נידה עג ע"א

"ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים "בלא עת נדתה" (על נדתה) או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא" (ויקרא טו, כה), ובא הכתוב ללמדנו שלא נאמר דינה של הזבה אלא כשהיא רואה בזמן הסמוך לימי נדתה, ולא בזו הרואה בתוך ימי נדותה.

וממשיכים ודנים: ואין לי ללמוד ממקרא זה אלא לזו הרואה ביום השמיני לימי נדותה, שהוא היום הסמוך לשבעת ימי נדתה, ואולם הרואה ביום התשיעי לימי נדותה, שהריהו מופלג (מרוחק) לנדתה יום אחד, מנין לי שאף היא באה בכך לדין זבה — לכך תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב) "או כי תזוב על נדתה", להורות כי אף הרואה ביום מרוחק משבעת ימי נדתה, באה בכך לכלל זבה.

וממשיכים ושואלים: ועדיין אין לי ללמוד ממקרא זה אלא לזו הרואה ביום אחד המרוחק משבעת ימי הנידות, ומנין לי שכך הוא הדין אף לרבות את הרואה ביום שהוא מופלג שנים ימים מתקופת נידותה, או שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, ושבעה, שמונה, תשעה, עשרה, מנין לי שבכל אלה הריהי באה לכלל זבה?

אמרת (יש לך לומר) כי למדים אנו כן בדרך הדרשה הנקראת מה מצינו (מצאנו), בהיקש לדבר הידוע לנו. שכן מוצאים אנו ברואה ביום הרביעי שלאחר שבעת ימי נידותה — שיום זה הריהו ראוי גם לספירה של שבעת ימי זיבה (כשראתה לזיבתה בשלושת הימים הראשונים שלאחר ימי נידותה). והרי גם ראוי לזיבה, שתחול על ידו שם זבה (שהרי למדנו למעלה כי לא רק הרואה ביום השמיני לשבעת ימי נידות באה לכלל זבה, אלא אף הרואה ביום התשיעי (הוא היום השני שלאחר שבעת ימי נקיות). ונזקקת היא לעוד יומיים של ראייה שתיחשב על ידם זבה, שהם היום השלישי והיום הרביעי. אף אני אביא את כל הימים שאחרי היום הרביעי, וכן את היום העשירי שלאחר תקופת ימי נדות — שאף הוא ראוי לשמש כיום ספירה של שבעת ימי נקיות לזיבה, וכן ראוי הוא לשמש כיום המתחיל דין זיבה.

וממשיכים ושואלים: ומנין שיש לרבות אף את הרואה ביום אחד עשר לאחר ימי נידותה, אף שיום זה אינו ראוי לשמש מאחד משבעת ימי נקיים (כשראתה בסמוך לתקופת נדתה) — לכך תלמוד לומר "בלא עת נדתה", אף ביום זה שהוא רחוק ביותר מתקופת נדתה. וממשיכים ומבררים: אלא מעתה, יכול יהא הדין שאני מרבה אף את הרואה ביום שנים עשר לתקופת נדתה, שאף זו באה לכלל זבה? אמרת בתשובה לכך: לאו [לא], אין לומר כן.

ואם תשאל: מה ראית לרבות לדין הזבה אף את הרואה ביום אחד עשר ולהוציא (למעט) מכלל דין הזבה את הרואה ביום שנים עשר? — מרבה אני את הרואה ביום אחד עשר — שכן ראוי יום זה לשמש לספירת שבעת ימי נקיות של הרואה ביום הרביעי שלאחר תקופת ימי נדות, שכן למדו מהכתוב "או כי תזוב" שאף הרואה ביום הרביעי שלאחר תקופת ימי נדות באה לכלל זבה, ומעתה למדנו גם לעניינו של היום האחד עשר שלאחר תקופת ימי נדות, שראוי לספירה. ומוציא אני מכלל דין זבה את הרואה ביום שנים עשר — שכן אין ראוי יום זה לספירת שבעת ימי נקיים של זוב הנלמדים מהכתוב "או כי תזוב".

וממשיכים בבירור דינה של האשה הנטמאת בראייתה: ואין לי שנטמאת אלא זו הרואה שלשה ימים, ואולם זו הרואה שני ימים מנין לי שאף היא טמאה — לכך תלמוד לומר "כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא", "ימי" — שאף הרואה שני ימים בלבד טמאה. וממשיכים ומבררים: והרואה יום אחד בלבד, מנין לי שאף היא נטמאת — לכך תלמוד לומר "כל ימי", ללמדנו שהריהי טמאה אף בראיית יום אחד.

ועוד בדרשת כתוב זה: נאמר בו "טמאה היא", והכתוב "טמאה" מלמד שהרואה יום אחד בלבד, מטמאה את בועלה כנדה. והכתוב "היא" מלמד: דווקא היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.

שהיה מקום לומר שיטמא הזב את מה שהוא בועל, והלא דין (קל וחומר) הוא, ובאופן זה: ומה היא הזבה, שהריהי קלה בדינה, שכן אינה מטמאה בשלוש ראיות בלבד (אם ראתה את כולן ביום אחד) להיחשב על ידן כזבה, כבימים, שהריהי נעשית זבה רק בראיה שראתה בשלושה ימים נפרדים — ובכל זאת הריהי מטמאה את בועלה. הוא (הזב), החמור בדינו, שכן מטמא בשלוש ראיות שראה, אף שראה את כולן ביום אחד, כדרך שהוא מטמא בראיות שראה בימים נפרדים — אינו דין שיהא אף הוא מטמא את מה שהוא בועל! לכך תלמוד לומר "היא" — דווקא היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.

וממשיכים בבירור דיניה של הזבה, ומנין לנו שהוא (שהיא) עושה משכב ומושב — לכך תלמוד לומר "כמשכב נדתה".

ודנים בהלכה זו: אין לי שהריהי עושה משכב ומושב אלא בזו שראתה שלשה ימים, שהריהי זבה גמורה ("זבה גדולה"), ואולם בזו שראתה שני ימים מנין לי שכך הוא — לכך תלמוד לומר "ימי". וזו שראתה יום אחד מנין לי שכך הוא — תלמוד לומר "כל ימי".

ומבררים עתה את דינה של הרואה יום אחד בתקופת ימי זיבתה, שהיא "שומרת יום כנגד יום", מנין לי שהריהי סופרת יום אחד לראייה של יום אחד — תלמוד לומר "יהיה לה". ושואלים: יכול יהא הדין שתספור שבעה ימים לראייה של שנים ימים, ולא יומיים בלבד. שכן יש מקום לומר כהלכה זו, והלא דין (קל וחומר), הוא, ובאופן זה: ומה הוא (הזב), שקל בדינו שהרי אין סופר אחד לאחד — בכל זאת הריהו סופר שבעה ימים נקיים לשנים ראיות. היא (הזבה), שחמורה בדינה, שהרי היא סופרת אחד לאחד — אינו דין שתספור שבעה נקיים לשנים? לכך תלמוד לומר "יהיה לה" — להורות שהיא אינה סופרת אלא יומה.

ומסכמים את השאלה: אלמא קראי נינהו [הרי איפוא מקראות הן] כל הלכותיה של תקופת אחד עשרה הימים הללו, ושלא כדברי ר' אלעזר בן עזריה! ומשיבים: לשיטת ר' עקיבא — אכן כל ההלכות הללו נלמדות מקראי [מקראות], ואולם לשיטת ר' אלעזר בן עזריה — הלכתא [הלכות למשה מסיני] הן.

ומתוך שהובאו דרשות הלכותיה של הזבה מן הכתוב "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים", ובכללן, דין תקופת ימי זיבה הבאה בסמוך לתום תקופת ימי נדות, מביאים מה שאמר ליה [לו] רב שמעיה לר' אבא בשאלה: מאחר ואחז הכתוב בלשון "ימים", מעתה אימא [אמור] כי הרואה ביממא [ביום] — תהוי [תהא] זבה, והרואה בליליא [בלילה] — תהוי [תהא] נדה! אמר ליה [לו] ר' אבא לרב שמעיה בתשובה: עלך [עליך], כנגד החושב כך, אמר קרא [הכתוב] בהמשך דבריו "או כי תזוב על נדתה" — להורות: סמוך לתקופת נדתה. ומעתה נשאל: הזמן המוגדר כסמוך לנדתה אימת הוי [מתי הוא]? — בליליא [בלילה], וקא קרי [והוא הכתוב קורא] לה זבה.

וחותמים את המסכת בדבר אגדה, ממה שתנא דבי [שנה החכם של בית מדרשו] של אליהו: כל השונה הלכות בכל יום — מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שכן נאמר "הליכות עולם לו" (חבקוק ג, ו), אל תקרי [תקרא] "הליכות" אלא הלכות, וללמדנו שכל השונה הלכות ("הליכות"), נוחל עולם הבא ("עולם לו").

“And if a woman has a discharge of her ziva blood for many days not in the time of her menstruation, or if she has a discharge beyond the time of her menstruation, all the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). This verse teaches that a woman becomes a zava only if she experiences bleeding close to her days of menstruation, i.e., on the day following her days of menstruation, but not during her days of menstruation.

The baraita continues: And I have derived only that she is a zava in a case where she experiences bleeding close to her time of menstruation. From where do I derive that if she experiences bleeding one day separated from her days of menstruation she is also a zava? The verse states: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25).

The baraita further states: I have derived only that she is a zava in a case where she experiences bleeding one day away from her time of menstruation. From where is it derived to include a case when she experiences bleeding two, three, four, five, six, seven, eight, nine, or ten days separated from her days of menstruation that she is also a zava? From where is this derived?

You say as follows: Just as we find with regard to a woman who experiences bleeding on the fourth day of her days of ziva, that it is fit for counting, i.e., if she experiences bleeding for the first time on that day she must count one clean day for the one day that she experienced bleeding, and it is fit for ziva, i.e., if it is the last of three consecutive days of sightings that she becomes a greater zava, so too I will bring and include the tenth day, as it is fit for counting if she experiences bleeding for the first time on that day, and fit for ziva if she experiences bleeding for the third consecutive day on the tenth day.

The baraita continues: And from where is it derived to include a case where she experiences bleeding on the eleventh day after her days of menstruation? The verse states: “Not in the time of her menstruation” (Leviticus 15:25). One might have thought that I include even the twelfth day after her period of menstruation. You must say: No, as that is no longer within her days of ziva.

The baraita further states: And what did you see to include the eleventh day and to exclude the twelfth day? I include the eleventh day as it is fit for counting the seven clean days that follow sightings on three consecutive days which ended on the fourth day, as derived from the verse: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25), as explained; and I exclude the twelfth day as it is not fit for counting the seven clean days after the fourth day, a requirement derived from the same verse: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation.”

The baraita continues: And I have derived only that a woman is impure as a zava if she experiences bleeding for three consecutive days. From where do I derive that she is impure if she experiences bleeding for two consecutive days? The continuation of the verse states: “All the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). The plural “days” indicates two days. From where is it derived that she is impure if she experiences bleeding on only one day? The verse states: “All the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure.”

The baraita further explains that the word “impure” in that verse teaches that a zava renders one who engages in intercourse with her impure, just like a menstruating woman does. The term: “She is impure,” indicates that she, a zava, renders a man who engages in intercourse with her impure, but a zav does not render a woman whom he engages in intercourse with ritually impure.

One might have thought that one who engages in intercourse with a zav has the same status as one who engages in intercourse with a zava. Could this not be derived through an a fortiori inference? And if a zava, who does not become impure through three sightings like she becomes impure if she experiences bleeding for three consecutive days, and yet she renders a man who engages in intercourse with her impure, then with regard to a zav, who becomes impure through three sightings even on a single day like he becomes impure by seeing a discharge for three consecutive days, isn’t it logical that he should render a women whom he engages in intercourse with ritually impure? Therefore, the verse states: “She shall be impure.” This teaches that a zava renders a man who engages in intercourse with her impure, but a zav does not render a woman whom he engages in intercourse with ritually impure.

And from where is it derived that a zava transmits impurity to items designated for lying or sitting? The verse states: “Every bed which she lies on all the days of her discharge shall be for her like the bed of her menstruation; and everything that she sits on shall be impure, as the impurity of her menstruation” (Leviticus 15:26).

And I have derived only that she transmits impurity to items designated for lying or sitting if she experiences bleeding for three consecutive days and is a greater zava. From where do I derive that she transmits impurity to items designated for lying or sitting if she experiences bleeding for two consecutive days and is only a lesser zava? The verse states “days.” And from where do I derive that she transmits impurity to items designated for lying or sitting even if she experiences bleeding on only one day? The verse states: “All the days of her discharge.”

The baraita continues: And from where is it derived that she counts one clean day for experiencing bleeding on one day? The verse states: “All the days of her discharge shall be for her.” One might have thought that she must count seven clean days for experiencing bleeding on two consecutive days. And this is a logical inference: Just as a zav, who does not count one clean day if he sees a discharge on one day, nevertheless must count seven clean days if he sees a discharge on two days, then with regard to a zava, who counts one clean day if she experiences bleeding on one day, isn’t it logical that she should count seven clean days if she experiences bleeding on two consecutive days? The verse states: “All the days of her discharge shall be for her,” which teaches that she counts only her one day even if she experiences bleeding for two consecutive days.

The Gemara explains the difficulty from this baraita: Evidently, the halakhot of the eleven days of ziva are derived from verses and are not a halakha transmitted to Moses from Sinai. The Gemara answers: According to the opinion of Rabbi Akiva these halakhot are derived from verses. According to the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya they are a halakha transmitted to Moses from Sinai.

With regard to the verse discussing the days of ziva, Rav Shemaya said to Rabbi Abba: But one can say that if she experiences bleeding during the daytime she shall be a zava, but if she experiences bleeding at night she shall be a menstruating woman, as the verse specifies “days.” Rabbi Abba said to him: With regard to your claim, the verse states: “Beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25), which teaches that she becomes a zava if she experiences bleeding close to her days of menstruation. When is the time close to her days of menstruation? At night. And with regard to an emission during this time the verse calls her a zava.

The Gemara concludes the tractate with a general statement with regard to Torah study. The school of Elijah taught: Anyone who studies halakhot every day is guaranteed that he is destined for the World-to-Come, as it is stated: “His ways [halikhot] are eternal” (Habakkuk 3:6). Do not read the verse as halikhot; rather, read it as halakhot. The verse indicates that the study of halakhot brings one to eternal life in the future world.