דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נג - א

אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בן אגרא שחוששת לראיית בין השמשות, בשלא בדקה. ונראין דברי חכמים שלא חששו לראיית בין השמשות, בשבדקה.

והיינו: שרבנן ורבי יהודה בן אגרא משום רבי יוסי נחלקו בין בדקה ובין לא בדקה, ורבי הכריע כרבנן כשבדקה, וכרבי יוסי כשלא בדקה.

ותמהה הגמרא, מה טיבה של בדיקה זו?

מאי "בדקה", ומאי "לא בדקה"?

שהרי אם בדקה את חלוקה בבין השמשות ולא מצאה כתם, ברור שלא ראתה אז, ומדוע חוששת לזוב לפי רבי יהודה בן אגרא משום רבי יוסי? [מאירי].

אמר רבא: אשכחתינהו לרבנן דבי רב, דיתבי וקאמרי בביאור הבדיקה, הכא במאי עסקינן, כגון: שבדקה את עצמה בזמן בין השמשות, ולא בדקה חלוקה!

ואף את עצמה לא בדקה בכל אותו משך זמן "בין השמשות" שהוא לפי כל הדעות, אלא רק במשך בין השמשות דרבי יהודה [שהוא שיעור זמן הליכת חצי מיל לפני צאת הכוכבים]. אבל, ובבין השמשות דרבי יוסי, שהוא פרק זמן קצר ביותר הסמוך לצאת הכוכבים, כהרף עין, לא בדקה!

ומחלוקתם של חכמים ורבי יוסי היא לשיטתם:

דרבנן סברי שלא אכפת לנו מזה שלא בדקה בבין השמשות דרבי יוסי, הסמוך ממש ללילה, משום שפרק זמן זה, לדעתם, ליליא הוא! וכל החשש הוא רק ברואה בין השמשות שמא עולה ראייתה לשני ימים, וכאן אין לה לחוש לכך היות והא בדקה בבין, השמשות דרבי יהודה ולא מצאה בו דם.

ורבי יוסי הולך לטעמיה, דאמר בין השמשות הסמוך ללילה גם הוא ספיקא הוי, וכיון שלא בדקה בו יש לחוש שמא ראתה בו, ועלתה לה ראייתה לשני ימים.

ואמינא להו אנא [רבא, לרבנן דבי רב, שהסבירו את טעמם של רבנן שאינה חוששת משום שבדקה עצמה בבין השמשות דרבי יהודה].

אילמלי [אלו היו] ידיה בעיניה, לשים לבה לאותו מקום אם תראה דם, במשך כל בין השמשות, יפה אתם אומרים! אבל עכשו שאינה בודקת במשך כל הזמן, נחשוש שמא עם סלוק ידיה ראתה!?

ואמרו לי: כי קאמרינן שאינה חוששת לפי רבנן, כשנתנה ידיה בעיניה במשך כל בין השמשות של רבי יהודה.

ולאחר ביאור מחלוקתם של רבנן ורבי יוסי מבארת הגמרא את דבריו של רבי,

"אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בן אגרא משום רבי יוסי שחוששת לראיית בין השמשות כשלא בדקה".

מאי "לא בדקה"?

אילימא: דבדקה רק בבין השמשות דרבי יהודה ולא בדקה בבין השמשות דרבי יוסי, ולפיכך הכריע רבי כדבריו, כיון שלא בדקה במשך כל בין השמשות כולל הזמן שהוא לפי רבי יוסי לכן חוששת לראיית בין השמשות.

אי אפשר לומר כן. כי מכלל, דרבי יהודה בן אגרא עצמו, שאינו מחלק בין בדקה ללא בדקה וחושש בכל ענין, סבר שאף על גב דבדקה בתרוייהו בין השמשות [גם של רבי יהודה וגם של רבי יוסי] חיישא שמא ראתה בבין השמשות. ומדוע? הא בדקה בכל בין השמשות ולא מצאה בו דם!?

אלא פשיטא שלא אמר רבי את הכרעתו כרבי יהודה בן אגרא באופן כזה אלא באופן אחר, דלא בדקה לא בבין השמשות דרבי יהודה ולא בבין השמשות דרבי יוסי, ולפיכך הכריע רבי בזה כרבי יוסי, שחוששת שמא ראתה בבין השמשות.

ולפי זה, שרק היכן שלא בדקה כלל בבין השמשות חשש רבי, יוצא:

אבל בדקה בבין השמשות דרבי יהודה ולא בדקה בבין השמשות דרבי יוסי, לא חיישא!

אלמא, "בין השמשות דרבי יוסי", לרבי, ליליא הוא! ולכן לא חש רבי שמא תראה בו. שאפילו אם תראה, זה רק יום אחד, מה שאין כן אם רואה בבין השמשות, נחשב הדבר לראיה של שני ימים ואם ראתה עוד פעם, יש כאן רצף של שלשה ימים ונהיית זבה. אימא סיפא של דברי רבי:

"ונראין דברי חכמים שלא חששו לראיות בין השמשות, כשבדקה!"

מאי "בדקה"?

אילימא דבדקה בביהש"מ דרבי יהודה, ולא בדקה בביהש"מ דרבי יוסי, והכריע רבי כחכמים משום שבדקה בביהש"מ של רבי יהודה, ודי בכך כדי שלא נחוש.

מכלל, דרבנן עצמם שאינם מחלקים בין בדקה ללא בדקה סברי שאף על גב דלא בדקה בתרוייהו, לא חיישינן!

ומדוע? הא לא בדקה כלל בבין השמשות, ושמא ראתה בהם?!

אלא פשיטא שזה שהכריע רבי כרבנן מדובר באופן אחר,

דבדקה בין בביהש"מ דרבי יהודה ובין בביהש"מ דרבי יוסי, ובזה בלבד הכריע רבי כרבנן שלא חוששים

אבל, בדקה בביהש"מ דרבי יהודה ולא בדקה בביהש"מ דרבי יוסי, חיישינן לפי רבי [שרבנן עצמם לא חוששים!]

אלמא, בין השמשות דרבי יוסי, לרבי, ספקא הוי! קשיא דרבי אדרבי! שמהרישא דייקנו שסובר כי זמן זה הוא ודאי לילה ולא בין השמשות.

ומכח קושיה זאת מעמידה הגמרא את דברי רבי בצורה אחרת, שלא בא לחלוק אלא לפרש:

אלא, הכי קאמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בן אגרא בשם רבי יוסי לרבנן שחוששת לראיית בין השמשות היכן דלא בדקה כלל, לא בביהש"מ דרבי יהודה ולא בביהש"מ דרבי יוסי.

שאף חכמים לא נחלקו עליו, אלא דבדקה בדרבי יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי.

שלרבנן מספיק בבדיקה זאת שלא תחשוש, משום שביהש"מ של רבי יוסי לילה הוא לדעתם.

ואילו לרבי יוסי חוששת, והולך לשיטתו שגם בין השמשות שלו עדיין ספק הוא.

אבל היכא דלא בדקה כלל, מודו ליה רבנן לרבי יוסי שחוששת!

[ולפי דברי רבי בצורתם הזאת אין להוכיח כפי שסברנו קודם שרבנן ורבי יוסי חולקים בכל ענין, בין בדקה ובין לא בדקה. שהרי עתה אין רבי מכריע בבדקה כרבנן ובלא בדקה כרבי יוסי אלא מפרש דבריהם].

ורמינהו סתירה לכך, לכאורה, ממה ששנינו: אשה הרואה כתם,

לראיה מרובה של ג' גריסים ועוד, חוששת לזוב.

לראיה מועטת של פחות מג' גריסים ועוד, אינה חוששת!

זו דברי רבי יהודה בן אגרא שאמר משום רבי יוסי.

אמר רבי: אני שמעתי ממנו, מרבי יוסי, שאחת זו ואחת זו חוששת. ומן הטעם הזה אמר לי רבי יוסי:

ומה אלו נדה שלא הפרישה בטהרה [שלא בדקה עצמה בסוף היום השביעי] מן המנחה ולמעלה ביום השביעי, על אף שבדקה עצמה שחרית ביום השביעי לנדתה ומצאה עצמה טהורה, וכי לא תהא בחזקת טמאה? והרי הוחזקה לראות כל זמן נדתה, וחייבת לפרוש בטהרה רק בסיומו של היום השביעי מן המנחה והלאה. ואם לא הפרישה אז בטהרה, ולא בדקה, חוששים שמא ראתה בסיומו של היום, והמשיכה ראייתה ליום השמיני, ולא תועיל לה טבילה בו.

והוא הדין ברואה כתם, כיון שודאי לנו שראתה דם, עליה לבדוק במשך כל בין השמשות. ואם לא בדקה במשך כל זמן בין השמשות, חוששים שמא ראתה דם עם סילוק ידיה בסוף היום, ותעלה ראייתה לב' ימים.

ומוסיף רבי: ונראין לי דבריו של רבי יהודה בן אגרא, שאינה חוששת לראיה מועטת, כשבדקה!

מאי "בדקה"?

אילימא דבדקה בדרבי יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי, שמודה רבי לדברי רבי יהודה באופן זה, שהבדיקה בבין השמשות של רבי יהודה דיה להוציאה מחשש ראיה בבין השמשות, אך חולק עליו כשלא בדקה כלל, מכלל, דרבי יהודה בן אגרא סבר שאף על גב דלא בדקה לא בדרבי יהודה ולא בדרבי יוסי לא חיישא! והא לא בדקה!?

אלא, פשיטא, כי זה שמודה רבי לרבי יהודה בן אגרא מדובר היכן דבדקה בין בדרבי יהודה ובין בדרבי יוסי, שלרבי רק באופן זה שבדקה במשך כל בין השמשות כולל בין השמשות של רבי יוסי בזה אינה חוששת.

מכלל, דרבי יהודה בן אגרא סבר שאם בדקה בדרבי יהודה בלבד, ולא בדקה בדרבי יוסי, לא חיישא.

אלמא, בין השמשות דרבי יוסי לרבי יהודה בן אגרא, ליליא הוא!

קשיא דרבי יהודה בן אגרא אדרבי יהודה בן אגרא! שלמעלה אמרנו לפי רבי יהודה בן אגרא שרבי יוסי הולך לשיטתו שבין השמשות שלו גם נחשב ספק.

בשלמא בלא דברי רבי, שיש לחלק בין בדקה ללא בדקה, לא קשיא! שאפשר לתרץ שסבר רבי יהודה בן אגרא כפי שסברנו קודם, שבין השמשות של רבי יוסי נחשב ספק, ולהעמיד את דבריו בצורה הזאת:

שהתם, למעלה, שאמר רבי יהודה בן אגרא משום רבי יוסי שחוששת לראיית בין השמשות מדובר דבדקה אך ורק בדרבי יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי, ואלו הכא שאמר בשם רבי יוסי שאינה חוששת לראיה מועטת מדובר דבדקה נמי בדרבי יהודה ובדרבי יוסי.

אלא, בדרבי קשיא, שמדבריו למעלה משמע שלרבי יהודה בן אגרא משום רבי יוסי נחשב בין השמשות של רבי יוסי כספק, ואלו מדבריו פה מוכח שנחשב לילה!

ומתרצת הגמרא: תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה בן אגרא! ולפי שניהם בין השמשות של רבי יוסי נחשב ספק ולא לילה. אלא, האי תנא, למעלה, שחשש, סבר, שלים בין השמשות דרבי יהודה, שזמן בין השמשות של רבי יהודה אינו חופף את זמנו של רבי יוסי, אלא נשלם קודם הזמן של רבי יהודה,

אמר רבי בהכרעת מחלוקת זו שבין חכמים ור' יהודה בן אגרא: נראין דברי ר' יהודה בן אגרא שחוששים שראתה ראייה אחת בין השמשות, ועולה לה לשתי ראיות — במקרה שלא בדקה, ונראים דברי חכמים שאין חוששים לכך — במקרה שבדקה.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "בדקה", ומאי [ומה פירוש] "לא בדקה" שבדבריו? אמר רבא, אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי [פגשתי את החכמים של בית המדרש של רב שיושבים ואומרים] בפירוש דבריו: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שבדקה האשה את עצמה, ואולם לא בדקה את חלוקה, ואף את עצמה לא בדקה אלא בפרק זמן בין השמשות שלשיטת ר' יהודה (משך זמן הליכת חצי מיל, שלפני צאת הכוכבים), ואילו בפרק הזמן שהוא בין השמשות לשיטת ר' יוסי (שהוא כהרף עין, לפני צאת הכוכבים) לא בדקה.

