נידה סט ע"א

לשיטת ר' אליעזר שזבים שבדקו עצמם ביום הראשון וביום השביעי לימי נקיותם ומצאו שהם טהורים, נחשבים שהיו כל הימים בחזקת טהרה, מהו הדין במקרה זה שלא בדקו ביום השביעי אלא ביום השמיני? ומציגים את צדדי הבעיה: האם לשיטת ר' אליעזר בדיקה שהיתה בתחלתן של שבעת ימי הנקיות (ביום הראשון) ובדיקה שהיתה בסופן (ביום השביעי) בעינן [צריכים אנו] כדי לקבוע שכל הימים הם בחזקת טהרה, ואילו הכא [כאן] בנדון בעייתנו — בדיקה בתחלתן אמנם איכא [יש], אבל בדיקה בסופן ליכא [אין], שהרי בסוף (ביום השביעי) לא היתה בדיקה, ולכך לא יאמר ר' אליעזר במקרה זה שכל הימים בחזקת טהרה. או דילמא [שמא] יש לומר לשיטת ר' אליעזר כי די בבדיקה בתחלתן של שבעת הימים, אף על גב [אף על פי] שאין בדיקה בסופן ולכך אף כאן יאמר ר' אליעזר שכל הימים בחזקת טהרה.

ונחלקו חכמים בהכרעת הבעייה, שכן אמר רב כי כך היא שיטת ר' אליעזר כשהיתה בדיקה בתחילתן ובסופן, וכך היא שיטתו אף כשהיתה בדיקה רק בתחלתן של שבעת הימים אף על פי שאין בדיקה בסופן. ואילו ר' חנינא אמר כי לשיטת ר' אליעזר שתהא בדיקה הן בתחלתן של שבעת הימים והן בסופן בעינן [צריכים אנו], וכיון שהכא [כאן] — בדיקה בתחלתן אמנם איכא [יש], אבל בדיקה בסופן ליכא [אין], ולכך לא יאמר ר' אליעזר במקרה זה שכל הימים בחזקת טהרה.

מיתיבי [מקשים] על דעתו של רב ממה ששנינו: ושוין (מסכימים) חכמים בדינו של הזב ובדינה של הזבה שבדקו עצמן ביום הראשון וביום השמיני ומצאו טהור — שאין מחשבים להם במנין שבעת ימי נקיים אלא יום השמיני בלבד. ויש לברר: מאן [מי הם] אלה החכמים החולקים בענין אחר, ואולם הריהם שוין בענין זה? לאו [האם לא] הכוונה היא לר' אליעזר ור' יהושע, החלוקים במקרה שבדקו ביום הראשון וביום השביעי, ואולם במקרה זה שלפנינו שניהם (ואף ר' אליעזר בכלל) מסכימים ("שוין") שאין הימים שלפני הבדיקה האחרונה עולים למנין שבעת ימי נקיים. הרי שלשיטת ר' אליעזר צריכים בדיקה הן בתחילה והן בסוף שבעת הימים הנקיים כדי להחשיב את כל הימים בחזקת טהרה, ושלא כרב!

ומשיבים: לא, הכוונה היא לר' יהושע ור' עקיבא, שבמקרה זה מודה ר' יהושע לר' עקיבא שאין מחשיבים את היום הראשון לכלל מנין שבעת ימי נקיות. ואולם לדעת ר' אליעזר אף באופן זה מחשיבים אנו את כל הימים בחזקת טהרה.

א מתוך שהובאו דברי רב לענין תחילתם אף על פי שאין סופם, מביאים עוד מדבריו בענין דומה. שכן אמר רב ששת, אמר רב ירמיה בר אבא, אמר רב: נדה שהפרישה בטהרה (שבדקה עצמה לקראת טבילה, בהפסק טהרה) ביום השלישי שלה — הריהי סופרתו ליום זה בכלל מנין שבעה נקיים.

ותוהים על הדברים: בטומאת נדה, ספירה של שבעה נקיים למה לה, שהרי דין ספירת שבעה נקיים נאמר רק בזבה? ומתקנים: אלא כך אימא [אמור] שאמר רב: זבה שהפרישה בטהרה ביום השלישי שלה — הריהי סופרתו ליום זה בכלל מנין שבעה נקיים.

אמר ליה [לו] רב ששת לרב ירמיה בר אבא בתמיהה על הלכה זו שמסר בשמו של רב: רב ככותאי [ככותים] אמרה לשמעתיה [את שמועתו, הלכתו] זו! דאמרי [שכן הכותים אומרים] כי שבאותו יום שפוסקת בו לאחר שראתה זיבה בשלושה ימים רצופים שלאחר שבעת ימי נדתה, וביניהם יום זה, היא סופרתו למנין שבעה ימים של זיבה, ואינה צריכה לספור שבעה ימים שלמים לזיבה.

השיב לו רב ירמיה בר אבא בהסבר דברי רב: כי קאמר [כאשר אמר] רב שהריהי סופרת שבעה ימים — הרי זה לבר [חוץ] מיום שלישי זה שבו עשתה הפסק טהרה. שאל רב ששת: אם כוונת דברי רב שמונה בר [חוץ] מיום השלישי שבו עשתה הפסק טהרה — פשיטא [פשוט] הדבר, ואין צורך להשמיעו! השיב לו רב ירמיה בר אבא: לא צריכא [נצרך] הדבר להיאמר אלא בכגון שלאחר הפסק הטהרה שעשתה ביום השלישי, שוב לא בדקה את עצמה עד ליום השביעי,

ואשמועינן [והשמיענו] רב שתי הלכות: התם [שם, בסוגיה הקודמת] — השמיענו רב שדי בבדיקה בתחלתן של שבעת ימי נקיות, אף על פי שאין בדיקה בסופן, כדי להחשיב את כל הימים בחזקת טהרה. והכא קא משמע לן [וכאן הוא, רב משמיע לנו] — שדי בבדיקה בסופן של שבעת ימי נקיות, אף על פי שאין בדיקה בתחלתן.

כי מהו דתימא [שתאמר, היה מקום לומר] שדווקא בבדיקה בתחלתן אף על פי שאין בסופן הוא דאמרינן [שאומרים אנו] שכל הימים בחזקת טהרה, ומשום דאוקמינהו אחזקייהו [שהעמידום על חזקתם], שמאחר שנמצאה בבדיקת היום הראשון שאינה רואה דם, מחזיקים אנו אותה כן אף בימים שלא בדקה בהם. אבל בבדיקה בסופן אף על פי שאין תחלתן — לא אומרים כך. לכך קא משמע לן [הוא משמיע לנו], שכך הלכה אף באופן זה.

ושואלים: איני [האמנם] כך היא שיטת רב שדי בבדיקה ביום הראשון או ביום השביעי בלבד, ואין צורך בבדיקה בכל שבעת הימים שיהיו ספורים לפנינו, והא כי אתא [והרי כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, והביא מדברים שנאמרו בבית המדרש, אמר: מתיב [הקשה] ר' יוסי בר' חנינא על שיטת ר' יהושע בן לוי האומר (לעיל כט,א) שאשה הרה שהפילה, ואין היא יודעת מה הפילה, אם ולד של ממש או רוח שמביאה קרבן יולדת (ומשום שרוב הנשים ההרות מעוברות בולד של ממש), מדינה של אשה הטועה שיצאה מביתה כשהיא הרה, ושבה לאחר מכן שלא בהריון, ואין ידוע אם ילדה ולד או רוח, ואפילו היה זה ולד האם היה זה בן או בת, והרי הדברים נוגעים למספר ימי טהרתה. ונקבע בה שאין לה ימי טוהר כלל, שמא לא ילדה ולד אלא הפילה רוח. הרי שאין הולכים אחר הכלל שרוב הנשים ההרות יולדות ולד.

וציין רבין כי לא ידענא מאי תיובתיה [איני יודע מה קושייתו], שהרי ההסבר לכך שאין נותנים לה ימי טוהר אינו משום שמסופקים אנו מה ילדה, אלא משום שאין אנו יודעים מתי ילדה אותו הולד, ואולי כבר עברו ימי הטוהר. דקיימא לן [שמקובל לנו], שכך סיכמו בסוגיית הגמרא (לעיל כט,ב) בבירור דברי הברייתא כי שבוע קמא דאתיא לקמן [ראשון שבאה לפנינו] אשה זו, שאנו מסופקים לענין טומאתה — בלילותא מטבלינן לה [בכל הלילות של שבוע זה, אנו מטבילים אותה], כטבילת הנדה והיולדת (שהיא בלילה), שהרי בכל לילה ולילה אפשר שבו הסתיימו ימי טומאת לידתה, וטבילה בזמנה הריהי מצוה. ואולם ביממא לא מטבלינן לה [בימים של שבוע זה, אין אנו מטבילים אותה], אף שיתכן שביום זה הסתיימה לה טומאת הזיבה והזבה טובלת ביום, שכן עדיין לא ספרה אשה זו שבעה ימים נקיים.

ואולם אי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר, כשיטת רב, שלא בעינן [אין צריכים] שיהיו כל שבעת ימי הנקיות ספורין לפנינו — ביממא נמי נטבלינה [ביום גם כן נטביל אותה], דילמא [שמא] יולדת זכר בזוב היא, ועבדה [ועשתה] לה כבר שבעה ימים הספורין שלא בפנינו! אלא לאו שמע מינה [האם לא נלמד מכאן] כי בעינן [צריכים אנו] שיהיו ימים הספורין בפנינו!

ודוחים: ולאו מי אוקימנא [והאם לא העמדנו] אותה ברייתא כשיטת ר' עקיבא שאמר כי בעינן [צריכים אנו] שיהיו ספורין לפנינו?! ורב הלא אמר את דבריו לשיטת ר' אליעזר, הסבור שאין צורך שיהיו שבעת הימים ספורים לפנינו.

ב למעלה למדנו כי לשיטת חכמים אין צריכים להיות שבעת ימי הנקיות ספורים לפנינו דווקא. ומבררים את דעת חכמים: ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן [ומנין תאמר שלחכמים אין אנו צריכים] שיהיו שבעת ימי נקיות ספורין לפנינו — דתנן [שכן שנינו במשנה]: האשה הטועה, שאינה יודעת אם היא בתקופת ימי נדה, או בתקופת ימי זיבה, שבאה לפנינו ביום ואמרה "יום אחד טמא (טומאת דם) ראיתי", ולא ציינה מתי היה יום זה שראתה בו — כיון שאין אנו יודעים מתי ראתה, הרינו מטבילין אותה תשע טבילות,

שבע מהן לטומאת נדה (שבכל לילה בשבוע זה יש לומר שבו הסתיימו ימי נדתה), כשהראשונה כבר בלילה זה, בטבילת נדה שהיא בלילה (שמא ראתה דם נדה לפני שבעה ימים ובלילה זה כלו שבעת ימי נדתה) ותרי [ושתי] טבילות אותן היא טובלת ביום, לטומאת זיבה, אחת ביום שבאה לפנינו (שמא אתמול ראתה, ובתקופת ימי זיבה היא, והריהי איפוא זבה קטנה, הטובלת למחרת יום ראייתה), והאחת למחרת היום שבאה לפנינו (שמא ביום זה שבאה לפנינו הוא שראתה ראיה של זבה קטנה). ואם באה לפנינו (בין ביום, בין בלילה) ואמרה "בין השמשות טמא ראיתי" — מטבילין אותה אחת עשרה טבילות.

ותוהים: אחת עשרה מאי עבידתייהו [מה מעשיהן, מהו עניינן]? שהרי גם כשאמרה "יום אחד טמא ראיתי" ואין אנו יודעים בה אם בימי נדה אם בימי זיבה היא, הריהי טובלת תשע טבילות, וכיון שראתה בבין השמשות ויש להסתפק ביומיים — תטבול עשר טבילות! אמר רב ירמיה מדפתי: מדובר כגון שבאת (באה) לפנינו בין השמשות, ואומרת שבין השמשות ראתה, שאמנם אפשר שמתכוונת לבין השמשות שבעבר, ואולם אפשר גם שכוונתה לבין השמשות של עתה, שהריהו ספק יום ספק לילה.

ובאופן שכזה הויין תמני [הריהן שמונה] טבילות לנדה, שהרי אפשרי הדבר שראתה בזמן שהוא כבר לילה, ונצרכת היא איפוא לטבילה נוספת לטומאת נדתה, וכן נצרכת משום כך גם לטבילה נוספת, והרי אלה תלת [שלוש] טבילות לזיבה.

ואם אשה זו הטועה בדעתה באה לפנינו ואמרה "לא ראיתי כל עיקר" — מטבילין אותה חמש עשרה טבילות, שהן שמונה טבילות בלילה לטומאת נדתה, ושבע טבילות ביום לטומאת זיבתה. על הלכה זו שבברייתא אמר רבא: האי דינא דלא דינא, דייני [דין כמו זה שאינו דין, דנים] במקום הנקרא גלחי. שבאותו מקום היו דנים במידת סדום. שכך אמרו שם: מי דאית ליה תורא [שיש לו שור] — לירעי חד יומא [שירעה יום אחד] את בהמות כל אנשי העיר. ומי דלית ליה תורא [שאין לו שור] — לירעי תרי יומי [שירעה שני ימים] את בהמות אנשי העיר.

ומסופר כי אתרמי להו יתמא בר ארמלתא [הזדמן להם באותו מקום יתום בן אלמנה], שלא היה לו שור משלו, ויהבי ליה תורי [נתנו לו אנשי העיר את השוורים שלהם לרעותם שני ימים], אזל נכסינהו [הלך אותו יתום ושחטם], אמר להו [להם, לבעלי השוורים]: זה דאית ליה תורא [שיש לו שור] — לשקול חד משכא [שיקח עור אחד], זה דלית ליה תורא [שאין לו שור] — לשקול תרי משכי [שיקח שני עורות]. אמרי ליה [אמרו לו] אנשי העיר לאותו יתום: מאי האי דקאמרת [מה הוא זה שאמרת]? אמר להו [להם]: סוף דינא [דין] כתחלת דינא [דין]. כשם שבתחלת דינא [הדין, לענין חובת רעיית השוורים], לאו מאן דלית ליה [האם לא קבעתם כי מי שאין לו שוורים] עדיף על זה שיש לו שוורים, שהרי זה שיש לו שוורים רועה יום אחד, ואילו זה שאין לו שוורים הריהו רועה יומיים? סוף דינא נמי [הדין, לענין דרך חלוקת העורות, גם כן] יש לקבוע כי מאן דלית ליה [מי שאין לו] עדיף על מי שיש לו!

הוסיף רבא ואמר: הכא נמי [כאן גם כן], לענין טבילותיה של זו, יש לומר באופן זה, ומה היכא [היכן, במקרה] שאמרה "ראיתי טומאה יום אחד" או שאמרה "בין השמשות ראיתי טומאה" — סגי [די] לה אי [או] בתשע טבילות (במקרה הראשון) אי [או] באחת עשרה טבילות (במקרה השני), מעתה היכא דקאמרה איהי [היכן שאמרה היא] "לא ראיתי כל עיקר" בעיא [צריכה] היא לטבול חמש עשרה טבילות?

אלא אימא הכי [אמור, תקן כך] את לשון הברייתא: אשה הטועה הבאה לפנינו ואומרת "ראיתי, ואיני יודע כמה ימים היו אלה שראיתי בהם, וכן איני יודעת אי [אם] בתקופת ימי נדה ראיתי ראייה זו, או בתקופת ימי זיבה ראיתי" — מטבילין אותה חמש עשרה טבילות. ומפרטים את סדר טבילותיה: אם אתאי קמן ביממא [באה לפנינו ביום] — יהבינן [נותנים אנו] לה לטבול החל מלילה זה שב[שבע] טבילות בלילה, לטומאת נדה. שכן אפשר שביום זה נסתיימו שבעת ימי נקיות

according to the opinion of Rabbi Eliezer, that if they examined themselves on the first and seventh days they are considered to be pure during the intermediate days as well, what is the halakha? Do we require the first and last days of the seven, and if so, here there is an examination on the first day, and yet there is no examination on the last day, but only on the eighth day? Or perhaps Rabbi Eliezer requires an examination only on the first of the days, and this is sufficient even though there is no examination on the last of the seven days.

Rav said: This case of examining on the first and eighth days is the same as that of examining on the first and seventh days, i.e., Rabbi Eliezer requires an examination only on the first of the days, and this examination is sufficient even though there is no examination on the last of the days. And Rabbi Ḥanina said: We require an examination on the first and last days of the seven, and here there is an examination on the first day but there is no examination on the last day. Consequently, Rabbi Eliezer would not permit a zav or a zava to count any of the days in this case.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita: And the Sages agree with regard to a zav and a zava who examined themselves on the first day and on the eighth day and found themselves to be ritually pure, that they have only the eighth day as part of their count. The Gemara asks: Who are the Sages who agree to this? Are they not Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua? These two Sages, who disagree in a case where the zav and zava examined themselves on the first and seventh days, are evidently the ones who agree in the case of a woman who performed an examination on the first and the eighth days. This seems to contradict Rav’s opinion.

