נידה סח ע"ב

וכדרך שאמרנו בהסבר דברי לוי, והאופן בו נאמרה דעתו זו, כן תנא [שנה] לוי במפורש במתניתא [בברייתא] שסידר: בדקה עצמה ביום השביעי בתחילתו ומצאה בבדיקה זו שהיא עדיין רואה דם, ולא בדקה עצמה שוב בסוף היום לקראת טבילתה, וטבלה, ולאחר הימים בדקה עצמה: בין שבדקה ומצאה בבדיקה זו שהיא טהורה, בין שבדקה ומצאה בבדיקה זו שהיא טמאה — הרי זו ספק זבה.

א ועוד שנינו במשנתנו בזו שבדקה עצמה בתחילת היום השביעי לנדתה ומצאה טהורה, ולא חזרה ובדקה את עצמה בסוף היום לקראת הטבילה, וטבלה, ולאחר כמה ימים מצאה שהיא טמאה, שאמנם הריהי בחזקת טהרה, ואולם היא מטמאה את הטהרות שנגעה בהן במעת לעת שקדמה לראייתה האחרונה. הרי שהרואה דם בתקופת ימי זיבה (אחד עשר הימים הבאים לאחר ימי נדה) מטמאה מעת לעת. ומציעים: לימא תהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] לרבא, שכן אמר רבא בהסבר דברי המשנה בפרק "בנות כותים" (לח,ב) האומרת כי בתקופת אחד עשר הימים שלאחר תקופת ימי נדה, הריהי בחזקת טהרה, שבאו הדברים לומר לנו שאין האשה הרואה דם מטמאה את הטהרות שנגעה בהן במעת לעת שלפני ראייתה, אם היתה ראייתה זו בתוך תקופת ימי זיבתה!

ותוהים על עצם הקושיה: ולאו אותביניה [והאם לא הקשינו כבר] לרבא חדא זימנא [פעם אחת] על דבריו ממקום אחר בדברי תנאים, וכמובא שם, ומה צורך להוסיף ולהקשות ממשנתנו? ומשיבים: הכי קאמרינן [כך אנו אומרים, זו כוונת הדברים]: לימא תהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] לרבא נמי מהא [גם כן מזה]?

ודוחים: מכאן אין להביא ראיה כנגד רבא, שכן אמר [יכול לומר] לך רבא בהסבר דברי המשנה: כי קתני [כאשר הוא התנא במשנתנו שנה] "מטמאה מעת לעת" — אין דבריו מתייחסים לנאמר בתחילת משנתנו, אלא אריש פרקין קאי [על תחילת פרקנו הוא עומד, מתייחס], על מה ששנינו שם בתינוקת שכבר ראתה דם ובעודה בבית אביה, שלדעת בית הלל נותנים לה רק את הלילה הראשון, שייחשב הדם שהיא רואה כדם בתולים ולא כדם נדה. ובאה משנתנו להורות כי מכאן ואילך, לכשתראה דם, הריהי מטמאה טהרות שנגעה בהן מעת לעת שלפני ראייתה, כשאר הנשים.

ונצרכה משנתנו להשמיענו כן, כיון שסלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי כיון דמפסקי להו [שמפסיקים להם] ימים טהורין (הלילה הראשון, שכל הדמים שרואה בו הינם טהורים), והרי איפוא עבר עליה פרק זמן מסויים בו אין היא חוששת לטומאתה, מעתה היה מקום לומר כי הריהי כזו שנמצאת בתחלת עידן נדתה דמיא [דומה, נחשבת], ולא תטמא מעת לעת, וכדין הבתולה הרואה פעם ראשונה, שדיה שעתה, ואין היא מטמאה מעת לעת. לכך קא משמע לן [הוא התנא במשנתנו משמיע לנו] שאין אומרים כן בתינוקת זו, שהרי כבר ראתה.

ב עוד שנינו במשנתנו כי אם לאשה זו שראתה דם בתקופת ימי זיבה (לאחר שבדקה עצמה ביום השביעי לימי נדתה ומצאה שהיא טהורה, ואולם בסוף היום השביעי לא בדקה) יש לה וסת קבוע, וראתה בזמן וסת זה — אין היא מטמאה טהרות שנגעה בהן במעת לעת שקודם לראייתה, אלא דיה שעתה, ומטמאה רק מכאן ולהבא. ומציעים: נימא תהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על דברי רב הונא בר חייא שאמר בשם שמואל. שכך אמר רב הונא בר חייא שאמר שמואל כי דברי המשנה בפרק "בנות כותים" (לח,ב) שתקופת אחד עשר הימים שלאחר תקופת ימי נדה, הריהי בחזקת טהרה, באו לומר שאין האשה קובעת לה וסת בראיות שראתה בימי זיבתה, שכן הימים הללו מוגדרים כימים שבהם מסולקת האשה מראיית דמים. ואילו ממשנתנו רואים אנו שיש אופן לקביעת וסת בימי זיבה, ושלא כשמואל!

ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך רב הונא בר חייא בתשובה: כי אמרינן [כאשר אומרים אנו] שאין אשה קובעת לה וסת בימי זיבתה — אין הכוונה לענין שתקבע לה וסת על סמך ראיותיה בתקופת זיבה, אלא רק לענין עקירת וסת, שזו שראתה שלוש פעמים בתקופת ימי הזיבה — אין זו כוסת הקבוע, ולכן לא בעיא תלתא זימני למיעקר [אינה צריכה שלוש פעמים של ראיה בזמן אחר כדי לעוקרה], ודי לה בראיה אחת, שתיעקר על ידה וסת זו. וטעם הדבר: שכן אמרינן [אומרים אנו] כי בתקופת ימי זיבה דמיה מסולקין. וכיון שדמיה מסולקין בתקופה זו, אף יש לומר בה לענין טומאה כי דיה שעתה שתטמא רק מכאן והלאה.

ג שנינו במשנתנו כי ר' יהודה חולק על דברי התנא הראשון, ואומר שבכל מקרה שבו לא בדקה עצמה בסוף היום השביעי שלפני טבילתה, הריהי בחזקת טומאה (אף שבדקה עצמה בתחילתו ומצאה שהיא טהורה). ומביאים עוד בענין זה, תניא [שנויה ברייתא]: אמרו לו חכמים לר' יהודה: אלמלי (אם) היתה נקבעת הלכה שצריכה האשה הטובלת שיהיו ידיה מונחות בעיניה (כינוי לבית הערוה, בלשון נקיה), לבדוק עצמה אם אמנם אינה רואה עוד דם, במשך כל פרק הזמן של בין השמשות (שהוא ספק יום ספק לילה). ואם בדקה עצמה רק לפני כן והסתפקה בכך, יש לחשוש בה שמא ראתה לאחר מכן — יפה אתה אומר, שכל שלא בדקה את עצמה לפני סוף היום, הריהי בחזקת טומאה.

ואולם עכשיו שההלכה היא שדי שתבדוק עצמה בחלקו האחרון של היום — לשיטתך, אימר [אמור] שיש לחשוש כי מיד עם סלוק ידיה ראתה דם, ותהא טמאה. שהרי מה לי שיהא כך הדין בזו שהפרישה בטהרה ביום השביעי לימי ספירתה מן המנחה ולמעלה (שנהגה כהלכה וכראוי), שהריהי בחזקת טהרה, מה לי שיהא כך הדין בזו שהפרישה בטהרה ביום הראשון לימי ספירתה, שהריהי בחזקת טומאה.

ותוהים על דברי חכמים: איך תועיל לה הבדיקה ביום הראשון לימי ספירתה, מי איכא למאן דאמר [האם יש מי שאומר] שאפשרי הדבר?

ומשיבים: אין [כן], והתניא [והרי כך אכן שנויה ברייתא] האומרת כן, שכך אמר רבי: שאלתי את ר' יוסי ור' שמעון כשהיו מהלכים בדרך: הנדה שבדקה עצמה ביום השביעי לספירתה, בשחרית היום, ומצאה שהיא טהורה (נקיה מראיית דם), ואולם בין השמשות היא לא הפרישה (לא בדקה עצמה לפני טבילה), ולאחר הימים בדקה עצמה ומצאה שהיא טמאה, מהו דין הטהרות שנגעה בהם במשך התקופה שלאחר טבילתה ועד לזמן שראתה דם.

ואמרו לו ר' יוסי ור' שמעון בתשובה כי הרי אשה זו עומדת בחזקת טהרה. חזר רבי ושאל אותה שאלה בדינה של זו שבדקה עצמה לא ביום השביעי לימי נדתה אלא ביום הששי בלבד, ולא חזרה ובדקה בסוף היום השביעי לפני טבילתה, וכן מהו דינה של זו שבדקה עצמה ביום החמישי בלבד, וכן של זו שבדקה עצמה רק ביום הרביעי, וכן ביום השלישי, וכיוצא בו אף בזו שבדקה עצמה רק ביום השני, מאי [מה] דינה, האם היא עומדת בחזקת טהרה או בחזקת טומאה? ואמרו לו ר' יוסי ור' שמעון בתשובה כי לא שנא [אין זה משנה], ובכל האופנים הללו הריהי עומדת בחזקת טהרה.

והוסיף רבי כי בדינה של זו שבדקה עצמה רק ביום הראשון לא שאלתי אותם, וטעיתי בכך שלא שאלתי אותם. שכן אילו שאלתים, היו מטהרים אף בזו, והיתה זו הלכה הבאה מפיהם של ר' יוסי ור' שמעון. שכך נראה, שאף בבודקת עצמה רק ביום הראשון ומצאה שהיא טהורה, שהריהי בחזקת טהרה. וסברה היא: אטו כולהו לאו [וכי בכל שבעת ימי נדתה כולם האם לא] בחזקת טומאה קיימי [הם עומדים], שהרי בזמן זה מוחזקת היא כמי שרואה דם. ובכל זאת, קבעו ר' יוסי ור' שמעון הלכה כי כיון שפסק הדם, שכך נמצא בבדיקה שבדקה עצמה בתוך שבעת הימים הללו — מניחים אנו שהדם כבר פסק, ועל סמך זה מעמידים אנו אותה בחזקת טהרה. ואף בזו שבדקה עצמה רק ביום הראשון נמי [גם כן], נאמר כי כיון שפסק הדם — הריהו בחזקה כמי שכבר פסק, ונעמידנה בחזקת טהרה.

ותוהים: מעיקרא, מאי סבר [מתחילה, כאשר לא רצה רבי לשאול את ר' יוסי ור' שמעון לגבי בדיקת יום ראשון, מה סבור היה]? ומשיבים: סבור היה כי אין מקום להעמידה בחזקת טהרה על סמך בדיקה של יום הראשון בלבד, שאין בדיקה זו מלמדת דבר, הואיל והיום הראשון לראייתה הוחזק במעין פתוח, ששופעת דם היא.

ד משנה הזב והזבה שצריכים הם לספור שבעה ימי נקיות לטהרתם, ובכל יום מאותם שבעה ימים לבדוק את עצמם, ובדקו עצמן ביום הראשון משבעת ימי נקיים, ומצאו טהור (שנקיים הם), וכן בדקו עצמם ביום השביעי מימי שבעת ימי הנקיים, ואף בו מצאו טהור, ואולם בשאר ימים שבינתיים לא בדקו את עצמם — ר' אליעזר אומר: הרי הן בחזקת טהרה, ר' יהושע אומר: אין להם מנין שלם של שבעה ימי נקיות, אלא יומיים, היום ראשון והיום שביעי בלבד, ועליהם להוסיף ולמנות חמישה ימי נקיות כדי שיהיו להם שבעה ימים שלמים. ר' עקיבא אמר: אין עולה להם אלא ספירת יום שביעי בלבד, והריהם צריכים לספור עוד ששה ימי נקיות.

ה גמרא תניא, [שנויה ברייתא]: אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: לדבריך שגם היום הראשון נחשב להם כיום בדיקה, ובנוסף לו גם היום השביעי, נמצא כי אתה מונה בסירוגין (בדילוגים), והרי התורה אמרה בדין הטהרה מטומאת הזיבה "ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר" (ויקרא טו, כח), ומן ההדגשה אחר למדים אנו שיהא זה אחר לכל שבעת ימי הנקיות כולן, שיהיו אלה ימי נקיות ברצף, שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן!

אמר לו ר' יהושע בדחייית דבריו: והאם אתה אי (אין) אתה מודה בזב שראה קרי בתוך שבעת ימי נקיותו, ובנזיר המונה שלושים ימי נזירותו ואסור אז מלהיטמא למת, שהילך במקום סככות (אילן שענפיו סוככים על הדרך) ופרעות (גדר שאבניה יוצאות אל מעל לדרך), שיש בהם ספק טומאת אוהל, שזה וזה מדלג במניינו על אותו יום שהילך בו במקומות הללו, והריהו ממשיך הלאה בספירתו, ונמצא שהוא מונה בסירוגין? ואף שהתורה אמרה בדינו של הנזיר שנטמא למת (בוודאות) בתוך שלושים ימי נזירותו "והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו" (במדבר ו, יב) — הרי מכאן ראיה כי אף במקום שאמרה תורה שיש למנות ברצף, ניתן למנות גם בסירוגין.

ומסבירים: ור' אליעזר, מה משיב על טענתו זו של ר' יהושע? בשלמא התם [זה נוח שם, בזב שראה קרי], שהריהו מונה בדילוג אותו יום שראה קרי — טעם יש בדבר: שכן בטומאתו של הזב "זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה" (ויקרא טו, לב) אמר רחמנא [הכתוב], וללמדנו בא הכתוב: ששכבת הזרע של בעל הקרי אינה סותרת את כל מנין שבעת ימי נקיותו מזיבה, אלא רק את יומה בלבד. ואי [ואם] נאמר שראוי שאף הרואה קרי יסתור את כל מניינו, ומשום איחלופי [החלפה] שעלולים להחליף בין קרי לזיבה, ויבואו שלא לסתור אף בראיית זיבה — אין לומר כן, כי זב בבעל קרי לא מיחלף [אינו מתחלף].

וכן במקרה זה של הנזיר שהילך על גבי סככות ופרעות נמי [גם כן], אין מקום לומר שיסתור את כל מנין הימים עד אז, כי מדאורייתא [מן התורה] בסתירת מנין ימי נזירות, טומאת אהל מעליא בעינן [מעולה, ודאית, מצריכים אנו], וזה שהלך במקום סככות ופרעות אינו נטמא מן התורה. ורבנן [ורק חכמים] הוא דגזור [שגזרו] עליו טומאה, ולכך אין ימי נזירותו נסתרים. ואין מקום לומר שיגזרו אף על טומאה מדברי חכמים שתסתור את ימי הנזירות, מפני החשש שמא יבואו אנשים שלא לסתור ימי נזירות אף בטומאה שמן התורה — שכן רבנן בדאורייתא לא מיחלף [דבר שהוא מדברי חכמים בדבר שהוא מדין תורה אינו מתחלף] לאנשים.

אבל הכא [כאן, בדין הזב והזבה שלא בדקו בין הימים], אי חיישינן [אם חוששים אנו] שלא למנות בכלל שבעת ימי נקיות את חמשת הימים שלא בדקה בהם, ומפני האפשרות דלמא חזאי [שמא ראתה] בהם, שכן בספק הם הימים הללו אם ראתה בהם, ואולם את היום הראשון שבדקה בו כן נמנה בכלל שבעת ימי הנקיות (וכשיטת ר' יהושע) — מעתה אתי לאיחלופי [יבואו אנשים להחליף] ספק בודאי, וגם במקרה שראו הזב והזבה בוודאות בתוך חמשת הימים הללו, יאמרו כי כמו שהיום הראשון מצטרף למנין שבעת ימי הנקיות, אף חמשת הימים שביניהם נמנים.

ומסכמים בהכרעת מחלוקתם זו של ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא תני [שנינו]: ר' יוסי ור' שמעון אמרי [אומרים]: נראין דברי ר' אליעזר מדברי ר' יהושע, ודברי ר' עקיבא מדברי כולן, אבל הלכה היא כר' אליעזר.

ו ומביאים עוד לענין שיטתו של ר' אליעזר בדין הזב והזבה שלא בדקו עצמם בכל יום משבעת ימי נקיותם. איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמי בית המדרש] שאלה זו: הזב והזבה שבדקו עצמן ביום הראשון לשבעת ימי נקיותם ומצאו שהם טהורים מלראות, וכן בדקו את עצמם עוד ביום השמיני, ואף בבדיקה זו מצאו טהור, ואולם בשאר הימים של שבעת ימי הנקיות לא בדקו את עצמם,

And Levi taught similarly in a baraita: If a woman examined herself on the seventh day of menstruation and found herself to be impure, and she did not perform the examination to confirm her transition from ritual impurity to ritual purity, and after several days she examined herself, whether she examined herself and found herself to be ritually pure or whether she examined herself and found herself to be ritually impure, she is an uncertain greater zava.

§ The mishna teaches: But she transmits ritual impurity to the ritually pure items that she handled before the examination in which she found blood for a twenty-four-hour period. The Gemara suggests: Let us say that it is a conclusive refutation of the opinion of Rava, as Rava said, with regard to the statement in the mishna on 38b that a woman has a presumptive status of ritual purity during the eleven days of potential ziva: This serves to say that a woman does not transmit ritual impurity for a twenty-four-hour period before experiencing bleeding during her days of ziva.

The Gemara asks: But didn’t the Gemara already cite a conclusive refutation of the opinion of Rava one time, on 39a? The Gemara explains that this is what we are saying: Let us say that there is a conclusive refutation of the opinion of Rava from this mishna as well.

The Gemara responds that Rava could have said to you that when the mishna teaches: She transmits ritual impurity for a twenty-four-hour period, it is referring to the beginning of our chapter. Specifically, it is speaking of the mishna on 64b, which discusses the case of a young woman who saw menstrual blood before marriage while she was still in her father’s house. According to Beit Hillel she may engage in intercourse only the first night, during which the blood is considered the blood from the torn hymen rather than the blood of menstruation. This mishna is teaching that from that point onward, when she experiences bleeding she renders items impure retroactively for a twenty-four-hour period, like other women.

The Gemara explains that this ruling is necessary, as it might enter your mind to say that since her cycle of menstruation and ziva is interrupted by days when any blood she discharges is considered to be ritually pure, she now reverts back as though it is considered like the beginning of her days of menstruation, and she does not transmit ritual impurity retroactively for a twenty-four-hour period. Therefore, this mishna teaches us that she does transmit impurity retroactively.

§ The mishna teaches: And if she has a fixed menstrual cycle on the day that she examined herself and found blood, her time is sufficient and she does not transmit impurity retroactively. The Gemara asks: Shall we say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna bar Ḥiyya, with regard to the ruling he says that Shmuel says? As Rav Huna bar Ḥiyya says that Shmuel says, with regard to the mishna on 38b that teaches that a woman has a presumptive status of ritual purity during the eleven days of potential ziva: This serves to say that a woman does not establish a fixed menstrual cycle during her days of ziva.

The Gemara answers that Rav Huna bar Ḥiyya could have said to you: When we say that a woman does not establish a fixed menstrual cycle during her days of ziva, we meant this only as a leniency, that she does not require three times to uproot any such cycle. Rather, she uproots it after one time when she does not experience bleeding in accordance with that cycle. As we say that her menstrual blood is removed during her days of ziva, and she is unlikely to discharge menstrual blood during that time. And since her blood is removed, if she established a fixed menstrual cycle it is sufficient for her to be deemed impure from the hour that she saw the menstrual flow. There is no decree of retroactive impurity on items that she previously touched due to the concern that the blood flow might have started earlier.

§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: With regard to any woman who did not perform the examination indicating her transition from ritual impurity to ritual purity on the seventh day from minḥa time onward, even if she performed an examination and found no blood that morning, the presumptive status of that woman is one of ritual impurity. It is taught in a baraita that the Rabbis said to Rabbi Yehuda: If the halakha had been that a woman who will immerse must keep her hands placed in her eyes, a euphemism for her vagina, for the entire twilight period, what you say is fine. It would be reasonable to assume that since she did not examine herself at the end of the day she has a presumptive status of ritual impurity.

But now that you say that it is insufficient to examine herself in the morning, what is your reasoning? Evidently, you say that when she removed her hand from examining herself perhaps she saw blood and is impure. If so, what difference is it to me if she performed the examination indicating her transition from ritual impurity to ritual purity on the seventh day from minḥa time onward, and what difference is it to me if she performed the examination indicating her transition from ritual impurity to ritual purity on the first day of her counting?

The Gemara asks: Why do the Rabbis mention an examination on the first day of her counting? Is there one who said that if a woman examines herself only on the first day that is sufficient?

The Gemara answers: Yes, there is such an opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: I asked Rabbi Yosei and Rabbi Shimon the following question when they were walking on the road: With regard to a menstruating woman who examined herself on the seventh day in the morning and found herself to be ritually pure, but at twilight she did not perform the examination indicating her transition from ritual impurity to ritual purity, and after several days she examined herself and found herself to be ritually impure, what is the halakha?

Rabbi Yosei and Rabbi Shimon said to him: She has a presumptive status of ritual purity up until the moment that she discovered that she was impure. Rabbi Yehuda HaNasi asked them additional questions: If she examined herself on the sixth day, or the fifth day, or the fourth day, or the third day, or even the second day, what is the halakha? Rabbi Yosei and Rabbi Shimon said to him: The halakha is no different. In all of these cases she has a presumptive status of ritual purity until she discovers that she is impure.

Rabbi Yehuda HaNasi comments: I did not ask about a woman who examined herself on the first day, and I erred in that I did not ask them. If I would have asked them they would have told me that even if she examined herself only on the first day, she still has a presumptive status of ritual purity. Rabbi Yehuda HaNasi explains his reasoning: Is that to say that on all of these other days she was not standing with a presumptive status of ritual impurity? And nevertheless, once she performed the examination and her blood is found to have stopped, it is considered to have stopped, and she now has the presumptive status of a woman whose bleeding has stopped. If so, on the first day too, once she performed the examination and her blood is found to have stopped, it is considered to have stopped, and she now has a presumptive status of a woman whose bleeding has stopped.

The Gemara asks: And initially, what did Rabbi Yehuda HaNasi hold? Why didn’t he ask them about a woman who examined herself only on the first day? The Gemara answers that he held that since she has a presumptive status that her spring, i.e., her uterus, is open, as she had just begun experiencing bleeding, an examination conducted on that day is ineffective. In any event, this baraita teaches that there is an opinion that even if a woman examined herself only on the first day, she has a presumptive status of ritual purity.

MISHNA: With regard to a zav and a zava, who are required to count and examine themselves on each of seven clean days before purification in a ritual bath, who examined themselves on the first day and found themselves ritually pure, i.e., with no blood, and they examined themselves on the seventh day and found themselves ritually pure, and on the rest of the intervening days they did not examine themselves, Rabbi Eliezer says: The presumptive status of the zav and the zava is one of ritual purity. Rabbi Yehoshua says: In that case, the zav and the zava have counted only the first day and the seventh day, two of the seven clean days, and they must count another five days to complete the tally. Rabbi Akiva says: The zav and the zava have counted only the seventh day, and they must count another six days to complete the tally.

GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: According to your statement, that the first day is included in her count of seven, you are counting at intervals, i.e., with days in-between that do not count, and the Torah states: “But if she be purified of her ziva, then she shall count to herself seven days, and after that she shall be pure” (Leviticus 15:28). This teaches that the purification of a zava must be after the seven days, i.e., after all of the days, which must be consecutive so that there are no days of impurity separating between the seven clean days.

Rabbi Yehoshua says: And you too, do you not concede with regard to a zav who experienced a seminal emission during his count of seven clean days, and with regard to a nazirite who walked under overhanging boughs and protrusions that have items whose status of impurity is uncertain beneath them, that they count at intervals, as both are impure for one day before resuming their counting? And yet the Torah states with regard to a nazirite who definitely contracted ritual impurity from a corpse: “But the former days shall be void, because his consecration was defiled” (Numbers 6:12). This indicates that even in cases where the Torah says that one must count consecutively, it is permitted to count with intervals in between countings.

And how would Rabbi Eliezer respond to Rabbi Yehoshua’s claim? He would say: Granted, there in the cases of the zav and the nazirite, the Merciful One states: “This is the law of him that has an issue, and of him from whom an emission of semen goes out, so that he is thereby impure” (Leviticus 15:32). This teaches that when a zav experiences a seminal emission it overturns the counting of only that one day. And if one would claim that the Sages should issue a decree due to the concern that one might confuse the halakha of one who had an emission of ziva during the seven clean days with a zav who had a seminal emission during the seven clean days, that is not a concern. The reason is that an emission of a ziva will not be confused with the case of one who experienced a seminal emission.

Similarly, Rabbi Eliezer would say that in the case of a nazirite who walked under overhanging boughs and protrusions that have items whose status of impurity is uncertain beneath them, there is also no need to overturn all the previous days of counting, as by Torah law we require a full-fledged tent over a corpse, and it was the Sages who decreed that one who walks under overhanging boughs and protrusions is ritually impure. And a halakha that applies by rabbinic law will not be confused with a halakha that is mandated by Torah law.

But here, in the case of a zava who counts only the first and seventh day, if we are concerned that as she did not count the five intermediate days perhaps she saw blood during those days, and since what occurred on those days is uncertain, only the first day counts for her, then one might come to confuse this situation with a case where she is certain that she saw blood during the intermediate days. One might mistakenly think that even if she definitely experiences bleeding during the intermediate days she can still count the first day as one of her seven clean days before immersing.

It is taught in a baraita that Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: The statement of Rabbi Eliezer appears more correct than the statement of Rabbi Yehoshua, and the statement of Rabbi Akiva appears more correct than the statement of all of them. But nevertheless, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to a zav and a zava who examined themselves on the first day of their seven clean days and found themselves to be pure, and they examined themselves again on the eighth day and found themselves to be pure, but they did not examine themselves on the remainder of the days,