דלג לתוכן

נידה סה ע"א - פירוש שטיינזלץ

שהרי בדינה של הקטנה "נותנים לה ארבעה לילות עד שתחיה המכה" תנן [שנינו במשנתנו], ולא ארבעה לילות בלבד (כדרך שנתן רבי במעשה הזה).

אלא אם נאמר שמדובר דיהיב [שנותן] לה רבי את ארבעת הימים כולהו [כולם] בימי נערות — אף זה אינו אפשרי, שהרי תקופת נערות בת שנים עשר חדש מי איכא [האם יש]? והא [והרי] אמר שמואל כי אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד! וכי תימא [ואם תאמר] בפירוש דברי שמואל הללו כי דווקא בציר מהכי [פחות מכך, מששה חודשים] הוא דליכא [שאין] בין נערות לבגרות, הא טפי [הרי שיותר] מכך איכא [יש] — אין לומר כך, שכן הא [הרי] "אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד" קאמר [הוא אמר], ומורה הלשון "בלבד", שלא פחות ולא יותר מכך!

אלא אם נאמר שמדובר דיהיב [שנתן] לה רבי את ארבעת הלילות שתים בימי קטנות ושתים בימי נערות — אף זאת אין לומר, שכן הא בעא מיניה [הרי שאל ממנו] רב חיננא בר שלמיא מרב בדינה של הקטנה שנישאה כאשר עדיין לא הגיע זמנה לראות, ונבעלה ועדיין לא חיתה המכה, ובתוך כך הגיע זמנה לראות (שהיתה לנערה) כשהיא כבר תחת בעלה (נשואה), מהו דינה, האם נחשבת היא עתה כזו שהגיע זמנה לראות (ויש לה ארבעה לילות)?

ואמר ליה [לו] רב בתשובה: כל בעילות שאתה בועל בזמן שהיתה קטנה, אינן נחשבות אלא כבעילה אחת, והשאר (שלוש הבעילות הבאות) הריהן משלימין למנין ארבעה לילות שנותנים למי שהגיע זמנה לראות. ונמצא שאין לומר שנתן לה רבי שני לילות בימי קטנותה. וכן אין לומר שנתן לה רבי לילה אחד בימי קטנותה ושלושה לילות בימי נערותה, ונמשך הדבר על פני פרק זמן של שנים עשר חודש — שהרי אין תקופת הנערות נמשכת יותר מששה חודשים.

אלא חייבים לומר דיהיב [שנתן] לה רבי לילה אחת בימי קטנות, ושתים בימי נערות, ועוד לילה אחת בימי בגרות. ומעתה יש לדון בדבר: אי אמרת בשלמא [זה נוח אם אתה אומר] שבוגרת בעלמא יהבינן [סתם, רגילה נותנים אנו] לה טפי [יותר] מלילה אחד, כלומר, שני לילות — מעתה יוסבר מדוע נתן רבי לאותה בתולה לילה אחד בימי בגרות. שכן כי היכי דאהני [כמו שהועילו] כל הבעילות שבימי הקטנות לכך שבימי נערות למבצר [להפחית] לה לילה חדא [אחת], שאין היא מקבלת שלושה לילות נוספים (מלבד הלילה של ימי הקטנות), אלא שני לילות בלבד. כך אהני נמי [מועילים גם כן] כל הבעילות שנבעלה בימי נערות לבגרות למבצר [להפחית] לה לילה חדא [אחת], שאין היא זוכה לשני לילות (כשאר בוגרות), אלא ללילה אחד.

אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שבוגרת דעלמא לא יהבינן [סתם, רגילה אין אנו נותנים] לה טפי [יותר] מלילה אחד — לא ליתב [יתן] לה רבי אלא בעילת מצוה בלבד, ותו [ויותר] לא!

ומתרצים: לעולם מדובר דיהיב [שנתן] לה רבי לילה אחת בימי קטנות ושלש לילות בימי נערות, ובאשר לשאלה כיצד זה אפשרי בתוך פרק זמן של ששת חודשי נערות — מי סברת [האם סבור אתה] כי כל תלתא ירחי [שלושה חודשים], חדא [אחת] עונה היא? אין זה כך, אלא כל תרי ירחי [שני חודשים] — חדא [אחת] עונה היא.

ומסופר כי החכם מנימין סקסנאה הוה שקיל ואזיל לאתריה [נטל עצמו והלך למקומו של] שמואל, סבר למעבד עובדא כוותיה [סבור היה לעשות לפסוק הלכה למעשה, כשיטתו של] רב שנותנים לבוגרת הבתולה כל הלילה הראשון, ואפילו בבוגרת שכבר ראתה לפני נישואיה. שכן אמר מנימין סקסאה: הרי לא פליג [חילק] רב בדבריו בין בוגרת שראתה כבר לבין זו שעדיין לא ראתה.

קדים שכיב באורחא [הקדים ונפטר מנימין סקסנאה בהיותו עדיין בדרך, לפני שהגיע למקומו של שמואל]. קרי [קרא, ייחס פסוק מן המקרא] שמואל עליה [עליו], על רב "לא יאנה לצדיק כל און" (משלי יב, כא), שאין הקדוש ברוך הוא מזמן שיצא דבר תקלה על ידם של הצדיקים, וכגון זה שלא נפסקה הלכה שלא כהוגן בהסתמך בטעות על דברי רב.

ומתוך שהובאו למעלה דברי רב חיננא בר שלמיא ששאל את רב, מביאים עוד ממה שאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה [משמו של] רב: כיון שנתקו (נשרו) שניו של אדם, שאין לו עתה במה לאכול — אף נתמעטו מזונותיו, שאין לו גם כן מה לאכול, כבעבר. שכן נאמר "גם אנכי נתתי לך נקיון שנים בכל עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם" (עמוס ד, ו), הרי שחוסר שינים ("נקיון שינים") מביא בעקבותיו למיעוט מזונות ("חוסר לחם").

א שנינו במשנתנו שלדעת בית הלל זו שראתה כבר ובעודה בבית אביה, קודם שנישאה, נותנים לה את כל הלילה. ומביאים עוד בענין זה, מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: ראתה ועודה בבית אביה — בית הלל אומרים: כל הלילה שלה, ונותנין לה עונה שלמה. וכמה היא עונה שלמה? — פירש רבן שמעון בן גמליאל: לילה וחצי יום.

ותוהים: מי בעינן כולי האי [האם צריכים אנו כל זאת], שתהא "עונה" נחשבת לילה וחצי יום? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאות, ובקש לעשותן את היין (הנעשה בגיתות אלה) והשמן (הנעשה בבתי הבד הללו) בטהרה, שלא יטמאו בהם, ולשם כך עליו לנקותם תחילה מהטומאות שבלעו ושעליהם, כיצד הוא עושה? את הדפין (משטחי העץ, לדחיסת הענבים, עליהם מונחת הקורה) ואת הלולבין (המשמשים כמטאטאים לניקוי) ואת העדשין (הגיתות, שצורתן כצורת העדשה), שהם הכלים המשמשים בגת ובבית הבד — הריהו מדיחן (שוטפם במים), ומנקה מעליהם את היין והשמן שנטמאו.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סה - א

"עד שתחיה המכה" תנן שנינו בדין בקטנה, ולא ד' לילות בלבד.

אלא, דיהיב שנתן לה כולהו את כולם בימי נערות.

אך גם זה לא יתכן כי נערות י"ב חודש מי איכא? וכי אפשר שימי הנערות ימשכו על פני י"ב חודש?

והא אמר שמואל: אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד!

וכי תימא: בציר מהכי פחות מששה חדשים הוא דליכא, הא טפי אבל יותר מששה חדשים של ימי נערות איכא. ואפילו עד י"ב חודש.

הא והלא "אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד" קאמר שמואל!

אלא - דיהיב לה רבי שתים לילות בימי קטנות ושתים בימי נערות והיו ארבע בעילות אלו במשך י"ב חודש.

הא בעא מיניה רב חיננא בר שלמיא מרב: קטנה, שלא הגיע זמנה לראות, שניסת, ונבעלה והיה דינה שמותרת לשמש עד שתחיה המכה, ולפני שהתרפאה המכה הגיע זמנה לראות תחת בעלה שנהייתה בת י"ב, מהו? האם דינה כהגיע זמנה לראות וניסת או לא?

אמר ליה: כל בעילות שאתה בועל בזמן היותה קטנה שלא הגיע זמנה לראות - אינן נחשבים אלא כבעילה אחת, והשאר שלשת הלילות שתבעל בהן לאחר שתגדל ויגיע זמנה לראות, משלימין לד' לילות: כדין הגיע זמנה לראות וניסת ואם כן אין לומר שמדובר שראתה ב' לילות בקטנותה וב' בנערותה במשך שנים עשר חודש.

שהרי כל בעילותיה בקטנותה אינן נחשבות אלא לבעילה במשך לילה אחד בלבד, ונמצא שנותרו שלש בעילות לימי נעוריה ואי אפשר לחלקם לתקופות של שלשה - שלשה חדשים, כי בימי הנעורים יש רק ששה חדשים!?

אלא: בהכרח מדובר דיהיב לה רבי אחת בימי קטנות, ושתים בימי נערות, ואחת בימי בגרות.

אי אמרת בשלמא בוגרת בעלמא, אם תאמר שדין כל בוגרת שניסת לאחר שבגרה, שיהבינן לה טפי יותר מלילה אחת מובן מדוע נתן רבי לקטנה שניסת ובגרה תחת בעלה לילה אחת שלימה בבגרותה [לאחר שהחשבנו את כל לילותיה בקטנותה לאחת, ונתנו לה עוד שתי לילות בנערותה], דכי היכי דאהני שכמו שהועילו כל בעילותיה בקטנות שבימי נערות למבצר לה חדא, פוחתים לה אחד בלבד, ומשום שהחשבנו כל בעילותיה בקטנות כאחת. כך שנשארו לה ג' לילות בימי נערות, כמו כן אהני נמי הועילו גם הלילות שנבעלה בנערות לבגרות - למבצר לה חדא להפחית לה אחד בלבד, ולכן מתוך שתי הלילות שנותנים לכל בוגרת נותר רק לילה אחד.

אלא אי אמרת בוגרת דעלמא שכל בוגרת שניסת נותנים לה לילה ראשונה בלבד, ולא יהבינן לה טפי - לא ליתב לה אלא בעילת מצוה אחת בימי בגרות, ותו לא!

משיבה הגמרא: לעולם - דיהיב לה אחת בימי קטנות וג' בימי נערות.

מי סברת כל תלתא ירחי כל שלשה חדשים נחשבים חדא "עונה" - עונה אחת?

לא כך. אלא כל תרי ירחי שני חדשים חדא "עונה" נחשבים. ונמצא שאפשר ליתן לה שלש בעילות בשלש עונות בששת ימי הנערות, ובימי הבגרות אין לה כלום.

מנימין סקסנאה הוה שקיל ואזיל היה בדרכו ללכת לאתריה למקום מגוריו דשמואל. סבר חשב למעבד לעשות עובדא "פסק הלכה" כוותיה דרב, כדעת רב, שבתולה בוגרת מותרת כל הלילה הראשון ואפילו ראתה דם קודם הנישואין.

אמר: לא פליג חילק רב בין ראתה בין לא ראתה.

קדים, הקדים שכיב באורחא, מת בדרך לפני שהספיק לבצע את כוונתו [להורות כדעת רב ואפילו ראתה דם].

קרי שמואל עליה דרב: לא יאונה לצדיק כל און, שלא אירע לרב שיכשל מנימין סקסנאה לעשות מעשה, כשהוא נתלה בהבנת דבריו כאילו אמר רב שמותרת כל הלילה אפילו בראתה דם [12].

אמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב: [13] כיון שנתקו שניו של אדם, שהזקין - נתמעטו מזונותיו, שבאים לו בקושי. שנאמר "גם אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם - וחוסר לחם בכל מקומותיכם".

שנינו במשנה: ראתה ועודה.

תנו רבנן, ראתה ועודה בבית אביה,

בית הלל אומרים: כל הלילה שלה, ונותנין לה עונה שלמה.

וכמה עונה שלמה?

פירש רבן שמעון בן גמליאל: לילה וחצי יום.

ומקשה הגמרא: ומי בעינן כולי האי - וכי שיעור זמן "עונה" רב כל כך?

ורמינהי: הרי שהיו גתיו שבהם דורכים את הענבים כדי להוציא מהם את המיץ, כדי לעשות יין, ובית בדיו שמוציאים שם את השמן מהזיתים, טמאות. ובקש לעשותן בטהרה לטהרם שלא יטמאו את המשקה שנמצא בהן. כיצד הוא עושה?

הדפין שנותנים על הענבים כדי ללחוץ עליהם, והלולבין שמנקים בהם את הגת, והעדשין, הגתות עצמן שהענבים נתונים בהן - מדיחן, שוטף אותן במים כדי שלא ישאר מהיין ומהשמן הטמאים.


הערות

[12] כן פירש רש"י [ד"ה לא יאונה], והיינו שמנימין טעה בדברי רב וסבר שאף בבוגרת שראתה נותנים לה לילה הראשון. ולפי זה החילוק הנאמר לעיל בין ראתה ללא ראתה מדברי רב הוא. וכן כתב הרמב"ן והוסיף שלפירוש זה מובן מדוע נענש מנימין, משום שתלה ברבו שלא כדין. [ועיין בחידושי הר"ן]. ואולם הרשב"א כתב שחילוק הגמרא לעיל אינו מדברי רב אלא הגמרא הוסיפה שדברי רב נכונים להלכה רק ב"לא ראתה", ואולם מנימין תלמידו של רב הבין כהוגן את דברי רבו שנותנים לה לילה ראשון בין ראתה ובין לא ראתה.

[13] אחרי שהביאה הגמרא לעיל בעית רב חנינא בר שלמיא לרב הוסיפה הגמרא כדרכה להביא "מימרא" אחרת של ר' חנינא בר שלמיא בשם רב.

שהרי בדינה של הקטנה "נותנים לה ארבעה לילות עד שתחיה המכה" תנן [שנינו במשנתנו], ולא ארבעה לילות בלבד (כדרך שנתן רבי במעשה הזה).

אלא אם נאמר שמדובר דיהיב [שנותן] לה רבי את ארבעת הימים כולהו [כולם] בימי נערות — אף זה אינו אפשרי, שהרי תקופת נערות בת שנים עשר חדש מי איכא [האם יש]? והא [והרי] אמר שמואל כי אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד! וכי תימא [ואם תאמר] בפירוש דברי שמואל הללו כי דווקא בציר מהכי [פחות מכך, מששה חודשים] הוא דליכא [שאין] בין נערות לבגרות, הא טפי [הרי שיותר] מכך איכא [יש] — אין לומר כך, שכן הא [הרי] "אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד" קאמר [הוא אמר], ומורה הלשון "בלבד", שלא פחות ולא יותר מכך!

אלא אם נאמר שמדובר דיהיב [שנתן] לה רבי את ארבעת הלילות שתים בימי קטנות ושתים בימי נערות — אף זאת אין לומר, שכן הא בעא מיניה [הרי שאל ממנו] רב חיננא בר שלמיא מרב בדינה של הקטנה שנישאה כאשר עדיין לא הגיע זמנה לראות, ונבעלה ועדיין לא חיתה המכה, ובתוך כך הגיע זמנה לראות (שהיתה לנערה) כשהיא כבר תחת בעלה (נשואה), מהו דינה, האם נחשבת היא עתה כזו שהגיע זמנה לראות (ויש לה ארבעה לילות)?

ואמר ליה [לו] רב בתשובה: כל בעילות שאתה בועל בזמן שהיתה קטנה, אינן נחשבות אלא כבעילה אחת, והשאר (שלוש הבעילות הבאות) הריהן משלימין למנין ארבעה לילות שנותנים למי שהגיע זמנה לראות. ונמצא שאין לומר שנתן לה רבי שני לילות בימי קטנותה. וכן אין לומר שנתן לה רבי לילה אחד בימי קטנותה ושלושה לילות בימי נערותה, ונמשך הדבר על פני פרק זמן של שנים עשר חודש — שהרי אין תקופת הנערות נמשכת יותר מששה חודשים.

אלא חייבים לומר דיהיב [שנתן] לה רבי לילה אחת בימי קטנות, ושתים בימי נערות, ועוד לילה אחת בימי בגרות. ומעתה יש לדון בדבר: אי אמרת בשלמא [זה נוח אם אתה אומר] שבוגרת בעלמא יהבינן [סתם, רגילה נותנים אנו] לה טפי [יותר] מלילה אחד, כלומר, שני לילות — מעתה יוסבר מדוע נתן רבי לאותה בתולה לילה אחד בימי בגרות. שכן כי היכי דאהני [כמו שהועילו] כל הבעילות שבימי הקטנות לכך שבימי נערות למבצר [להפחית] לה לילה חדא [אחת], שאין היא מקבלת שלושה לילות נוספים (מלבד הלילה של ימי הקטנות), אלא שני לילות בלבד. כך אהני נמי [מועילים גם כן] כל הבעילות שנבעלה בימי נערות לבגרות למבצר [להפחית] לה לילה חדא [אחת], שאין היא זוכה לשני לילות (כשאר בוגרות), אלא ללילה אחד.

אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שבוגרת דעלמא לא יהבינן [סתם, רגילה אין אנו נותנים] לה טפי [יותר] מלילה אחד — לא ליתב [יתן] לה רבי אלא בעילת מצוה בלבד, ותו [ויותר] לא!

ומתרצים: לעולם מדובר דיהיב [שנתן] לה רבי לילה אחת בימי קטנות ושלש לילות בימי נערות, ובאשר לשאלה כיצד זה אפשרי בתוך פרק זמן של ששת חודשי נערות — מי סברת [האם סבור אתה] כי כל תלתא ירחי [שלושה חודשים], חדא [אחת] עונה היא? אין זה כך, אלא כל תרי ירחי [שני חודשים] — חדא [אחת] עונה היא.

ומסופר כי החכם מנימין סקסנאה הוה שקיל ואזיל לאתריה [נטל עצמו והלך למקומו של] שמואל, סבר למעבד עובדא כוותיה [סבור היה לעשות לפסוק הלכה למעשה, כשיטתו של] רב שנותנים לבוגרת הבתולה כל הלילה הראשון, ואפילו בבוגרת שכבר ראתה לפני נישואיה. שכן אמר מנימין סקסאה: הרי לא פליג [חילק] רב בדבריו בין בוגרת שראתה כבר לבין זו שעדיין לא ראתה.

קדים שכיב באורחא [הקדים ונפטר מנימין סקסנאה בהיותו עדיין בדרך, לפני שהגיע למקומו של שמואל]. קרי [קרא, ייחס פסוק מן המקרא] שמואל עליה [עליו], על רב "לא יאנה לצדיק כל און" (משלי יב, כא), שאין הקדוש ברוך הוא מזמן שיצא דבר תקלה על ידם של הצדיקים, וכגון זה שלא נפסקה הלכה שלא כהוגן בהסתמך בטעות על דברי רב.

ומתוך שהובאו למעלה דברי רב חיננא בר שלמיא ששאל את רב, מביאים עוד ממה שאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה [משמו של] רב: כיון שנתקו (נשרו) שניו של אדם, שאין לו עתה במה לאכול — אף נתמעטו מזונותיו, שאין לו גם כן מה לאכול, כבעבר. שכן נאמר "גם אנכי נתתי לך נקיון שנים בכל עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם" (עמוס ד, ו), הרי שחוסר שינים ("נקיון שינים") מביא בעקבותיו למיעוט מזונות ("חוסר לחם").

א שנינו במשנתנו שלדעת בית הלל זו שראתה כבר ובעודה בבית אביה, קודם שנישאה, נותנים לה את כל הלילה. ומביאים עוד בענין זה, מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: ראתה ועודה בבית אביה — בית הלל אומרים: כל הלילה שלה, ונותנין לה עונה שלמה. וכמה היא עונה שלמה? — פירש רבן שמעון בן גמליאל: לילה וחצי יום.

ותוהים: מי בעינן כולי האי [האם צריכים אנו כל זאת], שתהא "עונה" נחשבת לילה וחצי יום? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאות, ובקש לעשותן את היין (הנעשה בגיתות אלה) והשמן (הנעשה בבתי הבד הללו) בטהרה, שלא יטמאו בהם, ולשם כך עליו לנקותם תחילה מהטומאות שבלעו ושעליהם, כיצד הוא עושה? את הדפין (משטחי העץ, לדחיסת הענבים, עליהם מונחת הקורה) ואת הלולבין (המשמשים כמטאטאים לניקוי) ואת העדשין (הגיתות, שצורתן כצורת העדשה), שהם הכלים המשמשים בגת ובבית הבד — הריהו מדיחן (שוטפם במים), ומנקה מעליהם את היין והשמן שנטמאו.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

in accordance with the ruling of the mishna: The Sages give her four nights, then he should have given her longer, as we learned in the mishna that according to Beit Hillel the blood may be attributed to the torn hymen until the wound heals.

Rather, you will say that he gave her these four nights all during her days as a young woman. Are there twelve months when one has the status of a young woman? But didn’t Shmuel say: The difference in time between becoming a young woman and becoming a grown woman is only six months? And if you would say that Shmuel is saying that it is in less than six months that there is no transition from young woman to grown woman status, but there is such a transition in more than six months, as women develop differently, that is not so, as Shmuel said: Only, which indicates that the period is neither less nor more than six months.

Rather, you will suggest that Rabbi Yehuda HaNasi gave her two days during her days as a minor, and he gave her two days during her days as a young woman. This too is difficult, as Rav Ḥinnana bar Shelamya asked Rav: With regard to a young girl who married before she reached puberty, and then her time to see menstrual blood arrived while she was under the authority of her husband, what is the halakha? Does she have the four nights when the blood is considered to be from her torn hymen?

And Rav said to him: All the acts of intercourse that you engage in while she is still too young are considered as only one act of intercourse, and the remainder, i.e., three more acts of intercourse, complete the total number of four nights. If so, Rabbi Yehuda HaNasi could not have given her two nights as a minor, since at most those acts of intercourse count as one.

Rather, you will suggest that he gave her one night during her days as a minor, and two nights during her days as a young woman, and one night during her days as a grown woman. But this is also difficult: Granted, if you say that we generally give a grown woman more than one night, then one can understand why Rabbi Yehuda HaNasi gave her one night in this case: Just as all the acts of intercourse she engaged in as a minor have the effect to deduct one night for her days as a young woman, similarly all the acts of intercourse she engaged in while a young woman have the effect to deduct one night for her days as a grown woman, leaving her with one.

But if you say that we generally do not give a grown woman more than one night, then in this case Rabbi Yehuda HaNasi should have given her as a grown woman only the one act of relations that consummate a marriage, which are a mitzva, i.e., merely a single act of intercourse, and nothing more, as otherwise the acts of intercourse before she became a grown woman would not have affected her status.

The Gemara answers: Actually, the correct explanation is that Rabbi Yehuda HaNasi gave her one night during her days as a minor and three nights during her days as a young woman. And as for the fact that she has the status of a young woman for only exactly six months, do you maintain that every three months was counted as one period of the husband’s absence, such that she had only two nights in six months? This is not the case. Rather, every two months was counted as one period, and therefore she had three nights during these six months when she could attribute the blood to her torn hymen.

The Gemara relates that the Sage Minyamin Saksana was coming and walking to the place of Shmuel. He thought that he would perform an action in accordance with the opinion of Rav, in that he would permit a grown woman to attribute blood to her torn hymen for the entire first night, even though she had already seen menstrual blood before she was married. Minyamin mistakenly said to himself: Rav does not distinguish between a woman who has seen menstrual blood and a woman who has not seen menstrual blood.

Before Minyamin reached Shmuel’s place, he passed away on the road, and he never completed the journey. Upon hearing this, Shmuel recited this verse about Rav: “No mishap shall befall the righteous” (Proverbs 12:21), i.e., God does not allow prohibited acts to come from the statements of the righteous. In this case, Minyamin ruled incorrectly, based on a misunderstanding of Rav’s statement.

Since the Gemara cited Rav Ḥinnana bar Shelamya, it cites another of his statements: Rav Ḥinnana bar Shelamya said in the name of Rav: Once a person’s teeth fall out and he has difficulty eating, his food diminshes accordingly, as it is stated: “And I also have given you cleanness of teeth in all your cities, and lack of bread in all your places” (Amos 4:6). The term “cleanness of teeth” is here a euphemism for having no teeth at all, which leads to a lack of bread.

§ The mishna teaches: In the case of a young woman who saw menstrual blood before marriage, while she was still in her father’s house, Beit Hillel say: They may engage in several acts of intercourse, as any bleeding throughout the entire night is attributed to the torn hymen. The Sages taught in a baraita: In the case of a young woman who saw menstrual blood while she was still in her father’s house, Beit Hillel say: All the night is hers, and the Sages give her one complete period of time during which she may attribute all bleeding to her torn hymen. And how long is a complete period of time in this context? Rabban Shimon ben Gamliel explained that it is one night and half of the next day.

The Gemara asks: But do we require all this time of one night and half of a day for a complete period? And the Gemara raises a contradiction from a baraita: In the case of one whose winepresses or olive presses were impure and he wished to prepare his grapes and olives in a state of ritual purity, how does he act? He should rinse the planks used to press the grapes in the winepress, and the palm branches used as brooms, and the troughs,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מנימון סקסנאה דעבר מיעבד כרב ואפילו ראתה לית ליה אידך דרב דאמר בועל בעילת מצוה ופורש משום דההיא אתיא כרבותינו דחזדו ונמנו ואיהו דאמר כסתם מתני' ושמואל לא קבילי ליה דמנימון (מידי) א) מ"ה דמאן דעבד כסתם מתני וכמעש' דר' לאו בר עונשין הוא אלא משום דבעי למיעב' דלא כחד ולמיתל' ברב מ"ה איענש דלא יאונה לצדיק כל און.

מנימון סקסנאה דעבר מיעבד כרב ואפילו ראתה לית ליה אידך דרב דאמר בועל בעילת מצוה ופורש משום דההיא אתיא כרבותינו דחזדו ונמנו ואיהו דאמר כסתם מתני' ושמואל לא קבילי ליה דמנימון (מידי) א) מ"ה דמאן דעבד כסתם מתני וכמעש' דר' לאו בר עונשין הוא אלא משום דבעי למיעב' דלא כחד ולמיתל' ברב מ"ה איענש דלא יאונה לצדיק כל און.

לעולם דיהב לה אחת בימי קטנות וג' בימי נערות. וכדמסיק דתרתי ירחי הוה חד עונה וכגון שבעל ששה חדשים לפני נערות בעילה ראשונה ואחת בסוף שני חדשים לנערות ואחת לסוף ד' חדשים לנערות ואחת לסוף נערות. ותימה ואמאי חזר בו ממאי דהוה ס"ד דתלתא ירחי הוו חד עונה השתא נמי נימא הכי וכגון שבעל שניה בתחלת נערות וג' באמצע נערות וד' בסוף נערות. ור"מ תירץ מדקאמר ד' לילות מתוך י"ב חדש משמע דכל הביאות היו מופלגות זו מזו. ואי ביאה שניה הויא בתחלת נערות א"כ לא היו ראשונה ושניה מופלגות זו מזו. דכל מה שבעל בתוך ו' חדשים חשיב כלילה אחת ואפי' היה המעשה כך שלא בעל אלא בעילה ראשונה בקטנות כשנשאה מ"מ כיון דאפי' אי בעל כל ששה חדשים דקטנות הוו כמו לילה אחת בעי לאוקומי דאיכא הפלגה בין ביאת קטנות לביאה ראשונה דנערות:

סבר למיעבד עובדא כוותיה דרב. ואע"ג דרב עצמו פסק לקמן בועל בעילה מצוה ופורש (או) דילמא לא שמיע ליה. א"נ מנימין סבר לה כמתני' ובזה לא היה מקפיד שמואל. אבל במה שהיה רוצה לסמוך על מילתיה דרב מה שלא אמר מעולם על זה שייך למימר לא יאונה לצדיק כל און שלא יכשלו בדבריו:

העדשים פרש"י גת עצמה. ולא נהירא לר"ת דא"כ הו"ל למיתני ברישא דכולהו. אלא היינו עיגול של טיט שמניחין על הדפין שעל התפוח להכביד על הענבים ולסוחטן. וכן פי' בערוך בערך טלופחא. והוא ים דתנן בפ' המוכר את הבית המוכר את בית הבד מכר את הים. ומפרש התם מאי ים טלופחא ולפי שהוא עגול כעדשה נקרא טלופחא דעדשים מתרגמינן טלופחי'. ומה שנקרא ים. לפי שעל ידו נעצרים הענבים בגת ושופעין כים. ותדע לך דקתני התם המוכר את בית הבד מכר את הים ואי ים היינו גת עצמה או בד עצמה מאי איצטריך למיתנייה פשיטא שמכרו:

תד"ה אלא דיהיב לה כו' כדמסיק לקמן מי סברת כו' וע"כ אי הראשונה שבקטנות רחוקה מן השניה ו' חדשים כו' עכ"ל ה"מ להוכיח כן בפשיטות ממאי דמסיק א' בימי קטנות וג' בימי נערות וכל תרי ירחי חדא עונה דע"כ הראשונה מן השני' ו' חדשים אלא דניחא להו לאוכחי הכי מהך מלתא גופא דכל תלתא ירחי עונה א' ודו"ק:

בא"ד וכן כדס"ד דמעיקרא כו' שוה בזה הענין ג' חדשים בקטנות כו' עכ"ל ור"ל דשוה בזה הענין אבל אינו שוה ממש אלא דבזה הוא שוה דהעונות אינן סמוכות מיהו הפסקות העונות אינן שוות דלפי דרך שני שכתבו התוספות או ראשונה בסוף קטנות כו' ורביעית ו' חדשים בבגרות ה"ל הפסקות אינן שוות הרביעית רחוקה ו' חדשים מהשלישית וכל השאר ג' ג' ומהרש"ל הגיה בסוף הדבור ורביעית ג' חדשים בבגרות ואין לכוון דבריו דא"כ לא יהיו מתוך י"ב חודש אלא מתוך ט' חדשים שהראשונה היה בסוף קטנות דהיינו בתחילת נערות לפי דרך הב' שכתבו התוספות ואולי לפי הגהתו הגיה אז במקום או אז ראשונה בסוף קטנות כו' ג"ז דחוק ודו"ק:

בד"ה הדפין כו' לא הוצרך לשנות בד כי פשיטא שמכר את הבד כו' עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוס':

גמ' והשאר משלימין לד' לילות כו' מי סברת כל תלת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אינן אלא כו' דקטנות הס"ד:

תוס' בד"ה אלא דיהיב כו' בס"נ ורביעי ג' חדשים בבגרות כו' כצ"ל:

בד"ה הדפין והלולבים כו' ברייתא עלה וליכא טעמא כו' כצ"ל:

גמרא מנימין סקסנאה. אולי הי' ממדינת זאקסי"ן:

תד"ה וכ"ת. דבלאו בלבד נמי משמע לא פחות כו'. מלות לא פחות נראה למחוק וכן ליתא ברש"י שם ובתוס' כתובות (לט). דפעמים שממהרת להביא סימני בגרות בתוך ו' כדמוכח בקדושין שם אילימא בתוך ששה וע"ש בפרש"י:

תד"ה אלא. והשלישית באמצע נערות ג' ירחים אחריה. כצ"ל:

תד"ה הדפין. גבי שא"ד דפליג אידך ברייתא עלה ליכא טעמא למסמך כו'. כצ"ל:

גמ' נתמעטו מזונותיו. נ"ב נ״מ למבעי רחמי עלה וה"מ בע״ה אבל בת"ח תורה נותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו וכמ"ש שלהי קדושין:

תוס' ד"ה סבר וכו' דהא מסקינן לקמן וכו' נ״ב י״ל דבסוף ימיהם חזרו בהן ומעקרא אמרו כי מתניתין ומשמע דסבר למעבד עובדא כרב מקמי דהדר בי' הוה כדאמר לעיל פרק בנות כות (דף לו ע״ב) במקשה נדה דא״ר ליומא ואהדר בי׳ ואפ״ה שילא ב״א עבד עובדא כוותי' דההיא דרב ולא כאידך. ה״נ איכא למימר הכא אי משום דלא שמיע לי׳ אידך דרו״ש אי נמי ההיא שעתא אכתי לא הדר בי' דכותה בפרק הזרוע לענין מתנות בסוף ימי רנב״י הדר בי׳ ואשתני דינא וכה״ג טובא כגון ספכ"ה דהדר בי׳ רבי בצרפא וכן דפ״א:

עד שתחי' המכה תנן קשה דילמא מיירי שפסקה כבר מלנחור ומ"מ ד' לילות יהבינא לה דלא גרעה מגדולה אלא מכאן ראיה ברורה לרמב"ם דגדולה נמי אם חיתה המכה בתוך ד' לילות תו לא יהבינן לה מידי. א"נ כאידך פסק הרמב"ם דרב נמי מודה לדשמואל. אם הרוק מצוי בתוך הפה אפי' אינה נוחרת נמי והכא הא הרוק היה מצוי בתוך הפה שהרי ראתה בכל הד' לילות:

מנימין סקסנאה הוה שקל ואזל לאתריה דשמואל וכו' יל"ד מ"ש לאתרי' דשמואל דנקט ומאי קמ"ל בזה. ועוד מה עלה על דעתו למימר רב לא מפליג בין ראתה ללא ראתה הא מפליג בהדיא וגם קו' תוס' הא חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש. וי"ל דהרא"ש כתב דטעם החומרא משום לא פלוג נתנו אפי' לקטנה דין בוגרת שראתה. ולכאורה קשה לשיטת הרז"ה דכל היכי דקתני נותנין לה פירושו שאחר אותה הבעילה יכול לבעול עוד וא"כ אפי' אי ראתה מ"מ נותנין לה בעילת מצוה ויכול הוא לבעול אחר אותה הבעילה ומ"ט אנו מחמירים דבועל ופורש. וי"ל לרב א"ש לפמ"ש לעיל בשם רמב"ם דגם בשארי נשים שזמנם ד' לילות או לילה א' מ"מ אי חיתה המכה בתוך זמנה תו לא יהיבנא לה. וא"כ לרב א"ש דמשכחת ליה בוגרת שראתה ופסקה מלנחור באמצע בעילה ראשונה שע"כ יפרוש ע"כ תקנו כן דלעולם בועל בעילת מצוה ופורש וא"ש. אמנם לשמואל דס"ל כל זמן שהרוק מצוי תוך הפה לא משכחת ליה שיצטרך לפרוש אחר בעילה ראשונה מידי דהא בבעילה ראשונה בודאי מצוי הרוק תוך הפה ולשמואל הוה חומרא בלא טעמא. והא"ש דהוה ס"ל למנימין סקסנאה אי הוה ס"ל לרב כשמואל כל זמן שהרוק מצוי תוך הפה לא היה מסכים למגזר חומרא בלי טעם דבועל בעילת מצוה ופורש. אלא הוה סגי ליה למגזר בכל הנשים כבוגרת שראתה והוה ס"ל עוד דהא דאמר רב דבראתה אין לה אלא בעילת מצוה היא גופה לאו מדינא הוא אלא מחומרא משום שמא בבעילה שניה לא תנחור עוד אבל אי הוה ס"ל כשמואל לא הוי מפליג בין ראתה ללא ראתה והשתא כיון דאזיל לאתריה דשמואל ושם נהגו להקל כשמואל כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה הוה סבר למיעבד עובדא כרב אפי' ראתה דאמר בהא לא מפליג רב בין ראתה ללא ראתה וא"ש הכל בעזה"י וק"ל:

עד שתחיה המכה תנן. וד' לילות לקטנה מאי עבידתייהו: אינן אלא אחת. ושלש בעי למיתב לה לבד ב' דקטנות: אי אמרת בשלמא בוגרת בעלמא. שניסת לאחר שבגרה: אית לה טפי. מלילה אחת דאית לה ב' לילות מש''ה יהיב להך משבגרה לילה אחת שלמה ואע''ג דנבעלה קודם לכן דכי היכי דאהני בעילות קטנות למבצר חדא מד' לילות הניתנות לנערה דהא אמרינן כל בעילות שבעל אינן אלא אחת הא לילה אחת מיהא מבצרי דתו לא יהבינן לה ד' אלא ג': אהני נמי בעילת נערות למבצר חדא. מלילות דבגרות ותו לא הלכך להך בוגרת שנבעלה קודם לכן יהבינן מיהא לילה אחת מהשתים: אלא אי אמרת בוגרת. לילה הראשון ותו לא אמאי יהיב לה להך אחת בימי בגרות א''כ בעילות דקודם לכן מאי אהנו חדא בעילה הוא דבעי למיתב לה בימי בגרות ולא כל הלילה: וג' בימי נערות. וליכא הכא בגרות כלל ודקשיא לך הא לא משכחת ג' עונות של ג' חדשים בימי נערות מי סברת כו': כוותיה דרב. בוגרת כל לילה הראשון: לא יאונה כו'. שלא נכשל זה בדבריו: משנתקו שניו. זקנה: נתמעטו מזונותיו. קשין לבא: גתיו. ליין: ובית בדיו. לשמן: הדפין. זהו הדלת שנותנין על הענבים: הלולבים. היינו חופיא אישקוב''א שמנקים בה את הגת: והעדשין. זו היא הגת עצמה שהענבים נתונים שם:
וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא. במסכת קדושין (דף עט.) פרש''י דלא גרסי' ליה (בלבד) דבלאו בלבד נמי משמע לא פחות ולא יותר מיהו נראה דאי לאו בלבד מצינו לפרושי הכי אין שיעור הקטן שבין נערות לבגרות אלא ו' חדשים והוה משמע שפיר דאיכא טפי: אלא דיהיב לה אחת בימי קטנות ושתים בימי נערות כו'. מדמסיק לקמן מי סברת דכל תלתא ירחי חדא עונה מכלל דכך היה סבור מתחלה וע''כ או הראשונה שבקטנות רחוקה מן השניה ו' חדשים והשאר ג' ג' או הרביעית רחוקה ו' חדשים מהשלישית והשאר ג' ג' שאם לא כן לא היו מתוך י''ב חדש וא''כ כי מסיק תלתא בימי נערות וכל תרי ירחי חדא עונה לא היה צריך לשנות סדר העונות אלא כל תלתא ירחי חדא עונה הראשונה לפני הנערות והשניה בתחלת נערות והשלישית באמצע נערות ג' ירחים אחרים והרביעית בסוף נערות ויש לומר דניחא ליה להש''ס להשוות הפסקות הביאות זו מזו כמו שהוא יכול ואע''ג דביאת קטנות צריך שתהא ו' חדשים לפני נערות דאם לא כן לא היו י''ב חדש מ''מ נראה דלאו דוקא בשלא בעל אלא ו' חדשים לפני נערות דהא אפילו בעל כל ימי משך קטנות קאמר דאינו אלא בעילה אחת הילכך אי כל חדא תלתא ירחי תהיה השניה שבתחלת נערות סמוך לביאה אחרונה של קטנות מש''ה קאמר כל תרי ירחי חדא עונה השניה תהיה בסוף ב' חדשים של נערות רחוק מסוף קטנות והשלישית לסוף ד' חדשים והרביעית לסוף ו' חדשים וריחוקם שוה תרי תרי ירחי וכן כדקס''ד מעיקרא בכל תלתא ירחי חדא עונה היא שוה בזה הענין ג' חדשים לפני קטנות ונמשכות הביאות עד סוף קטנות דאינה אלא ביאה אחת ומשם לג' חדשים באמצע נערות ומשם לג' חדשים בסוף נערות ורביעית ג' חדשים בבגרות או ראשונה בסוף קטנות ושניה באמצע נערות ושלישית בסוף נערות ורביעית ג' חדשים בבגרות: סבר למעבד עובדא כוותיה דרב ואפילו ראתה. וא''ת והא אפילו אי לא הוה מפליג בין ראתה ללא ראתה מ''מ לא ה''ל למעבד כרב דהא מסקינן לקמן רב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש וי''ל דאי לא עביד כהך דלקמן לא הוה מקפיד שמואל דמ''מ הוה עביד כמתני' אבל בהך שהיה רוצה לעשות מה שלא אמר רב מעולם בזה היה מקפיד שמואל: הדפין והלולבים והעדשין. העדשין פ''ה זו היא הגת עצמה שהענבים נתונים בה ובס''פ בתרא דמסכת ע''ז (דף עה.) קאמר בעו מיניה מר' אבהו הני גורגי דעובדי כוכבים מהו פרש''י וכן בערוך גורגי עקלים ופשיט ליה מהא מתני' דהדפין והלולבין וכו' דעקלים מנגבן ופרש''י התם דמדפשיט מהך מתני' ש''מ דעיקר היא הילכך סמכינן עלה למשרי גת בהדחה ולא סמכינן אברייתא דלעיל הגת והמחץ דקתני של עץ ושל אבן מנגבן והן טהורין וזהו תימה אי מייתי ההיא ברייתא דהדפין לגבי עקלין דליכא דפליג גבי שאר דברים דפליג אידך ברייתא עלה וליכא טעמא למסמך עליה ומיהו מטעם דבשל סופרים הלך אחר המיקל הוה מצי פסיק כוותיה ועוד דבתוספתא דטהרות גרסינן הדפין והלולבין והעדשין מנגבן והן טהורין ומיהו אומר ר''י דאפי' אי גרסינן מדיחן כגירסת הספרים ל''ק לברייתא דלעיל דעדשין לאו גת עצמה הוא אלא עיגול של טיט שמכביד על ענבים שבגת לדורכן וכן פי' בערוך בערך טלפח והוא ים דאמר בפ' המוכר הבית (ב''ב דף סז:) מאי ים טלפחא ולפי שהוא עגול קרוי עדשים וטלפחא ונקרא ים על שם שהענבים נעצרים על ידו ומתמלאת יין כמים יכסו על ים ומה שלא שנה הכא דין גת היינו משום שהיא כבדה ואינה מטלטלת כל כך ומשתמרת יותר מטומאה מכל כלי הגת שיד הכל ממשמשין בהן וכן בהמוכר הבית לא הוצרך לשנות גת כי פשיטא שמכר את הגת עצמו ומכר את היקבים דקתני בגמרא לאו היינו גת כפרשב''ם אלא כמו שפירש הערוך סלים שמביאין בהן זיתים לבית הבד ור''ת מפרש דהך מתני' בכלי בית הבד איירי כדאמר באיזהו נשך (ב''מ דף עד.) גבי מעטן של זיתים והא מחסר מכמר ועיולי לבי דפי וגבי עביט של ענבים נקט ועיולי לבי מעצרתא וכן עדשין דפרק המוכר את הבית (ב''ב דף סז:) קאמר להו גבי בית הבד דקאמר המוכר את בית הבד מכר את הים ומפרש מאי ים טלפחא והיינו עדשין דהכא וכן עקלים מצינו בבד בפרק זה בורר (סנהדרין כו.) לעקל בית הבד אני צריך ובהגוזל בתרא (ב''ק קטו:) כשעקל בית הבד כרוך עליה ואע''ג דפתח בתרתי גתיו ובית בדיו טמאים גת שייריה כדקאמר בהחולץ (יבמות דף לח:) כתובה לב''ש שיירה ומיהו קשה דלא דמי אי התם שייר לב''ש מ''מ תני לב''ה אבל הכא אמאי תנא גת כלל אי לאו לאשמועינן בהו מידי אלא ע''כ משמיענו בבד ומינה שמעינן דגת כיוצא בו וע''ק אי לא מיירי אלא בבד היכי פשיט דגורגי דעובדי כוכבים דהיינו עקלין דגבי גת דלענין יין נסך מעקלין דברייתא דאיירי בכלי בד אלא ע''כ צ''ל דתנא בד ומיניה נשמע גת וכיוצא בו ורשב''ג נמי קאמר מגת לגת ומבד לבד דדינם שוה ועוד אומר ר''י דאפילו לפירש''י דפי' דעדשין היינו גת ולגירסת הספרים דגרסי' מדיחן לא פליג אברייתא דגת ומחץ דקתני מנגבן והן טהורין דהתם בשל עובדי כוכבים מיירי לפיכך מחמרינן לנגב אע''ג דאינן מזופפין כדקתני אם היו מזופפין אסורין והך דהכא איירי בשל ישראל ונגע בהן עובד כוכבים כדקתני מי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין ומש''ה סגי בהדחה וכן צ''ל לרבא דאמר התם ל''ש פירוש דבעי ניגוב אלא שזפתה אבל דרך בה בלא זפיתה לא ובהך ברייתא קתני של עץ ושל אבן מנגבן והם טהורין ואם היו מזופפין אסורין אלמא בלא זפיתה נמי בעי נינוב אלא מתניתא איירי בשל עובד כוכבים ומיהו קשה דהיכי פשיט גורגי דעובדי כוכבים מעקלין דברייתא דשמעתין דלמא דעובדי כוכבים חמירי וי''ל דאע''ג דבגת מפלגינן בין ישראל לשל עובדי כוכבים יש דברים דלא שייך לאפלוגי בהו כמו גבי נודות וגבי דבר שמכניסו לקיום דאפי' לפי שעה גזרו בהו רבנן ל''ש דישראל ל''ש דעובדי כוכבים ומש''ה מייתי ראייה שפיר מעקלים אי בגורגי של שיפא ושל גמי איירי ומייתי ראיה דאפי' בשל ישראל מיישנה שנים עשר חדש:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד