נידה יז ע"א

והאיש המשתין מים כשהוא ערום לפני מטתו, והאדם המשמש מטתו בפני כל חי. אמר ליה [לו] רב יהודה לשמואל: האם הכוונה בביטוי הכולל "בפני כל חי" לכל בעלי החיים שהם ואפילו לפני עכברים? אמר ליה [לו]: שיננא [גדול השינים], לא, אלא הכוונה לכגון האנשים של בית פלוני שמשמשין מטותיהן בפני עבדיהם ושפחותיהם.

ומבררים: ואינהו [והם], אותם אנשי בית פלוני שנהגו כן, מאי דרוש [מה מאין דרשו] שמותר לעשות כן? — שכך אמר אברהם לשני עבדיו לפני העקידה: "שבו לכם פה עם החמור" (בראשית כב, ה), שבא להשוותם ולומר שהריהם עם הדומה לחמור. וסברו אנשי אותו בית שכשם שמותר לשמש לפני בעלי חיים, כך מותר לשמש לפני עבדים ושפחות.

ומביאים מדרכיהם של חכמים בשמירת הצניעות: שרבה בר רב הונא היה מקרקש זגי דכילתא [משמיע קול פעמוני הכילה, החופה על מטתו] בשעת תשמישו, שיידעו כי אין להתקרב לשם. ואילו אביי היה אף באלי דידבי [מגרש זבובים] שסביב מיטתו, לבל ישמש לפניהם, ואילו רבא היה באלי פרוחי [מגרש יתושים] שסביב מיטתו בשעת התשמיש.

א ומביאים עוד ממה שאמר ר' שמעון בן יוחי בהנהגות האדם: חמישה דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ואלו הן: האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן על כל אחד מהדברים האמורים הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים, והמקיז דם ומשמש מטתו מיד.

ומפרטים: האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה — יש בדבר סכנה, ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי [ואף על פי שמונחים הדברים הקלופים בסל, וצרורים וחתומים בו] במשך הלילה, לפי שבכגון זה רוח רעה שורה עליהן. ולא אמרן [אמרנו] שיש באכילתם משום סכנה, אלא רק בזמן שלא שייר בהן את עיקרן (שורשם) או את קליפתן, אבל אם שייר בהן עיקרן או קליפתן — לית לן [אין לנו] בה סכנה באכילתם.

ועוד אמר ר' שמעון בן יוחאי כי השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה יש בדבר סכנה. אמר רב יהודה, אמר שמואל: והוא (ובלבד) שלנו (ששהו משך לילה) בכלי מתכות. אמר רב פפא: וכלי נתר ככלי מתכות דמו [נחשבים] לענין זה. וכן אמר ר' יוחנן: והוא שלנו בכלי מתכות, וכלי נתר ככלי מתכות דמו [נחשבים].

ועוד אמר ר' שמעון בן יוחאי כי הלן בבית הקברות הרי זה מסוכן. ומסבירים: הרי זה אמור במי שלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וזאת, משום שזימנין [פעמים] כוחות הטומאה המצויים בבית הקברות מסכנין ליה [מסכנים אותו] את הלן.

ועוד אמר ר' שמעון בן יוחאי כי יש סכנה באדם הנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים. והסבר הדבר: מפני שאשה מעוברת עלולה שתהיה עוברת מעליהן, ועלול שתהא מפלת בשל כך את עוברה. ולא אמרן [אמרנו] שיש בדבר זה סכנה אלא רק במקרה דשקיל בגנוסטרי [שנוטל צפרניו במספריים]. וכן לא אמרן [אמרנו] שיש סכנה בדבר זה אלא רק במקרה דשקיל דידיה ודכרעיה [שנוטל צפרני ידו ורגלו]. ולא אמרן [אמרנו] שיש בדבר זה סכנה אלא רק במקרה שלא גז מידי בתרייהו [גזז דבר כלשהו אחריהן], אבל אם גז מידי בתרייהו [גזז דבר אחריהן] — לית לן [אין לנו] בה חשש סכנה. ומסכמים: ולא כך היא הלכה, אלא לכולה מילתא חיישינן [לכל הדבר, בכל האופנים, אנו חוששים] לסכנה.

ועוד בענין ההנהגה בנטילת צפרניים תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה דברים נאמרו בנטילת הצפרנים: השורפן — הריהו חסיד שמכלה אותם לגמרי, הקוברן — הריהו בדרגה פחותה ממנו ואינו אלא צדיק, שיתכן ויתגלו ויעברו עליהם, ואילו הזורקן סתם — הריהו רשע.

ועוד אמר ר' שמעון בן יוחאי כי יש סכנה באדם המקיז דם ומיד לאחר מכן משמש מטתו. ומסבירים, שכן אמר רב [החכם]: המקיז דם ולאחר מכן משמש מטתו — הויין [יהיו] לו מזיווג זה בנים ויתקין [חלושים]. ואם הקיזו דם שניהם, הבעל והאשה, ושמשו לאחר מכן — הויין [יהיו] לו בנים בעלי ראתן (חולי זיבה). אמר רב: ולא אמרן [אמרנו] שיש סכנה בדבר אלא כשלא טעים מידי [טועם דבר] לאחר שהקיז, אבל אם טעים מידי [טועם דבר] — לית לן [אין לנו] בה חשש.

ב ועוד בענין דרך התשמיש, אמר רב חסדא: אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום, שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). ושואלים: מאי משמע [מה, כיצד נשמע] איסור זה מהפסוק? אמר אביי: שאם ישמש ביום, יש לחשוש שמא אגב כך יראה בה הבעל באשתו דבר מגונה, ותתגנה עליו, ונמצא עובר על מצות "ואהבת לרעך כמוך". אמר רב הונא: ישראל קדושים הם, ואין משמשין מטותיהן ביום.

אמר רבא: ואם היה זה בית אפל — מותר לשמש בו אף ביום. ותלמיד חכם — מאפיל בכסותו ומשמש אף ביום, שודאי ישמש מיטתו בצניעות.

ושואלים: תנן [שנינו במשנתנו]: או תשמש לאור הנר, הרי שאין איסור לשמש אף באור! ומשיבים: אימא [אמור] ותקן כך בלשון המשנה: "תבדוק לאור הנר", אך לא תשמש לאורו.

ומביאים ראיה, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: אף על פי שאמרו כי המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה, מכל מקום בית שמאי אומרים... תשמש לאור הנר! הרי שאף שהוא מגונה, אין בו איסור! ודוחים: אימא [אמור] ותקן כך: "אף על פי שאמרו שהבודק מטתו (שבודקת עצמה בעד לצורך תשמיש או לאחריו) לאור הנר הרי זה מגונה, שכן בדרך זו אין הבדיקה נעשית כראוי, בית שמאי אומרים... תבדוק לאור הנר".

ומביאים ראיה אחרת, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: ושל בית מונבז המלך היו עושין שלשה דברים, ומזכירין (ומציינים) אותן חכמים על כך לשבח: היו משמשין מטותיהם ביום. והיו בודקין מטותיהם בבד מילא פרהבא, שהוא לבן ביותר וניכר עליו כל כתם. והיו נוהגין טומאה וטהרה בשלגים. מבין שלוש הנהגות משובחות אלו קתני מיהא [שנה על כל פנים] אחת מהן שהיו משמשין מטותיהן ביום, הרי שאין איסור בדבר!

ודוחים: אימא [אמור] ותקן בלשון ברייתא זו: שהיו בודקין מטותיהם ביום. הכי נמי מסתברא [כך גם מסתבר] לומר, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שהיו משמשין ביום, וכי על כך היו חכמים מזכירין אותן לשבח? ודוחים: אין הכי נמי [כן, אכן כך גם כן] יש צד של שבח במשמש מיטתו ביום, דאגב דאיכא [שמתוך שיש] בלילה אונס (כורח) של שינה, שרוצה הבעל לישון מרוב עייפות היום, עלול הדבר להביא שאשתו הרוצה בתשמיש מגניא באפיה [מתגנה בפניו].

ג ועוד שיבחו חכמים את אנשי בית מונבז, שהיו בודקין מטותיהן במילא פרהבא. ומעירים: מסייע ליה [לו] מאמר זה לשמואל, שכן אמר שמואל: אין בודקין את המטה אלא בבגד העשוי מפקולין [פשתן], או בבגד העשוי מצמר נקי ורך. אמר רב: היינו דכי הואי התם [זהו ההסבר למה ששמעתי כאשר הייתי שם, בארץ ישראל] בערבי שבתות, שהוא עונת תלמידי חכמים, שהוו אמרי [היו אומרים]: מאן בעי פקולי בנהמא [מי צריך פקולות באכילת לחם, שהוא כינוי לתשמיש], ולא ידענא מאי קאמרי [ידעתי, הבנתי, מה הם אומרים].

אמר רבא: הני שחקי דכיתנא [בגדים שחוקים אלה של כותנה] הריהם מעלי מעולים, טובים] לבדיקה. ושואלים על כך: איני [האמנם], והא תנא [והרי שנה] החכם של בי [בית המדרש] של מנשה: אין בודקין את המטה לא בעד בדיקה אדום, ולא בעד שחור, ולא בפשתן, אלא בפקולין או בצמר נקי ורך!

ומתרצים: לא קשיא [אין הדבר קשה], הא [זה] ששנינו שאין בודקים בפשתן — הרי זהו אמור רק בכיתנא [בכותנה] כשלעצמה, ואילו הא [זה] שאמר רבא שמועילה הכותנה לבדיקה — הרי זה אמור במאני דכיתנא [בבגדי כותנה]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: הא והא [זה וזה] הן בדברי החכם של בית המדרש של מנשה והן בדברי רבא מדובר במאני דכיתנא [בבגדי כותנה], ואולם יש להבחין, הא [זה] שאמרנו שאין הכותנה ראויה לבדיקה — הרי זה דווקא בחדתי [בחדשים], ואילו הא [זה] שאמר רבא שמועילה הכותנה לבדיקה — הרי זה בבגדי כותנה שחקי [שחוקים], שהם בהירים יותר.

ד ועוד שיבחו חכמים את אנשי בית מונבז על שהיו נוהגין טומאה וטהרה בשלגין. ובענין זה תנן התם [שנינו שם, בתוספתא]: שלג כשלעצמו לענין טומאה אינו נחשב לא אוכל ולא משקה. ואם חישב עליו לאכילה — בטלה דעתו, ואינו מטמא טומאת אוכלין. ואולם אם חשב על השלג למשקה — הריהו נחשב בכך כמשקה, ומטמא (ראוי הוא לקבל) טומאת משקין.

ואם נטמא מקצתו של השלג — לא נטמא כולו, אלא המקום שנגע בטומאה בלבד, שאין השלג נחשב כגוש אחד. השלג שנטמא והשיקוהו במקוה, אף שלא נגעו מי המקוה אלא בשלג הנמצא בפי הכלי, כיון שבכך נטהר מקצתו של השלג — נטהר כולו.

ודנים בדבר, הא גופא קשיא [הרי זה עצמו קשה], שכן בתחילה אמרת שאם נטמא מקצתו של השלג — לא נטמא בכך כולו, והדר תני [וחזר ושנה] שאם נטהר מקצתו של השלג — נטהר כולו, למימרא [האם אין זה בא לומר] שיש אופן בו נטמא כולו, אף שלא נגעה הטומאה בכולו?!

אמר אביי: אופן זה שנטמא כולו הריהו כגון שהעבירו את השלג על (בתוך) אויר (חלל) כלי כגון תנור שהיתה טומאה בתוכו, שהרי התורה העידה בכתוב "כל אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא, לג) על כלי חרס שכל שנמצא בתוכו, ואוירו בכלל זה, הריהו טמא.

and a man who urinates naked next to his bed; and one who engages in intercourse in the presence of any living being. Rav Yehuda said to Shmuel: Does the phrase: In the presence of any living being, mean even in the presence of mice? Shmuel said to him: Shinnana, that is not the case. Rather, it is referring to a situation such as in so-and-so’s house, where they engage in intercourse in the presence of their Canaanite slaves and maidservants.

The Gemara asks: And those members of that household, who act in that manner, what verse do they interpret in a manner that allows them to do so? The Gemara answers: They reference the verse in which Abraham said to his two servants: “Remain here with [im] the donkey” (Genesis 22:5). This verse is interpreted as meaning that they are a nation [am] comparable to a donkey. The members of the aforementioned household thought that it is permitted to engage in intercourse in the presence of animals, and therefore one can do so in the presence of his Canaanite slaves and maidservants.

The Gemara cites practices of modesty observed by the Sages. Rabba bar Rav Huna would sound the bells [zagei] of the canopy above his bed when engaging in intercourse, so that people would know to keep away. Abaye would even drive away flies [didevei] from around his bed, so that he would not engage in intercourse in their presence, and Rava would drive away gnats [peruḥei].

Rabbi Shimon ben Yoḥai further says: There are five actions with regard to which one who performs them is held liable for his own life, and his blood is upon his own head, i.e., he bears responsibility for his own demise. They are as follows: One who eats peeled garlic or a peeled onion or a peeled egg, and one who drinks diluted drinks; all these are referring to items only when they were left overnight. And one who sleeps at night in a cemetery, and one who removes his nails and throws them into a public area, and one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse.

The Gemara analyzes this statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai, beginning with the case of one who eats peeled garlic, a peeled onion, or a peeled egg, when they were left overnight. The Gemara notes: And these peeled foods are dangerous even if they are placed in a basket and they are tied and sealed in that basket throughout the night, as an evil spirit rests upon them. And we said that eating them is dangerous only if one did not leave on them their roots or their shells. But if one left on them their roots or their shells, we have no problem with it.

Rabbi Shimon ben Yoḥai further mentions one who drinks diluted drinks that were left overnight. Rav Yehuda says that Shmuel says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels. Rav Pappa says: And natron vessels are considered like metal vessels in this regard. And Rabbi Yoḥanan likewise says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels, and natron vessels are considered like metal vessels in this regard.

Rabbi Shimon ben Yoḥai also says: And one who sleeps in a cemetery places himself in danger. The Gemara notes that this is the case if he does so in order that a spirit of impurity will rest upon him, as sometimes the evil spirits in the cemetery endanger the one who sleeps there.

The next case is one who removes his nails and throws them into a public area. The Gemara explains that this is dangerous because a pregnant woman might pass over them, and this can cause her to miscarry. And we said this halakha only when one removes his nails with scissors [bigenosteri]. And furthermore, we said this halakha only when one removes the nails of his hand and his foot together. And we said this halakha only when he did not cut anything else after his nails, but if he cut something else after them, we have no problem with it. The Gemara comments: And that is not so; rather, we are concerned with regard to the entire matter, i.e., in all cases.

With regard to removing one’s nails, the Sages taught: Three matters were stated with regard to removing nails: One who burns them is pious, as he eradicates them entirely; one who buries them is on the slightly lower level of a righteous individual, as they might be dug up; and one who simply throws them where a person might step upon them is wicked.

The Gemara discusses the final clause of Rabbi Shimon ben Yoḥai’s statement: And one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse. This is as the Master said: With regard to one who lets blood and afterward engages in intercourse, he will have weak [vittakin] children conceived from this act of intercourse. If both of them, husband and wife, let blood and engaged in intercourse, he will have children afflicted with a disease known as ra’atan. Rav says: And we said this only in a case when he did not taste anything after letting blood, but if he tasted something then we have no problem with it.

§ Rav Ḥisda says: It is prohibited for a person to engage in intercourse by day, as it is stated: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18). The Gemara asks: From where is this inferred? Abaye says: If one engages in intercourse by day, perhaps the husband will see some repulsive matter in his wife and she will become repugnant to him, which will cause him to hate her, and he will thereby violate this mitzva. Rav Huna says: Jews are holy, and they do not engage in intercourse by day.

Rava says: And if the house is dark, it is permitted to engage in intercourse by day there. And in the case of a Torah scholar, he may cause darkness with his garment and engage in intercourse even during the daytime, as he will certainly do so with modesty.

The Gemara challenges: We learned in the mishna: Or she must engage in intercourse by the light of a lamp. This indicates that one may engage in intercourse in the light. The Gemara answers: Say that the mishna reads: She must examine the cloth by the light of a lamp, but not engage in intercourse in this manner.

The Gemara cites a relevant source. Come and hear a baraita: Even though the Sages said that one who engages in intercourse by the light of a lamp is repulsive, nevertheless Beit Shammai say: Or she must engage in intercourse by the light of a lamp and inspect the cloths before and after each act of intercourse. The Gemara similarly explains: Say that the baraita reads: One who examines herself before or after intercourse by the light of a lamp is repulsive, as this examination would not be conducted properly, since the light of the lamp may not be sufficient. Nevertheless Beit Shammai say that a woman who engages in many acts of intercourse in one night must examine the cloth by the light of a lamp.

The Gemara further suggests: Come and hear a baraita: And the household of King Munbaz would perform three matters, and the Sages would mention them favorably for their behavior in this regard. They would engage in intercourse by day; and they would examine before and after intercourse with wool [bemeila] of Parhava, which is very white and would show any stain; and they would practice ritual impurity and purity with regard to snow. Regardless of the meaning of the last two matters, in any event this baraita teaches that they would engage in intercourse by day, which indicates that this practice is not prohibited.

The Gemara answers: Say that they would examine their beds, i.e., check the examination cloths, by day. The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is the correct explanation, as if it should enter your mind that it means that they would engage in intercourse by day, even if it is permitted, would the Sages have mentioned them favorably for this practice? The Gemara refutes this proof: Yes, it is indeed so. There is a praiseworthy aspect to engaging in intercourse by day, as at night there is a risk of being overcome by sleep, because the husband might be too tired after the exertions of the day, and consequently his wife who desires sexual intercourse might be repulsive to him.

The Gemara further analyzes the baraita, which teaches: And the household of King Munbaz would examine before and after intercourse, with wool of Parhava. The Gemara notes: This statement supports the opinion of Shmuel, as Shmuel said: One may examine a bed, i.e., use an examination cloth for intercourse, only with a cloth made of linen [befakolin], or with one made of clean and soft wool. Rav says: This is the explanation of that which I heard when I was there, in Eretz Yisrael, on Shabbat evenings, which is the time when Torah scholars engage in intercourse with their wives; people would offer and say: Who needs linen cloths for eating bread [benahama], a euphemism for intercourse. And I did not know what they were saying until now.

Rava says: Those worn-out flax clothes are good for examination. The Gemara asks: Is that so? But didn’t the school of Menashe teach: One may not examine a bed with a red cloth, nor with a black cloth, nor with flax, but with a cloth made of linen, or with one made of clean and soft wool?

The Gemara answers that this is not difficult, as this statement that one may not examine with flax is referring to flax itself, whereas that statement of Rava, that flax is good for an examination, is referring to flax garments. And if you wish, say instead that both this statement and that statement are referring to flax garments, and the difference is that this ruling that one may not use flax is referring to new garments, whereas that ruling of Rava is referring specifically to worn-out garments, which are brighter.

It was further stated that the household of King Munbaz was praised by the Sages because its members would practice ritual impurity and purity with regard to snow. The Gemara comments: We learned in a baraita there (see Tosefta, Teharot 2:5): Snow is neither food nor drink with regard to ritual impurity. If one designated it for consumption, his intention is disregarded, and it does not impart the ritual impurity of food. But if one planned to use it as a drink, it imparts the ritual impurity of liquid.

If part of the snow became impure, it does not all become impure, but only the area that came into contact with the item of ritual impurity, as a pile of snow is not considered a single unit. If impure snow in a vessel is lowered into a ritual bath, even if the waters of the ritual bath touched only the snow on the mouth of the vessel, since part of the snow is purified, all of it is purified.

The Gemara analyzes the baraita: This baraita itself is difficult. You initially said that if part of the snow became impure, it does not all become impure, and then the baraita teaches that if part of the snow is purified, all of it is purified, which is to say that all of it became impure. In other words, the last clause of the baraita is dealing with a lump of snow all of which is ritually impure, whereas according to the previous clause this is impossible: How could the source of the impurity have touched all of the snow?

Abaye says: It is possible for all the snow to become impure, in a case where one passed the snow within the airspace of an earthenware vessel, such as an oven, in which the source of impurity was located. This renders the entire lump of snow impure, as the Torah testifies with regard to an earthenware vessel that contains a source of impurity that all items inside its airspace are rendered impure, as the verse states: “Whatever is in it shall be impure” (Leviticus 11:33).