דרבנן סברי [שחכמים סבורים] כי זמן זה של בין השמשות לשיטת ר' יוסי — ליליא [לילה] הוא, ולכן זה שלא בדקה בפרק זמן זה, אינו משנה, שהרי לשיטתו הוא כבר לילה. והא [והרי] בדקה בבין השמשות שלשיטת ר' יהודה, ולא מצאה דם, ולכן אין לומר שראתה בבין השמשות, שתעלה לה ראייה זו לשני ימים. ואילו ר' יוסי הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], דאמר [שאומר] כי בין השמשות הזה הקרוב לצאת הכוכבים אף הוא ספיקא הוי [ספק הוא], ולכן יש לחשוש שראתה אז, ועולה לה ראייה זו לשני ימים.

ואמינא להו אנא [ואמרתי להם אני]: אילמלי (אילו) היו ידיה נתונות בבדיקה בעיניה (כינוי בלשון נקיה לבית הערווה) כל משך זמן בין השמשות — יפה אתם אומרים, עכשיו שבוודאי לא כך היה הדבר, יש מקום לחשש שמא מיד עם סלוק ידיה ראתה? ואמרו לי: כי קאמרינן [כאשר אמרנו] את דברינו, הרי זה מדובר אכן כשנתנה ידיה בעיניה כל משך זמן בין השמשות.

ומבררים עוד ברייתא זו, אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה בן אגרא בשם ר' יוסי, שיש לחשוש לראיית בין השמשות, העולה לשתי ראיות, כשלא בדקה. ומבררים: מאי [מה פירוש] לא בדקה?

אילימא [אם תאמר] שבדקה בזמן המוגדר כבין השמשות לשיטת ר' יהודה, ולא בדקה בזמן המוגדר כבין השמשות לשיטת ר' יוסי, יש להקשות: מכלל הדברים נסיק שרבי אמנם פסק כר' יהודה בן אגרא במקרה זה, אבל ר' יהודה בן אגרא עצמו סבר [סבור]: שאף על גב שבדקה בתרוייהו [בשניהם], בשני פרקי בין השמשות, של ר' יהודה ושל ר' יוסי, חיישא [חוששת]? והא [הרי] היא בדקה!

אלא פשיטא [פשוט] שמה שאמר רבי שלא בדקה, הכוונה שלא בדקה, לא בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, אבל אם בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי — לא חיישא [אינה חוששת].

אלמא [מכאן] כי הזמן המוגדר כבין השמשות לשיטת ר' יוסי — לשיטת רבי ליליא [לילה] הוא. אימא סיפא [אמור עתה את סוף המשנה]: ודברי חכמים בשבדקה. ושואלים: מאי [מה פירוש] בדקה?

אילימא [אם תאמר] שהכוונה שבדקה בבין השמשות כשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות כשיטת ר' יוסי, מכלל הדברים אתה למד דרבנן סברי [שחכמים סבורים] שאף על גב [אף על פי] שלא בדקה בתרוייהו [בשניהם] — לא חיישינן [אין אנו חוששים], הא [הרי] לא בדקה!

אלא פשיטא [פשוט, ברור] שבדקה בין בבין השמשות לשיטת ר' יהודה בין בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, אבל אם בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי — חיישינן [חוששים אנו].

אלמא [מכאן נסיק] כי בין השמשות לשיטת ר' יוסי — לרבי ספיקא הוי [ספק הוא], והרי מכאן קשיא [קשה, שיש בדבר סתירה] משיטת רבי על שיטת

רבי! ומסבירים: הכי קאמר [כך הוא אומר, זו כוונתו]: נראין דברי ר' יהודה בן אגרא לרבנן [לחכמים] בש לא בדקה כלל לא בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, שאף חכמים לא נחלקו עליו אלא כשבדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה, ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי. אבל היכא [היכן, כאשר] לא בדקה כלל — מודו ליה [מודים לו].

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה]: הרואה כתם, אם היה לראיה מרובה, ששיעורו גדול, שלושה גריסים ועוד — הרי זו חוששת לזיבה, אבל לראיה מועטת שהיה קטן משיעור שלושה גריסים ועוד — אינה חוששת לזיבה. זו דברי ר' יהודה בן אגרא שאמר משום [בשם] ר' יוסי.

אמר רבי: אני שמעתי ממנו שאחת זו שראתה כתם גדול, ואחת זו שראתה כתם קטן משלושה גריסים ועוד — חוששת לזוב, ומן הטעם הזה אמר לי: ומה אילו נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה — לא תהא בחזקת טמאה? ונראין דבריו כשבדקה.

ושואלים: מאי [מה פירוש] בדקה? אילימא [אם תאמר] שבדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, מכלל הדברים אתה למד שר' יהודה בן אגרא סבר [סבור] כי אף על גב [אף על פי] שלא בדקה לא בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בבין השמשות לשיטת ר' יוסי — לא חיישא [אינה חוששת] לזיבה? ומדוע לא תחשוש לכך, והא [והרי] לא בדקה!

אלא פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שמדובר שבדקה בין בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ובין בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, מכלל הדברים נלמד כי ר' יהודה בן אגרא סבר שאם בדקה בבין השמשות שלשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות שלשיטת ר' יוסי — לא חיישא [אינה חוששת].

אלמא [מכאן נסיק] כי פרק הזמן שהוא בין השמשות לשיטת ר' יוסי, לר' יהודה בן אגרא — ליליא [לילה] הוא. קשיא [קשה] מדברי ר' יהודה בן אגרא על דברי ר' יהודה בן אגרא!

בשלמא [זה נוח] בלא דברי רבי — לא קשיא [אין זה קשה], שכן אפשר להבחין בין המקרים: התם [שם] מדובר שבדקה בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ולא בדקה בבין השמשות לשיטת ר' יוסי, ואילו הכא [כאן] מדובר כשבדקה נמי [גם כן] בבין השמשות לשיטת ר' יהודה ובבין השמשות לשיטת ר' יוסי. אלא בדרבי קשיא [בשל דברי רבי קשה]!

ומתרצים: אין זו סתירה, שכן נחלקו בדבר תרי תנאי [שני תנאים] ואליבא [ולשיטתו] של ר' יהודה בן אגרא; האי תנא סבר [תנא זה סבור] כי שלים [נשלם] בין השמשות לשיטת ר' יהודה

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rabbi Yehuda HaNasi says that the dispute between Rabbi Yehuda ben Agra and the Rabbis should be decided as follows: The statement of Rabbi Yehuda ben Agra, who maintains that there is a concern for the possibility that the woman might have seen blood at twilight, appears to be correct in a case where she did not examine. And the statement of the Rabbis, who are not concerned about that possibility, appears to be correct in a case where she did examine.

The Gemara asks: What did Rabbi Yehuda HaNasi mean by: Where she did examine, and what did he mean by: Where she did not examine? Rava says: I found the Sages in the study hall of Rav sitting and saying the following explanation of the baraita: Here we are dealing with a case where the woman examined herself but did not examine her robe. And even with regard to herself, she examined herself only during twilight [bein hashemashot] as defined by Rabbi Yehuda, i.e., the time it takes to walk a half mil before the emergence of the stars. But during twilight as defined by Rabbi Yosei, i.e., the blink of an eye before the emergence of the stars, she did not examine herself.

As the Rabbis hold that during the period of twilight as defined by Rabbi Yosei it is already night, and therefore it does not matter that she did not examine herself then. And as she did examine herself during the period of twilight as defined by Rabbi Yehuda, and she found no blood, there is no concern that she saw during twilight, which would count as two sightings. And Rabbi Yosei conforms to his line of reasoning, as Rabbi Yosei, in whose name Rabbi Yehuda ben Agra said his ruling, stated that the time that he defines as twilight is considered uncertain, i.e., it is not definitely night or day, and therefore there is a concern that she might have seen blood at that time, which would count as seeing twice.

Rava continues: And I said to those Sages: Had the woman’s hands been in her eyes, a euphemism for her private parts, for the entire twilight period, what you say would be fine. But now that this is not the case, perhaps when she removed her hands from examining herself she saw blood. And those Sages said to me: The case about which we said that opinion was where she placed her hands in her eyes for the entire twilight period.

The Gemara further clarifies the baraita. Rabbi Yehuda HaNasi says: The statement of Rabbi Yehuda ben Agra in the name of Rabbi Yosei, who maintains that one needs to be concerned for the possibility that the woman saw blood at twilight, which would count as though she saw blood twice, appears to be correct in a case where she did not examine. The Gemara asks: What is meant by: Where she did not examine?

If we say that she examined herself during the period that is defined by Rabbi Yehuda as twilight, but she did not examine herself during the time period that is defined by Rabbi Yosei as twilight, this is difficult: If Rabbi Yehuda HaNasi accepted the opinion of Rabbi Yehuda ben Agra only in such a case, this indicates, by inference, that Rabbi Yehuda ben Agra himself, whose ruling is more strict than that of the Rabbis, holds that even though she examined herself during the twilight period as defined by both Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, she must be concerned. This conclusion is untenable, as she examined herself throughout twilight and there was no blood.

Rather, it is obvious that when Rabbi Yehuda HaNasi referred to a case where she did not examine herself, he meant that she examined herself neither during the period that Rabbi Yehuda defines as twilight, nor during the period that Rabbi Yosei defines as twilight. But if she examined herself during the period that Rabbi Yehuda defines as twilight, but she did not examine herself during the period that Rabbi Yosei defines as twilight, then she does not need to be concerned.

Evidently, the time period that Rabbi Yosei defines as twilight is considered nighttime according to Rabbi Yehuda HaNasi. But if so, say the latter clause: And the statement of the Rabbis appears to be correct in a case where she did examine. What is meant by: Where she did examine?

If we say that she examined herself during the period that is defined by Rabbi Yehuda as twilight, but she did not examine herself during the period that is defined by Rabbi Yosei as twilight, this is difficult: If Rabbi Yehuda HaNasi accepted the opinion of the Rabbis only in such a case, this indicates by inference that the Rabbis themselves hold that even though she did not examine herself during the twilight period as defined by both Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, nevertheless, we are not concerned. But in such a case, she did not examine herself at twilight at all.

Rather, it is obvious that she examined herself both during the period that Rabbi Yehuda defines as twilight, and during the period that Rabbi Yosei defines as twilight. But if she examined herself during the period that Rabbi Yehuda defines as twilight, and she did not examine herself during the period that Rabbi Yosei defines as twilight, then we are concerned.

Evidently, the time period that Rabbi Yosei defines as twilight is considered to be of uncertain status regarding whether it is day or night according to Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara asks: If so, one statement of Rabbi Yehuda HaNasi poses a difficulty for another statement of Rabbi Yehuda HaNasi, as the inferences from the two parts of Rabbi Yehuda HaNasi’s observation contradict one another.

The Gemara explains that this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying: The statement of Rabbi Yehuda ben Agra appears correct to the Rabbis in a case where she did not examine herself at all, neither during the period that Rabbi Yehuda defines as twilight, nor during the period that Rabbi Yosei defines as twilight. As, even the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda ben Agra only in a case where she examined herself during the period that Rabbi Yehuda defines as twilight but she did not examine herself during the time period that Rabbi Yosei defines as twilight. But in a case where she did not examine herself at all, they concede to him that we are concerned that she might have emitted blood at twilight.

And the Gemara raises a contradiction from a baraita: In the case of a woman who sees a red stain, if she saw a large stain, covering an area the size of at least three split beans, she must be concerned that she might be a zava. But if she saw a small stain, covering an area of less than the size of three split beans, she does not need to be concerned that she is a zava. This is the statement of Rabbi Yehuda ben Agra, who said it in the name of Rabbi Yosei.

Rabbi Yehuda HaNasi said: I heard from Rabbi Yosei that with regard to both this one and that one, i.e., whether it is a large or small stain, she must be concerned that she is a zava. And Rabbi Yosei said this halakha to me based on this reasoning: And what would be the case if a menstruating woman did not perform the examination marking the first step in her transition from ritual impurity to ritual purity on the seventh day from minḥa time onward? Would she not have a presumptive status of ritual impurity? Rabbi Yehuda HaNasi added: And Rabbi Yosei’s statement appears to be correct with regard to the case where she examined.

Once again, the Gemara asks: What is meant by the term: Where she examined? If we say that she examined herself during the period that is defined by Rabbi Yehuda as twilight, but she did not examine herself during the period that is defined by Rabbi Yosei as twilight, this indicates by inference that Rabbi Yehuda ben Agra, who disagrees in the second baraita with this version of Rabbi Yosei’s opinion and rules more leniently, holds that even though she did not examine herself during the twilight period as defined by both Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, nevertheless, she does not need to be concerned that she is a zava. But this conclusion is untenable, as she did not examine herself at twilight at all.

Rather, it is obvious that Rabbi Yehuda HaNasi is referring to a case where she examined herself both during the period that Rabbi Yehuda defines as twilight and during the period that Rabbi Yosei defines as twilight. This indicates, by inference, that Rabbi Yehuda ben Agra holds that if she examined herself during the period that Rabbi Yehuda defines as twilight, but she did not examine herself during the time period that Rabbi Yosei defines as twilight, then she does not need to be concerned, as a sighting at that time would not count as two.

Evidently, the period that Rabbi Yosei defines as twilight is considered to be nighttime according to Rabbi Yehuda ben Agra. If so, one statement of Rabbi Yehuda ben Agra poses a difficulty with regard to another statement of Rabbi Yehuda ben Agra, as earlier it was stated that according to Rabbi Yehuda ben Agra twilight is not definitely night.

Granted, without the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, the apparent contradiction between these statements of Rabbi Yehuda ben Agra in the two baraitot is not difficult, as one could explain as follows: There, with regard to the first baraita, it is referring to a case where she examined herself during the period that is defined by Rabbi Yehuda as twilight, but she did not examine herself during the period that is defined by Rabbi Yosei as twilight. By contrast, here it is referring to a case where she examined herself both during the period that is defined by Rabbi Yehuda as twilight and during the period that is defined by Rabbi Yosei as twilight. But in light of the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, one cannot explain in this manner, and therefore the contradiction poses a difficulty.

The Gemara answers: This is not a contradiction, as there are two tanna’im and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yehuda ben Agra. This tanna holds that Rabbi Yehuda’s twilight ends,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אלמא בין השמשות דר' יוסי לר' יהודה בן אגרא לילה הוא. ואע"ג דר' יהודה בן אגרא משמיה דר' יוסי קאמר לה הכי קאמר בין השמשות דתלינן אנן בדר' יוסי, לר' יהודה בן אגרא לילה הוא ומסבר סבר דלא נחלק ר' יוסי מעולם בבין השמשות.

אשכחתינהו וכו'. כלל הלכה זו דכל בדיקה האמורה כאן היינו בדיקת עצמה דוקא כדמפרש ואזיל וכל שלא בדקה בבין השמשות דמר או דמר חוששין שראתה בו ראיה א׳ ועלתה לשתים לפי שהוא מן היום ומן הלילה וימים מחלקין כדאיתא לקמן והתם בפ׳ במה מדליקין.

והא דפרכינן והא לא בדקה לאו מסברא פרכינן לה דהא ר׳ חנינא בן אנטיגנוס דלא חייש לה אעפ״י שלא בדקה ומשום דכתמין דרבנן אלא דפום טעמא דהני קראי פרכינן לה דכיון דחיישי לראיה מרובה במקום א׳ ראוי להם לחוש גם לזו ומעיקרא קס״ד דנראין לי קאמר ופרקינן דנראין דברי האחד לחברו קאמר ומיהו באידך בתרייתא א״א לתרץ כן מדלא קתני בה אלא ונראין חד. והא דאמרינן דבין השמשות דר׳ יוסי לר׳ יהודה בן אגרא לילא הוא איכא למידק דהא משמע דר׳ יוסי גופיה קאמר לה וי״ל דאיהו ס״ל שלא נחלק ר׳ יוסי לעולם על בין השמשות דר׳ יהודה ופליג אמתני׳ דפ׳ במה מדליקין.

אבל בדקה בדר' יהודה ולא בדקה בדר' יוסי לא חייש וא"ת דילמא בדקה בדר' יוסי ולא בדקה בדר' יהודה לא חייש דבין השמשות דר' יהודה יטמא הוא. וי"ל דבהא ר' יהודה בן (גמדא) [אגרא] מודה דמותרת כיון שבדקה בדר' יוסי:

ומה אילו נדה שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה לא תהא בחזקת טמאה. ותימה הא בפרק תינוקת ר' יוסי אומר דהיא בחזקת טהרה וי"ל דהתם מיירי שבדקה ביום ראשון או שני ומצאה טהור (וה"ה) [והכא] בדלא בדקה א"נ הכא מיירי שבדקה שחרית של שביעי ומצאתה (טהורה) [טמא]:

