נידה כה ע"ב

וכתוצאה מכך, הריהם טורדין (ממעכים) אותו את השפיר, אלא בודקין אותו באמצעות שמן — משום שהשמן הריהו רך ומצחצחו (מנקה ומבריק) את הדבר עליו הוא נמשח, וכך ניתן לראות היטב מהו מינו של שפיר זה. ועוד בדין בדיקה זו: אין רואין (בוחנים את השפיר) אלא באור החמה.

ושואלים: כיצד בודקין אותו? ותוהים על עצם השאלה: כיצד בודקין אותו? והרי זה כדאמרינן [כמו שאמרנו]! אלא מסבירים את השאלה: במה בודקין אותו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא?

אבא שאול בר נש, ואמרי לה [ויש האומרים אותה] בשמו של אבא שאול בר רמש, אומר: האדם הבודק את השפיר מביא קיסם (כפיס עץ דק) שראשו חלק, ומנענע (מניע) אותו באותו מקום (מקום הערוה), ורואה: אם הקיסם מסכסך (נתקל ומופרע) בזמן שמניעים אותו שם — בידוע שזכר הוא, ואיבר המין הוא שמפריע לתנועת הקיסם. ואם לאו [לא], שתנועת הקיסם אינה מופרעת — בידוע שנקבה היא.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו חכמים אופן בדיקה זה אלא רק כשמניעים אותו מלמטה למעלה. אבל אם הניעו את הקיסם מן הצדדין (מצד לצד), אף אם הופרעה התנועה של הקיסם — אין זה מעיד שזכר הוא, שכן אימא [יש מקום לומר] שנקיבה היא, וכותלי בית הרחם נינהו [הם] שהפריעו לתנועתו.

א שנינו בברייתא זו בסימני השפיר המרוקם, שאם היה איבר המין כצורת שעורה לאורכה, הרי זו נקבה. ועל כך אמר רב אדא בר אהבה: כך תנא [שנה] החכם בנוסח שלם של הדברים: "אם היתה נקבה — נדונה כשעורה סדוקה לאורכה". מתקיף לה [מקשה עליה] רב נחמן: ודילמא [ושמא] אין שעורה סדוקה זו אלא חוט של ביצים (כעין חוט המפריד בין ביצי הזכר ונראה כסדק עמוק) המצוי בזכר נינהו [הן]? אמר אביי: אין לומר כן, שהרי השתא [עכשיו] בשלב זה של ההתפתחות הביצים גופייהו לא ידיעי [עצמן אינן ידועות, ניכרות], חוט של ביצים ידיע [ידוע, ניכר]?

ב עוד שנינו בברייתא כי בתחילת התפתחותו של העובר עדיין אין לו חיתוך ידים ורגלים, ועל כך אמר רב עמרם, תנא [שנה] החכם עוד, כי כאשר מתחילות להיווצר ידים ורגלים של עובר, שתי ירכותיו נראות כשני חוטין של זהורית (גזיר אריג צמר הצבוע בצבע אדום). ועוד אמר רב עמרם והוסיף עלה [עליה, על הברייתא]: שתי ירכותיו של העובר נראות כשל שני חוטי הערב שבמסכת האריג. ושני זרועותיו של העובר נראות כשני חוטין של זהורית, ואמר רב עמרם עלה [עליה]: כשל חוטי השתי שבמסכת האריג.

ג ואמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה: שיננא [גדול השיניים], לא תעביד עובדא [אל תעשה מעשה, אל תקבע] בבדיקה זו שהעובר נחשב ולד, אלא עד שישעיר (שתופענה בולד שערות בראשו). ושואלים: ומי [והאם] אמר שמואל הכי [כך]? והאמר [והרי אמר] שמואל בעניינה של המפלת שפיר כי אחת (הן) זו שהפילה שפיר שתוכו הינו עכור ואחת (והן) זו שהפילה שפיר שתוכו הינו צלול — הריהי חוששת שולד הוא שהפילה, וטמאה מספק!

ומשיבים: אמר רב אמי בר שמואל, לדידי מפרשא [לי עצמי מתפרש] לי מיניה [ממנו] דמר שמואל בהסבר כוונת דבריו: לחוש (לחשוש) שמא היה זה ולד — הריהי חוששת, ואולם ימי טהרה (כיולדת ולד) — לא יהבינן [אין אנו נותנים] לה, אלא עד שישעיר. שכן כל עוד לא השעיר הולד, אין בידינו הבקיאות כדי לקבוע שהשפיר הינו ולד.

ושואלים: למימרא דמספקא ליה [האם לומר שמסופק היה לו] לשמואל בדבר זה, והא ההוא שפירא דאתאי לקמיה [והרי מעשה היה בשפיר אחד שהובא לפני] דמר שמואל לקבוע בו אם ולד הוא אם לאו. ואמר שמואל בו כי הא בר ארבעין וחד יומא [זה העובר הינו בן ארבעים ואחד יום]. ונמסר כי חשיב [חישב] שמואל את מספר הימים שעברו מיומא דאזלא [מהיום שהלכה] אותה אשה לטבילה עד ההוא יומא [אותו היום], ונמצא כי לא הוה [לא היה] מספר הימים אלא ארבעין יומין [ארבעים ימים].

ואמר להו [להם] שמואל: האי [זה, הבעל] בזמן שאשתו היתה נדה בעל! כפתיה [כפתו], ואודי [והודה] שכך היה. הרי שבקי היה שמואל היטב בהתפתחות העובר, וכיצד זה מסופק היה בטיבו של השפיר, שלא השעיר? ומשיבים: שאני [שונה, מיוחד בדבר זה] הוא שמואל, דרב גובריה [שכן כוחו גדול]. והוא עצמו ידע היטב, ומה שהורה — לא היתה זו אלא הוראה לרב יהודה שלא היה בקי כמותו, שלא יקבע בטיבו של העובר עד שישעיר.

ד שנינו במשנתנו כי המפלת סנדל או שליה יושבת לזכר ולנקבה. ומביאים ממה שתנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: סנדל דומה לדג של ים, ששמו "סנדל". מתחלתו עובר זה ולד הוא, אלא שנרצף (נמעך). רבן שמעון בן גמליאל אומר בתיאור צורתו של הסנדל כי הריהו דומה ללשון של שור הגדול. ועוד בתיאור צורתו של הסנדל, משום [בשם] רבותינו העידו כי סנדל צריך שתתקיים בו צורת פנים. שאם אין בו צורת פנים — אין זה סנדל הנחשב כולד.

ובדבר זה אמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה, סנדל צריך צורת פנים. ועוד אמר רב אדא, אמר רב יוסף, אמר ר' יצחק: סנדל צריך צורת פנים, ואם יש בו צורת פנים — הריהו נחשב כסנדל, אפילו אם הם אינם במקומם אלא מאחוריו. וטעם הדבר: משל לאדם שסטר את חבירו, ומכח הסטירה החזיר הנסטר את פניו לאחוריו. ואף הסנדל, מחמת כוח שהופעל עליו במעי אמו, זזו פניו לאחור.

ומסופר כי בימי ר' ינאי בקשו לטהר את הסנדל שאין לו צורת פנים, אמר להם ר' ינאי: טיהרתם את הוולדות! שכן לדעתו הסנדל הריהו ולד, אף שאין בו צורת פנים.

ותוהים: והתניא [והרי שנויה ברייתא], משום [בשם] רבותינו העידו כי הסנדל צריך שתהיה בו צורת פנים כדי שייחשב כולד! ומשיבים: אמר רב ביבי בר אביי, אמר ר' יוחנן: עדות זו משם רבותינו, מעדותו של ר' נחוניא נשנית משנה זו, והרי זו איפוא דעת יחיד, ואין להקשות ממנה. ומעירים כי אמר ר' זעירא: זכה בה רב ביבי בר אביי, שהביא את דברי ר' יוחנן הללו, בשמעתיה [בשמועתו], למוסרה לפני חכמים. דאנא [שכן אני] והוא הוינא יתבינן קמיה [היינו יושבים יחד, כתלמידים לפני] ר' יוחנן כי [כאשר] אמרה ר' יוחנן להא שמעתא [את השמועה הזו], וקדם איהו [הוא] אותי ואמר, וזכה בה.

ה שנינו במשנתנו כי המפלת סנדל תשב עליו לזכר ולנקבה. ושואלים: למה הזכירו במשנה סנדל, שבשל כך הריהי יושבת עליו לזכר ולנקבה? והלא אין סנדל שאין עמו ולד, והרי אמו טמאת לידה מחמת אותו ולד, וכיון שאין ידוע מה הפילה צריכה היא לשבת לזכר ולנקבה!

ומשיבים: אי דאתילידא [אם אכן מדובר כשנולדה] נקבה בהדיה [אתו, עם הסנדל], ואז היולדת צריכה לשבת שבועיים על לידתה של זו — הכי נמי [אכן כן], לא היה צורך לכתוב במשנתנו סנדל. ואולם הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — דאתיליד [שנולד] זכר בהדיה [אתו, עם הסנדל], ומעתה צריכה האשה לשבת רק שבעה ימים לימי טומאת לידתה, ומעתה

מהו דתימא [שתאמר, היה מקום לומר]: הואיל ואמר רב יצחק בר אמי כי כאשר האשה מזרעת תחילה בשעת התשמיש — הריהי יולדת זכר, וכאשר האיש הוא המזריע תחלה בשעת התשמיש — הריהי יולדת נקבה, מדהא [מתוך שזה] הנולד עם הסנדל הריהו זכר — הא נמי [זה, הסנדל הריהו גם כן] זכר, ולא תשב אלא לזכר בלבד.

לכך קא משמע לן [הוא, תנא של משנתנו, משמיע לנו] כי אימא [אמור] ששניהם הזריעו בבת אחת, ולכך האי [זה, הולד שעמו] הריהו אמנם זכר, ואילו האי [זה, הסנדל] הריהו נקבה.

דבר אחר: טעם הדבר שכתבה המשנה סנדל, לענין שאם תלד נקבה לפני שקיעת החמה (שהוא נחשב עדיין כיום זה), ואת הסנדל לאחר שקיעת החמה (שנחשב ליום הבא) — דינה הוא שתהא

מונה את מנין שמונים הימים (ככל יולדת נקבה) מיום זה, ויום השמונים ואחד (הבא לאחר גמר מנין ימי טהרה) הריהו תחלת נדה (תחילת הימים שאם תראה בהם דם, הריהי נחשבת לנדה וטמאה שבעת ימים), ומנין זה הריהו נספר ללידת הראשון (הנקבה). ואולם כיון שאפשר שהסנדל הריהו נקבה, והסתיימו אם כן שמונים הימים רק למחרת היום (שהרי הסנדל נולד למחרת היום שנולדה בו הנקבה שאתו), נמצא איפוא שתחלת ימי נדה נמנים ללידת האחרון, הסנדל. משום כך נצרכה להשמיענו גם סנדל.

ומתוך ששאלו לענין הזכרת סנדל במשנתנו, שואלים עוד כיוצא בזה לענין הזכרת סנדל במשניות אחרות: סנדל דתנן [ששנינו],

and dissolves it. Rather, one examines it with oil, as oil is soft and cleans the embryo so that its sex can be discerned. And one views it only in the light of the sun.

The baraita continues: How does one examine the embryo? The Gemara expresses surprise at this question: How does one examine it to determine whether it has the halakhic status of an offspring? Clearly, one examines it as we just said. Rather, the question is as follows: In what manner does one examine it to ascertain whether it is male or whether it is female?

Abba Shaul bar Nash, and some say Abba Shaul bar Remash, says: One brings a sliver of wood whose top is smooth, and he moves it along the embryo in that place, i.e., the sex organ. If the sliver is caught, i.e., its movement is not smooth, it is known that the embryo is male, as its member interfered with the movement of the sliver. And if the sliver is not caught, it is known that it is female.

Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: They taught this halakha, that if the movement of the sliver is not smooth then the embryo is male, only if the sliver was moved along the sex organ of the embryo from below to above; but if it was moved from the sides, from one side to the other, the fact that it was not smooth does not prove that the embryo is male, as one can say that the sides of the womb interfered.

Rav Adda bar Ahava says: The complete version of the baraita is taught as follows: If it was female, its vagina can be discerned by the appearance of a line like a cracked grain of barley oriented along the length of its body. Rav Naḥman objects to this: But perhaps it is not the vagina but the recess between the testes, and the embryo is male. Abaye said to him: Now, at this stage of development, the testes of the embryo themselves are not discernible. Is it possible that the recess between the testes is discernible?

The baraita teaches that at this stage an embryo does not have the shape of arms and legs. Rabbi Amram says that it is taught in a baraita that when an embryo’s arms and legs start to take shape, its two thighs look like two strings of crimson thread [zehorit]. And Rabbi Amram says with regard to this matter that the thighs look like two strings of the woof, which are thicker than those of the warp. The baraita adds: And its two arms look like two strings of crimson thread. And Rabbi Amram says with regard to this matter that the arms look like two strings of the warp.

Shmuel said to Rav Yehuda: Shinnana, do not perform an action, i.e., do not issue a practical ruling deeming a woman who discharges an embryo at this stage of development impure, unless the embryo has grown hair. The Gemara asks: And did Shmuel actually say that? But doesn’t Shmuel say with regard to a woman who discharged a gestational sac that both in this case, where the amniotic fluid is turbid, and in that case, where the fluid is clear, the woman must be concerned that the discharged gestational sac might have the status of an offspring, which would mean that she is impure even without the growth of hair on the embryo?

Rav Ami bar Shmuel says: This matter was explained to me by Mar Shmuel: As for being concerned that perhaps she is impure, the woman must be concerned, due to the uncertainty whether she discharged an offspring. But we do not give her the days of purity that follow the period of impurity for a woman who gave birth, unless the embryo has grown hair.

The Gemara asks: Is that to say that Shmuel is uncertain whether a gestational sac has the halakhic status of an offspring? But there was an incident involving a certain gestational sac that was brought before Mar Shmuel, and Shmuel said: This embryo is forty-one days old. And Shmuel subsequently calculated the amount of time that had passed from the day that the woman went to perform immersion in a ritual bath until that day, and it was only forty days.

And he said to the local court: This husband engaged in intercourse with his wife when she was a menstruating woman. They bound the husband and he confessed. Since Shmuel was so proficient in embryology, why was he unsure about the halakhic status of a gestational sac? The Gemara answers: Shmuel himself is different, as his strength, i.e., his proficiency, was great. His general ruling that the halakhic status of a gestational sac is uncertain applies to people who are not as proficient as he is.

§ The mishna teaches that a woman who discharges a sandal fetus or one who discharges an afterbirth observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female. The Sages taught in a baraita: A sandal fetus has a similar appearance to a certain fish of the sea known as a sandal fish;it looks as though it is a full-fledged offspring from the outset, but it was mashed. Rabban Shimon ben Gamliel says: A sandal fetus has an appearance that is similar to the tongue of the large bull. Students testified in the name of our teachers that for a sandal fetus to have the halakhic status of an offspring, it requires the shape of a face.

Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is that a sandal fetus requires the shape of a face for it to have the status of an offspring. Rav Adda says that Rav Yosef says that Rabbi Yitzḥak says: A sandal fetus requires the shape of a face, but the face does not need to be in its proper location; even if the face is on the back of its head, the fetus has the status of an offspring. A parable to which this situation can be compared is that of a person who slapped another in the face and pushed his face back. Here too, the face of the sandal fetus was pushed back due to external pressure.

The Gemara relates: In the days of Rabbi Yannai, the other Sages wished to deem pure a woman who discharges a sandal fetus that does not have the shape of a face. Rabbi Yannai said to them: You have deemed pure women who discharge offspring. Rabbi Yannai holds that even a sandal fetus that does not have the shape of a face is considered an offspring.

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that students testified in the name of our teachers that for a sandal fetus to have the halakhic status of an offspring it requires the shape of a face? Rav Beivai bar Abaye says that Rabbi Yoḥanan says in response: This mishna, i.e., the ruling to which the students testified, is taught from the testimony of Rabbi Neḥunya. In other words, this ruling is the opinion of an individual tanna, which is not accepted. Rabbi Zeira says: Rav Beivai merited that his ruling of halakha, which he transmitted in the name of Rabbi Yoḥanan, was accepted. As he and I were both sitting before Rabbi Yoḥanan when Rabbi Yoḥanan said this halakha, but Rav Beivai said it first to the other Sages, and thereby merited that it was ascribed to him.

§ The Gemara asks: Why does the mishna mention that if a woman discharged a sandal fetus she observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female? Since there is no such thing as a sandal fetus that does not have another offspring with it, which mashed it and gave it the form of a sandal fish, in any case the woman has the impurity of a woman after childbirth.

The Gemara answers: If it is a female offspring that is born with the sandal fetus, it is indeed unnecessary to mention the halakha of the sandal fetus, as the woman is in any case impure for two weeks. But here we are dealing with a case where a male is born with it, on account of which the woman would be impure for only seven days were it not for the sandal fetus.

In this case, it is necessary for the mishna to state that the woman observes the strictures of one who gave birth both to a male and to a female, lest you say that since Rav Yitzḥak bar Ami says that the sex of a fetus is determined at the moment of conception, as, if the woman emits seed first she gives birth to a male and if the man emits seed first she gives birth to a female, therefore, it can be concluded from the fact that this offspring that was born with the sandal fetus is male, that this sandal fetus is also male.

Lest this reasoning be accepted, the mishna teaches us that the woman must observe the strictures of a woman who gave birth to a female as well. This is because one can say that perhaps both the man and the woman emitted seed at the same time, and consequently this offspring is male and that sandal fetus is female.

Alternatively, it can be suggested that it is necessary for the mishna to state this halakha even with regard to a case where the twin of the sandal fetus is female, as, if the woman gives birth to the female before sunset and gives birth to the sandal fetus after sunset, which is considered the next day, the sex of the sandal fetus affects the count of the woman’s periods of impurity and purity.

If the sandal fetus is male, the woman’s status as a woman after childbirth ends after the eightieth day from the birth of the female offspring, and she counts the beginning of the period when seeing blood renders her impure as a menstruating woman from the birth of the first offspring, i.e., the female. But if the sandal fetus is female, the woman has the status of a woman after childbirth until after the eightieth day from its birth, which is the eighty-first day from the birth of the first offspring. If so, she counts the beginning of the period when seeing blood renders her impure as a menstruating woman from the birth of the last offspring, i.e., the sandal fetus.

The Gemara discusses why the case of a woman who discharged a sandal fetus is mentioned in other mishnayot, given that a sandal fetus always has a twin. First the Gemara discusses the halakha of a woman who discharged a sandal fetus that we learned in a mishna