The Gemara rejects this suggestion: No, the Sages referred to here are Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva. Both of them agree that in this case the first day is not included in the count. Conversely, Rabbi Eliezer would say that the first seven days are included in the count and the eighth day is unnecessary, as there is a presumptive status of ritual purity from her examination on the first day.

§ The Gemara cites another discussion with regard to which days are included in the count of seven clean days. Rav Sheshet says that Rav Yirmeya bar Abba says that Rav says: A menstruating woman who performed the examination marking the first step in her transition from ritual impurity to ritual purity on her third day counts that day as part of the number of seven clean days.

The Gemara asks: Why does a menstruating woman require any kind of counting? If this is during her days when she is expected to menstruate she may immerse after the conclusion of seven days, whether or not those days were clean. Rather, say that Rav meant as follows: A zava who performed the examination marking the first step in her transition from ritual impurity to ritual purity on her third day counts that day as part of the number of seven clean days.

Rav Sheshet said to Rav Yirmeya bar Abba: Did Rav say his halakha in accordance with the opinion of the Samaritans, who say that the day on which a zava ceases to experience the emission of ziva counts toward the number of seven clean days, and she does not need to count seven complete days?

Rav Yirmeya bar Abba replied: When Rav says his halakha, he meant apart from the third day. Rav Sheshet challenged: If Rav meant apart from the third day, that is obvious; there is no need for him to issue such a statement at all. Rav Yirmeya bar Abba replied: No, the statement that she begins counting immediately after the third day is necessary for a case where once she saw that she was clean after the third day of her ziva emissions she did not examine herself again until the seventh day.

And Rav is teaching us two halakhot. There, in the previous discussion with regard to the opinion of Rabbi Eliezer, Rav stated that an examination at the beginning is sufficient, even though there is no examination at the end of the seven days. And here he teaches us that an examination at the end of the seven days is sufficient, even though there is no examination at the beginning of the seven days, but only on the day when she ceased experiencing bleeding.

Rav Yirmeya adds that it is necessary to teach both halakhot, lest you say that we say that an examination at the beginning is sufficient even though there is no examination at the end of the seven days, as we establish the clean days in accordance with their presumptive status. But one might have thought that Rav would not permit her to consider all the days to have been clean in a case of an examination at the end of the seven days even though there is no examination at the beginning of the seven days, where no presumptive status was established. Therefore, this second statement of Rav teaches us that even if she only examined herself at the end of the seven clean days it is sufficient.

The Gemara raises a difficulty with regard to Rav Yirmeya’s explanation. Is that so? But when Ravin came from Eretz Yisrael he said: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised an objection to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, that a woman who is uncertain whether or not she miscarried an actual fetus must bring an offering (see 29a). The reason is that the majority of pregnant women carry actual fetuses. Rabbi Yosef objected to this from the case of a woman who was forgetful, i.e., a woman who left town when she was pregnant, and later returned no longer pregnant. It is unknown whether she miscarried an actual fetus, and if it was a fetus, whether it was male or female. The conclusion there was that she does not have any days when blood she discharges is considered ritually pure, which is the halakha following a birth, as her miscarriage might not have been a fetus at all. Apparently, here one does not follow the principle that the majority of pregnant women carry actual fetuses.

Ravin continues: And I do not know what his objection is, as the reason that she does not have any days when blood she discharges is considered ritually pure is not only due to the uncertainty as to whether or not she miscarried a fetus, but because it is also unknown when that miscarriage occurred, i.e., even if she miscarried a fetus, perhaps the days when blood she discharges is considered ritually pure had already been completed. As we maintain that the first week that she comes before us, when the court is uncertain with regard to her impurity, we tell her to immerse every night of that week, in the manner of a woman purifying herself after menstruation or childbirth, but we do not tell her to immerse during the daytime, as she has not counted seven clean days (see 29b).

The Gemara explains how this discussion apparently contradicts Rav Yirmeya’s explanation. And if it enters your mind that we do not require all seven clean days to be counted before us, i.e., if an examination on the seventh day is sufficient, let us tell her to immerse also during the daytime, as perhaps she gave birth to a male baby during her days of ziva, and already performed her seven days of counting before she came before the court. The Gemara concludes: Rather, must one not conclude from this statement of Ravin that we require that her seven clean days be counted before us, which is why the court does not instruct her to immerse during the daytime.

The Gemara rejects this contention. But didn’t we interpret that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that we require her seven clean days to be counted before us? By contrast, Rav’s statement was in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who holds that the days do not need to be counted before us.

§ The Gemara stated earlier that according to the opinion of the Rabbis, the seven clean days do not need to be counted before us. The Gemara analyzes their opinion: And from where do you say that according to the opinion of the Rabbis we do not require that the seven days be counted before us? This is as we learned in a baraita: With regard to a woman who was forgetful and does not know whether she is now in her days of menstruation or days of ziva, who said: I saw blood on one day of impurity, the court instructs her to immerse nine immersions.

The baraita clarifies: Since there is no way of knowing whether she is a woman purifying herself after menstruation or after ziva, she must immerse seven immersions on the following seven nights, for purification from menstruation, as each of these days might be the last of the seven days of menstruation. And she must also immerse during two days as purification from ziva, i.e., on the day that she arrives, in case she experienced bleeding the day before, and on the following day, as perhaps she experienced bleeding on the day of her arrival. But if this woman says: I saw blood at twilight that renders me impure, the court instructs her to immerse eleven immersions.

The Gemara asks: These eleven days, what is their purpose? If she would normally require nine immersions, why does she require an extra two immersions if she experienced bleeding at twilight? Rav Yirmeya of Difti said: The baraita is referring specifically to a case where she came before us at twilight and says that she also experienced bleeding at twilight, but it is not clear whether she experienced bleeding on a previous day at twilight, or today at twilight.

Rav Yirmeya explains: Therefore, she requires eight immersions to purify herself from menstruation, seven in case each of the following nights is the night after the seventh day of menstruation, and the eighth in case she experienced bleeding during twilight of the day she arrived, and this occurred in a time which was actually part of the next day, such that she needs to immerse also on the eighth night from her arrival, and three additional immersions during the day to purify herself from ziva. She must immerse during the day three times: She must immerse immediately, because if she experienced bleeding on the previous day during twilight it may have still been day, and right now, at twilight, it might still be day; she must immerse on the next day, because if she experienced bleeding on the previous day during twilight it may have already been night; and she must immerse during the day following the next day, because perhaps she experienced bleeding this twilight after it was night.

If this woman who is forgetful with regard to her cycle of menstruation and ziva says: I have not seen any blood at all, the court instructs her to immerse fifteen immersions. Rava said, in reference to this final halakha in the baraita: This halakha is not a logical halakha. Rather, it is like the halakha that they judge in a place named Galaḥi. In that place they follow the behavior of Sodom, and say that with regard to one who has one ox, he must shepherd the local flocks one day, and one who does not have an ox must shepherd the local flocks for two days. It is not logical that a woman who has not experienced a flow of blood must immerse more times than one who has experienced a flow of blood.

Apropos the mention of Galaḥi, the Gemara relates an incident that occurred in that place. There was an orphan in that town, the son of a widow [armelata], who had no oxen of his own. The people of that town gave him their oxen to shepherd. This orphan went and slaughtered all of the oxen. He said to the townspeople: Whoever has an ox should take one skin, while one who does not have an ox should take two skins. The people of Galaḥi said to the orphan: What is this that you are saying, i.e., what is the reason? He said to them: The end of the law is like the beginning of the law: Isn’t the beginning of the law that one who has no ox is preferred, and must shepherd the oxen for two days? So too, with regard to the end of the law, one who has no ox is preferred and should receive two hides.

The Gemara returns to discuss Rava’s comment with regard to the ruling of the baraita: Here too one can claim: And if in a case where she says: I saw blood, it is sufficient for her to immerse either nine immersions or eleven immersions, so too, in a case where she says: I did not see any flow of blood at all, is it logical that she requires fifteen immersions?

Rather, say that this is what the baraita means: If a woman says: I saw a flow of blood but I do not know how many days I saw blood, and likewise I do not know whether I saw the flow during the days of menstruation or if I saw the flow during the days of ziva, in such a case, the court instructs her to immerse fifteen immersions. The reason for these immersions is as follows: If she comes before us during the daytime, we give her seven immersions, beginning from that night, to remove the impurity of menstruation. Any of those seven nights might be the night after the last of her days of menstruation.