כריתות יז ע"ב

אין בו כשיעור;

וכן שומן וחלב לפניו, ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל; אשתו ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן, שבא על אחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג; שבת ויום חול, ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזו מהן עשה — מביא אשם תלוי.

ועוד בהגדרת החיוב של אשם תלוי: כשם שאם אכל חלב וחזר ואכל חלב בהעלם אחת, שלא ידע על האיסור בינתיים — אינו חייב אלא חטאת אחת, כן על לא הודע שלהן, שאכל חתיכה שסבור היה שהיא שומן, ולא נתעורר לו ספק, וחזר ואכל חתיכה נוספת, ורק לאחר כך נסתפק לגבי שתיהן שמא היו חלב — אינו מביא אלא אשם תלוי אחד.

אם היתה ידיעה בינתים, בין שתי האכילות, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת, אם נודע לו בין האכילות שאכל ודאי חלב, וחזר ואכל בשגגה, כך אם לאחר שאכל חתיכה התעורר לו ספק שמא חלב אכל, וחזר ואכל, ושוב התעורר בלבו ספק שמא חלב אכל — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

כשם שאכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת — חייב חטאת על כל אחת ואחת, כך על לא הודע שלהן אם נסתפק על כמה חתיכות שאכל, שמא אחת מהן היתה חלב, והאחרת דם וכו' — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

א גמרא בענין ששנינו בתחילת המשנה: ספק אכל חלב ספק לא אכל — מביא אשם תלוי, איתמר [נאמרה] מחלוקת אמוראים, רב אסי אמר: בספק על חתיכה אחת שנינו שמביא אשם תלוי, שהיתה לפניו חתיכה שהיא ספק של חלב ספק של שומן. חייא בר רב אמר: דווקא אם אכל חתיכה משתי חתיכות שהיו לפניו, אחת של איסור ואחת של היתר, שנינו שמביא אשם תלוי. אבל אם אכל חתיכה אחת, ספק חלב ספק שומן — פטור.

ומסבירים, במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? במה שנאמר: "ואם נפש אחת תחטא אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע..." (ויקרא ה, יז). רב אסי סבר [סבור]: יש אם למסורת, הולכים אנו אחר מסורת הכתיבה של התורה, והרי "מצות" כתיב [נכתב], בלשון יחיד;

וחייא בר רב אמר [אומר]: יש אם למקרא, הולכים אנו אחר הקריאה, והרי "מצוות" קרינן [קוראים אנו], בלשון רבים.

איתיביה [הקשה לו] רב הונא לרב אסי, ואמרי לה [ויש אומרים] שהקשה חייא בר רב לרב אסי ממה ששנינו בהמשך המשנה: חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהן; מאי לאו מדסיפא [האם לא מתוך שבסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא נמי [בתחילה גם כן], כששנינו: ספק אכל חלב — הכוונה היא לשתי חתיכות?

אמר להו [להם] רב לרב הונא וחייא בנו של רב: לא תיזלא בתר איפכא [אל תלכו אחר ההיפך], אל תקשו מדבר שניתן להופכו לצד האחר, שהרי יכול רב אסי לשנויי לכו [לתרץ לכם]: סיפא [בסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא [בתחילה] מדובר בחתיכה אחת. ומקשים: אי הכי [אם כך] היה מתרץ, מדוע לשנות את ההלכה השניה? והרי יש לומר בקל וחומר: אם בחתיכה אחת מחייב, בשתי חתיכות צריכא למימר [צריך לומר] שחייב? ומשיבים: התנא שונה הלכות בדרך של זו ואין צריך למימר [לומר] זו.

ושואלים, ולחייא בר רב דאמר [שאומר]: מדסיפא [מתוך שבסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא נמי [בתחילה גם כן] מדובר בשתי חתיכות, מיתנא תרתי [לשנות פעמיים] את אותה הלכה למה לי? ומשיבים: התנא פרושי קא מפרש [לפרש הוא שמפרש] את דבריו הראשונים: ספק אכל ספק לא אכל חלב — מביא אשם תלוי, כיצד? כגון שהיה שתי חתיכות של חלב ושומן לפניו, ואכל אחת מהן.

ב כדרך שאמר חייא בר רב, שאין מביאים אשם תלוי אלא בשתי חתיכות, כך אמר רב יהודה אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל — חייב; אבל היתה לפניו חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן ואכלה — פטור.

אמר רבא: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? דאמר קרא [שאמר הכתוב] בענין זה: "ועשה אחת מכל מצו‍ת ה' בשגגה" (ראה ויקרא ה, יז) — אינו חייב עד שישגוג בשתים, שכן אף ש"מצות" כתיב [כתוב] בלשון יחיד — "מצוות" קרינן [קוראים אנו].

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו, ר' אליעזר אומר: חלבו של כוי, שהוא ספק בהמה שחלבה אסור, ספק חיה שחלבה מותר — חייבין עליו אשם תלוי, למרות שמדובר בחתיכה אחת!

אמר לו רבא: ר' אליעזר סבר [סבור]: יש אם למסורת, מסורת הכתיבה היא העיקרית, והרי "מצות" כתיב [כתוב], בלשון יחיד.

איתיביה [עוד הקשה לו] אביי ממה ששנינו: מי שמת בעלה בלא זרע, ונתייבמה לאחיו, וילדה בן, והוא ספק בן תשעה חדשים לראשון (לבעלה) או בן שבעה לאחרון (ליבם) — יוציא אותה היבם, שמא היתה מעוברת מאחיו המת, והריהי אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים. ואולם הולד כשר,

וחייב היבם (והאשה) באשם תלוי. והרי כאן הספק הוא באשה אחת, ולא באחת משתיים! תירץ רבא: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? שיטת ר' אליעזר היא, והרי הוא סבור שיש אם למסורת.

עוד איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו במשנה במסכת נדה: המשמש עם אשתו, ובדקו עצמם בסדינים המיועדים לכך, נמצא דם על שלו — טמאין שניהם, היא משום נדה, והוא משום הבא על הנדה, וחייבין בקרבן חטאת, שבא בשוגג על הנדה.

נמצא על שלה אתיום (תיכף) לתשמיש — טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה לאחר זמן — טמאין מספק, שמא נטמאה רק לאחר מכן, ופטורין מן הקרבן; ותני עלה [ושנה עליה] בברייתא: אף שפטורים מן החטאת, חייב משום אשם תלוי, למרות שמדובר באשה אחת! השיב לו רבא: הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת ר' אליעזר היא.

ג כמו שאמר רב יהודה בשם רב, כך אמר ר' חייא אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל — חייב אשם תלוי; אבל אכל חתיכה אחת, ספק של שומן ספק של חלב ואכלה — פטור.

אמר ר' זירא: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? קסבר [סבור הוא]: רק מה שניתן לברר את איסורו מביא עליו אשם תלוי. וכשאכל אחת משתי חתיכות — אפשר לברר איסורו, לפי החתיכה שנותרה, אם היא חלב או שומן. אבל חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו, שהרי כבר אכלה.

ושואלים מאי איכא בין טעמא [מה הבדל יש בין טעמו] של רבא, שלמדים חיוב אשם תלוי בשתי חתיכות דווקא, ממה שנאמר "מצוות" בלשון רבים, לטעמא [לטעמו] של ר' זירא, מפני שבשתי חתיכות אפשר לברר איסורו? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] אם היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, אחת מהן יש בה כזית ואחת מהן יש בה מחצה של כזית, ואכל מאחת מהן כזית,

לרבא — ליכא [אין כאן] "מצוות", שחתיכה שהיא פחות מכזית אינה נחשבת, ופטור, ואילו לר' זירא הרי גם אם נותר רק חצי כזית — אפשר לברר איסורו, וחייב.

איתיביה [הקשה לו] ר' ירמיה לר' זירא, ממה ששנינו, ר' אליעזר אומר: כוי, חייבין על חלבו אשם תלוי, והרי אי אפשר לברר האם הוא אסור! אמר ליה [לו] ר' זירא, ר' אליעזר סבר [סבור]: לא בעינן [אין אנו צריכים] לברר איסורו כדי לחייב אשם תלוי.

whether there is not the measure that determines liability in the piece he ate, he must bring a provisional guilt offering.

If one has a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat before him and he ate one of them and he does not know which of them he ate; or if his wife and his sister were with him in the house and he unwittingly engaged in intercourse with one of them and he does not know with which of them he unwittingly engaged in intercourse; or if he confused Shabbat and a weekday and he performed labor prohibited on Shabbat on one of the days and he does not know on which of them he performed the labor, in all of those cases he is liable to bring a provisional guilt offering.

Just as in a case where one unknowingly ate a piece of forbidden fat and then another piece of forbidden fat in a single lapse of awareness he is liable to bring only one sin offering, so too, in a case where their status is unknown to him and he ate them both unwittingly during a single lapse in awareness, he is liable to bring only one provisional guilt offering.

But if he had gained knowledge between the first and second instance of eating that there is a possibility the fat might be prohibited, then the halakha is different: Just as he would be liable to bring a sin offering for each and every piece when he gained knowledge of their prohibited status in between each act of consumption, so too, he must bring a provisional guilt offering for each and every instance in which he consumed food that might be forbidden after learning of their uncertain status in between each unwitting act of consumption.

Just as in a case where one ate forbidden fat, and blood, and piggul, and notar in one lapse of awareness he is liable to bring a sin offering for each and every one, so too, with regard to a case where their status is unknown to him and he ate them unwittingly during one lapse of awareness, he must bring a provisional guilt offering for each and every item.

GEMARA: With regard to the mishna’s mention of one who ate a piece of fat whose status was uncertain, it was stated that Rav Asi says: We learned that one is liable to bring a provisional guilt offering in the case of one single piece that is uncertain if it is of forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat. Ḥiyya bar Rav disagreed and said: We learned this halakha in the case of an uncertainty involving one piece out of two pieces, one of which is forbidden fat and the other permitted fat, but in the case of a single piece, one who consumes it is not liable to bring an offering.

The Gemara inquires: With regard to what matter do Rav Asi and Ḥiyya bar Rav disagree? The Gemara answers: It is stated in a verse discussing the obligation to bring a provisional guilt offering: “And if anyone sin, and do any of the commandments [mitzvot] of the Lord that are not to be done, though does not know it; yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 5:17). Rav Asi holds: The tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and one derives halakhot based on the spelling of the words. Therefore, the obligation to bring a provisional guilt offering applies only when there is uncertainty with regard to a single piece, because the word is written as “mitzvat,” in the singular form.

And Ḥiyya bar Rav says: The vocalization of the Torah is authoritative, meaning that one derives halakhot based on the pronunciation of the words, even if it diverges from the spelling. Therefore, since we read the word in the plural, as mitzvot, the obligation to bring a provisional guilt offering applies only when two pieces are present.

Rav Huna raised an objection to Rav Asi, and some say it was Ḥiyya bar Rav who raised the objection to Rav Asi: The latter clause in the mishna states: If one has a piece of permitted fat and a piece of forbidden fat before him and he ate one of them. What, is it not correct to infer from the fact that the latter clause of the mishna is referring to two pieces that the first clause, which introduces the topic, is also referring to two pieces?

Rav said to them: Do not go after the opposite, i.e., do not cite a proof from a source that could be understood in the reverse manner, as Rav Asi can answer you by claiming that whereas the latter clause is referring to two pieces, the first clause is referring to one piece. The Gemara questions this claim: If so, one can say that once the mishna has taught that the consumption of one piece of fat that might be forbidden renders him obligated to bring a provisional guilt offering, does it need to be said that the same applies in a case involving two pieces, where one of them is definitely forbidden? The Gemara answers that the mishna is employing the style: This, and it is unnecessary to say that, i.e., it first teaches the more difficult and novel case, then teaches the easier, more straightforward one.

The Gemara asks: And according to the opinion of Ḥiyya bar Rav, who says that from the fact that the latter clause of the mishna is referring to two pieces, the first clause is also is referring two pieces, why do I need two clauses to teach the same halakha? The Gemara answers that the mishna is explaining itself, as follows: If there is uncertainty whether one ate forbidden fat and uncertainty whether one did not eat forbidden fat, he must bring a provisional guilt offering. How so? For example, in a case where there was forbidden fat and permitted fat before him, and he ate one of them.

§ The Gemara cites a series of virtually identical statements attributed to Rav, followed by different rationales for his opinion, after each of which it raises several objections from a baraita or a mishna. Rav Yehuda says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, if he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and there was uncertainty whether it was of forbidden fat and uncertainty whether it was of permitted fat, and he ate it, he is exempt.

Rava said: What is the reason for the opinion of Rav? He derives it from that which the verse states: “And if anyone sin, and do any of the commandments [mitzvot] of the Lord that are not to be done, though he does not know it; yet is he guilty, and shall bear his iniquity” (Leviticus 4:22). Rav derives from the plural mitzvot that one is not liable to bring a provisional guilt offering until he is unwitting with regard to one of two items, which in this case is two pieces of fat. The Gemara asks: But isn’t it written “mitzvat,” in the singular form? The Gemara answers: We read it as mitzvot, in the plural. In other words, according to Rava, Rav maintains that the vocalization of the Torah is authoritative.

Abaye raised an objection to Rava from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. The prohibition of forbidden fats applies only to those of a domesticated animal; the corresponding fats are permitted in the case of a non-domesticated animal. Since a koy is of uncertain status, one must bring a provisional guilt offering for eating its fat. Evidently, one is liable to bring a provisional guilt offering even in a case where there was uncertainty involving a single item.

Rava said to Abaye: Rabbi Eliezer holds that the tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative. Consequently, as the singular form “mitzvat” is written, he maintains that a provisional guilt offering must be brought in a case of uncertainty involving a single item, such as the fat of a koy.

The Gemara raised an objection to Rav from a baraita: If one consummates levirate marriage with his yevama and seven months later she gives birth, there is uncertainty whether the child is nine months old, i.e., counting from conception, and is the offspring of the first husband, which would mean the levirate bond did not take effect, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband, i.e., the yavam, not the deceased, in which case the levirate bond did take effect. In such a situation, due to the possibility that she is forbidden to him as his brother’s wife, he must divorce her. But the offspring is of unflawed lineage, as whether it was born from the first or the second husband, its conception involved no transgression.

The baraita concludes: And to atone for the possibility that they engaged in forbidden intercourse they are each obligated to bring a provisional guilt offering. This indicates that one is obligated to bring a provisional guilt offering even when the uncertainty involves a single item. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who, as stated above, maintains that one is obligated to bring a provisional guilt offering for uncertainty involving a single item.

The Gemara raised another objection to Rav from a mishna (Nidda 14a): It is the custom of Jewish women to engage in intercourse with their husbands with two cloths, one for her husband to wipe himself with to see if any of her blood is on him after intercourse, and one for her to check herself to ascertain after intercourse whether her menstrual flow has begun. If after intercourse blood was found on his cloth, the woman and her husband are both ritually impure for seven days, in accordance with the halakha of a menstruating woman and a man who engages in intercourse with her, and they are each liable to bring a sin offering for unwittingly performing an action punishable by karet.

The mishna continues: If blood was found on her cloth immediately [otyom] after intercourse, the woman and her husband are likewise ritually impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her cloth after time passed, they are both impure due to uncertainty, as it is possible the blood appeared only after intercourse, and they are exempt from bringing the sin offering. And it is taught with regard to this last case in the mishna: They are each nevertheless liable to bring a provisional guilt offering. The Gemara again answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

§ Rabbi Ḥiyya says that Rav says: In a case where one had two pieces of fat before him, one of permitted fat and one of forbidden fat, and he ate one of them and he does not know which of them he ate, he is obligated to bring a provisional guilt offering. But if there was only one piece before him and there was uncertainty whether it was of permitted fat and uncertainty whether it was of forbidden fat, and he ate it, he is exempt.

Rabbi Zeira said: What is the reason for the ruling of Rav? He holds one is liable to bring a provisional guilt offering only in a case involving two pieces, as it is possible to identify its prohibition. As, an expert might later examine the remaining piece and determine whether or not one ate the prohibited piece. By contrast, in a case of uncertainty involving only one piece, it is impossible to identify its prohibition and ascertain whether one ate a forbidden or permitted piece of fat.

The Gemara asks: What difference is there between the reason given earlier by Rava for Rav’s ruling and the reason stated here by Rabbi Zeira? The Gemara answers: The difference between them is a case where there were two pieces before a person, one measuring an olive-bulk and the other measuring one-half of an olive-bulk. Since according to halakha a measure of less than an olive-bulk is of no relevance in such a case, it is considered as though only one piece is present before him.

The Gemara elaborates: According to Rava, who contends that Rav maintains that the plural vocalization of the Torah is authoritative, this is not a case of uncertainty involving two items, as required by the plural form mitzvot, and therefore he is exempt. By contrast, according to Rabbi Zeira, this is a case where it is possible to identify its prohibition by examining the remaining piece, and he is therefore obligated to bring a provisional guilt offering.

Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira from a baraita. Rabbi Eliezer says: With regard to a koy, one is obligated to bring a provisional guilt offering for eating its fat. Evidently, one must bring a provisional guilt offering even in a case where the uncertainty involves only a single item. Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: Rabbi Eliezer holds we do not require a case where it is possible to identify its prohibition in order for one to be obligated to bring a provisional guilt offering.