מכלל דר' יהודה בן אגרא סבר בדקה בדר' ולא [בדקה] בדר' יוסי לא חיישי השתא הוה מצי למיפרך הא משמיה דר' יוסי קאמר. ותימה אימא מכלל דר' יהודה בן אגרא סבר בדקה בדר' יוסי גרידא אינה חוששת וברייתא דלעיל דקאמר ר' יהודה בן אגרא חוששת בבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי ורבינו מאיר תירץ דהאי דלא משני הכי משום דמתירוץ זה לא הוה משני מידי דלעולם צ"ל דפליגא תנא דבריית' דלעיל אתנא דברייתא דהכא סבר ר' דבין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה הילכך צריכה לבדוק בשניהם ולר' יהודה בן אגרא שלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בין השמשו' דר' יוסי וא"כ מאי קאמר לעיל נראין דברי ר' יהודה בן אגרא לחכמים דהיינו ר' יהודה בשלא בדקה בתרוייהו הא בדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי אין נראין דבריו לחכמים אבל אליבא דר' יוסי נראין דבריו ולפי תנא דבריית' דהכא אף לר' יוסי אין נראין דבריו אליבא דר' דהא כיון דס"ל לר' דבהש"מ דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה ליכא למיחש למידי:

הכא במאי עסקינן כגון דבדקה עצמה ולא בדקה חלוקה פירוש האי בדיקה דקאמר בדיקה עצמה היא ולא בדיקת החלוק שאם בדקה עצמה כל בין השמשות ולא ראתה דם מה מועיל בדיקת החלוק אפילו אם ימצא בו דם קים לן דלאו מגופי' נפק בין השמשות שהרי בדקה עצמה כל בין השמשות ומצאה טהור ואם בדקה עצמה כל בין השמשות וראתה דם אעפ"י שבדקה החלוק ולא נמצא עליו דם הרי קים לן דראתה בין השמשות ויש לחוש לשני ימים הלכך בדיקת החלוק לא מעלה ולא מוריד כי אם בדיקת עצמה:

אלא פשיטא דבדקה בין בדר' יהודא בין בדר' יוסי פירוש ויש לומר השתא דהאי דקאמר ודברי חכמים לאו למימר דר' יהודא בן אגרא פליג עלייהו דכיון דבדקה בשניהם מה יש לחוש אלא הכי יש לפרש נראין לי דברי חכמים בשבדקה שאף ר' יהודא מודה לו וכן צריך לפרש נמי מאי דאמר לעיל בנראין דברי ר' יהודא אלא פשיטא דלא בדקה לא בדר' יוסי ורבנן מודו ליה:

גמ' דרבנן סברי בבין השמשות דר' יוסי לילה כו' וה"ה דהמ"ל דהנך רבנן פליגי עם ר"י בן אגרא וסברי נמי כר' יוסי אלא דאית להו דב"ה דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה והא בדקה בדר' יהודה אלא דניחא ליה למימר דהנך רבנן מסתמא היינו ר' יהודה גופיה בר פלוגתיה דר' יוסי בדין ב"ה ולטעמייהו אזלי ומה"ט נמי לא בעי למימר דהב"ע שבדקה בדר' יוסי ולא בדקה בדר' יהודה דרבנן נמי סברי כר' יוסי ואפ"ה לא חיישינן כיון דבדקה בדר' יוסי ור' יהודה בן אגרא סבר דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה והא לא בדקה בדר' יהודה ודו"ק:

תוס' בד"ה מכלל דר' יהודה בן אגרא כו' ור' סבר חוששת כיון דלא בדקה בדר' יהודה דב"ה דר' יוסי מישך שייך כו' עכ"ל מיהו יש ליישב דא"נ סבר מישך שייך ולא בדקה בכל בין השמשות דר' יהודה ולר' יהודה חוששת כיון דלא בדקה בכולו מ"מ אם בדקה בסופו של ר"י שהוא בין השמשות דר' יוסי אינה חוששת לר' יוסי ולא דמיא להא דאמרינן לקמן כיון דבדקה בדר' יהודה בכולהו ולרבי יהודה אינה חוששת ע"כ לר' יוסי נמי אינה חוששת דמישך שייך ביה וק"ל:

פרש"י בד"ה בשלמא בלא רבי אי לא פירש רבי לפלוגתייהו בין לעיל כו' עכ"ל היינו למאי דמסיק דר' לפרושי פלוגתייהו אתא לאשמועינן ואי לאו רבי לא הוה ידעינן דמודים לו כו' כפרש"י לעיל:

בגמ' בשלמא בלא רבי לא קשיא וכו' ופרש"י בלא רבי אי לא פירש רבי פלוגתייהו בין לעיל בין הכא. ר"ל אי אמר פירושא דלעיל ולא אמר פירושא דהכא לא הוה קשה מידי דה"א דלעיל איירי דבדקה בדרבי יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי ולכך חייש לעיל רבי יהודה בן אגרא והכא איירי דבדקה בתרוייהו ולכך קאמר רבי יהודה בן אגרא דלראייה מועטת אינה חוששת וכן להיפך אי אמר רבי פירושא הכא ולא אמר לעיל ה"א דהכא איירי דבדקה בדרבי יהודה ולא בדרבי יוסי ולכך לא חייש רבי יהודה ולעיל איירי דלא בדקה בתרוייהו ולכך חייש אבל השתא לתרי פירושים דרבי לעיל והכא קשה וק"ל:

בתוס' ד"ה ומה אילו נדה וכו' וי"ל דהתם מיירי דבדקה וכו' והכא בלא בדקה. יש להקשות א"כ מאי קאמר ומה אילו וכו' הא שאני גבי נדה דלא דרקה והכא לפי המסקנא איירי דבדקה עכ"פ בבין השמשות דרבי יהודה אלא שלא בדקה בבין השמשות דרבי יוסי ולכך נימא נמי כיון דבדקה בבין השמשות דרבי יהודה ונמצאת טהורה מוקמינן לה אחזקתה ולא ראתה גם בבין השמשות דרבי יוסי וי"ל דהכא שאני דהא אח"כ מצאה הכתם א"כ ע"כ נטמאת אחר אותה הבדיקה של בין השמשות דר' יהודה ואם כן חיישינן נמי דדילמא מיד לאחר אותה בדיקה בין השמשות דרבי יוסי נטמאת וכן יש ליישב לשנויי בתרא דאע"ג דבנדה איירי שבדקה שחרית ומצאתה טמאה והכא איירי שבדקה עצמה בבין השמשות דרבי יהודה ומצאתה טהורה מ"מ הואיל ומצאה הכתם אח"כ יש לחוש ג"כ שראתה אחר זה בבין השמשות דרבי יוסי לאפוקי לקמן בפרק בתרא דלא מצאתה עצמה טמאה אחר זה לכך מוקמינן לה אחזקתה:

ד"ה מכלל דרבי יהודה וכו' הוה מצי למפרך הא משמיה דרבי יוסי קאמר. ר"ל וא"כ היאך יסבור רבי יהודה בן אגרא דהיכי דלא בדקה בבין השמשות דרבי יוסי אינה חוששת הא משמיה דרבי יוסי גופיה קאמר למלתיה. בא"ד וא"ת ואימא מכלל דרבי יהורה בן אגרא וכו' ורבי סבר חוששת. יש להקשות דמשמע מדברי התוס' דמקשו שגם לפי האמת יתרץ המתרץ כן מדכתבו והשתא לא הוה צריך למימר תרי תנאי וכו' והיאך יכול לתרץ כן לפי האמת הא רבי קאמר ששמע כך מרבי יוסי ואם רבי יסבור שגם שבין השמשות דרבי יהודה ספיקא הוה כיון דסבר דחוששת כיון דלא בדקה בדרבי יהודה א"כ מאי פליגי רבי יהודה ורבי יוסי וי"ל דרבי יוסי סבר דבין השמשות מתחיל משהכסיף העליון וכו' ונמשך עד הלילה והיינו דמסיימי התוס' דבין השמשות דרבי יוסי מישך שייך בדרבי יהודה ולכך קאמר רבי בשמו דהיכא דלא בדקה בתרוייהו בבין השמשות דרבי יוסי וגם בבין השמשות דרבי יהודה חוששת ורבי יהודה סבר דדוקא משהכסיף העליון הוי בין השמשות אבל בין השמשות דרבי יוסי הוי לילה וק"ל:

רש"י בד"ה בשלא בדקה כו' בשניהם מכלל כו' חייש הא ודאי כו' הד"א:

בד"ה אי נימא כו' דחיישא מכלל כו' הד"א:

בד"ה לראייה מרובה ג' גריסין בועודות הס"ד:

בד"ה לא תהא כו' נטהרות שחרית כו'. נ"ב פי' שהפרישה בטהרה בשחרית אחר שראתה אותו היום וכן פירשו התוס' לקמן בפ' בתרא ועיקר:

גמרא א"ר אשכחתינהו לרבנן דב"ר כו'. סוכה (יז) וש"נ:

שם מאי בדקה אילימא דבדקה בדרי"ה כו' מכלל דרבנן סברי אע"ג דל"ב כו' הא לא בדקה. ק"ל דלקמן (סח ב) תניא א"ל לרי"ה אילמלי כו' כל בה"ש כו' עכשיו אימור עם סלוק ידיה ראתה. אבל רי"ה משמע דלא חייש לזה. ובתוס' שם וקשה כו' לימא ר' יוסי לנפשיה כו' וי"ל כו' ואין לנו להחמיר כו' ע"ש. וא"כ י"ל דרבנן דהכא סברי כרי"ה וכר' יוסי דלא נצרך להיות בודקת כל הבה"ש. ורבי סבר דוקא שבדקה בכולו. ואולי דסוגיא דהכא לא אזלא אלא אליבא דרבא דלעיל דאמר אפי' לרבנן אילמלי כו' כל בה"ש כו'. ורבנן דב"ר ג"כ אודו ליה:

א"ר נראין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בה"ש דרי"ה. דבריו תמוהין בתרתי. א) דשם מבואר דהתחתון מכסיף קודם לעליון. ב) דשיעור חצי מיל הוא לר"נ שם. אבל לרי"ה. לרבה ג' רבעי מיל. ולרב יוסף תרי תילתא. ועי' בגה"ש ריש ברכות. וע"כ ט"ס כאן וצריך תיקון:

רש"י ד"ה בשלמא בלא רבי (בסופו). תיבת כולו שיעורו כמו כו' בכ"מ:

תד"ה שאף. בפ' הזהב גבי חומש הקדש ומעשר. כצ"ל:

רש"י ד"ה בין השמשות דר"י וכו' ושיעורו חצי מיל. וכן נקיט רש"י ברכות דף ב ע"ב ד"ה והלא כהנים. וקשה לי הא בשבת איתא דלר"י בה"ש תרי תלתי או ג' רביע מיל וצ"ע:

א''ר נראין כו'. כולה מפרש לה: הכא במאי עסקינן. פלוגתא דרבנן ורבי יהודה בן אגרא: כשבדקה. עצמה כל שני בין השמשות: ולא בדקה חלוקה. בשני ימים אלא בג' ומצאה ב' גריסין ולפי שלא בדקה חלוקה עד הנה לא ידעה מאימת הן באין לפיכך יש לחוש שמא בשני בין השמשות ראתה או אחת ביום ראשון ואחת בין השמשות של מחר דהוו להו ג' ראיות: בין השמשות דרבי יהודה. בבמה מדליקין הכסיף העליון ולא הכסיף התחתון ושיעורו חצי מיל ולר' יוסי כהרף עין ובסוף היום הוא זה נכנס וזה יוצא: והא בדקה בבין השמשות דרבי יהודה. הלכך לא ראתה אחת מהן בין השמשות שתעלה לחומר ב' ימים: ספקא הוא. דחיישינן שמא לאחר סילוק ידיה בבין השמשות דרבי יוסי חזאי והוא עולה לשני ימים והוו להו שלשה ימים רצופים ולרבנן לילה הוא ואפילו חזאי לא הוו להו שלשה ראיות: אילמלי ידיה בעיניה. באותו מקום: כל בין השמשות. דרבי יהודה: יפה אתם אומרים. לרבנן דלא חיישי כיון דכל בין השמשות דר' יהודה לא חזאי: אימור עם סילוק ידיה ראתה. דהא בין השמשות דרבי יהודה ארוך הוא: נראין דברי רבי יהודה. דחייש: בשלא בדקה. ומדקאמר רבי בהא ס''ל כרבי יהודה אבל בשבדקה לא ס''ל כוותיה מכלל דרבי יהודה בן אגרא אפילו בדקה נמי חייש ומאי לא בדקה אי נימא ה''ק רבי רואה אני את דברי ר' יהודה בשלא בדקה בדרבי יוסי ואע''ג דבדקה בדר' יהודה דאיכא לספוקי בבין השמשות דרבי יוסי אבל איני רואה את דבריו כשבדקה בשניהם: מכלל דרבי יהודה אפילו בדקה בתרוייהו. חייש הא ודאי בין השמשות לא חזאי ואין לך לחלוק ראיה אחת לשתים: אלא פשיטא דלא בדקה. לא בהא ולא בהא דחוששת שמא ראתה בבין השמשות דר' יהודה: אבל בדקה. בדר' יהודה אין אני רואה את דבריו לחוש לזיבה: אלמא. קסבר רבי בין השמשות דרבי יוסי לילה הוא והראייה שבה אינה עולה לשתים: אי נימא כשבדקה בדרבי יהודה ולא בדרבי יוסי. וקאמר רבי בזו אני רואה את דבריהם דלא חיישינן אבל לא בדקה לא בזו ולא בזו איני רואה את דבריהם דאנא סבירא לי דחיישא: מכלל דלרבנן אע''ג דלא בדקה לא בהא ולא בהא לא חיישא והא לא בדקה. ויש לחוש לראיית בין השמשות המתחלקת לשתים: אלא פשיטא. דנראין דברי חכמים כשבדקה דקאמר רבי שבדקה בשניהם קאמר אבל באחד מהן דקאמרי אינהו נמי לא חיישא איני רואה דבריהם דכיון דלא בדקה בדר' יוסי יש לחוש לראיית בין השמשות אלמא לרבי ספקא הוא כו': ה''ק. האי נראין דקאמר רבי לאו לטעמיה דנפשיה קאמר דתידוק מינה מדקאמר בזו אני רואה את דברי זה ובזו איני רואה מכלל דאינהו בתרוייהו פליגי ותקשי לך אלא רבי לפרושי פלוגתייהו אתא לאשמועינן במאי פליגי וה''ק נראין דברי ר' יהודה לחכמים ומודים לו דחיישינן כשלא בדקה לא בזה ולא בזה שדברי חכמים כשבדקה באחד מהני דקסברי בין השמשות דרבי יוסי ליליא הוא ורבי יוסי לטעמיה דאמר ספקא הוא הילכך עד שתבדוק בשניהם יש לחוש בראיית בין השמשות: לראייה מרובה. ג' גריסין בועודות: לראייה מועטת. שני גריסין בועודות: ממנו. מדרבי יוסי: שלא הפרישה בטהרה. בשביעי שלא בדקה בין השמשות: לא תהא בחזקת טומאה. ואינה טובלת לערב ואע''פ שהפרישה בטהרה שחרית אלמא משראתה הויא כל היום בחזקת חוזרת ורואה עד גמר היום אף זו הואיל ולא בדקה בין השמשות שלם איכא למיחש דלמא בסוף בין השמשות ראתה והיא עולה לשתי ראיות: ונראין לי דבריו. ומודה אני לו: כשבדקה. בין השמשות שלם תו לא חיישא ובשלא בדקה אני חולק עליו: קשיא דרבי יהודה אדר' יהודה. דלעיל ס''ל בין השמשות דרבי יוסי ספיקא הוא: בשלמא בלא רבי. אי לא פירש רבי לפלוגתייהו בין לעיל בין הכא לא הוה קשיא דרבי יהודה אדר' יהודה התם דבדקה כו': אלא בדרבי. מכי אתא רבי לפרושי פלוגתייהו ולא מתוקמא לן אלא כדפירשה דלרבי יהודה דלעיל ספיקא הוא והכא מיתחזי דליליא הוא קשיא:
אבל בדקה בדרבי יהודה כו'. וא''ת דלמא אבל בדקה בדרבי יוסי ולא בדקה בדר' יהודה לא חיישינן דבין השמשות דר' יהודה יממא הוא וי''ל דבהא ר' יהודה בן אגרא מודה דלא חיישינן כיון דבדקה דדר' יוסי: שאף חכמים לא נחלקו כו' בכמה דוכתין משני כי הכא אבל בפרק הזהב (ב''מ דף נד.) גבי חומש ומעשר ובפרק כל הבשר (חולין דף קט.) גבי אפשר לסוחטו לא משני הכי משום שיכול ליישב בענין אחר בהגהה מועטת: ומה אילו נדה שלא הפרישה כו'. וא''ת דבפ''ב (דף סח:) לקמן א''ר יוסי גופיה דהיא בחזקתה וי''ל דהתם מיירי כשבדקה יום ב' או יום ג' ומצאתה טהורה שפסקה והכא בדלא בדקה א''נ הכא מיירי שבדקה שחרית של שביעי ומצאתה טמא: מכלל דרבי יהודה בן אגרא סבר בדקה בדר' יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי אינה חוששת. השתא הוה מצי למיפרך הא משמיה דרבי יוסי קאמר וא''ת ואימא מכלל דרבי יהודה בן אגרא סבר דבדקה בדר' יוסי גרידא אינה חוששת ורבי סבר חוששת כיון דלא בדקה בדרבי יהודה דבין השמשות דרבי יוסי מישך שייך בדר' יהודה כדאמר בסוף והשתא לא הוה צריך למימר תרי תנאי ואליבא דר' יהודה בן אגרא וי''ל דומיא דברייתא דלעיל דמיירי רבי יהודה בן אגרא כשבדקה בדרבי יהודה ולא בדקה בדרבי יוסי:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי
מומלץ להירשם על מנת לשמור את התגובה בחשבון הפרטי שלך.

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד