבמכאן ולהבא לא שייך לומר ברירה ויש לי להביא ראיה לזה מהא דתנן בפ"ג דקדושין (דף ס"ב) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי וכו' אינה מקודשת ומפ' בגמרא דה"ט דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואינו בידו ככל הני דמתניתין וגר נמי לאו בידו דגר צריך ג' מי יימר דמזדקקי ליה ג' והשתא מנ"ל דטעמא דמתניתין דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דילמא ה"ט דתנא דידן ס"ל אין ברירה והא למ"ד אין ברירה בתולה בדעת אחרים כהריני בועליך ע"מ שירצה אבא והרי זה גיטך אם מתי לאו כלום הוא אע"ג דהאיש והאשה בני קידושין וגירושין נינהו הואיל ותנאי הקידושין והגירושין תלו בדעת אחרים כ"ש הכא דעיקר קידושין של אלו אין להם מקום לחול כלל בשום ענין אלא ע"י דעת אחרים שלשה לגר הרב לשיחרור מיתת הבעל והאחות ע"י מי שחיי האדם ומותו בידו וחליצה ביבם פשיטא דלמאן דל"ל ברירה דלאו כלום הוא ודילמא תנא דידן ס"ל כמ"ד אין ברירה ועוד דבפ' האשה רבה (דף צ"ה) דייק ר"י מדתני לאחר שיחלוץ לך יבמך אינה מקודשת דאין קדושין תופסין ביבמה לשוקוהשתא מנ"ל דטעמא דמתניתין משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא הואיל ואין בידו לקדשה עכשיו קודם חליצה לאחר שיחלוץ נמי אינה מקודשת דילמא לעולם קדושין תופסין ביבמה לשוק ואי הוה מקדשה עכשיו מיד ה"נ דמקודשת אלא משום שקדשה בלאחר זמן ותלה לה בדעת אחרים בחליצת היבם גרע טפי ואינה מקודשת משום דאין ברירה ובהכי ניחא טפי דהא ר"י ס"ל דאין ברירה כדאמר בכ"מ האחים שחלקו לקוחות הן וכדאר"י רפ"ב דגיטין (דף כ"ד) ור"י אינו מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים כדמוכח ההיא דפ"ב דעירובין דתני איו ר"י אומר אין אדם מתנה על ב' דברים כא' אלא אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל לכאן ולכאן למקום שארצה לא ופריך מ"ש לכאן ולכאן דלא דאין ברירה מזרח ומערב נמי אין ברירה ואר"י וכבר בא חכם ואם איתא דר"י מחלק מאי קושיא הא לכאן ולכאן שאני דתולה בדעת עצמו הוא לפיכך אין ברירה אבל מזרח ומערב דתולה בדעת אחרים שהוא החכם מש"ה יש ברירה ול"ל לשנות עלה וכבר בא חכם א"ו ר"י אינו מחלק בהאי אלא בכ"ע אין ברירה וא"כ מנ"ל למידק מהא דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק דילמא טעמא דמתניתין משום דאין ברירה הוי ועוד ק"ל דתניא התם האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' אינה מקודשת ר"מ אומר מקודשת ר"י הנשיא אומר מקודשת ומ"ט אמרו אינה מקודשת משום איבה פי' איבת אחותה ובעלה אבל בשארי כר"מ ס"ל דמקודשת והא ר"י הנשיא היינו רבי כדאמר התם והא רבי ס"ל דאין ברירה דתניא בפ"ד דגיטין (דף מ"ז) ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי וטעמא משום דאין ברירה כדאמר התם וכיון דאין ברירה הא מדינא בכל הני דחשיב תהא אינה מקודשת א"ו אפ"ת תולה בדעת אחרים אין ברירה ה"מ למפרע קודם גילוי דעתם כמו בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא ובה"ז גיטך אם מתי אבל במכאן ולהבא כגון כל הני דחשיב לאחר גרות ושחרור ואינן אפשר לקדושין לחול למפרע דהא לאו בני קדושין נינהו אלא במכאן ולהבא אי לאו משום טעמא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי מהני דל"ש כאן לומר אין ברירה ועוד הבאתי ראיות לסברא זו ואין כאן מקומן והשתא כיון שכן אכתי תקשה בשלמא הא דאין מקדש אשה אחת על תנאי למפרע אם תמות חברתיך משום דל"א אי מקדש הכי אינה מקודשת משום דאין ברירה אבל מ"מ קושיא ב' במקומה עומדת יקדשנה ע"ת לכשתמות [אשתו] יהיו חלין קידושין וזה מהני לכ"ע וי"ל כיון דע"כ הני קידושין קודם יוה"כ הוו כדפי' לעיל והא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא ובע"כ כניס לה נמי ואע"ג דפי' דהאי כניסה היינו כניסת חופה בלא ביאה וכמו דקדושי תנאי מהני ה"נ חופת תנאי מהני מ"מ בקדושין גופיה לא מהני תנאי אלא בקדושי כסף אפי' תנאי דלאחר זמן כגון לאחר ל' יום ואפילו נתאכלו המעות או בקדושי שטר והשטר בעין לאחר ל' יום אבל [אי] ליתא לשטרא לאחר ל' יום וכן בקדושי ביאה בכל ענין אינה מקודשת משום דלאח"ז אין להם לקדושין על מה לחול ואי אתה מוצא קדושי ביאה לאח"ז בשום ענין וכן בקדושי שטר ונאבד או נתקרע השטר קודם ל' יום אלא א"כ קידשה מעכשיו ולאחר ל' יום דהקדושין חלין למפרע וכ"ז מבואר במה שכתבתי לעיל וכיון שכן הא ודאי כניסה דחופה לקדושי ביאה דמיא דא"א לה לקנות ולחול בלאח"ז דלאח"ז אין לקנין חופה על מה לחול וא"כ א"א לכ"ג שיקדש ויכניס לחופה קודם יוה"כ שתהא החופה חלה וקונה ביוה"כ לאשה זו אם תמות אשתו לכשתמות דבאותה שעה לכשתמות אין חופה דאתמול קונה וכ"ת תחול למפרע כשתמות אשתו בפלגא דעבודה תהא קונה למפרע מאתמול משעת חופה ואין כאן משום ב' בתים דהא את אשתו מגרש על תנאי שאכנס לבית הכנסת הא א"א בתנאי דע"מ שתמות שיחול למפרע דהא אליבא דר"י קיימינן ולאיו אין ברירה לר"י ובתנאי דלמפרע ע"מ שתמות אינה מקודשת משום לתא דאין ברירה מש"ה בקדושי תנאי א"א לא בתנאי לכשתמות לחוד דבענין זה חופה אינה קונה ולאו ביתו היא ולא בתנאי מעכשיו ולכשתמות דבענין זה חופה אין כאן וקדושין אין כאן משום אין ברירה לפיכך מקדשה ומכניסה לחופה בסתם בערב יוה"כ בלי שום תנאי ומגרשה על תנאי בערב יוה"כ והא תנאי דגירושין בע"כ בשלא תמות חברתיך הוי דבתמות לא שייך הכא וכיון דתנאי שלא תמות דשב ואל תעשה הוא חל למפרע משעת גירושין דמערב יוה"כ דבתנאי שלא תמות דהוי ממילא בשב ואל תעשה אפי' למפרע ליכא משום אין ברירה וכדפי' לעיל ובתנאי זה יצאנו מידי כל החששות וכ"כ בזה הרבה בתשובה (סי' צ"ג) ועוד הארכתי שם בזה. עוד נ"ל דה"ט דא"א ולא סגי ליה בקדושי אשה במכאן ולהבא לכשתמות אשתו דהשתא ל"צ לגרש כלל ע"ת לא את אשתו הא' ולא את השניה זו משום דלקמן בפ"ה (דף נ') מבעיא לן גבי פר יוה"כ אי אחיו הכהנים מקביעותא מתכפרין או מקופיא ולא איפשיטא וה"ה ביתו זו אשתו נמי לאחיו הכהנים דמיא כמ"ש שם התוס' ומשמע שם בסוגיא זו דאת"ל דאחיו הכהנים מקביעותא מתכפרין אם מת א' מן הכהנים ביוה"כ פרו של כ"ג הו"ל חטאת הציבור או השותפים שמת א' מבעליה דלר"י למיתה אזלא ועוד אני אומר דאפשר דאשתו עדיפא טפי מאחיו הכהנים דאפי' את"ל דאחיו הכהנים מקופיא מתכפרים אפ"ה ביתו זו אשתו מקביעותא מתכפרין כמוהו וה"ט משום דכפרת כ"ג תלה רחמנא בה וצריך שיהא לו אשה דוקא וכדאר"י אף אשה א' מתקינין לו שנא' וכו' ביתו זו אשתו וה"ט נמי שבודוי א' מתודה עליו ועל ביתו ביחד ומוסיף עליו בוידוי ב' ג"כ את אחיו הכהנים אלמא כפרתו וכפרת ביתו דמיין אהדדי וזה בלא זה א"א ושקולין הן וכמש"ל ומ"מ אפי' לפי' התוס' כפרת ביתו לא גרע מיהו מכפרת אחיו הכהנים ואת"ל אחיו הכהנים מקביעותא מתכפרים היא נמי מתכפרת מקביעותא ואם מתה פרו של כה"ג הו"ל חטאת הציבור או השותפין שמת א' מהן ואליבא דר"י תמות וכיון שכן לא סגי לקדש לו אשה אחרת ע"ת כשתמות אשתו ביוה"כ תהא זו מקודשת לו משום דחיישינן דילמא תמות אשתו בפלגא דעבודת פרו ולר"י תמות ובטלה עבודתו ופסולה למפרע ולפיכך לר"י אין לו תקנה אלא א"כ מגרש את אשתו למפרע על תנאי לכשתמות שיכנס לבהכ"נ ומשוי לגיטא דאשתו גיטא למפרע כדי שבשעת עבודת הפר לא רמיא כפרתה עליו ול"ל בה במיתתה דאין לה חלק ושותפות כלל בפרו וכיון דצריך לגרש את אשתו על תנאי למפרע משום חששא דחטאת שמתו בעליה מהשתא בע"כ א"א לו אלא א"כ מתקינין לו אשה א' נמי למפרע בעל תנאי שמא תמות אשתו דלא סגי אם לא שהשניה תהיה אשתו למפרע קודם גירושי הראשונה וזה א"א משום דאין ברירה לר"י אליבא דאיו ועוד י"ל דאפ"ת דביתו מקופיא מתכפרת ולא מקביעותא ובמיתתה ל"ל בה משום חטאת שמתו בעליה אפ"ה א"א לקדש השניה על תנאי לכשתמות ואילך משום דבכפרת מקדש וקדשיו כפרת כהנים בפר וכפרת ישראל בשעיר הפנימי אפי' לר"י דאמר כהנים וישראלים שווין בכפרת שאר כל העבירות בשעיר המשתלח מו"מ בהא מודה דבטומאת מקדש וקדשיו אינן שווין אלא כהנים בפר וכדאמרינן בספ"ק דשבועות (דף י"ג)] ונפקא ליה התם מדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכל הכהנים בכלל ביתו הן והא אשתו נמי בכלל ביתו ומתכפרת בפר על עון זה ולא בשל ישראל והא לקמן בפ"ה (דף נ"ג) אמ' דעבודת הפר קדים לשל שעיר בין בפנים בין בהיכל בין במזבח הרי שכפרת כהנים על עון זה קדמה לשל ישראל בכל מקום והשתא אי היה מקדש לשניה לכשתמות אשתו איכא למיחש שמא תמות בין מתן דם פר למתן דם שעיר ומהשתא לא יהיה לה כפרה כלל על טומאת מקדש וקדשיו דבמה תתכפר בדם פר לא דבשעת הזאת דמו עדיין לא היתה אשתו של כ"ג דהא ראשונה היתה קיימת וכפרתה בשעיר היה תלוי ובשעיר נמי אינה מתכפרת דהא בשעת הזאת דמו כבר נעשית אשתו ונמצא קרחת מכאן וקרחת מכאן ומסתברא דאפי' בנות כהנים נמי אינן מתכפרין בשל פר אלא זכרי כהונה לבד ואשתו דרבי רחמנא מביתו אבל כהנות בשעיר כישראל הילכך אפי' בת כהן א"א לו לקדש על תנאי מפני שתהא נעדרת כפרה על טומאת מקדש וקדשיו אם תמות הראשונה לאחר מתן דם פר:]

אמר רבא לא נחלקו אלא להביא מתוך ביתו נ"ל דרבה בה"א גרסינן ואביי תלמידו אקשי ליה עלה ולקמן בשינויא בתרא לומר שאינו עובד כל היום גרסי' רבא בא':

היה עומד ומקריב פירש"י בכהן הדיוט קאי ק"ל אמאי יגמור לר"י הא כה"ד אם עבד חילל כדתנן רפ"ב דזבחים (דף ט"ו) וכיון דעבודה מחוללת אמאי יגמור דקאמר ר"י וכי תימא הואיל והתחיל בהיתר קודם שנעשה אונן גומרו הא בספ"ק דזבחים (דף ט"ו) אמרינן בעי ר"י מר"ז היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם למזבח מהו א"ל והזה ונתן כלומר דעד שהגיע הדם על המזבח עדיין לא נגמרה הזאה והו"ל עבודה בב"מ ופסולה אלמא אע"ג שהתחיל בהיתר ובתוך העבודה נעשה בעל מום מחלל והשתא הדברים ק"ו מה התם דהתחיל בהיתר ולאחר שנעשה ב"נ אינו עובד בידים דהא כבר יצאתה הזאה מידו לאויר וממילא מגיע למזבח אפ"ה חילל כ"ש הכא גבי אונן אע"פ שהתחיל בהיתר אפ"ה הא כשגומר בידים חילל ואמאי יגמור לר"י ועוד דמשמע התם דע"כ לא מיבעי ליה לר"י אלא במזה ואח"כ נקטעה קודם שהגיע למזבח אי כשר אלא משום דאיכא למימר מדנפק דם איתעביד ליה מצותו ונגמרה הזאה ואין כאן עבודה בב"מ אבל אי הוי פשיטא ליה דלא נגמרה עד שהגיע למזבח ודאי פסול אע"ג דתחילת עבודה בהיתר היתה קודם שנעשה ב"מ אפ"ה חילל ואמאי הכא גבי אונן לר"י יגמור ואין סברא לומר דההיא דפ"ק דזבחים כר"י דאמר הכא גבי אונן נמי מניח עבודתו ויוצא ודלא כר' יוסי דאם איתא דמלתא דר"י ור"ז אתיא כתנאי לא הוי שתק הגמרא מיניה לומר כתנאי כדרך הגמרא בכ"מ ועוד דקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ובודאי אין טעם לחלק בין ב"מ לאונן בהא דהתחיל בהיתר דבזה יגמור ובזה לא יגמור וגם ברפ"ב דזבחים (דף ט"ז) נפקא ליה לתנא דר"י לאונן שחילל ק"ו מב"מ שאוכל חילל אונן שאינו אוכל אינו דין שחילל ומיניה מה ב"מ אפי' התחיל בהיתר חילל כההיא דר"י ור"ז אף אונן כן כיון דמיניה נ"ל בק"ו ועוד אם איתא דאונן קיל מב"מ אם התחיל בהיתר דזה חילל וזה לא חילל א"כ אפי' התחיל באיסור נמי לא אתיא אונן בק"ו מב"מ שאוכל דאיכא למיפרך מה לב"מ שחמיר דאפי' התחיל בהיתר מחלל תאמר באונן דאינו מחלל בהתחיל בהיתר וכשם שקיל מב"מ בהתחיל בהיתר ה"נ בהתחיל באיסור נמי קיל מיניה ואינו מחלל א"ו לכ"ע בכה"ד אפי' בהתחיל בהיתר נמי מחלל והאי פלוגתא דר"י ור' יוסי בכה"ג מיירי וכדפי' התוס' דמה"ת עובד אונן ואפ"ה לר"י מניח עבודתו מדרבנן:

מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר יגמור עמ"ש בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סי' ע"א עש"ב:

אם מתה חבירתה. קיימא הך דאין גיטה גט: שלא תכנסי כו'. ביום הכפורים: אלא מעתה. כיון דאמרן לעיל ביתו אין כאן שתים במשמע: שתי יבמות הבאות מאדם אחד. שהיה לו שתי נשים לא תתייבם אפילו אחת מהן דהא בית אחד כתיב: ארוסה לא תתייבם. דהא בית כתיב ואת אמרת לעיל כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא: מקריב אונן. דרחמנא שרייה דכתיב (ויקרא כא) לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו' ודרשינן לה בשחיטת קדשים (זבחים טז.) במת אביו ואמו ואינו צריך לצאת מקדושתו כלל להיות עומד ומקריב כי לא חילל עבודתו בכך ומינה ילפינן הא כהן הדיוט שלא יצא חילל: ואינו אוכל. שלא הותרה כאן אלא עבודה וקדשים אסורין לאונן קל וחומר ממעשר הקל שאמרה תורה (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו: להביאו מתוך ביתו. מצוה הוא שיביאוהו למקדש לעבוד כל היום כדי לפכח צערו וה''ק ר' יהודה כל היום יהא עסוק בהקרבה: השתא לרבי יהודה אפוקי מפקינן ליה. להדיוט אונן אפילו התחיל בעבודה אלמא ר' יהודה בהקרבת אנינות לחומרא ורבנן לקולא וגבי כהן גדול החליפו שיטתן: היה עומד ומקריב. בכהן הדיוט קאי:

אלא לחדא אמר לה על מנת שאכנס לבית הכנסת. דאע''ג דכבר הקשה לו דילמא לא עיילא לבי כנישתא ה''מ גבי דידה שהנשים עצלניות הן אבל כהנים זריזין הן וכ''ש כהן גדול דזריז טפי ולא ישכח ועוד גבי דידה חיישינן טפי לפי שאינה תדירה בכאן לראות אם לא תמות חבירתה שתיכנס היא לבית הכנסת דאטו בכפה תלו לה: לחדא אמר לה על מנת שאכנס כו'. פי' ולשניה אמר על מנת שלא תמות חברתיך דתו ליכא למיחש למידי דאי מתה השניה בפלגא דעבודה עייל לבית הכנסת והוה ליה גיטא למפרע וליכא שני בתים ואי לא מייתא לא הא ולא הא הויא ליה דקמייתא גט ולא ליעול לבית הכנסת ואי מייתא קמייתא בפלגא דעבודה כיון דשניה לא מייתא דלמיתה דתרתי לא חייש הויא לה מגורשת למפרע ולא ליעול לבית הכנסת אבל אי לא מגרש אלא לאה ואמר לה על מנת שאכנס לבית הכנסת ולא אמר לרחל מידי דילמא מייתא רחל בפלגא דעבודה והיכי ליעביד אי עייל לבית הכנסת קם ליה מכאן ולהבא בלא בית ואי לא עייל לבית הכנסת הרי עבד מקצת עבודה בשני בתים הלכך לא אפשר בע''א וגם הלשון משמע כן מדקאמר לחדא אמר לה מכלל דאף לשניה אמר והתנה עמה בירושלמי משמע אשה אחרת מתקינין לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו ביום הכפורים שיקדש זאת ביוה''כ ופליג אגמרא דידן דפריך התם ויקדש מאתמול דמשמע ליה מתקינין בהזמנה בעלמא ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז) ולא בעד שני בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש א''ר חנינא הדא אמרת הלין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת נ''ל לפרש בתולה שיש לה חופה מבעוד יום משעה שנכנסה לחופה קנאה לכל דבר להכי מותר לבא עליה בשבת אבל אלמנה שאין לה חופה ואינה נקנית לבעלה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה אלא ע''י ביאה צריך לבא עליה מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת ואפילו את''ל שיש לאלמנה חופה קודם ביאה נ''ל דיחוד שמתייחדת עמו היינו חופתה וזה יש לעשות קודם השבת אבל בתולה משיצתה בהינומא הויא חופה שלה וזה היו רגילין לעשות ביום אבל לא היו מייחדין אלא בלילה סמוך לביאה והשתא קאמר בירושלמי הלין דכנסין ארמלן צריך לייחדן מבעוד יום דיחוד שלה היינו חופה וכן נראה לי יותר לומר דאלמנה נמי אית לה חופה קודם ביאה ויש ליזהר במאי דפריש' שהכונס אלמנה צריך לייחדן מערב שבת אחר ברכת הנשואין: ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לביהכ''נ. דהשתא אי מייתא בפלגא דעבודה כיון דלא עיילא לביהכ''נ הוה מגורשת למפרע וליכא שני בתים: ודילמא לא מייתא חברתה ולא עיילא לבית הכנסת. נ''ל דל''ג דלא עיילא היא דהא מדלא קאמר על מנת שלא תיכנס חברתיך לבית הכנסת אלמא דמיירי דאמר ללאה ע''מ שלא תמות רחל ולרחל אמר על מנת שלא תיכנס היא עצמה לבית הכנסת וא''כ הכי פריך ודילמא לא מתה רחל ולא עיילא רחל לבית הכנסת ואי הוה גרס היא משמע ודילמא לא מתה רחל שהיא חבירתה של לאה ולא עיילא היא לאה הא דנקט גבי דידה על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת ובסמוך גבי דידיה על מנת שאכנס י''ל דלא הוה מצי למימר גבי דידה על מנת שתכנס בשעה שהיא בריאה דאינה רשאה ליכנס לבית הכנסת דילמא מייתא חברתה וקם ליה בלא בית וכשתהיה חולה ונטויה למות אינה יכולה ליכנס אע''פ שהיה יכול. להתנות תנאי אחר שיוליכוה לבית הכנסת מ''מ השתא מיהת לפי תנאו לא הוה מצי למימר איפכא וגבי דידיה ניחא דמצי למימר על מנת שאכנס ניחא ליה טפי למימר מלומר שלא אכנס משום דפריך וקם ליה בלא בית ואהא ניחא ליה טפי לשנויי על מנת שאכנס דליכא למיחש כולי האי דילמא עביד מעשה ועייל וקם ליה בלא בית וקל להבין: היה עומד ומקריב ושמע שמת לו מת וכו'. רש''י פירש בכהן הדיוט איירי ודחק עצמו לפרש לפי זה ול''נ דבכהן גדול איירי אף על גב דכ''ג מקריב אונן ה''מ מדאורייתא אבל מדרבנן ס''ל לרבי יהודה מניח עבודה ויוצא ואל תתמה דהא מסקינן גזירה שמא יאכל אלמא אע''ג דכ''ג מקריב מדאורייתא כל היום (מודו) ביה רבנן א''כ ברייתא נמי איכא למימר מעיקרא דבכ''ג איירי ומדרבנן ועוד לכאורה משמע היה עומד ומקריב אע''ג דאכתי לא התחיל בעבודה אלא עבודה בידו והיכי קאמר ר' יוסי יגמור והלא כהן הדיוט אונן מחלל עבודה וכן משמע בתוספתא דזבחים (פי''א) דתנא אבל כהן הדיוט שהיה מקריב ומת לו מת מניח עבודה ויוצא וליכא מאן דפליג והא דפליגי בשמעתא רבי יהודה ורבי יוסי איכא למימר בכ''ג פליגי: שאינו עובד עבודה כל היום. וה''פ כל היום שוין אכילה להקרבה כמו שאינו אוכל כך אינו מקריב הא בלילה מקריב ואינו אוכל ולא גזרינן דילמא אתא למיכל דאנינות לילה דאבילות דרבנן והיא גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה ולא הוה מצי לשנויי דכל היום אאינו אוכל קאי הא בלילה אוכל דהא ס''ל לר' יהודה בפ' טבול יום (זבחים דף צט:) דאנינות לילה דיום מיתה דאורייתא ודיום קבורה דרבנן והא דמסיק כל היום אבל לילה לא היינו דיום קבורה דאי דיום מיתה הא שמעינן ליה לרבי יהודה בפ' טבול יום דאנינות לילה דיום מיתה דאורייתא וא''כ ניגזור דילמא אתי למיכל מיניה:

יומא יג ע"ב - פירוש שטיינזלץ

דף יג - ב

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד