נידה מ ע"ב

פרט לזו שנשחטה בלילה, ופרט לזו שנשפך דמה, ולזו שיצא דמה חוץ לקלעים — שכל אחת מאלה, גם אם עלתה למזבח, אינה מוקרבת, אלא תרד.

ר' שמעון אומר: כך יש לדרוש כתוב זה: מן האמור "עלה" — אין לי ללמוד שאם עלתה על המזבח לא תרד אלא דווקא עולה כשרה, מנין לרבות אף זו שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, וכן זו שיצא דמה חוץ לקלעים, ובשר קרבן הלן מחוץ למזבח, והקרבן היוצא אל מחוץ לעזרה וחזר והועלה על המזבח, והקרבן הטמא, ובשר הקרבן שנותר אחר זמן אכילתו הראוי, והקרבן שנשחט במחשבה שייאכל חוץ לזמנו הראוי, וכן זה שנשחט במחשבה לאוכלו חוץ למקומו הראוי,

וכן זה שקבלו פסולין וזרקו את דמן, והקרבנות שדמיהם צריכים להיות נתנין למעלה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח, שנתנן למטה מחוט הסיקרא, וכן הקרבנות שדמיהם צריכים להיות נתנין למטה שנתנן למעלה, והנתנין בחוץ שנתנן בפנים, והנתנין בפנים שנתנן בחוץ, וקרבן הפסח וקרבן החטאת ששחטן שלא לשמן, מנין שאף כל אלו, אם עלו — לא ירדו?

תלמוד לומר "זאת תורת העלה" (ויקרא ו, ב), ריבה תורה אחת לכל העולין על המזבח, אף שנפסלו — שאם עלו, לא ירדו.

יכול שאני מרבה בדין זה אף את בהמת הקרבן שהיה רובע את האשה, ואת הקרבן הנרבע, ואת הקרבן שהוא מוקצה (מיוחד) לעבודה זרה, ואת הנעבד בפועל לעבודה זרה, וזה שניתן כאתנן (תשלום לזונה), וכן הקרבן ששימש כמחיר של כלב, והכלאים (הבא משני בעלי חיים), והטרפה, ויוצא דופן? תלמוד לומר "זאת" למעט את אלו.

ושואלים: מה ראית (מדוע העדפת) לרבות דווקא את אלו (שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה וכו') ולהוציא את אלו (רובע, נרבע וכו'), ולא להיפך,

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מ - ב

א. פרט לבהמה אשר נשחטה בלילה, שאינו זמן שחיטה.

ב. ושנשפך דמה לארץ לפני שנזרק מדמה על המזבח.

ג. ושיצא דמה לפני זריקה חוץ לקלעים ונפסל ב"יוצא".

בשלשה פסולים אלו, שאם בכל זאת עלתה ^[11] העולה הפסולה על המזבח, תרד. ^[12]

אבל כל שאר הפסולים, מלבד אלו, אם העלו את בשרם על המזבח לא ירדו, אלא יקטירו אותם על המזבח ^[13].

רבי שמעון אומר: הא דכתיב "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", דרשינן להאי קרא הכי:

"עולה", אין לי אלא עולה כשרה שעלתה על המזבח.

מנין לרבות עולה פסולה שנשחטה בלילה,

ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים לפני שנזרק,

ועולה הלן דמה כל הלילה, ונפסל בלינה, ועדיין לא נזרק עד הבוקר,

והיוצא, שיצא בשרה חוץ לעזרה,

והטמא, שנטמא הבשר,

והנותר, ^[14] בשר עולה או אימורים שלנו כל הלילה חוץ למזבח, ונפסלו בלינה,

ושנשחט במחשבה על מנת להקטיר חוץ לזמנו וחוץ למקומו,

ושקיבלו פסולין את הדם בכלי או שהפסולין וזרקו את דמן,

והניתנין שמצוה לתת את דמם למעלה [כגון דם חטאת בהמה, הניתן על קרנות המזבח], שנתנן לדמם למטה,

והניתנין למטה שנתנן למעלה,

והניתנים בחוץ, שמצוה לתת אותם על מזבח הנחושת שנתנן בפנים על מזבח הזהב,

והניתנין בפנים על מזבח הזהב, שנתנן בחוץ על מזבח הנחושת,

והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, שפסולים הם, מנין לכל הפסולים האלו שאם עלו על המזבח שלא ירדו?

תלמוד לומר "זאת תורת העולה". ריבה הכתוב באומרו את הכלל "תורת העולה", שתהא תורת אחת לכל העולין, לומר, שאם עלו אפילו בפסול, שוב לא ירדו!

יכול שאני מרבה שלא יורידו אפילו את הרובע והנרבע,

והמוקצה, בהמה שהוקצתה לעבודה זרה,

והנעבד, בהמה שהשתחוו לה בתורת עבודה זרה,

ואתנן זונה, מי שנתן שה לזונה תמורת מעשה הזנות, נפסל השה לקרבן,

והמחיר כלב, מי שהחליף שה בכלב נפסל השה לקרבן,

והכלאים, הנולד מעז שבא על כבשה, והטריפה, ויוצא דופן!?

תלמוד לומר "זאת", למעט פסולים אלו, שאף אם עלו ירדו.

ומה ראית לרבות את אלו מהריבוי "תרת העולה", ולהוציא את אלו מהמיעוט "זאת"? שהרי הכתוב ריבה ומיעט, ולא פירש מה לרבות ומה למעט.

הערות

^[11] המקדש דוד [קדשים ח"א סימן ד] דן בשאלה האם אותם הפסולים שנאמר בהם הדין שאפילו אם עלו ירדו מהמזבח, זה בגלל שאין למזבח כח לקדש פסול שכזה, או בגלל שלפסול שכזה לא מועילה קדושת המזבח. ונפקא מינה, אם קרבן נפסל על גבי המזבח אחרי שכבר היה למזבח כח לקדש אותו, האם נפסל הקרבן. כי אם החסרון הוא בכך שאין למזבח כח לקדש קרבן שיש בו פסול כזה, הרי פה המזבח כבר קידש את הקרבן. אבל אם החסרון הוא בכך שאין קדושת המזבח מועילה לקרבן פסול שכזה, הרי לא יעזור מה שהמזבח כבר קידש את הקרבן.

^[12] בתוספות ובריטב"א ביארו שרבי יהודה צריך שלשה מיעוטים, מיעוט לכל פסול, ואילו לרבי שמעון מספיק מיעוט אחד לי"ז פסולים. וביארו, שלרבי שמעון הוא ממעט כל מה שבכלל פסולו, בקדש והכל מיעוט אחד. והרמב"ן תירץ, כיוון שכל הי"ז הם פסולים שקולים, ואין סיבה לרבות אחד מהם יותר מהשאר, מרבים את כולם.

^[13] והקשו התוספות והרשב"א והריטב"א, הרי לרבי יהודה יש עוד פסול, שאם עלה לא ירד, והיינו עולה שנשחטה בדרום העזרה, ומנין למד את הפסול הזה? ותירצו, שהמקור שהנשחט בדרום פסול, הוא מהפסוק "מכל דבר רע", וכיון שנקרא 'רע' הרי זה פשוט שצריך להורידו מהמזבח, כי כתוב "לא יגורך רע". ועוד תירצו, כיון שלא נשחט במקום שהצריכה התורה, לא חל עליו שם של שחיטת קדשים, וכלפי קדשים הרי זה כאילו חנקו את הבהמה ומתה בלי שחיטה, וזה פשיטא שאפילו אם עלו למזבח, ירדו.

^[14] כן שיטת רש"י ותוספות שהלן מתייחס לדם שנשאר כל הלילה, והנותר מתייחס לאימורים שנשארו כל הלילה. אבל בתוספות רי"ד לא גרס 'והנותר', כי הוא סובר שזה בכלל "הלן", ועל אימורים לא חל שם נותר. ובאמת בזבחים הגירסא הוא בלי 'והנותר'.

תלמוד לומר "זאת תורת העלה" (ויקרא ו, ב), ריבה תורה אחת לכל העולין על המזבח, אף שנפסלו — שאם עלו, לא ירדו.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

These three expressions allude to the exclusion of the following three cases from the above principle: An offering that was disqualified because it was slaughtered at night, and an offering whose blood spilled before it could be sprinkled on the altar, and an offering whose blood was disqualified because it was taken outside the curtains [lakela’im] surrounding the courtyard of the Tabernacle in the wilderness, i.e., it left the Temple courtyard. These three cases are excluded, as in these instances, if parts of the disqualified offering ascended, i.e., were brought upon the altar, they must descend, i.e., be taken down.

Rabbi Shimon says: From the verse’s reference to a burnt offering, I have derived only that a valid burnt offering should not be taken down from the altar. From where is it derived that the verse also serves to include the following disqualified offerings: An offering that is invalid because it was slaughtered at night; and one whose blood spilled before sprinkling; and one whose blood was taken outside the curtains, i.e., the Temple courtyard; and one whose blood was left overnight; and one that was itself taken out of the Temple courtyard; and one that became ritually impure; and one that was left overnight; and one that was slaughtered with the intent to eat its flesh beyond its designated time or outside its designated area.

And likewise, from where is it derived that the verse serves to include offerings that those who are unfit for performing the Temple service collected or sprinkled their blood; and offerings whose blood is supposed to be placed above the red line of the altar but which one placed below that line; and offerings whose blood is supposed to be placed below the red line of the altar but which one placed above it; and offerings whose blood should be placed on the altar situated outside the Sanctuary but which one instead placed on the altar inside the Sanctuary; and offerings whose blood should be placed on the altar inside the Sanctuary but which one placed on the altar outside; and a Paschal offering and a sin offering that one slaughtered not for their own sake, i.e., while slaughtering he actually intended to sacrifice a different offering? From where is it derived that although these offerings are disqualified, if they were brought up to the altar they are not taken down?

The verse states: “This is the law of the burnt offering.” The verse thereby included in one law all items that ascend upon the altar, even disqualified offerings, teaching that if they ascended the altar, they shall not descend.

Rabbi Shimon continues: One might have thought that I should also include an animal that copulated with a person; and an animal that was the object of bestiality; and an animal that was set aside for idol worship; and an animal that was worshipped as a deity; and an animal that was given as payment to a prostitute or as the price of a dog; and an animal that is an offspring of diverse kinds, i.e., crossbreeding; and an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa]; and an animal born by caesarean section. Therefore, the verse states: “This,” to exclude these disqualifications.

Rabbi Shimon elaborates: And what did you see, i.e., what is the reason to include these particular cases and to exclude those particular cases?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

כלל שאמר בסוף הבריתא פרט לשנשחטה אבל הלן והיוצא וכו׳. אידך מודה כדר׳ יהודה להכשירה וטעמא מפרש בפ׳ המזבח מקדש משום דאשכחן להו דכשר במקום אחר כדמפרש התם להדיא בכל חד מנייהו מה שאין כן באלו ומשום דהני ג׳ יצאו מכלל אותן שפסולין בקדש שהם כשרים דמודה בהו ר׳ יהודה להכי אצטריך מיעוטא לכל חד וחד מה שאין כן בדר׳ שמעון דסגי ליה בחד מיעוטא לא תנן ומחיר וחבריהם מפני שכולן שם אחד שאין פסולן בקדש וק״ל דהני מלת נמי יש להם שם אחד דלית להו הכשר במקום אחר א״כ ליסגיא להו בחדא מיעוטא ויש לי לומר דכיון שהיו בכלל פסולן בקדש להכשר חדוש הם וכל חד בעי קרא והקשו בתוס׳ דבריש מעילה סבר ר׳ יהודה דקדשי קדשים ששחטן בדרום עם עלו ירדו וא״כ מהיכא ממעיט להו ותרצו דכיון דלאו דידהו נפיק מכל דבר רע סברא הוא דירדו דכתיב לא יגורך רע. ועוד תרצו דהתם אמרינן דבשחיטת חוץ חשיבי דאפילו ר׳ שמעון מודה בה משום דחשיב כמאן דחנקינהו.

שקבלו פסולין וזרקו את דמן. פרש״י ז״ל כגון בעל מום ושאר פסולין ונ״ל דאשתמיטתיה למרן ז״ל הא דאוקימנא בפ׳ המזבח בהנך פסולין דחזו לעבודת צבור כגון טמא דבהא אית להו הכשרה במקום אחר וי״ל דההיא אליבא דר׳ יהודה אמרי לה לומר דבכי ההוא גוונא מודה אבל לר׳ שמעון דמכשיר אף בראשונות אתיא בכל הפסולין כפשוטה אלא דק״ל מהיכא ממעט ר׳ יהודה אם זרקוהו פסולין דאלמא דאעפ״י שעלו ירדו וי״ל דכל כי האי גוונא דנשפך דמה או גריע מניה.

ומה ראית לרבות את אלו למעט את אלו בלבד ולא נמעט גם הג׳ הראשונים שהם חמורים וכדברי ר׳ יהודה ומהדרין דמאחר שרבה הכתוב סתם ומיעט סתם ראוי לנו לתפוס בזה כלל שוה לרבות להכשר כל שפסולין בקדש ולמעט לאסור אותם שהם פסולין בקדש בלבר וזהו מה שפרש״י ז״ל הואיל וכתוב א׳ ריבה וכתוב א׳ מיעט יש לנו לילך אחר אומד הדעת ולשון אחר שריבה הכתוב מיעט זר במקום הזה וכך יש להלום ומה ראית והלא אחר שריבה הכתוב מיעט ויש לך למעט כל מאי דאפשר ומהדרין אמרת וכו'.

והלן והטמא והיוצא והנותר פירש המורה והנותר בשר שנותר חוץ לזמנו והקטירו. ואינו נ"ל דמה בשר הוא זה אם הם איברי עולה היינו לן דלן שייך בין בדם בין באימורים בין באיברי העולה ואם הוא בשר קדשי קדשים כגון אשה וחטאת או בשר קדשים קלים שנותר חוץ לזמנו לא מיבעיא נותר שירד אלא אפילו לא נותר אלא עומד בזמנו אם עלה ירד דאמר מר כל שממנו לאישים הרי זה בבל תקטירו. והכי תנן בפ' המזבח מקדש ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים כולי. ונ"ל דלא גרסינן נותר ובסיפרא דהוי דוכתה לא תני נותר:

בד"ה פרט לשנשחטה בלילה כו' בהנך דחזו לעבודת צבור כו' עכ"ל ולאפוקי זר שקבלו וצ"ל נמי דמהני ג' מיעוטי אימעיט נמי הא דשקולים הם וק"ל:

בא"ד או מבשר שלמים שיצאו כו' עכ"ל ויוצא דבשר גופה נמי איכא למילף מבשר שלמים וק"ל:

בא"ד ואפילו דם יליף מהכשרו מבמה ומבשר כו' עכ"ל פירוש או מבשר ולדברי המקשה בעי למילף נמי עבודת דם מבמה אבל לדברי המתרץ אפי' לר"ש לא יליף עבודת דם אלא מבשר כמו שנתפרש בסמוך:

בד"ה והניתנים למעלה כו' דלא גרע מנשפך כו' ומבמה לא ילפינן עבודת דם כו' עכ"ל יראה דהמקשה התם זר נמי נילף מבמה כו' הוה קס"ד לר"ש דילפינן עבודת דם נמי מבמה והמתרץ השיב לו דאריבויא דזאת תורת עולה קסמיך ואפילו לר"ש לא מוקמינן האי ריבויא אלא אמסתבר דהיינו בשר היוצא כיון דהכשרו נמי בבמה אבל עבודת דם לא יליף כלל אפילו לר"ש מבמה אלא מבשר ולהכי זר שמלק מטמא והשתא בשקבלו פסולין בהנך דלא חזו לעבודת צבור כגון זר נמי ליכא לאכשורי אפילו לר"ש למילף מבמה דהא עבודת דם הוא אלא דר' שמעון מכשר ליה משום דלא גרע מנשפך דכיון דהשחיטה נעשית בהכשר מקרי פסולו בקודש וכתבו שוב דבנשפך גופיה לא מכשר ר"ש אלא בשנתקבלה בהכשר דהשתא בזר שקבל מודה ר"ש דליכא לאכשורי למילף מבמה:

ד"ה פרט לנשחט בלילה וכו' מיהו רש"י פירש כו' דיוצא דבשר הוא דילפינן מבהמה כו' כצ"ל:

בא"ד דמים הניתנים למטה כו' דדם מדם ילפינן פסול מהכשרו כצ"ל:

בא"ד דבפרק חטאת העוף גבי זר וסכין מטמאים בגדים וכו' כצ"ל:

ד"ה חוץ למקומו וכו' רבא אמר תרד רבה אמר לא תרד כו'. ושם מפרש דרבא דאמר תרד כרבי יהושע דס"ל לא קדשו הלחם ורבה דאמר לא תרד כרבי אליעזר דאמר קדשו הלחם והתוס' קצרו במקום שהיה להם להאריך כי בזולת זה אין מקום לקושית התוס' כלל וק"ל:

ד"ה והניתנים למעלה וכו' וקשה כו' אלא י"ל דנקט הניתנים למעלה כו'. כל זה מהמשך הקושיא כלומר אלא על כרחך די"ל דנקט הניתנים כו' א"כ לרב יוסף דהוי בכלל הניתנים למעלה עולת העוף פליג ר"י וכו' זהו סיום הקושיא הראשונה וצריך להתיישב לפי סברת התוס' דמהניתנים למעלה שנתנן למטה שמודה בו רבי יהודה לר"ש מייתי רב יוסף ראיה דקדשי קדשים ששחטן בדרום לא ירדו ואינו תלוי כלל במאי דפליגי בהנך שלשה דהן שנשחטה בלילה ושנשפך דמה וכו' למה פשיטא ליה לרב יוסף דלרבי יהודה ששחטן בדרום ירדו דאימא גם לרבי יהודה לא ירדו דהא אין זה תלוי כלל במה שס"ל לרבי יהודה בהנך שלשה אם עלו ירדו ולר"ש לא ירדו ולא דייק לה לר"ש אלא מהניתנים למעלה וכו' וק"ל וצ"ע:

בא"ד ומיהו אין ראיה דמצינן למימר דאף ר"ש בהנך דלא חזו לעבודת צבור כגון זר אם קבל דם ירדו וכו'. ויש לתמוה דדברי התוס' סותרים אלו את אלו דלעיל בד"ה פרט לנשחט בלילה דהקשו לעיל וא"ת דבפרק חטאת העוף גבי זר וסכין כו' ותירצו וי"ל דההיא סוגיא כרבי שמעון דמכשר נשחטה בלילה וכו' ואפילו דם יליף מהכשרו בבמה וכו' וכאן כתבו בהפך וראיתי בתוס' שם בזבחים בפ' מזבח מקדש (זבחים דף פ"ד) בדבור הראשון כתב שם שהוא הגיה ויכול להיות דאינו מדברי התוס':

בא"ד ולא הוי פירוש קבלו או זרקו וכו'. ר"ל דאי הוה פירושו או זרקו משמע דהשחיטה והקבלה היתה ע"י כשרים רק הזריקה היא לבדה נעשית ע"י פסולין והיכי דהשחיטה והקבלה בכשרים לר"ש אפילו זרקו הנך דלא חזו לעבודת צבור לא ירדו דלא גרע מנשפך ולרבי יהודה ע"כ ירדו כמו בנשפך א"כ ע"כ צ"ל דפליגי ביה רבי יהודה ור"ש ושם אמר דלא פליגי:

רש"י בד"ה שנשחטו כו' ולא נזרק הס"ד:

בד"ה והנותר כו' והקטירו הס"ד:

בד"ה הנתנין כו' כהן משיח הס"ד:

בד"ה מוקצה כו' ע"ז הס"ד:

תוס' בד"ה פרט לנשחט כו' שהרי יוצא כשר בבמה וטמא דחזי לעבודת צבור חוץ לזמנו שהרי מרצה לפיגולו חוץ כו' וילפינן מבמה מי הניתנים כו' גבי זר וסכין מטמאים בגדים בבית הבליעה כו' כצ"ל:

בד"ה הלן היינו כו' שממנו לאישים כו'. נ"ב פירוש שכבר הקרבת האימורים לאישים והבשר שהוא שיריים וכן כל כה"ג הוא בבל תקטירו ונילף מן ממנו דכתיב גבי שאור ודבש כך פרש"י:

רש"י ד"ה ושיצא דמה. ויוצא שיצא הבשר קודם זריקת דם. ל"י מאי דחקתו לפרש קודם זריקה. דאילו משום בשר קק"ל וכר"ל בזבחים (סוף ד' פט) הלא אף בלא פסול יוצא ירדו כדאיתא שם (פה ב) במשנה וכמש"כ התוס' בד"ה הלן. ותמיהני עליהם מה שלא הביאו מהמשנה הלזו. דמדרשה דכל שממנו כו' לא שמעינן דאם עלו ירדו:

תד"ה פרט. ותו בשמאל ולילה דהוא עבודת דם היכי יליף מהכשרו. תימה דעל לילה עדיפא ה"ל להקשות מהא דר"י ס"ל הכא בנשחטה בלילה דתרד ולא יליף מאו"פ. ובזבחים (פד ב) הקשו כן:

רש״י ד״ה והחטאת ששחטן כצ״ל:

תוס' ד"ה פרט וכו׳ שכן לן באימורין כשר (באימורין כשר) שהרי לן כצ״ל:

בא״ד ומיהו לר״ת דגרס פ״ב דזבחים דלא מצינו משנה זו בכל מקום כצ״ל:

ד״ה והנתנים וכו׳ הויה לי׳ ומנקט נשחט בלילה וכו׳ שכבר נתקבל אבל נשפך כצ״ל:

והלן לן בדם כשר שכן כשר באימורים ובאימורים כשר שכן כשר בבשר שלמים שנאכל לב' ימים ולילה א' יל"ד תינח דם שלמים ואימורים ילפינן מבשרו ואכתי בנאכלים ליום ולילה דבשר דידהו נשרף כשנתותר מנ"ל להכשיר אימורים ודם דידהו ואי"ל כיון דידעינן בשלמים נדע בכולן מהיקישא זאת התורה לעולה ולחטאת וגו' כמבואר במנחות פ"ג ע"א ז"א דא"כ תפשוט מהכא דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש דדם שלמים למד בבנין אב וחוזר ומלמד בהיקש לשאר קרבנות ובפרק איזהו מקומן ד' נ"א ע"א לא איפשטא בעיין. ועוד דנ"ל ע"כ לא איבעיא ליה אלא הלמד בבנין אב א' אי חוזר ומלמד בהיקש אבל הלמד כבר בבנין אב ב' פעמים כי הכא דדם מאימורים ואימורים מבשר קרוב לומר דפשיטא דאינו חוזר ומלמד בהיקש ואם כן קשה כנ"ל וי"ל שאני הכא דהא הני קרבנות כלם שפיר מצינן למילף מאימורים דידהו דהכשרן אחר שקיעת החמה כמ"ש תוס' דאף ע"ג דכ' דלא ילפינן מהכשרו בכך היינו אי לא גלי לן קרא בשום מקום דלא תרד אבל הכא בלן דדם כבר גלי לן גבי שלמים מבנין אב הנ"ל דלא תרד א"כ שארי קרבנות נמי נהי דלא ילפינן משלמים בהיקישא מ"מ ילפינן מבנין אב מהכשרא דאימורים של עצמם ולא פרכינן שאני התם דהכשרן בכך דגילוי מילתא בעלמא הוא כדמצינן כן בשלמים:

ובזה י"ל קו' תוספות שהקשו נילף יוצא דדם מאימורים ואימורים מבשר שלמים והא"ש דאכתי יוצא דם חטאת מנ"ל שגם בשרו נפסל חוץ לקלעים וליכא למילף מהיקשא דשלמים ז"א דהלמד ב' פעמים מבנין [אב] אינו חוזר ומלמד בהיקש וכיון דבחטאת יפסל דם ביוצא ואם עלתה תרד ממילא ילפינן לחומרא יוצא דדם שלמים דתרד בהיקישא מחטאת נגד הבנין אב:

שנשחטה בלילה ושנשפך דמה. לארץ ולא נזרק: ושיצא דמה חוץ לקלעים. אבל כל הנך פסולי אחריני דמכשר בהו רבי שמעון כגון לן ויוצא שיצא הבשר קודם זריקת דם וטמא ושנשחט לאוכלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו כולן מודה נמי רבי יהודה דלא ירדו וטעמא מפרש רבי יהודה במסכת זבחים בפרק המזבח מקדש (דף פד:) מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר בבשר וכן כולן: והלן. דם הלן: והיוצא. בשר עולה שיצא והכניסה והעלה: והנותר. בשר שנתותר חוץ לזמנו והקטירו: ושנשחט. על מנת לאוכלו חוץ לזמנו דהוי פגול: ושקבלו פסולין את דמו וזרקוהו. כגון בעל מום או שאר פסולין ולהכי נקט קבלו פסולין ולא נקט ששחטוהו פסולין שהשחיטה כשרה בפסולין כדתנן (זבחים דף לא:) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה: והנתנין למעלה. מחוט הסיקרא דקי''ל חטאת בהמה למעלה דכתיב בה קרנות ועולה למטה: הנתנין בפנים. על מזבח הפנימי כגון פר העלם דבר ופר כהן משיח: והחטאת ששחטו שלא לשמן. להכי נקט פסח והחטאת דקיימא לן (שם דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת: הרובע והנרבע מוקצה ונעבד. פסולין ליקרב כדיליף לקמן בשמעתין: מוקצה. שיחדו לצורך תקרובת עבודת כוכבים: ונעבד. שהשתחוה לו: כלאים. פסולין לקרבן שנאמר (ויקרא כב) שור או כשב פרט לכלאים:

פרט לנשחטה בלילה. בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד:) מפרש טעמא אמאי מודה רבי יהודה בהנך דלא ירדו טפי מהני ג' וקאמר לן בדם כשר שכן לן באימורין כשר שהרי לן כשר בבשר לכתחלה דנאכל לשני ימים ולילה אחד יוצא כשר שהרי יוצא כשר בבמה וטמא דחזי לעבודת צבור חוץ לזמנו שהרי מרצה בפגולו חוץ למקומו איתקש לחוץ לזמנו קבלו פסולין וזרקו בהנך. פסולים דחזו לעבודת צבור ואם תאמר נשחטה בלילה ויצא דמה נמי ליתכשרו דאין לילה ויוצא פסול בבמה כדאמר בפרק פרת חטאת (זבחים דף קכ.) וכן קבלו פסולין דלא מכשר אלא בהנך. דחזו לעבודת צבור אבל זר לא דהא כשר בבמה וכן חוץ למקומו מה צריך לטעמא דאיתקש לחוץ לזמנו תיפוק ליה דכשר בבמה מיהו רש''י פי' בהמזבח מקדש (שם פד:) דיוצא דכשר הוא דילפינן מבמה אבל הכשר דם דחמיר לא ילפינן מבמה אם לא נמצא לן הכשר בפנים אך קשה אמאי אצטריך למילף לן בדם מאימורין ואימורין מלן דבשר ופשיט מיניה באיזה מקומן (שם דף נא) דגמרי בנין אב מבנין אב לילף חד בנין אב לן בדם מלן דבשר וכ''ת דלא בעי למילף דם מבשר שאינו קרב אלא ילפינן מאימורין דקרבי ואימורין מבשר משום דהוי בשר מבשר מכל מקום תימה דנילף לן דמה שנפסל בשקיעת החמה דאם עלו לא ירדו מאימורין שלנו בלא מזבח בשקיעת החמה דלא מיפסלי בשקיעת החמה דמצותן כל הלילה וכיון דלן דם בשקיעת החמה אע''ג דמיפסל לא ירד מעתה גם לן בעמוד השחר לא ירד דאין חילוק ותדע דהא לן שתי לילות לא ירד אע''ג דאין כיוצא בו כשר ואפילו בבשר על כן י''ל דפסול דם לא ילפינן מאימורין שכשרים לכתחלה כל הלילה משום דאיכא תרתי חדא דהוי דם מבשר ועוד דהוי פסול מהכשרו בכך ולהכי נמי גבי דם לא ילפינן מבמה דאיכא נמי תרי שנויי פנים מחוץ ופסול מהכשרו בכך אבל יוצא דבשר לא חמיר וילפינן מבמה דמים הנתנין למטה שנתנן למעלה או איפכא וכן הנתנין בפנים שנתנן בחוץ כיון דכל אחד כשר בחבירו לא תרד דדם מדם בפנים ילפינן [פסול] מהכשרו ומיהו תימה יצא דמה חוץ לקלעים אמאי תרד לר''י נילף יצא דם מאימורין שיצאו ואימורים שיצאו מבמה או מבשר שלמים שיצא חוץ לקלעים דכשר וכיון דיצא חוץ לקלעים לא ירד הוא הדין אפילו חוץ לחומה דאין חילוק כדפירשתי לעיל וא''ת דבפרק חטאת העוף (זבחים דף סח:) גבי זר וסכין מטמאין בגדים בבית הבליעה פריך מאי שנא שמאל דהכשירו ביום הכפורים ולילה באברין ופדרים זר נמי נילף מבמה דתניא מנין ליוצא שהוא כשר שהרי כשר בבמה ומאי פריך הא דווקא בשר ילפינן מבמה לההוא תנא ולא דם כדפרישית ותו בשמאל ולילה דהוא עבודת דם היכי יליף מהכשרו בכך. וי''ל דההיא סוגיא כר''ש דמכשיר אפילו נשחטה בלילה ויצא דמה ואפילו דם יליף מהכשרו מבמה ומבשר ונשפך דמה לפי שכבר נעשה השחיטה בהכשר או גם הקבלה כמו שאפרש ותדע דההיא כרבי שמעון דבמשנה דהתם קאמר כל שפסולו בקדש אין מטמא בגדים בבית הבליעה וכל שאין פסולו בקדש מטמא ורבי שמעון נמי בשמעתין קאמר כל שפסולו בקדש אם עלו לא ירדו והכי פריך והתניא יוצא כשר שהרי כשר בבמה וכמו דיליף ר' יהודה אימורין מבמה ה''נ לילף לר''ש פסול דם מבמה ומיהו לר''ת דגרסינן פ''ב דזבחים (דף כד:) והתניא מלק בשמאל פסול ול''ג זרק בשמאל דלא מצינו משנה זו בשום מקום ומשני פליגי בברייתא ור''ש מכשיר ההיא דפ' חטאת העוף (שם דף סח:) לא אתיא כר''ש דלדידיה מלק בשמאל כשר אלא תנא אחר הוא וסבר לה כר' שמעון ובמלק בשמאל לא סבר ליה כוותיה: ושנשפך דמה. נראה דלרבי יהודה תרד אפילו נתקבלה ואח''כ נשפך דומיא דיצא דמה דהוי אפילו נתקבל דאי ביצא קודם שנתקבל כגון שיצא מן הצואר לחוץ אם כן היינו נשפך דמה דאין כלי שרת מקדש אלא בפנים כדאמר בהמזבח מקדש (שם פח.): חוץ למקומו. ור' יהודה נמי לא פליג אלא בג' דלעיל וקשה דבפרק התודה (מנחות דף עט.) אמרינן חטאת ששחטה חוץ למקומה רבא אומר תרד רבה אומר לא תרד והדר ביה רבה לגבי רבא והתם אתי כרבי יהודה דקתני התם אמר רבי יהודה לא נחלקו על חוץ לזמנו שקדש הלחם על מה נחלקו על חוץ למקומו רבי אליעזר אומר קדש רבי. יהושע אומר לא קדש והדר ביה רבי אליעזר לגבי רבי יהושע ויש לומר דהתם רבי יהודה אליבא דרבי יהושע קאמר דלא מקיש חוץ למקומו לחוץ לזמנו אבל רבי יהודה גופיה מקיש דקאמר בהמזבח מקדש (זבחים פד:) טעמא דחוץ למקומו דלא ירדו משום דאיתקש לחוץ לזמנו: הלן. היינו לן דדם והנותר היינו לן דאימורין דאילו בשר אפילו אינו נותר ירד דכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו: והנתנין למעלה שנתנן למטה. אפילו רבי יהודה מודה דלא ירדו דדם מדם בפנים יליף שפיר מהכשרו בכך כדפירשתי לעיל והכי נמי אמר בפ''ב דזבחים (דף כז:) קתני מיהא הנתנין למעלה שנתנן למטה ולא פליג רבי יהודה וקשה דאמר בריש מעילה קדשי קדשים ששחטן בדרום מהו שירדו אליבא דר' יהודה פשיטא דירדו כי תבעי לך אליבא דר' שמעון מאי רב יוסף אמר לא ירדו רבה אמר עד כאן לא קאמר ר''ש התם דלא ירדו אלא בנתנין למטה שנתנן למעלה למעלה שנתנן למטה ולעולם ששחטן וקבל דמן בצפון אבל הכא ששחטן בדרום אף ר''ש מודה דירדו דכחנקינהו דמי והשתא אמאי נקט הנתנין למעלה שנתנן למטה טפי מאחריני אדרבה הוה ליה למנקט נשחטין בלילה ונשפך דמה אע''ג דפליג אדרבי יהודה ואמר דלא ירדו היינו משום ששחטן בצפון אלא יש לומר דנקט הנתנים למעלה שנתנן למטה משום דמינה מייתי רב יוסף דנתנין למעלה משמע ליה דהוי בכלל עולת העוף שדינה למעלה ומלקה ומצה דמה למטה וכי היכי דהתם לא ירדו אע''פ שהמליקה לא היתה במקומה הכי נמי קדשי קדשים שנשחטו בדרום ורבה אומר הנתנין למעלה שנתנן למטה איירי דווקא בזבחים ולכך לא ירדו ששחיטה וקבלה היתה כדינה בצפון אבל שחיטת דרום וכן מליקת עולת העוף למטה לא אם כן לרב יוסף דהוי בכלל הנתנים למעלה עולת העוף פליג רבי יהודה כדאמר התם דבשחיטת דרום אליבא דרבי יהודה פשיטא דירדו ובפ''ב דזבחים (דף כז:) אמר דלא פליג רבי יהודה וי''ל דכיון דבזבחים מיהא מודה רבי יהודה דלא ירדו שייך שפיר למימר לא פליג רבי יהודה כמו בקבלו פסולין וזרקו דקאמר נמי התם דלא פליג אע''ג דרבי יהודה לא מודה אלא בהנך דחזו לעבודת צבור ור''ש אפילו בהנך דלא חזו לעבודת צבור קאמר דלא ירדו דלא גרע מנשפך דמה שלא נזרק כלל דלא ירדו לר''ש ומיהו אין ראיה דמצינן למימר דאף לרבי שמעון בהנך דלא חזו לעבודת צבור כגון זר אם קיבל דם ירדו כיון דלא מצינו בעלמא הכשר בפנים ומבמה לא ילפינן עבודת דם אף לר''ש ונשחטה בלילה דלא ירד לרבי שמעון היינו משום דילפינן מאימורין ונשפך הדם נמי דלא ירד לרבי שמעון דווקא שנשפך אחר שכבר נתקבל אבל נשפך מן הצואר ירד דמשום שחיטה לבדה שנעשית בהכשר לא מיקרי פסולו בקדש וקבלו פסולין בהנך דווקא דחזו לעבודת ציבור אף לר''ש ולא הוי פירוש קבלו או זרקו דאם כן פליג אר' יהודה דהא לרבי שמעון אפילו זרקו הנך דלא חזו לעבודת צבור לא ירדו דלא גרע מנשפך אלא פי' קבלו וזרקו אותו דם עצמו מכל מקום בלא ראיה יש לומר דשייך שפיר דלא פליג רבי יהודה כיון דמודה בזבחים וכן

נידה מ ע"ב - פירוש שטיינזלץ

דף מ - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד