דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 223ימים לסיום הש״ס

יומא י ע"ב - פירוש שטיינזלץ

דילמא אתי לאפרושי [שמא יבוא להפריש] מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב. שכיון שלא ברור שחובת הפרשה זו היא רק מדברי סופרים, יש לחשוש שמא יבואו אנשים להפריש מתבואה החייבת במעשר מן התורה על תבואה זו שאין בה חיוב מן התורה, ולהיפך, ובשל כך לא תחול קדושת המעשר על הפירות המופרשים, ואף הפירות עליהם הפרישו לא יצאו מגדר טבל ולא נתקנו. ולכן אין לומר שקבע ר' יהודה חובת הפרשה זו רק כגזירת חכמים.

אלא אמר אביי: יש לפרש את המחלוקת בענין מזוזה בדרך שונה; בשבעה הימים של פרישה כשהכהן הגדול דר בלשכת פרהדרין — דכולי עלמא לא פליגי דמיחייבא [הכל אינם חלוקים שהיא חייבת] במזוזה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בשאר ימות השנה, שאין אדם דר שם. רבנן סברי [חכמים סבורים]: גזרינן [גוזרים אנו] בשאר ימות השנה אטו [משום] אותם שבעה ימים שהכהן דר שם, ור' יהודה סבר: לא גזרינן [אין אנו גוזרים] ולכן בשאר ימות השנה פטורה היא ממזוזה.

אמר ליה [לו] רבא: והא [והרי] סוכת החג בחג קתני [שנינו]! ומשמע שנחלקו בחיוב מזוזה אפילו בתוך החג עצמו, ואם לדעתך הכל מודים שבזמן המגורים במקום אף אם הוא לתקופה קצרה חייבים לקבוע בו מזוזה, מהיכן אם כן נובעת שיטת החכמים החולקים בסוכה, ואומרים שאין חייבים לקבוע בה מזוזה אפילו בחג עצמו?

אלא אמר רבא לפרש באופן אחר : בשאר ימות השנה — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שלשכת פרהדרין פטורה מן המזוזה, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בשבעה הימים בהם הכהן דר בה וכן בסוכה כל שבעת ימי החג. וכדי לתרץ את הסתירה בין הדעות האמורות בלשכה ובסוכה, יש לומר כי בסוכה קיים טעמא [טעם] לחוד ובלשכה קיים טעמא [טעם] לחוד.

ומסביר: סוכה טעמא לחוד [סוכה יש בה טעם בפני עצמו] כי ר' יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: סוכה דירת קבע בעינן [צריכים אנו], כלומר: דרוש שתהיה הסוכה בנויה היטב ועשויה כדירת קבע, ולכן, כשאכן בנויה היא באופן כזה הריהי מיחייבא [מחויבת] במזוזה. ורבנן לטעמייהו [וחכמים לטעמם, לשיטתם] דאמרי [שהם אומרים]: סוכה דירת ארעי בעינן [צריכים אנו] וכיון שהיא בנויה דרך ארעי, לכך היא לא מיחייבא [מחויבת] במזוזה, שהרי אינה נחשבת כבית ממש.

וכן בלשכה טעמא [טעם] לחוד, שכן רבנן סברי [חכמים סבורים]: דירה בעל כרחה כשאדם דר במקום שלא מתוך בחירתו ורצונו שמה דירה, ולכן אף שהכהן הגדול דר בלשכת פרהדרין רק משום המצוה ולא מפני רצונו — מכל מקום נחשבת היא לו כדירה וחייבת במזוזה. ור' יהודה סבר: דירה בעל כרחה לא שמה דירה ולכן היה צריך לפוטרה ממזוזה, כמו שאר לשכות המקדש שדרים בהן, אלא מדרבנן [מדברי סופרים] הוא דתקינו לה [שתיקנו אותה] שתהא מזוזה בפתח לשכה זו, כדי שלא יאמרו הבריות: כהן גדול חבוש בבית האסורין, שחדר ללא מזוזה קיים רק בדירות פחותות ומגונות ונראה שאינן ראויות לדירה, והרי הוא כיושב בבית האסורים.

ושואלים: מאן תנא להא [מי שנה דבר זה] דתנו רבנן [ששנו חכמים]:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף י - ב

דילמא והרי יש לחשוש שיבואו אנשים לידי מכשול, כי יחשבו שהפירות הללו חייבים במעשר מן התורה, ואתי ויבואו לאפרושי מעשר מן החיוב, מטבל שחיובו מדאורייתא, על הפטור, על פירות שחיוב המעשר שלהם הוא רק מדרבנן.

וכן יבואו לטעות גם להיפך, להפריש מן הפטור על החיוב!

אלא, אמר אביי: לא נחלקו רבי יהודה ורבנן בחיוב מזוזה של לשכת פרהדרין שהיא מן התורה בשבעה ימים של פרישה.

דכולי עלמא לא פליגי, ואף רבי יהודה מודה דמיחייבא מדאורייתא, כשם שהוא מחייב סוכת החג במזוזה בחג, משום שהוא דר בה באותן ימים. והוא הדין בלשכת פרהדרין, שהיא חייבת מדאורייתא במזוזה בימים שהכהן הגדול דר בה.

כי פליגי רבי יהודה ורבנן, בחיוב מזוזה בשאר ימות השנה, בדירה שאין גרים בה אלא שבעה ימים.

רבנן סברי מקום שיש בו דירה גזרינן לחייבו במזוזה אף בשאר ימות השנה, מחמת אותם שבעה ימים שהוא דר בה. וגזירה כללית היא. וזהו הטעם שהיתה מזוזה בלשכת פרהדרין כל השנה.

ורבי יהודה סבר, כיון שמצינו כמה לשכות שהיה בהם בית דירה לפרקים, ולא היה בהן מזוזה כל השנה, הרי שמשום אותם ימי דירה בודדים לא גזרינן לחייב כל השנה. ובלשכת פרהדרין היתה גזירה מיוחדת לחייבה במזוזה כל ימות השנה, וכמו שיתבאר לקמן, שראוי להחשיבה, כדי שלא יאמרו על הכהן שבאותם ימי פרישה הוא כ"חבוש בבית האסורין".

אמר ליה רבא: כיצד אתה אומר שמודים חכמים לרבי יהודה שבחג הסוכות עצמו חייבת הסוכה במזוזה?

והא במשנה מפורש שחכמים פוטרין אפילו באותם שבעה ימים שצריך לשבת בסוכה, שהרי "סוכת החג - בחג" קתני.

ואם כן, איך אפשר לומר שכולי עלמא לא פליגי לחייב לשכת פרהדרין במזוזה מדאורייתא בשבעת ימי הפרישה.

אלא, אמר רבא: בשאר ימות השנה - כולי עלמא לא פליגי דפטורה ממזוזה, בין סוכה ובין לשכת פרהדרין.

וכי פליגי רבי יהודה ורבנן בין לענין לשכה ובין לענין סוכה, באותם שבעה ימים שדר בהן, נחלקו.

ושתי מחלוקות שונות הן.

סוכה - טעמא של המחלוקת הוא לחוד ואינו קשור למחלוקת במזוזה בלישכה:

ולשכה - טעמא לחוד, ואינו ענין למחלוקת בסוכה.

ומפרשינן: המחלוקת בסוכה - טעמא לחוד הוא:

רבי יהודה, המחייב בה מזוזה בימי החג, לטעמיה הוא.

דאמר רבי יהודה במסכת סוכה, לענין הכשר סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה:

[לדעת חכמים היא פסולה משום שמחיצות כה גבוהות עושות את הסוכה ל"דירת קבע", וסוכה צריכה להיות דירת עראי. ולדעת רבי יהודה, אדרבה] סוכה - "דירת קבע" בעינן! ולכן אין הגובה של יותר מעשרים אמה פוסל אותה, ולפיכך מחשיבים הדירה בסוכה כדירת קבע אף לשאר דינים. ומיחייבא נמי במזוזה, כשהוא דר בה בחג.

ורבנן שפוטרים, גם הם לטעמייהו הוא.

דאמרי רבנן: סוכה - "דירת עראי" בעינן! ודירת עראי אינה נחשבת דירה לענין חיוב מזוזה. ולכן לא מיחייבא במזוזה.

ואילו המחלוקת שנחלקו בלשכה בשבעת ימי הפרישה אף היא טעמא לחוד הוא, ואינו ענין למחלוקתם בסוכה. אלא:

רבנן, המחייבים במזוזה את הלשכה, טעמם הוא, משום דסברי ש"דירה בעל כרחה - שמה דירה".

והיינו, דירת האדם בבית בעל כרחו, חשובה היא דירה כדי להתחייב במזוזה. ולפיכך, אף על פי שאין הכהן הגדול דר שם מרצונו, אלא מפני שנצטוינו להפרישו באותם שבעת ימים, והוא דר שם בעל כרחו, מכל מקום נחשבת הלשכה בית דירה להתחייב במזוזה באותם ימים.

ורבי יהודה סבר "דירה בעל כרחה - לא שמה דירה", ולכן, אין הלשכה חייבת במזוזה מדאורייתא.

אבל סוכה אינה דירה בעל כרחה, לפי שיוצא ממנה לביתו, אל אשתו ובניו, והולך הנה והנה, כפי רצונו. [33]

וכן שאר לשכות שהיו במקדש, שהיה בהם בית דירה, כיון שלא דרו בהן הכהנים מרצונם, אלא לצורך עבודתם, לא נחשבו דירה להתחייב במזוזה.

ורק מדרבנן הוא דתקינו לה ללשכת פרהדרין שיעשו בה מזוזה, כדי שלא יאמרו "כהן גדול חבוש בבית האסורין".

והוינן בה: מאן תנא להא דתנו רבנן:

הערות

[33] כן פירש בתו"י. ובשפת אמת פירש שסוכה, כיון שיכול לבנותה בכל מקום שחפץ, חשיבה דירה גמורה. ועיין שם עוד הסבר באופן אחר, שדירה בעל כרחה פטורה משום דהוי דירת עראי. ובסוכה צריך שתהיה נחשבת לדירת קבע, לרבי יהודה.

דילמא אתי לאפרושי [שמא יבוא להפריש] מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב. שכיון שלא ברור שחובת הפרשה זו היא רק מדברי סופרים, יש לחשוש שמא יבואו אנשים להפריש מתבואה החייבת במעשר מן התורה על תבואה זו שאין בה חיוב מן התורה, ולהיפך, ובשל כך לא תחול קדושת המעשר על הפירות המופרשים, ואף הפירות עליהם הפרישו לא יצאו מגדר טבל ולא נתקנו. ולכן אין לומר שקבע ר' יהודה חובת הפרשה זו רק כגזירת חכמים.

אלא אמר אביי: יש לפרש את המחלוקת בענין מזוזה בדרך שונה; בשבעה הימים של פרישה כשהכהן הגדול דר בלשכת פרהדרין — דכולי עלמא לא פליגי דמיחייבא [הכל אינם חלוקים שהיא חייבת] במזוזה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בשאר ימות השנה, שאין אדם דר שם. רבנן סברי [חכמים סבורים]: גזרינן [גוזרים אנו] בשאר ימות השנה אטו [משום] אותם שבעה ימים שהכהן דר שם, ור' יהודה סבר: לא גזרינן [אין אנו גוזרים] ולכן בשאר ימות השנה פטורה היא ממזוזה.

אמר ליה [לו] רבא: והא [והרי] סוכת החג בחג קתני [שנינו]! ומשמע שנחלקו בחיוב מזוזה אפילו בתוך החג עצמו, ואם לדעתך הכל מודים שבזמן המגורים במקום אף אם הוא לתקופה קצרה חייבים לקבוע בו מזוזה, מהיכן אם כן נובעת שיטת החכמים החולקים בסוכה, ואומרים שאין חייבים לקבוע בה מזוזה אפילו בחג עצמו?

אלא אמר רבא לפרש באופן אחר : בשאר ימות השנה — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שלשכת פרהדרין פטורה מן המזוזה, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בשבעה הימים בהם הכהן דר בה וכן בסוכה כל שבעת ימי החג. וכדי לתרץ את הסתירה בין הדעות האמורות בלשכה ובסוכה, יש לומר כי בסוכה קיים טעמא [טעם] לחוד ובלשכה קיים טעמא [טעם] לחוד.

ומסביר: סוכה טעמא לחוד [סוכה יש בה טעם בפני עצמו] כי ר' יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: סוכה דירת קבע בעינן [צריכים אנו], כלומר: דרוש שתהיה הסוכה בנויה היטב ועשויה כדירת קבע, ולכן, כשאכן בנויה היא באופן כזה הריהי מיחייבא [מחויבת] במזוזה. ורבנן לטעמייהו [וחכמים לטעמם, לשיטתם] דאמרי [שהם אומרים]: סוכה דירת ארעי בעינן [צריכים אנו] וכיון שהיא בנויה דרך ארעי, לכך היא לא מיחייבא [מחויבת] במזוזה, שהרי אינה נחשבת כבית ממש.

וכן בלשכה טעמא [טעם] לחוד, שכן רבנן סברי [חכמים סבורים]: דירה בעל כרחה כשאדם דר במקום שלא מתוך בחירתו ורצונו שמה דירה, ולכן אף שהכהן הגדול דר בלשכת פרהדרין רק משום המצוה ולא מפני רצונו — מכל מקום נחשבת היא לו כדירה וחייבת במזוזה. ור' יהודה סבר: דירה בעל כרחה לא שמה דירה ולכן היה צריך לפוטרה ממזוזה, כמו שאר לשכות המקדש שדרים בהן, אלא מדרבנן [מדברי סופרים] הוא דתקינו לה [שתיקנו אותה] שתהא מזוזה בפתח לשכה זו, כדי שלא יאמרו הבריות: כהן גדול חבוש בבית האסורין, שחדר ללא מזוזה קיים רק בדירות פחותות ומגונות ונראה שאינן ראויות לדירה, והרי הוא כיושב בבית האסורים.

ושואלים: מאן תנא להא [מי שנה דבר זה] דתנו רבנן [ששנו חכמים]:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

In that case, there is the concern lest one come to separate tithes from the obligated produce to fulfill the obligation for the exempt produce, or from the exempt produce to fulfill the obligation for the obligated produce. Produce that one is obligated to tithe by rabbinic law has the status of exempt produce by Torah law. Since it is difficult to distinguish between produce that one is obligated to tithe by Torah law and produce that one is obligated to tithe by rabbinic law, one might seek to fulfill his obligation by separating tithes from one for the other. In both cases, both the produce designated as a tithe and the produce for which it was tithed would retain the status of untithed produce. Therefore, Rabbi Yehuda could not have said that a sukka is considered a house by rabbinic law.

Rather, Abaye said: The dispute with regard to the mezuza in the Parhedrin chamber must be explained differently. During the seven days that the High Priest lives in the Parhedrin chamber during his sequestering, everyone agrees that the chamber is obligated in the mitzva to affix a mezuza there. When they disagree is with regard to the rest of the days of the year, when no one resides there. The Rabbis hold: We issue a decree and require that a mezuza be affixed during the rest of the year due to those seven days that the High Priest lives there; and Rabbi Yehuda holds: We do not issue that decree, and there is no obligation to affix a mezuza to the chamber the rest of the year.

Rava said to him: But isn’t it taught in the mishna cited above: The sukka that he constructed for the festival of Sukkot on the festival of Sukkot? Apparently, contrary to the opinion of Abaye, the dispute is whether or not there is an obligation to affix a mezuza to the sukka during the Festival itself. If, as Abaye said, the tanna’im agree that there is an obligation to affix a mezuza during the festival of Sukkot even though it is used for only a brief period, on what basis do the Rabbis rule that there is no obligation even on the Festival itself?

Rather, Rava said: During the rest of the days of the year, everyone agrees that the Parhedrin chamber is exempt from the obligation to affix a mezuza there. When they disagree is with regard to the seven days that the High Priest lives there, and with regard to a sukka during the Festival. And in order to resolve the contradiction between the opinions about the obligation of the chamber and of the sukka, the Gemara asserts: With regard to the sukka the reason is discrete, and with regard to the chamber the reason is discrete.

The Gemara explains: With regard to sukka, the reason is discrete. Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he said: In order to fulfill the mitzva of sukka, we require a well-built permanent residence. A permanent residence is obligated in the mitzva of mezuza. The Rabbis conform to their standard line of reasoning, as they say: In order to fulfill the mitzva of sukka, we require a temporary residence, not a full-fledged house. A temporary residence is not obligated in the mitzva of mezuza.

And similarly, with regard to the chamber, the reason is discrete. The Rabbis hold: A residence in which one resides involuntarily is nevertheless considered a residence. Although the High Priest resides in the Parhedrin chamber due to a mitzva and not of his own volition, its legal status is that of a residence and a mezuza must be affixed. And Rabbi Yehuda holds: A residence in which one resides involuntarily is not considered a residence. Therefore, there should be no obligation to affix a mezuza in the Parhedrin chamber, just as there is no obligation to do so in the other Temple chambers in which priests reside. However, the Sages instituted this obligation by rabbinic law so that people will not say: The High Priest is imprisoned in jail, as only in substandard residences that appear unfit for residence is there no obligation to affix a mezuza.

Who is the tanna who taught the following baraita? As the Sages taught:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

וכן במזוזה. והפירות נמי אינן חייבין במעשר עד שיראו פני הבית וא"ת מדרבנן חייב וניחוש דילמא מפריש מזה מעשר על אחר שמחויב מדאורייתא ונמצא מפריש מעשר מן הפטור על החיוב אלמא במעשר ליכא למימר חייב מדרבנן. ומפורש בתחלת סוכה.

ופירק רבה בשבעת ימים שכהן דר בה כ"ע לא פליגי דחייב במזוזה כי פליגי בשאר ימות השנה רבנן סברי גזרינן לקבוע בה מזוזה כל השנה אטו שבעת ימים שכ"ג דר בה ור"י סבר לא גזרינן א"ל אביי והא סוכת החג בחג קתני מכלל שחלוקתם כל ימי החג ופירק רבה פירוק אחר ואמר ודאי לא פליגי אלא בהני ז' יומי דדר בה כ"ג ושני לה סוכה מלשכה טעמא דרבי יהודה בסוכה דבעי דירת קבע ודירה לדעתיה דירת קבע כדתניא סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה ור' יהודה מכשיר עד מ' ונ' אמה וכל דירת קבע וכל דירה נמי שהיא לדעתיה חייבת במזוזה. אבל דירת כ"ג בלשכה זו בעל כרחיה הוא לפיכך אינה חייבת במזוזה מדאורייתא.

ורבנן הוא דתקינו לה מזוזה שלא יאמרו כ"ג בבית האסורים הוא חבוש. דברי רבא פשוטין הן.

ה״ג אלא אמר אביי וכן גרש״י דמשום דפריק טעמא דרבה עבד איהו פירושא אחרינא ואתא רבא ופריך לאביי ועבד איהו פירושא אחרינא וכן שטת התלמוד בכל מקום.

בשבעה כולי עלמא לא פליגי דמיחייבא. פרש״י ז״ל בז׳ ימים של פרישה דלשכה כולי עלמא לא פליגי ואפילו רבי יהודה מודה דמיחייבא דומיא דסוכה דמיחייב בחג מדאורייתא כי פליגי וכו':

אלא אמר רבא. כו׳ כי פליגי בשבעה. פי׳ ופליגי בשבעה בין בסוכה בין בלשכה אלא שהחליפו דבריהם שהפוטר בזו מחייב בזו. וסוכה טעמא לחוד ולשכה טעמא לחוד. סוכה טעמא לחוד רבי יאודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בענין ומחייבא במזוזה ואפילו מדאורייתא. ורבנן לטעמייהו דא׳ סוכה דירת עראי בעינן ולא מיחייבא במזוזה ואפילו מדרבנן. לשכה טעמא לחוד רבנן סברי דירה בעל כרחה שמה דירה פי׳ ואפילו מדאורייתא חייב במזוזה והכי מוכח בסמוך דאמרי׳ מאן תנא להא דתנו רבנן וכו':

שלפנים הימנו לשכת פרהדרין. וא״ת וכיון דלפנים הימנו היא הרי היא עומדת במחנה שכינה ואלו במחנה שכינה אין ישיבה וכ״ש שכיבה וי״ל דשאני הכא דמתחלת עשייתה היתה לכך ולא נתקדשה כשאר העזרה.

דירה זו צריך שתהא עשויה לדירת קבע הא לדירת עראי פטורה אף בזמן דירתה מעתה סוכה החג בחג פטורה:

וכן בית שבספינה וחנויות שבשוקים וכן חלונות של מלון הנזכרות בתלמוד המערב ור"ל פונדקאות העשויות בכרכים ללון שם עוברי דרכים לפעמי' באקראי כשאין יכולין להגיע לעיר ובמסכת סוכה ח' ב' התבאר בשתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו שהחיצונה פטורה מפני שאינה קבע:

ודילמא אתי לפרושי מן הפטור על החיוב. וא"ת והא בכמה מקומות תקנו מעשר מדרבנן ולא גזרו וי"ל מהכא איכא למיטעי טפי דלא מסקי אטעמא דגזרה היא אלא סברי דבית גמור חשיבא וכי האי גוונא אמרינן בפסחים (דף נא.) גבי חלתא דארוזא ניכלה זר באפייהו דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב כו':

דילמא אתי לאפרושי כו'. תימה דמאי איכא למיחש אם יפריש מזה על אותו שנתחייב וראה פני הבית או מאותו על זה נהי דאינו מתחייב כלל במעשר עד שיראה פני הבית מ"מ אם הפריש ממנו מעשר בשיבולין שפיר דמי כדקאמר בעלמא (ביצה דף יג:) מעשר שהקדימו בשיבולין פטור מתרומה גדולה וכ"ש אותה שמירחה [קודם] שראה פני הבית ועוד הביא ריב"א ראיה מדתנן במסכת תרומות (פ"א מ"ט) אין תורמין דבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו ואם תרם תרומתו תרומה וכל שכן האי שנגמרה מלאכתו אלא שלא ראה פני הבית וי"ל דמ"מ יש לחוש כגון כשהביא התבואה דרך גגות וקרפיפות לסוכהא)צ"ל לסוכה שאינה ביאה וס"ד שמן כו' כצ"ל ועיין ש"י. אז הביאה דס"ד שמן התורה חייב במעשר אפילו הוא באכילת עראי ויבא להפרישו על אותו שהכניס במוץ לבית שמן התורה (פטור) [חייב] במעשר לענין אכילת קבע דלא שרינן אלא לבהמתו בלבד:

ה"ג בקונטרס ובפירוש ר"ח דרבי יהודה סבר לא גזרינן שאר ימות השנה אטו שבעה ורבנן סברי גזרינן א"ל רבא והא סוכת החג בחג קתני פירוש ופטרי רבנן אפילו בחג והוא הדין לשכת פרהדרין ביוה"כ וא"ת וכי לא היה יודע אביי דבחג קתני י"ל דודאי ידע והוא לא מיירי אלא בלשכה אבל בסוכה מחייב כל שבעה מדרבנן והיה יכול ודאי להקשות דרבנן אדרבנן דפטרי ולעיל מחייבי אלא שהיה יכול לומר דתרי רבנן נינהו ומיהו קשה קצת דאמאי לא קפריך ליה רבא בהדיא דר"י אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא ועוד קשה קצת דמשמע דאי לא הוה תני בחג הוה אתי שפיר וכ"ש דקשה טפי דר' יהודה אדרבי יהודה דרבי יהודה מחייב הכא מן התורה ולעיל לא מחייב אפילו מדרבנן ורבנן פטרי הכא ולעיל מחייבי אך בזה י"ל דר' יהודה לא מחייב הכא אלא מדרבנן דגזור אטו בית אבל בלשכה לא גזר מטעם דסוכה לכל מסורה כדפרישית לעיל ויש ספרים דגרסי איפכא דרבי יהודה סבר דגזרינן שאר ימות השנה אטו שבעה ורבנן סברי לא גזרינן והשתא אתי שפיר דפריך והא סוכת החג בחג קתני דפריך על הא דמוקי לה שלא בחג אבל מ"מ קשיא מה ס"ד דאביי והא בחג קתני אם לא נאמר דסבר אביי תני סוכת החג אבל עוד קשה דרבי יהודה אדרבי יהודה ורבנן אדרבנן כדפירש':

ורבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן. גבי כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן (סוכה דף ז:) ואפילו הכי פטר סוכה ממזוזה התם בפ"ק (דף ח:) גבי זו לפנים מזו י"ל דהתם בשאר ימות השנה ולא בחג אבל אין לומר דאף דרבי מאיר מצריך דירת קבע מ"מ פטר לה ממזוזה דלא בעי דירת קבע כמו ר' יהודה דעל כרחיה כולהו הני תנאי דהתם לא שוו בדירת קבע דלרבי צריך ד' אמות ולבית שמאי ראשו ורובו ושולחנו דהא מ"מ אשכחן לר"מ דמצריך דירת קבע יותר מהך דהא רבי אית ליה דירת קבע יותר מב"ש דמצריך בסוכה ד' אמות על ד' אמות ואינהו לא מצרכי אלא ראשו ורובו ושולחנו ורבי יוחנן סבר ליה כרבי דאמר ד' אמות על ד' אמות ומכשיר סוכה עגולה ככבשן ור"מ פוסל סוכה עגולה אלמא מצריך ביותר דירת קבע ועוד כי אין נראה לחלק לענין דירת סוכה של קבע לענין מזוזה כדאמר בריש פרק הישן ואב"א רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן והוי מטה אהל עראי ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע ור"ש סבר אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע ואמאי קאמר הכי לימא דר"ש סבר דסוכה לא הוי כל כך אהל קבע ואינו אהל קבע כמו רבי יהודה אלמא שכולן הן שוין לענין דירת קבע לענין שאר דברים כמו לענין עראי וה"ה לענין מזוזה כי למה נחלק בדחוקים בדבר שאין צריכין. ה"ר אלחנן:

רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן. ורבא לטעמיה דמפרש בריש סוכה (דף ב.) דטעמיה דרבי יהודה משום דירת קבע בעינן וכל שאר אמוראי דהתם לית להו דרבא דהכא אי נמי דאית להו דרבא וסברי דמהכא יש להוכיח מדר' יהודה סוכה דירת קבע בעינן אבל מהך דסוכה ליכא למשמע מיניה:

ורבי יהודה סבר דירה בעל כרחיה לא שמה דירה. וסוכה לאו דירה בעל כרחיה הוא שאינו זז מביתו ואשתו ובניו בבית והולך הנה והנה וא"ת אמאי דחיק למיתלי טעמא דרבי יהודה בהכי לימא דטעמיה דרבי יהודה דפטר לשכת פרהדרין משום דלא נחלקה ירושלים לשבטים ושמעינן ליה לקמן (דף יב.) אף בית הכנסת של כרכים וי"ל דאי הוה פטר ליה רבי יהודה מטעם דלא נחלקה לא הוה שייך לחיובי ביה מזוזה משום גזירה שמא יאמרו כו' דכולי עלמא ידעי דהר הבית פטור ממזוזה דלאו ביתו הוא. ובירושלמי יש ברייתא דתני בה ובשעריך פרט לשערי הר הבית לשכות ועזרה ותניא אידך לרבותן ומוקי לה חדא כר' יהודה וחדא כרבנן:

אמר ליה רבא והא ר' יהודא בשבעה נמי גזירה קאמר כך מצאתי במקצת ספרים ובמקצת ספרים מצאתי כתוב א"ל רבא והא סוכת החג בחג קתני וי"ל ששתי הגירסאות נכונות שמשתיהן יש להוכיח דבשבעה פליגי בין בחג בין בז' ימי הפרשה דלא מחייב ר' יהודא אלא משום גזיר' הא מדאורייתא פטורה:

תוס' בד"ה דילמא כו' על החיוב כגון הלוקח מעם הארץ כו' כצ"ל:

בד"ה רבנן סברי כו' דאי לאו הכי לא כו' אלא ע"כ גזירה דרבנן היתה אטו דירה גמורה והך דהיה כו' ואמאי דאעפ"כ תקשי ליה כו' בין סוכה ללשכת פרהדרין כו' כצ"ל:

בא"ד ולא מצו לחלק כו' אלא ע"כ אביי ורבא לית להו האי סברא לחלק כו' עכ"ל מיהו ק"ק מאי פריך ליה רבא לאביי והא סוכת החג כו' דאימא דאביי אית ליה האי סברא דיש לחלק בין סוכה ללשכת פרהדרין כסברת המקשה גם קשה דרבא גופיה מאי קשיא ליה מסוכת החג אמאי לא שביק כוליה תירוצא דאביי אלא דבסוכת החג היינו טעמיה דסוכה דירת עראי הוא כדקאמר איהו גופיה בתירוציה ודו"ק:

בא"ד ונ"ל כל הסוגיא בע"א דהאי דקאמר וכ"ת מדרבנן היינו משום שמא יאמרו היושב בסוכה כו' עכ"ל ולשיטה זו הא דלא קשיא ליה דרבנן אדרבנן איכא למימר שפיר כמ"ש התוס' לעיל דשאני סוכה דדירת עראי היא כו' ע"ש ואביי ורבא נמי מצי סברי הך סברא אלא דפריך רבא אאביי דע"כ בסוכה לא פליגי בשאר ימות השנה דהא סוכת החג בחג קתני משמע דפליגי בחג גופיה וק"ל:

גמרא [דלמא אתי לאפרושי מן החיוב עה"פ. עי' ת"י קושיא עצומה ותירוצם מגומגם. ולענ"ד לתרץ ע"פ התוס' דמנחות (ס"ז ב) ד"ה כדי שכ' אבל היכא שהכניסה במוץ שלה ומירחה בבית שוב אינו יכול לבוא לידי חיוב עוד. דמשמע דאפי' הוציאה אח"כ וחזר והכניסה לבית שוב לא מהני ראיית פני הבית וכ"מ יותר בתשו' ש"א סי' צ"ז. ולכן אם יכניסנה במוץ לסוכה יטעה לומר דאף אם יחזיר ויכניסה אחר המירוח לבית פטורה מדאורייתא ויפריש ממנה על אותה שהכניס במוץ לבית ממש שהיא באמת פטורה מה"ת וה"ל מה"ח עה"פ. ואיפכא תהוי מה"פ עה"ח] :

גמ' שם ולשכה טעמא לחוד כו' ורי"ס דירה בע"כ לש"ד. ק"ל מדוע ל"ק טעמא דר"י משום דקודש הם וכדמעטינן לקמן (יא ב) הר הבית והלשכות כו' מטעם זה. ולמסקנא לקמן (יב) פוטר ר"י אף בהכ"נ של כפרים מן המזוזה לפי מאי דמדמי הש"ס מזוזה לנגעים וא"כ כש"כ הלשכות השייכים לכל ישראל. ואולי י"ל דזה דומה לבהכ"נ שיש בו דירה לחהכ"נ דחייב לכ"ע ועמש"כ לקמן. ועי' בת"י אבל דבריהם מגומגמין:

תד"ה רבנן (הב'). למיפרך מלישנא דברייתא. לכאורה נראה להגיה דמתני' וכן לקמן:

בא"ד א"כ לעיל נמי בלשכת פרהדרין. כצ"ל:

בא"ד (בדף הסמוך) וכן לענין מעשר כו' בשאר ימה"ש ולא תיקשי כו'. כצ"ל:

בתוספות ד"ה דילמא אתי לאפרושי כו' תימא לי הא איכא טובא דמדאורייתא לא מחייב ורבנן גזרו בהן עכ"ל. ויש לתמוה טובא אלשון התוס' דמהדרי לאקשויי מכל הנך טפי ה"ל לאקשויי בפשיטות מהך מתני' גופא דסוכת החג בחג דמייתי לעיל וקאי התם ארישא דמתני' דקתני איזהו חצר שחייב במעשרות כל שכלים נשמרים בתוכו ופליגי בה תנאי טובא וע"כ דהאי חיובא היינו מדרבנן לא מיבעיא לרבי ינאי דאמר בפרק הפועלים להדיא דאין הטבל חייב במעשר עד שיראה פני הבית לאפוקי חצר דלא קבעה מדאורייתא אלא מדרבנן כמ"ש התוס' מכמה משניות דמייתי הש"ס בשילהי פרק המביא אלא אפילו לרבי יוחנן דפרק הפועלים אפ"ה אשכחן חצר מדרבנן כמ"ש התוס' מהך סוגיא גופיה משילהי פרק המביא וצ"ע ליישב ובפרק הפועלים הארכתי:

בגמרא אלא אמר אביי בשבעה כ"ע לא פליגי דמחייב כו' א"ל רבא והא סוכת החג בחג קתני ואלא אמר רבא כו' עד סוף הסוגיא. ופי' רש"י דעיקר מילתא דאביי אלשכת פרהדרין לחוד קאי ובאמת כן נראה מלשון הסוגיא דהא דקאמר מר סבר גזרינן ומ"ס לא גזרינן אלשכת פרהדרין קאי ועוד מדמקשה ליה רבא והא סוכת החג בחג קתני והיא הך ברייתא גופיה דמייתי אביי לעיל אלא שהתוס' הקשו על פירושו וגירסתו דאכתי אביי גופא מעיקרא מאי קסבר דקאמר בשבעה כ"ע ל"פ דמחייב הא אשכחן להדיא דחכמים פטרי בסוכת החג בחג (ואי משמע ליה לאביי לחלק בין לשכת פרהדרין לסוכה א"כ מעיקרא מאי קשיא ליה) ועוד הקשו אלישנא דרבא גופיה דה"ל למימר לאביי דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא וכדאשכחן כה"ג טובא והאריכו בזה והביאו ג"כ גירסא אחרת ע"ש אמנם לפענ"ד אף שאיני כדאי אפ"ה תורה היא וללמוד אני צריך דשפיר יש לי לקיים פי' רש"י וגרסתו והיינו לא מיבעיא לפי מה שכתבתי בסמוך דלא שייך לאקשויי כלל דרבנן אדרבנן כיון דאשכחן דר' יוסי סבר בהאי משנה גופא דכל בית שאינו עשוי לימות הקיץ ולימות החורף פטורה והיינו מטעם דרבה דלעיל וא"כ לפ"ז לא איצטריך אביי לשנויי אלא מאי דקשיא ליה מעיקרא עליה דרבה מדר"י אדר"י משא"כ מדרבנן אדרבנן לא קשיא ליה מידי דהנך רבנן דפטרי היינו ר"י והא דקאמר הכא בשבעה כ"ע ל"פ דחייב האי כ"ע היינו ר' יהודה דלשכת פרהדרין ות"ק דידיה. דלית ליה דר"י ומש"ה לא קשיא ליה אהך סוגיא ממתני' דסוכת החג בחג דפטרי רבנן דהאי ר' יוסי היא אלא דבר מן דין נמי לא קשיא ליה לאביי כלל מהאי דסוכת החג בחג כיון דעיקר קושיא דאביי לרבה מקרא היינו למאי דבעי למימר דדירת שבעה לא מיקרי בית כלל מדאוריי' תו ליכא לחלק בין מזוזה למעשר ובין סוכה ללשכה משא"כ למאי דמסיק אביי בשבעה כ"ע ל"פ דחייב משום דליתא לרבה אליבא דר"י א"כ תו לא קשיא כלל מדרבנן אדרבנן דפטרי סוכת החג בחג דשפיר יש לחלק בין מעשר למזוזה כדפרישית דבמעשר בעינן בית גמור משא"כ במזוזה איכא לרבויי מובשעריך והא דקתני בברייתא רבי יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר לאו משום דרבנן פטרי כיון דרבנן דמתני' לא פליגי אבל לענין מעשר ואדרבה יש לומר כיון דלאוקימתיה דאביי מחייבי רבנן בלשכה אפילו בשאר ימות השנה גזירה אטו שבעה כל שכן די"ל דבסוכה מחייבי מיהא בז' ימי החג עכ"פ מדרבנן דהא זימנין סגיאין דעביד ליה דירת קבע דגזרינן סוכת עראי אטו דירת קבע דאתי למטעי ולומר משום שאינה אלא ז' פטרינן לה ועוד יש לחלק נמי בפשיטות בין סוכה ללשכה דסוכה דירת עראי משא"כ לשכת פרהדרין הוי דירת קבע נמצא דכל זה אליבא דאביי ואפ"ה איצטריך לאוקמי פלוגתא דלשכה בשאר ימות השנה משום דקשיא דר' יהודא אדר' יהודא כיון דמחייב בסוכה משום דלדידיה דירת קבע בעינן כ"ש דחייב בלשכה משא"כ לרבא לא משמע ליה כלל לאוקמי האי דחכמים פוטרין כר' יוסי כיון דקתני ברישא דהך משנה ר' יוסי אומר ועלה קתני סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין וע"כ דהנך חכמים לאו רבי יוסי היא מדרישא ר' יוסי סיפא לאו ר' יוסי ומדקתני נמי בל' חכמים וע"כ דהיינו חכמים היינו ת"ק דר"י והיינו ר"מ דסתם מתני' ר"מ ואשכחן לר"מ גופיה בפ"ק דסוכת יוצרים חייב נמי במזוזה וא"כ שפיר מקשה רבא לאביי והא סוכת החג בחג קתני והיינו דרבא סמך נמי אהך ברייתא דתני עלה ר' יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר וממילא משמע דרבנן פטרי בכולהו ושפיר קשיא ליה דרבנן אדרבנן ואי משום דסוכה דירת עראי ולשכה דירת קבע א"כ מאי דוחקיה לאוקמי פלוגתא דר"י ורבנן בלשכה בשאר ימות השנה דשפיר מצית לאוקמי בשבעה והא דפטר ר"י היינו משום דדירת בע"כ לא שמה דירה כדמסיק רבא כנ"ל נכון בעזה"י ותן לחכם ויחכם עוד:

אלא אמר אביי. בשבעת ימים של פרישה לא פליג ר' יהודה דודאי מיחייב דומיא דסוכה: כי פליגי בשאר ימות השנה. רבנן סברי גזרינן שאר ימות השנה אטו שבעה ור' יהודה סבר לא גזרינן אלא לשכת פרהדרין בשאר ימות השנה היה לה מזוזה כדי שתהא מוחזקת לכל יודעיה כבית דירה גמורה שלא יאמרו על הכהן בשבעת ימי הפרישה בבית האסורין חבוש: והא סוכת החג בחג קתני. ופטרי רבנן אלמא בשבעה נמי איכא למאן דפטר: כי פליגי בשבעה. בין בלשכה בין בסוכה והפוטר כאן מחייב כאן והחליפו דבריהם: וסוכה טעמא לחוד כו'. ר' יהודה לטעמיה דאמר במסכת סוכה (דף ז:) דירת קבע היא והכשיר סוכה גבוה מעשרים אמה שאינה ראויה ליעשות אלא במחיצת קבע הלכך בית חשיבא נמי לענין מזוזה:
דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. תימה לי הא איכא טובא דמדאורייתא לא מיחייב ורבנן גזרו בהן ולא חיישינן דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב כגון הלוקח מעם הארץ וי''ל כיון דלא תקינו לאפרושי תרומה גדולה ואפילו מעשרות נמי דתקינו לאפרושי מפרישן והן שלו איכא היכירא טובא דהוי מדרבנן ולא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב וכן הא דאמר פ''ק דביצה (דף יג.) הכניס שבולים לעשות מהם עיסה אוכל מהן עראי ופטור אבל אם לאכול קבע חייב מדרבנן כיון דשרו למיכל מינייהו עראי בלא מעשר איכא היכירא דמידי דמיחייב מדאורייתא אסור לאכול אפי' עראי אחר מירוח כדתנן בפ''ק דמסכת פיאה (מ''ו) מאכילין לחיות ולעופות עד שימרח אבל בתר מירוח לא וכל אכילת בהמה חשיב אכילת עראי וא''ת והא תקינו להפריש על תבואה שלקח מן הנכרי למ''ד יש קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר ולא חייש דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב וי''ל בתבואת נכרי ליכא דטעי וכן יש לתרץ על תבואת חוצה לארץ שהיו מפרישין ממנה תרומה ומעשר עד שלא באו הרובים וביטלוה כדאיתא בירושלמי דליכא דטעי ועציץ שאינו נקוב נמי דחייב מדרבנן הא אמרינן בפ' האשה רבה (יבמות דף פט.) גבי משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום בתרי מני ציית בחד מנא לא ציית אבל הכא אי מחייבינן ליה לאפרושי טעי וסבר דמדאורייתא חייב דמי מפיס לידע איזו דירה קבועה דאורייתא דכיון דבההוא שעתא דיירי בה בקבע וחזו דמחייבינן לה במעשר סבר דדירה גמורה חשבינן לה ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב: רבנן סברי גזרינן שאר ימות השנה. וה''פ שבה היתה דירה שבעה להכי גזרינן שאר ימות השנה אטו הנך ז' אמר רבי יהודה והלא כמה לשכות שהיה בהן בית דירה לפעמים לשום צורך ואפי' הכי לא גזרינן בהן שאר ימות השנה אטו הנך יומי אלא לשכת פרהדרין גזירה אע''ג דלרבנן נמי גזירה היתה כדפי' הכי קאמר ר' יהודה גזירה אחריתי שלא יאמרו כ''ג חבוש בבית האסורין הוא: רבנן סברי גזרינן ור' יהודה סבר לא גזרינן. כן היא גי' רש''י ופירוש דאדלעיל קאי אלשכת פרהדרין והשתא לא תיקשי דר' יהודה אדר' יהודה דהא דמחייב ר' יהודה בסוכה ואפי' מדאורייתא מדמחייב במעשר היינו בז' ימי החג והא דפטר לעיל מדאורייתא היינו בשאר ימות השנה וקשיא לן מאי איצטריך רבא למפרך מלישנא דברייתא דקתני סוכת החג בחג בלא ברייתא תיקשי ליה לאביי מדברי עצמו דכי היכי דלא תקשה דר' יהודה אדר''י מוקי לברייתא דסוכה בז' ימי החג דאי לאו הכי לא הוה משני מידי ממאי דפרכינן מעיקרא וא''כ בלא לישנא דברייתא דסוכת החג בחג תיקשי לאביי דעל כרחך בחג איירי ועוד דוחק הוא לומר דכי קאמר לעיל וכי תימא מדרבנן צריכא למימר גזירה אטו דירה גמורה קשה א''כ לעיל נמי בלשכת פרהדרין נצטרך לפרש גזירה דר' יהודה אטו דירה גמורה כי הכא ואם כן לא הוי כי מסקנא דמפרשינן משום שלא יאמרו כ''ג חבוש הוא ועוד אי גזרינן בלשכת פרהדרין אטו דירה גמורה א''כ בשאר כל הלשכות נמי שהיה בהן בית דירה אמאי לא הוה להן מזוזה ניגזור אטו דירה גמורה מיהו זה נוכל ליישב דהכי פריך והלא כמה לשכות שהיה בהן דירת עראי כגון לשכות שהיו שומרים בלילה ולא ביום שלא היה להם מזוזה ואם איתא דבדירת עראי כזו חייב דאורייתא בשעת דירה א''כ הנך נמי ניחייבו בליליא אלא ע''כ גזירה דרבנן היתה אטו דירה גמורה והך דהיה בה דירת ז' ביממא וליליא מיחלפא בדירה גמורה אבל הנך לא מיחלפין הלכך לא גזרו בהן ועוד קשה מאי האי דפריך והא סוכת החג בחג קתני דמשמע דלא פריך אלא מדקתני בחג אבל אי הוה תני סוכת החג סתמא לא הוה קשה ליה ואמאי דאעפ''כ תיקשי ליה ההיא דלעיל מחייבי רבנן אף בשאר ימות השנה ולא מצי לחלק בין סוכה ללשכת פרהדרין כמו שחילקתי לעיל דא''כ מאי פריך והא סוכת החג כו' לימא דרבנן אע''ג דגבי לשכת פרהדרין גזרי אפי' בשאר ימות השנה בסוכת החג פטרי אפילו בחג משום דסוכה לא חשיבא דירה כולי האי כלשכת פרהדרין אלא על כרחך אביי ורבא לית להו האי סברא לחלק בין סוכה ללשכת פרהדרין ואדרבה הכי הוה ליה למימר דר' יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא דמתוך תירוצו של אביי שהוא בא לתרץ לרבי יהודה קשה טפי לרבנן מדמעיקרא דאפילו בלא שינויא דאביי קשיא דרבנן אדרבנן אפילו כי מוקמינן לשני הברייתות בשבעה כ''ש לאביי דאמר דרבנן מחייבי לעיל אפילו בשאר ימות השנה והכא פטרי אפילו בחג ועוד כיון דרבנן דלעיל לא מחייבי אלא משום גזירה ורבי יהודה לא אתא לאיפלוגי עלייהו אלא בהא דאין הטעם משום גזירה דשאר ימות השנה אטו ז' אלא משום שמא יאמרו כהן גדול חבוש הוא אם כן לא הוה ליה למימר בהאי לישנא לשכת פרהדרין גזירה היתה כיון דלרבנן נמי גזירה היתה אלא איבעי ליה לפרושי הגזירה שלא יאמרו כהן גדול חבוש הוא ועוד בכל הספרים ישנים שראיתי גרסי' בהו איפכא דרבנן סברי לא גזרינן ור' יהודה סבר גזרינן ונראה לי כל הסוגיא בע''א דהאי דקאמר וכי תימא מדרבנן היינו משום שמא יאמרו היושב בסוכה בחג חבוש הוא בבית האסורין וכו' עד בשבעה כולי עלמא לא פליגי בין בלשכה בין בסוכה כי פליגי בשאר ימות השנה בין בלשכה בין בסוכה רבנן סברי לא גזרינן והכי פי' גבי לשכה חוץ מלשכת פרהדרין שבה היתה דירה פי' בשעה שבה היתה דירה דהיינו כל ז' ותו לא מיחייבא מדאורייתא אבל גזירה לרבנן לית להו אמר ר' יהודה לדידכו דאמריתו דכל ז' מדאורייתא והלא כמה לשכות שהיה בהן דירת עראי כזו ולא היה להם מזוזה ואפי' בשעה שהיה בהן דירה אלא לשכת פרהדרין גזירה היתה שלא יאמרו כ''ג חבוש וכיון דמההוא טעמא הוא היה לה מזוזה כל השנה כי היכי דתיפרסם מילתא לכל דדירה מעלייתא היא ולא יאמרו כהן גדול בבית האסורים הוא חבוש וגבי סוכה נמי שבעה דחג כולי עלמא לא פליגי דחייב לרבנן מדאורייתא ולרבי יהודה מדרבנן כמו לגבי לשכת פרהדרין כי פליגי בשאר ימות השנה רבנן לא גזרו שאר ימות השנה אטו חג ור' יהודה גזר שלא יאמרו היושב בסוכה בחג חבוש בבית האסורין הוא ויש בדבר גנאי ובזוי מצוה ונראה כאילו הקב''ה מטריח על ישראל וחובשן בבית האסורים להכי חייבת במזוזה

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד